דברים שרציתי לעשות עם ביאליק

בשנת 1989 רכשה הוצאת זמורה ביתן מודן את הוצאת דביר, הוצאה רדומה, כמעט מתה, שבעבר הייתה בבעלותם של ביאליק, רבניצקי ושמריהו לוין. בין השאר החזיקה "דביר" בזכויות על יצירתו של ביאליק. אֹהד זמורה ואנוכי חיפשנו באוצר הנפלא הזה יצירות של ביאליק במטרה להוציאן לאור במהדורות חדשות עם איורים שלי.
בבית הורי בכרכור היו על המדף כמה כרכים אדומים של כל כתבי ביאליק, ועד היום ביאליק מתקשר בתודעתי עם צבע אדום. כילד אהבתי בעיקר את מחזור הסיפורים "ויהי היום", אגדות שביאליק בדה או קיבץ מכל מיני גרנות ויקבים יהודיים וגויים, ושִייך אותן ללא בושה למלכים דוד ושלמה.
מאז הפכתי למאייר, החלום שלי היה להכין מהדורה מאוירת לסיפור שור אבוס וארוחת ירק מתוך המחזור "ויהי היום". ניסיתי לאייר אותו ולא הגעתי לתוצאה שהייתי שלם איתה, הנה כמה נסיונות, וסקיצות:
1

2

3

4

5

6
מדי פעם אני נשאל, "האם קל יותר לאייר טקסט שאתה אוהב מאשר טקסט שאתה אדיש אליו, או אפילו מסתייג ממנו?" ואני מנסה להסביר שאין פה משוואה פשוטה שאומרת כי ככל שאני אוהב יותר את הטקסט אני מאייר אותו טוב יותר. למרות ש"שור אבוס וארוחת ירק" הוא לדעתי אחד הסיפורים היפים ביותר שנכתבו בעברית, לא הצלחתי לפצח אותו, ובעיקר לא ראיתי שאני מצליח להוסיף לסיפור שכתוב בשפה ציורית כל כך, משהו שאין אצל ביאליק. מי שמכיר את הסיפור, המבוסס על טַבָּח בריון המתעלל בשלמה המלך הנווד, כשהוא מאביס אותו בשפע מאכלים (הסיפור הוא תשובה ספרותית למשפט ממשלי: "טובה ארוחת ירק ואהבה בה, משור אבוס ושנאה בו"), יודע שביאליק מביא לנו בעצם אניגמה. לקורא לא ברור אם הטבח באמת יודע שמדובר במלך אמיתי - שהרי בכל מקום ששלמה אומר "אני שלמה, מלך הייתי בירושלים", נדים כולם למסכן המתחזה. קיוויתי שאוכל באיורים לשפוך אור על החידה, ולא עלה בידי.
לפני מותו של אהד זמורה, החלטנו שנוציא מהדורה של שירי אהבה של ביאליק וכן ספר שקראנו לו "ביאליק שלי", דהיינו קובץ מתוך יצירתו של ביאליק לפי טעמי האישי, שאאייר אותו ואוסיף לו הערות והארות. קובץ שירי האהבה, "היא יושבה לחלון", ראה אור בשנת 2001, כמה חודשים לאחר מותו של אהד, וממנו אני מביא כאן ארבעה איורים לשיר אחד: "הכניסני תחת כנפך". בחרתי להכין בספר הזה לכל שיר רישום קל, בסגנון הרישומים הקלים של מאטיס, שבו שיבצתי תמיד את דמותו של ביאליק בגיל מסוים. מהרישומים הכנתי כמה העתקים במכונת צילום, שאותם עיבדתי בעיבודים צבעוניים שונים. בצביעה נעזרתי בציירת מרב סודאי:
hachnisini_1

hachnisini_2
והנה גם סדרת הציורים שעשיתי לשיר מכתב קטן לי כתבה:
letter01

letter02

אחר כך התחלתי לעבוד גם על ספר השני, האישי, שכנראה כבר לא יֵצֵא לאור. הנה כמה איורים (סקיצות) לשיר ההומוריסטי הנפלא מי יודע עיר לישטינא, שיר שבו חזן קורא בית והקהל עונה אחריו. הנה הבית הראשון:


חזן:
מִי יוֹדֵעַ עִיר לִישְׁטִינָא?
עִיר לִישְׁטִין אֲנִי יוֹדֵעַ!
יֵשׁ בָּהּ מִנְיַן בַּעֲלֵי-בָתִּים,
וְרַצְעָן גִּדֵּם עִם מַרְצֵעַ,
וְחַיָּט מַטְלִיא שְׁתוּם הָעָיִן,
פְּלֵיטַת צִבְאוֹת נִיקוֹלַי –
וּבִזְכוּתָם כָּל-הָעִיר
יוֹצֵאת טְלַאי עַל-גַּבֵּי טְלָאי.

