ה”חוברות” שההורים לא אהבו – פרק ב’
ההורים התייחסו לספרים האלה בזלזול, בגלל הגודל, הכריכה הרכה וצילומי הנשים שהיו על חלק מהעטיפות. ביניהם היו גם כמה כאלה שנחשבו “גסים”, בעיקר סיפורי דקמרון של בוקאצ’ו
ההורים התייחסו לספרים האלה בזלזול, בגלל הגודל, הכריכה הרכה וצילומי הנשים שהיו על חלק מהעטיפות. ביניהם היו גם כמה כאלה שנחשבו “גסים”, בעיקר סיפורי דקמרון של בוקאצ’ו
היו הורים שהיו מעקמים את חוטמם למראה מה שהם כינו בזלזול “חוברות”, והיו גם כאלה שאסרו על ילדיהם לקרוא אותן.
עוד כשהייתי ילד אהבתי מאוד כיסים. הייתי הילד שבכיסים שלו יכולת, אם הייתי מתיר לך לחפש, למצוא כמעט הכול.
על עבר ביטוחי, אגדות עם, פרסום, לוחות שנה ואירועים מתולדות היישוב
אני מניח שרוב המאיירים שבחרו להראות את הסצנה המלאה הביאו בחשבון שרוב הקוראים כבר מכירים את הסיפור, והצגת הסצנה על העטיפה לא תקלקל את ההפתעה.
כשמדובר רק באף, הרי ברור שלא נצייר לו אוזניים, פה ועיניים. אבל כשמדובר בדמות, ברור שיש להוסיף לאף גם פה ואוזניים, שהרי הוא מדבר ושומע. אך מה בדבר אף? האם לאף שהוא דמות יש גם אף?
למה דיסני גרם נזק לעולם האגדות, ומאיירים שציירו את שלגיה
מדי פעם, כשתוקף אותי מצב רוח מתאים, אני יושב ומתרגם סיפור של סאקי, שהעדיף ילדים ובעלי חיים על פני פוליטיקאים.
רעיונות לספרים ולא רק ספרים, שלא יצאו לאור בסופו של דבר. לפחות בינתיים