לאה גולדברג ועוד

כבר מזמן רציתי לכתוב על לאה גולדברג, ומצאתי הזדמנות כעת, כשיצאו לאור שני ספרים: מר גוזמאי הבדאי, שאייר ירמי פינקוס, ואורי כדורי, שאיירה רותו מודן. ספרים מצוינים שגרמו לי לקנא.

 לאה גולדברג היא אולי המשוררת המובהקת ביותר שהעיסוק שלה בספרים לילדים לא היה עיסוק צדדי בהשוואה למשוררים כמו ביאליק, אלתרמן ושלונסקי.


01


פרט לכתיבה לילדים השאירה לנו לאה גולדברג גם רשימות ומחקרים בתחום שנהוג לכנותו "ספרות ילדים", שכונסו בספר בין סופר ילדים לקוראיו.


02


כדאי להזכיר שאת הספר הזה - שברוח התקופה לא צוין בו אפילו תאריך הופעתו - לא יזמה לאה גולדברג עצמה. מדובר באוסף מאמרים שפרסמה בכתבי עת שונים, ומי שקיבצה אותם והקדימה להם הקדמה, שמשתרעת על כשליש מהספר, היא לאה חובב, שעשתה דוקטורט ב"ספרות ילדים". אינני יודע מה היו היחסים בין שתי הלאות כאשר גולדברג הייתה עדיין חיה. עם לאה חובב הייתי בקשר כשציירתי את הספר שמגר הנגר.


03


שמגר הנגר יצא לאור תשע שנים לאחר שלאה גולדברג נפטרה. החוויה שעברתי בשיחות עם לאה חובב השאירה בי תחושה שלא רק שהיא ניסתה להיכנס לנעליה של לאה גולדברג, אלא גם לשאר בגדיה, כולל אלה הבלתי נראים. 35 שנים עברו מאז איירתי את שמגר הנגר ואינני זוכר פרטים רבים. אבל אני זוכר שזה היה אחד הספרים שבו המחבר - במקרה זה נציגתה של המחברת - התערבו כמעט בכל איור. אחרי הכול מדובר בחוקרת של "ספרות ילדים". ולמרות האמור לעיל אני אוהב את הספר הזה, שהיום אין להשיגו. הנה ארבעה איורים מתוכו:


04

06

07

05

 

בימים ההם כמעט שלא הדפיסו ספרי ילדים בצבע מלא. הספר הזה הודפס בשלושה צבעים, והמאייר - במקרה זה אני - היה חייב לעשות גם את הפרדת הצבעים באופן ידני.
בספר בין סופר ילדים לקוראיו, גם לאה גולדברג וגם כפילתה, שהדוקטורט שלה נעשה בהדרכתו של דן מירון, מנסות להגדיר את המושג "ספרות ילדים". מי שיקרא בעיון ייווכח שעצם ההגדרה מנוגדת לכל מה שאנחנו מחפשים בספרות. הנה קטע מההקדמה של לאה חובב, שמסתמכת על לאה גולדברג.


08


לפלא בעיני למה בחרה משוררת ומרצה לספרות במושג "ספרות ילדים" במקום "ספרי ילדים", אלא אם כן מדובר בכלל הספרים מסוג מסוים, כמו למשל "ספרות רפואית" ששם ברור גם למי שאינו מומחה שאין מדובר בספרות אלא בספרים.
מאחר שבכל פעם שאני אומר דברי כפירה כאלה בציבור, כלומר שיש להפסיק לקרוא לזה "ספרות ילדים" אלא "ספרי ילדים" אני זוכה לביקורת, בעיקר מצד אנשי האקדמיה.
ברשותכם, אני מבקש לכתוב מחדש את הקטע המצוטט לעיל מתוך ההקדמה של הגברת חובב בשינוי קטן, במקום ילדים אני כותב זקנים:


(א) הגדרת "ספרות זקנים"
שתיים הן הבחינות להגדרת "ספרות זקנים": האחת – בחינת כושר הקליטה של הזקן הקורא, והאחרת – בחינת תכלית הכתיבה וכוונותיו של היוצר-סופר. הבחינה הראשונה עוסקת בספרות הזקנים מצד המקום שהיא ממלאה בעולמו של הזקן הקורא; ואילו הבחינה השנייה מביאה את לאה גולדברג לחלק את ספרות הזקנים לסוגים שונים בהתאם לכוונת הכותב.
בפתח מאמרה "הבחינה הספרותית של ספרות הזקנים" מנסחת לאה גולדברג את הגדרתה מתוך התייחסות לבחינה הראשונה:
"ספרות זקנים" נקרא אותו ענף של ספרות בפרוזה ובשיר, המותאם אם בתוכנו ובסגנונו להבנתם של זקנים מגיל 75 עד 120 בערך"
בדברים אלו הדגש הוא על יכולת תפיסתו של הקורא הקשיש, הן מבחינת התוכן והן מבחינת הסגנון.

לא הייתי רוצה שהקורא יחשוב שאני מזלזל בספר בין סופר ילדים לקוראיו. אדרבא, יש בספר פנינים רבות שכתבה לאה גולדברג ולאו דווקא באופן ישיר ל"ספרות ילדים".
בפרק שנקרא "במחיצתם של גדולי הדור" (עמ' 147) מנסה גולדברג להסביר מי הוא גדול בדורו: "לא הפרסום עושה את האיש גדול", אומרת המשוררת, "שכן האיש הכי מפורסם בימינו (בימים שהרשימה נכתבה - ד.ק.) הוא ללא ספק היטלר". הגדולים על פי גולדברג הם מי שתרמו לשיפור תנאי האדם, גם אם בזמנם לא היו מפורסמים כלל. כדוגמא היא מביאה את סטנדאל ש"כשהופיע הטוב שבספריו נמצאו רק עשרה שקנו אותו". או בטהובן שבסוף חייו היה בודד, עזוב, חולה ועני. בין גדולי הדור של גולדברג נמצאים מדרך הטבע ועל פי השקפתה גם רוזה לוקסמבורג, קארל מרקס ולנין. וזאת, להזכירכם, כששוחחה עם ילדים.
מאחר שבעינָי גולדברג היא בהחלט דמות חשובה, אני מביא לכם כאן ציור שלי שהודפס בלוח שנה, ובמרכזו גולדברג ושירה "ולא היה בינינו אלא זוהר".


09


בהגדרה של גולדברג ל"ספרות ילדים" יש לילד הקורא תפקיד חשוב. אבל ל"ג יודעת להבדיל בין מה שהילד מבין ומה שהוא אוהב. בפרק על טעמו של הילד (עמ' 77) היא מדברת בלשון ברורה (בהכללה מסוימת) שבציור למשל, ילדים עד גיל עשר, יאהבו את מה שנקרא קיטש. המשפטים הבאים שכתבה לאה גולדברג בפרק הזה צריכים להישמע בכל דיון על "ספרות ילדים".


10


"מבחן הילדים" כפי שנוכחתי במשך השנים, הוא אקט אהוב מאוד על מי שכותבים לילדים, ובעיקר על אלה שטרם פרסמו ספר, שזה, כמו שאתם יודעים, כמעט כולם. כשמישהו מתחיל לספר לי: "קראתי את זה בגן של הנכד שלי..." זה הזמן להפסיק להקשיב, ולא מתוך חוסר נימוס אלא כי ההמשך ידוע לי.
את הפרק "סיפור בלשים לילדים" (עמ' 104), שמוקדש בעיקר לאמיל והבלשים, פותחת ל"ג במשפטים הבאים:


11


לכאורה היא מביאה כאן את השקפתה, שהיא השקפת היוצר. אבל גם כאן היא משרבבת ביטויים כמו "יצליח אצל הילד", שלדעתי אינם שייכים לספרות אלא לשיווק. אבל כבר באותו פרק היא מכניסה נימה של ביקורת על אריך קסטנר, שהספר שלו לדבריה לוקאלי מדי ופיקח מדי. בעניין הפיקחות אין לי חילוקי דעות עם ל"ג. אבל כשהיא מדברת על הלוקאליות המופרזת היא שמה עצמה בצד הפדגוגים, ובעיקר אלו ה"ארץ ישראלים" שרצו "ליהד" את ספרי הילדים כדי שיתאימו לקורא המקומי. והנה המשפט החותם את הפרק: התרגום העברי בעריכתו של אברהם שלונסקי מכפר על הלוקאליות הברלינאית של הספר. דיאלקט הכרך נמסר בדיאלקט הילדים הארץ-ישראלי – חי וסימפטי.
בעניין זה נזכרתי שהמתרגמת המצוינת ניצה בן ארי הפנתה את תשומת לבי שבספר היידי בת ההרים כשמדובר על עצים (בשוויץ) שעומדים ישר נכתב בתרגום העברי: "העצים עומדים כמו בתפילת שמונה עשרה". ממה שאני ראיתי בשבוע שעבר ברכבת למשל, על איך קבוצה של מתפללים התפללה שמונה עשרה, ייתכן שבמקור כתוב שכל עץ מתנועע לכיוון אחר.)
גם מעריציה של ל"ג, כשיקראו בהקדמה של לאה חובב בעקרונות הכתיבה האמנותית לילדים על היסודות העושים את הכתיבה ל"יצירה אמנותית ואף חינוכית", ירימו גבה.
נראה לי שהיום, אפילו בספרי בישול, נזהרים מלתת נוסחאות כגון:
1. היסוד הסיפורי
2. הסוף הטוב (!?)
3. ההומור
4. סיפוק הדמיון
מה מלאה גולדברג חוקרת "ספרות הילדים" נכנס בסיפורים ובשירים של לאה גולדברג כותבת ספרי הילדים? אני אפילו לא מנסה להשיב על השאלה הזאת. אבל כדאי לזכור ששני הספרים המצליחים שלה, דירה להשכיר והמפוזר מכפר אז"ר נבנו על מודלים שהכירה. וחשוב גם לזכור שבמדורים המחורזים של דבר לילדים, כולל מר גוזמאי הבדאי ואורי כדורי, מי שנתן את הטון לכיוון הדמיון הפרוע ואולי גם לנונסנס היה המאייר אריה נבון.
בתחום הסיפורים הבלשיים יש ללאה גולדברג כמעט זכות ראשונים בסיפור הנפלא "שֵׁדָה" מתוך ידידי מרחוב ארנון.
והשיר שלה הילד הרע היה בין היסודות שעליהם נבנה והילד הזה הוא אני והגל שבא בעקבותיו.
מי מאיתנו לא אהב את הילד הרע? כמובן שגם לי היה קל להזדהות איתו. אבל כשנתבקשתי לאייר אותו סירבתי. לא הצלחתי למצוא פתרון ויזואלי לסיפור. תומר, בני, שעוסק בכתיבה ובעריכה, ממש הפציר בי שאצייר אותו. ואז, כשעלה בי הרעיון לצייר את הצד הרע של הילד כמין צללית, שמחתי, ועשיתי את הספר בתענוג רב. רק מאוחר יותר ראיתי שבספר צריף קטן, שם מופיע השיר, גם אריה נבון צייר מעין צללית לביטוי הרוע. אפילו שם לא הצלחתי להיות מקורי.


12

13

14

15

17

18


את הרישומים עשיתי בעפרונות צבעוניים.
הנה האיור של אריה נבון:


19


בשנת 2008, שלוש שנים אחרי שציירתי את הילד הרע הציעו לי בהוצאת ספרית פועלים לאייר שיר נוסף של לאה גולדברג ולעשות ממנו ספר שלם. מדובר בהאורח ליום ההולדת. זהו סיפור על תאומים שיש להם יום הולדת והחתול שלהם מזמין למסיבה את בן דודו הנמר, שמפחיד את כל האורחים והורס את המסיבה. רק כששומר גן החיות לוכד אותו ומחזיר אותו לגן החיות, חוזרים החיים למסלולם.
לא זכרתי את השיר מילדותי ולא חשבתי שזה סיפור גדול, אבל החריזה של ל"ג היתה כל כך יפה ומוזיקלית בעיני, והאירוע המרכזי בסיפור אפשר לי לאייר איורים דינמיים, בעיקר של דודים הבורחים בבהלה מנמר.


20

הספר מצא חן בעיני מאוד ולכן איירתי אותו באהבה. הנה עוד כמה איורים מהספר הזה.