 קהל:

וּבִזְכוּתָם כָּל-הָעִיר
יוֹצֵאת טְלַאי עַל-גַּבֵּי טְלָאי.
lishtina_02

lishtina_03

lishtina_04

lishtina_05

והנה איור לשיר למי אבן טובה:
stone
עשיתי כמה סקיצות גם לשיר המכונית. קשה לי להאמין שביאליק הכיר את "הרוח בערבי הנחל" של קנת גראהם, אבל השיר הזה, ובעיקר הבית האחרון שלו, נראה כאילו חובר על ידי הקרפד:
car_poem

car01

car02

car03

car04

7 תגובות

  • לינק לתגובה לי חמישי, 09 ינואר 2014 10:38 נשלח על ידי לי

    איזה יופי!
    וגם לי יש כל שירי ביאליק בצבע אדום, מפתיעה העקביות הזאת שכרכו אותו תמיד באדום.
    והפתיע אותי גם שהאיור לשיר "הכניסיני תחת כנפך" הוא אמנם לשיר הזה, כי כשראיתי אותו בקדימון-לפוסט בפייסבוק אמרתי לעצמי: "הכוכ-בים רימו אותו".
    ונהדר החיבור ל'הרוח בערבי הנחל' בסוף :)
    חוץ מזה, אני אוהבת את התגובות של 'זקן עצוב'. כפי שהבת שלי נוהגת לשאול, מתי הוא יהיה שמח?

  • לינק לתגובה יוסי שדה שלישי, 16 יולי 2013 09:25 נשלח על ידי יוסי שדה

    דני ידידי,
    גם אני קשור לביאליק בעבותות.
    והנה, במסגרת שידור רדיו שבועי, סיפרתי על "מכתב קטן לי כתבה".
    הסיפור שלי גם הוא מתבשם מביאליק.
    והריהו לפניך, מלפני פחות מחודש.
    אבי אתגר- מכתבי אהבה- 22-6-2013
    ביאליק כתב פעם על אלוף בצלות ואלוף שום.
    ידידי לולו היה לפני שנים באודישן בהבימה בקשר לסיפור הנפלא של ביאליק, ולמזלו לא קיבלו אותו להבימה.
    אני רוצה לספר על אהבה ופרידה בין אוהבים.
    אבל- היו אלי תלונות של מאזינים לתוכנית. אנשים אמרו, שעד שאני מגיע לאבא שלי, האוכל מתקרר.
    אז, בוא נתחיל ישר מהאבא שלי.
    כשסיפרתי לאבא את הסיפור על זוג האוהבים שנפרד, והמכתבים ששלחו- אמר לי-
    זה כמו הסיפור עם ג'וחה והסוס.
    אבל, אמרתי, יא באבא, זה סיפרנו לפני שבועיים, עם הצפרדע, שעושה צ'צ'צצ'צ'צ!
    לא, אמר אבא, זה סוס אחר! ההוא, צצ'צ'צ'צ, זה בשביל שהסוס יתחיל ללכת. עכשיו, זה סיפור בשביל שג'וחה יוכל לרדת מהסוס. הסוס אותו סוס, אבל הסיפור אחר!
    אז מה, שאלתי, הסיפור, יא באבא?
    ג'וחה, סיפר אבא, היה לו סוס אהוב. והיתה ביניהם אהבה.
    הסוס את ג'וחה, וג'וחה את הסוס.
    יום אחד, שג'וחה בא לרכב על הסוס, זז.
    הסוס. זז.
    לא 'צליח ג'וחה לעלות- פעם ופעמיים, ושלוש, ועשר. כל פעם הסוס התרחק. לא 'תחשק לו להיות ביחד עם ג'וחה.
    'תרגז ג'וחה, ואמר לסוס- אני נשבע, שרק אעלה עליך - לא ארד!!! ואללה לא ארד!!
    באותו הרגע- הסוס נירגע. יש סוסים כאלה, ויש אנשים כאלה.
    הגיע ג'וחה, לשוק- בא לרדת, - לא יכול לרדת, הלוא נישבע שלא ירד!
    אמנם, רק הסוס שמע- אבל גם ג'וחה שמע! שבועה זה שבועה, אפילו לסוס! אז מה אם סוס?! מה, לא בן אדם?!
    רוצה ג'וחה לאכול, לבקר חברים, ללכת לשרותים - לא יכול לרדת. נתן שבועה!!
    מרוב שסבל, בא ג'וחה לקאדי בשוק. סיפר לו על השבועה, והתחנן- תציל, תשחרר אותי!
    אבל הקאדי אמר- נשבעת- תקיים. תחכה שאחד משניכם ימות!
    עבר גם כומר נוצרי, קאססס, וג'וחה, מרוב הסבל, התחנן- תעזור לי ! רוצה לרדת, ולא יכול, -
    אמר לו הכומר- אתה נשבעת!! - אני מה? תישאר!!
    ראה ג'וחה בשוק את החכם היהודי. התחנן, וביקש, בדמעות- תציל אותי!
    אוה, אמר החכם- יש לי עצה!
    אתה מנחש, אבי, מה עצת החכם היהודי?
    אז ככה. תיכנס עם הסוס, אמר החכם לג'וחה, מתחת לעץ. תחזיק בענף גדול, חזק, ותטפס מהסוס על העץ.
    אתה לא תרד מהסוס, אתה תעלה מהסוס, לעץ.
    לעלות- מותר לך, לא נשבעת שלא תעלה!
    ומהעץ- תרד- לא נשבעת שלא תרד מהעץ.
    ויותר שלא תישבע, יא חמאר.
    ככה, אמר אבא, יוצאים מצרה, אפילו שנתת שבועה בטעות.
    אז אלה שרצו רק את אבא שלי וג'וחה - שילכו לאכול, יאללה, האוכל מתקרר!
    והסיפור????
    זוג ידידים שלי, נפרדו אחרי שנים של יחד.
    אולי שניהם רצו להיפרד, ואולי- רק היא. אבל- אף אחד לא העיז לדבר ראשון. יש גם כאלה.
    לי, היא סיפרה את האמת.
    סיפרתי לה, לידידה, באחת מפגישותינו, על הפיתרון של ביאליק ואהובתו.
    באחד משירי האהבה הניפלאים ביותר של ביאליק, הוא מספר על מכתב קטן שקיבל -
    מִכְתָּב קָטָן לִי כָתָבָה,
    וּבַמִּכְתָּב כָּתוּב לֵאמֹר:
    "כֹּל שֶׁנַּפְשִׁי כֹּה אָהֵבָה,
    כֹּל שֶׁרוּחִי כֹּה טִפֵּחָה,
    מַה-שֶּׁהָיָה לִי מְקוֹר חַיִּים,
    מַשְׂאַת נֶפֶשׁ וֶאֱמוּנָה –
    אִם כָּל-אֵלֶּה, דּוֹד לְבָבִי,
    מַעְיַן חַיַּי, נֶפֶשׁ נַפְשִׁי,
    אִם כָּל-אֵלֶּה הָיוּ חֲלוֹם?

