המשל ומוסר ההשכל

מסורת כתיבת המשלים היא עתיקת יומין וכולה שרשרת מפוארת של גנבות. לה פונטיין גנב מאיזופוס. קרילוב גנב משניהם. ואני, ושאר נמושות כמוני, גונבים מכולם ועושים בהם כבתוך שלנו.

מה שעניין אותי במשלים היה תמיד מוסר ההשכל. אותן שורות מעטות בסוף המשל שמהן יובן שבעל המשל לא סומך על קוראיו. ואכן, לאי האמון הזה יש על מה להתבסס. בואו ניקח למשל את המשל על החתול שלכד זמיר, קשר אותו בשרשרת ואמר לו: "נו, כעת אני רוצה לשמוע אם צדקו כל המבקרים שאמרו שאין כמו השירה שלך. יאללה, תשיר, וכדאי שזה יהיה מוצלח, אחרת אני אוכל אותך." ואז, כמובן, במקום שירה שמימית יצאה לזמיר מין צווחה או גרגור. "זהו?" אמר החתול. "תמיד ידעתי שאסור לסמוך על המבקרים." ואכל את הזמיר.

 

019

אז מה רוצה מחבר המשל שנבין ממנו? ובכן, כך: אוי לו לשיר שיוצא מפיו של מי שכבול בשרשרת. אבל מי שרוצה, יכול בקלות להבין גם: ביקורות טובות לא תמיד מאריכות את חייו של האמן. ואולי גם: כאשר מחכים הרבה זמן לשמוע שירה בסוף נהיים רעבים. ואפילו: אחרי קונצרט לא מוצלח מומלץ לאכול ארוחה טובה. ואולי גם: אם המבקר היה יודע למה תוביל הביקורת שלו, היה חושב פעמיים.
או דוגמה אחרת: הסיפור של הדוב שהיה חבר נאמן של האיכר. וכשהאיכר שכב לישון עמד הדוב הנאמן ושמר עליו. ואז, כשהגיע זבוב טרדן לפנים של האיכר, הפיל הדוב על הזבוב אבן ענקית, שהרגה גם את הזבוב וגם את האיכר:


0221

מוסר ההשכל המקובל הוא: גם הכוונות הטובות ביותר של אוהב, יכולות להזיק אם הן מבוצעות בטיפשות (או בקיצור – שירות דוב). אבל זבוב שישמע את זה יסיק מסקנה אחרת: היזהר מאיכרים שמתיידדים עם דובים. לי נראה שאפשר ללמוד מזה ש: מזבובים אף פעם לא יכול לצאת משהו טוב. ואפשר גם: אם החבר שלך ער, אף פעם אל תרשה לעצמך להירדם.
לספר שלי קראתי ספר המשלים ומה אפשר ללמוד ממנו:


cover

הרעיון היה לשים דגש על הפרשנות. אני חושב שבעצם ניסיתי לעשות משל על חוכמתם של חז"ל, שגם היו לוקחים טקסטים ומפרשים אותם כמו שזה נוח להם. אבל אף אחד, כולל העורכת שלי, לא הבינו אותי. למעשה, העורכת ציינה שאני לא מוסיף הרבה על ספרי המשלים הקיימים.

היה עוד משהו בספר הזה שניסיתי להביא לקוראים. זו היתה מעין מחווה לספר הילדים הוויקטוריאני, שהיו בו גם איורי צבע, גם אות גדולה (איניציאל), וגם צלליות – בדומה לכמה ספרים של ארתור רקהאם או הית' רובינסון. הנה משל אחד כפי שהוא מופיע בשתי כפולות בספר:


16

17

18

19


אני מקווה ששמתם לב לעמוד מוסרי ההשכל. גם אני לא הייתי בטוח שהקהל שלי יבין את הספר ואת המסר המסתתר מאחוריו, ולכן הקדמתי בספר את ההקדמה הבאה:
intro