21

22

26

23

24

25


רק מאוחר יותר, כשקראתי את הביקורות על הספר, גיליתי כמה משמעויות עמוקות השקיעה ל"ג בסיפור, ואם היא לא חשבה עליהן, המבקרת בכל זאת מצאה אותן. בביקורת היה כתוב משהו על זה שלא רצוי להזמין אורחים בלי להגיד לבעלי הבית ועוד כמה הבחנות חשובות, כמו למשל שהילדים מקומם בחגיגות יום הולדת ואילו הנמר – בגן חיות (סדר! ילדים, סדר צריך להיות!)
והחתול מלמד אותנו שגם אם יש במשפחה קרובים שנכלאו, יש לבוא ולבקר אותם. שכן בספר כתוב שהחתול מבקר את בן דודו הנמר כל ימים עשרת. ועוד משהו: הרי מי שאחראי לכל הבלגן שהביא את האורח הלא קרוא היה החתול, והוא במקום לעמוד ולקחת אחריות הנה מה שהוא עושה:


27


ואני המאייר בסך הכל רציתי להראות איך נראים אנשים - כולל הדודה מכרכור - כשנמר נכנס לחדר.

 

* איורים מתוך הילד הרע ניתן לקנות כאן.

וגם באתר מרמלדה.

5 תגובות

  • לינק לתגובה זקן עצוב זוכר ראשון, 19 ינואר 2014 10:11 נשלח על ידי זקן עצוב זוכר

    כולפ נפלאים אבל אני אוהב במיוחד את האיור שלך ללאה גולדברג, הוא חם, אוהב, מחבק עד שאיני יודע אם הוא מייצג יותר טוב את הגברת או את ריגשותיך כלפיה. זה מזכיר לי את דני זייף המנוח, חבר מאוד מיוחד מימי לימודנו באוניברסיטה בירושלים. דני היה תלמיד שנה אלף בחוגים לספרות אנגלית ולספרות צרפתית כשנפתח החוג לספרות השוואתית שנועד לתלמידי תואר שני בלבד. דני, רצה ללמוד שם וזימן את עצמו לפגישה עם, מה שאנחנו קוראים היום, ראשת החוג , הגברת לאה גולדברג. לפני ששלחה אותו לכל הרוחות היא שאלה: " ספר לי על ספר טוב שקראת" דני ענה: " מה זה ספר טוב? ספר טוב נעשה טוב בעיני כשהוא מתחבר לאסוציאציות, לתובנות ולהבנות שלי". "התקבלת" אמרה הגברת

  • לינק לתגובה תרזה איזנברג חמישי, 16 ינואר 2014 11:28 נשלח על ידי תרזה איזנברג

    מקסים מקסים! מבריק מבריק! קרמני קרמני!!!

  • לינק לתגובה חיים שקד רביעי, 15 ינואר 2014 22:57 נשלח על ידי חיים שקד

    גדול!
    ההערה בענין הנענוע בתפילת שמונה עשרה - קרמן קלאסי...

  • לינק לתגובה נירה הראל רביעי, 15 ינואר 2014 22:13 נשלח על ידי נירה הראל

    קוראי דףדף ישמחו לקרוא את הרשומה המרתקת.
    ראה קישור!

  • לינק לתגובה לי רביעי, 15 ינואר 2014 16:54 נשלח על ידי לי

    הסיום שלך - כולל הדודה מכרכור כמובן! - מהווה תשובה ניצחת לכל הנוסחאות והסדר שאתה כל כך מתמרד נגדם (וגם אני).
    ההחלפה של 'ספרות ילדים' ב'ספרות זקנים' מבריקה, נורא צחקתי.
    וציירת את לאה אחרת, אחרת ממה שאני ראיתי בה עד כה ועם איזו רכות בחיוך שמאוד מתאימה ל'ולא היה בינינו אלא זוהר'.
    ואני עדיין חושבת על ספרי ילדים, ומה עושה אותם מתאימים להם (אני חושבת שהספר שאני מנסה לכתוב עכשיו כנראה מתאים לילדים, אבל מעטים, ומשונים - כמו שאני הייתי).
    בכל מקרה, לראות ולהראות איך הדודה מכרכור נראית כשנכנס נמר וכו'- זו מוטיבציה מצוינת ליצירה.
    נ"ב והמשפט לגבי הכניסה לנעליים וגם לבגדים הבלתי נראים הוא מבריק.

כתוב תגובה

* - שדה חובה