    הֲשָׁכַחְתָּ? לֹא, לֹא תוּכָל!
    "לֹא! לֹא תָזִיד יָד לִשְׁלֹחַ,
    לִנְתֹשׁ אֶת-הַפֶּרַח נָטַע
    אֵל לְבַדּוֹ בִּלְבָבֵנוּ."

    זה כמובן מכתב תלונה. הגברת מרגישה לא רצויה, מין "אתה לא אוהב אותי יותר?", שגברים רבים מכירים.
    ביאליק עונה, כמו הרבה גברים - זה לא את, זה אני. כנראה, שאני כבר לא מספיק טוב בשבילך.
    באמריקה, זה משפט ידוע-
    I AM NOT GOOD ENOUGH FOR YOU
    ITS NOT YOU ITS ME.
    ביאליק דיקלם תשובה שהרבה גברים מכירים.
    אבל, הסכת ושמע- ביאליק עונה-
    לֹא, תַּמָּתִי! כִּי אָהַבְתִּי
    וָאֹהֲבֵךְ בֶּאֱמוּנָה;
    גַּם כִּי שַׁבְתִּי מֵאַחֲרָיִךְ –
    מֵאַהֲבָה זֹאת עָשִׂיתִי:
    זַכָּה אַתְּ מִהְיוֹת לִי חֲבֶרֶת,
    קְדוֹשָׁה אַתְּ מִשֶּׁבֶת עִמִּי;

    איזה אשה תתווכח עם זה שהיא קדושה?
    ביאליק גם יודע, שאין אשה שלא חושבת שהיא מלאך, והוא מנגן גם על המיתר הזה.