בספר עצמו אין הקורא יכול לזהות את ההתלבטויות שעברתי עם עצמי במהלך העבודה. הרעיון הראשון היה להביא בו מחווה רק לאמנות העממית של הצלליות, אבל להוסיף להן צבע. הנה סקיצה אחת של משל שבסוף בכלל לא כללתי בספר:


animals_orchestra

 

ואז ניסיתי בעוד סגנון:


cookncat

cookncat

ובסופו של דבר ביצעתי את האיורים (בעזרת אסיסטנטית) בצבעי עיפרון על נייר צבעוני ומחוספס, שהוספתי להם נגיעות (תמיד קינאתי ביכולת הניסוח של השפים) של אייר בראש. גם לאחר שהחלטתי מה יהיו הסגנון והעיצוב, נשארו לי דאגות, מכיוון ש- א. תמיד אני דואג. ו-ב. כמו שאני רגיל, ציירתי הרבה יותר איורים מאשר הספר היה יכול, לדעת העורכים שלי, להכיל. הנה איור שלא נכנס לספר, שצויר למשל: החמור ופסל אפולו, על חמור שנבחר לשאת את פסל אפולו ולבו גאה בקרבו כשראה שהבריות משתחווים לפניו. אם זה היה נכנס לספר, מוסר ההשכל שלי היה:
מי שמשתחווה לאפולו דומה למי שמשתחווה לחמור.


donkey

4 תגובות

  • לינק לתגובה יוסף אליעז,   להבים,  0523-947-947 שני, 26 מאי 2014 16:39 נשלח על ידי יוסף אליעז, להבים, 0523-947-947

    דני קרמן - מעיין נובע
    כל ציור שלך קולע
    אך ההומור, אני אומר:
    כו, קולע אף יותר
    רק סיימת קרוא, אתה יודע
    שלרגע מופלא זה תתגעגע
    אך הזהר בצחוק, אל תתפרע
    פן, חלילה,... תתפקע
    גם אני משלים חרזתי
    ולבי דואב שבך לא אחזתי
    הנה אומר ולא אחריש
    יחד יכולנו להעמיק חריש
    תבורך, דני, כי בכל שעת כושר
    תמלא לבבות באושר

  • לינק לתגובה זקן עצוב שלישי, 26 נובמבר 2013 20:55 נשלח על ידי זקן עצוב

    מה צריך לעשות בכדי להשיג את הספר המופלא הזה שאזל ואינו בנמצא?
    האם אין הוא ראוי למהדורה מתוקנת, שהרי אני מכיר אותך ויודע שלהוציא אותו כמות שהוא לא מעניין אותך. תשפץ! דני תעשה פעם משהו לטובת הקהילה העצובה שלנו, הרי אי אפשר רק לשבת כל יום ולבכות כשצופים בקטעי ההומור בטלוויזיה.

  • לינק לתגובה תרזה איזנברג ראשון, 24 נובמבר 2013 12:37 נשלח על ידי תרזה איזנברג

    אין סוף ליצירתיות שלך ואין דומה ליכולת הניסוח ולהומור שלך, דני!

  • לינק לתגובה יוסי שדה ראשון, 24 נובמבר 2013 09:02 נשלח על ידי יוסי שדה

    נפלא שוב.
    בעצם, כאן יצרת דני את המצב האידיאלי- תרמת משלך, וגרמת לאנשים לחשוב- מה הייתי אני מוסיף למוסרי ההשכל- שכולם שנונים וניפלאים.
    כלומר- יצרת דיאלוג עם הקורא.
    אולי, בספר משלים מסוג זה, בסופו של כל משל עם מוסרי ההשכל, צריך להוסיף דף ריק- שמציע לקורא לכתוב בו את תרומתו- ואולי לחלוק אותה עם אחרים.
    תגלה שיש רבים שמיתמודדים לכתר, וקינאת חכמים מרבה חוכמה.
    בענין איזופוס הייתי מוסיף-
    כשחברים מציעים לך ללכת לאיזה מקום, בדוק מי הם. חלקם רוצים רק להיפטר ממך!!!!

כתוב תגובה

* - שדה חובה