    אַתְּ הֲיִי לִי אֵל וּמַלְאָךְ,
    לָךְ אֶתְפַּלֵּל וְאֶעֶבְדֵךְ;

    וכדי לסגור את הגולל על סיפור האהבה הנפלא הזה, הוא מסיים-
    לֹא! לְעָבְדֵךְ אֵל בְּרָאָנִי!
    דִּמְעַת לֵילִי, רֹאשׁ אַנְחוֹתַי,
    הַלְמוּת לִבִּי, נִשְׁמַת אַפִּי,
    גַּם הָאַחֲרוֹן בַּחֲלֹמוֹתַי –
    אֵלֶּה יִהְיוּ קָרְבְּנוֹתַי
    לָךְ אַקְרִיבָה עַד בֹּא יוֹמִי.

    במילים אחרות- תתחפפי, אבל בסטייל.
    יצאה מהעיניים שלו לגמרי, והוא מחפש איך להגיד את זה באלגנציה.
    אני שמעתי על שיחת פרידה בין גבר לאשה, והיא אמרה- לעולם לא תמצא אחת כמוני,
    והוא ענה- אם הייתי רוצה אחת כמוך, הייתי נשאר איתך.
    אבל, ידידתי, היא אימצה את התיזה של ביאליק, וכתבה לאהוב שלה מכתב תלונה. והוא, ענה- כמצופה!! איך היא מלאך וכו' וכו'. ביאליק בפרוזה!
    כשקיבלה את התשובה, שמתארת אותה כמלאך שהוא לעולם לא ישכח, התקשרה אלי ואמרה לי-
    שמעתי ממנו את הסיפורים האלה יותר מפעם. עכשיו, ברוך השם, ניפטרתי ממנו סופית, והוא עוד מתנצל. זה מצב אידיאלי. גרמתי לו לסלק אותי, במקום שאסלק אותו.
    עכשיו, אפשר, סוף סוף, אמרה לי, לטלפן למיכאל ולאמר לו שאני פנויה הערב.
    וזה בדיוק מה שהיא עשתה. היא עכשיו חיה באושר עם מיכאל...ועוד עושה פרצוף של נטושה!
    כיוון שגם אני וגם ידידתי, חובבי שירה, והיא מכירה, כמובן, את השיר מכתב קטן לי כתבה-
    היא סיפרה לי, שהוסיפה בית אחרון לשיר ששנינו אוהבים. ואלה המילים שחיברה ולא שלחה לאוהב שנשבע לאהוב אותה לנצח, אבל מרחוק.
    במלעיל....
    חיים נחמן ידיד נפשי,
    כמה טוב שאתה חופשי
    מיום ראשון עד חמישי,
    סוף היחד הוא בשישי.
    גם לבן וגם לבת - עכשיו שבת.
    אם תיפגוש את ידידי הנוטש, אבי, אל תספר לו על הבית האחרון בשיר של ביאליק.
    זה יהרוס לו את ה WEEKEND!
    ואני אומר- כל השבועות לאהבת נצח, הן על תנאי- כפופות לעדיפויות- ג'וחה לסוס, אוהבת לאהוב! כולן-- נכון להיום בלבד!
    חברים, אפשר להוציא את הפודינג והקומפוט מהמקרר!
    וסלאמה עליכום.

  • לינק לתגובה זקן עצוב שישי, 12 יולי 2013 16:32 נשלח על ידי זקן עצוב

    אין לי בעיה עם דני המאייר: כל האיורים נפלאים! יש לי בעיה עם דני השופט: איך אתה מעז לכתוב שהאיורים לשור אבוס וארוחת ירק אינם מוצלחים בעיניך? הם מקסימים! מה אתה מבין? תתבייש! אין הנחתום יכול להעיד על חמישה דברים: עיסתו, גיסתו, מיסתו, טיסתו וזיסתו. לא פלא שכולנו אוהבים את האמנים ולא את המבקרים.

  • לינק לתגובה יצחק אורן חמישי, 11 יולי 2013 23:16 נשלח על ידי יצחק אורן

    עיבודי הצבע של "הכניסיני תחת כנפך" יפים להפליא

  • לינק לתגובה מוטי פרידמן חמישי, 11 יולי 2013 10:47 נשלח על ידי מוטי פרידמן

    היי דני

    יישר כחך ותודה על השמחות שאתה מפזר ברוחב לבך

    מוטעל

  • לינק לתגובה אפרת חמישי, 11 יולי 2013 10:39 נשלח על ידי אפרת

    כרגיל,תענוג!
    האיור השני זה תחריט?

  • לינק לתגובה אריאלה שחר חמישי, 11 יולי 2013 07:37 נשלח על ידי אריאלה שחר

    דני קרמן היקר כבר כתבתי ואכתוב שנית מאד מאד אוהבת את האיורים שלך את הקלילות,את ההומור ואת הדיבור שלהם עם הטקסט. תודה לך מאריאלה

כתוב תגובה

* - שדה חובה