וילקי קולינס

שיחה עם יובל מסקין בתוכנית רדיו 03.12.11

הפעם אני רוצה להעלות באוב שני ספרים של סופר אחד, ועיקר השיחה תהיה על הסופר שהוא וחייו מרתקים לא פחות מספריו. הסופר הוא וילקי קולינס.

signiture
והספרים הם האישה בלבן ואבן הירח (The Moonstone).
שני הספרים נכתבו בשנות ה-60 של המאה ה-19, ושניהם נחשבים ובצדק לספרים שבישרו את הופעתו של הבלש בספרות הבריטית המודרנית. האישה בלבן (1860) הוא יותר מה שהיינו מכנים ספר מסתורין מאשר ספר בלשי. אבן הירח נחשב לספר שבו מופיע לראשונה הבלש האנגלי. שמו בספר סרג'נט קאף והוא מקדים את שרלוק הולמס בעשרים שנה.
וילקי קולינס ידוע בעולם היום פחות מצ'ארלס דיקנס. אבל בחייהם של שני הסופרים האלה, היו תקופות שקולינס היה מפורסם יותר ומצליח יותר מחברו המבוגר. ההשוואה בין השניים מתבקשת בגלל שהם היו ביחסים קרובים ואפילו קרובי משפחה. צ'ארלס, אחיו של וילקי, נשא לאשה את קייט, אחת מבנותיו של דיקנס. דיקנס היה מבוגר מקולינס ב-12 שנה. שניהם היו אוהבי תיאטרון והם הכירו כאשר קולינס הצטרף לתיאטרון החובבים שדיקנס הקים וניהל. דיקנס זיהה מיד את כישרון הכתיבה של קולינס, ולמרות שלא היה ידוע כמפרגן גדול לעמיתיו, הוא אמר לקולינס: אתה תשיג את כולם, אתה היחיד שיודע לשלב דמיון וכוח. על היחסים בין השניים עוד ייכתב ספר מרתק, וכמו שאני מכיר את האנגלים, יופק גם סרט טוב.
למרות שקולינס חי בתקופה שבה היה כבר צילום, יש ויכוח בין החוקרים על מראהו. מצד אחד, כמעט כולם טוענים שהוא היה מעוות משהו בגופו, בעל ראש גדול וידיים קצרות. ומצד שני, צילומי הפנים שלו ועדויות כתובות, מתארים אדם מרשים מאוד ובמקומות שונים אפילו נכתב עליו שהיה יפה תואר.
genious
קולינס היה ידוע גם באהבתו לנשים ובדעותיו הליברליות יחסית לתקופה. הוא היה פמיניסט ולחם למען זכויות לנשים, כולל זונות, שהיו בשפע בתקופה הוויקטוריאנית. מוסד הנישואין נועד לדעתו כדי להשפיל את הנשים. את האישה שאיתה חי שנים ארוכות, קרוליין גרייבס, לא נשא מעולם, אבל הוא טיפל בבתה כאילו הייתה בתו. גם כאשר קרוליין עזבה אותו לאחר תשע שנים לטובת איזה אינסטלטור, המשיך קולינס לתמוך בה. ואז הוא הכיר את מרתה ראד, שהייתה בת 24, צעירה ממנו ב-20 שנה, וממנה נולדו לו שתי בנות ובן. ורק אז נפרדה קרוליין מהאינסטלטור שלה ובאה לחיות עם הזוג. לפי הסיפורים חיה השלישיה הזאת בהרמוניה מושלמת, אם כי רוב הזמן חי כל אחד מהם בדירה נפרדת.
היחסים של קולינס עם דיקנס היו מורכבים. מצד אחד הוא ראה בדיקנס אח גדול והעריץ אותו, ומצד שני דיקנס העריץ את ההצלחה של קולינס אצל נשים. דיקנס היה אמנם די בורגני בדעותיו, אך מי שמכיר את הביוגרפיה שלו, יודע כמה ניסה להסתיר מעיני הציבור את פרשות האהבים שלו. השניים נסעו ביחד כמה פעמים לפריז, שאותה קולינס אהב והכיר היטב. דיקנס לעומתו לא אהב את "חיי הפריצות" של העיר הזאת, כפי שהוא כינה את האווירה שם. השניים גם כתבו סיפורים רבים ביחד, בעיקר למגזין האוזהולד וורדס שאותו ערך דיקנס ולימים העביר את העריכה לקולינס.
הידידות הזאת החלה להצטנן גם בגלל ההצלחה של קולינס עם שני הספרים מונסטון והאישה בלבן, ובעיקר בגלל שדיקנס גינה אותו כשהתברר לו שקולינס מכור לאופיום. הדבר החל אצלו משימוש באופיום כתרופה למחלת גאוט והגיע לכדי התמכרות איומה שגרמה לו גם להשמנה קשה.
קולינס כתב כ-25 ספרים, מלבד מחזות וסיפורים, אבל היום כמעט ואין מכירים שום דבר פרט לשני הספרים שהזכרתי. חמישה עשר הרומנים האחרונים שלו קיבלו ביקורות איומות. מבקר אחד כתב: מה שהביא את וילקי הגאון לפתחו של גיהנום הוא השטן שלחש לו: לווילקי יש שליחות. גם דיקנס טען שקולינס חטא בחטא ה"מסר", שחשוב אצלו יותר מהתפיסה הספרותית.
מדי פעם אני נוסע לבקר את וילקי קולינס בבית הקברות של קנזל גרין בלונדון. אני מתבונן בקבר וזוכר גם את השמועות על כך שגם קרוליין וגם בתה הרייט קבורות באותו קבר.
gravestone
קרוליין, על פי עדותה של גיסתו קייט (בתו של דיקנס), היא כנראה האישה שאותה פגש קולינס פעם בלילה מסתורי והייתה ההשראה לספר האישה בלבן. הספר נפתח בכך שהגיבור וולטר הרטרייט פוגש אישה מסתורית לבושה בלבן ומכאן מוביל קולינס את העלילה בווירטואוזיות מופלאה עד הסוף המפתיע. הספר הזה, אם זה חשוב למישהו, נמצא בחלק העליון של רשימת עשרת הספרים שהייתי לוקח לאי בודד.
המונסטון (לדעתי היה צריך להשאיר בתרגום את השם מונסטון שכן מדובר בשם, אמנם לא שם של אדם אלא של אבן יקרה, אבל אף אחד הרי לא מתרגם את צ'רצ'יל לגבעת הכנסייה) הוא ממש בית ספר לכתיבה, שכן קולינס משתמש פה בטכניקה של העברת האקספוזיציה מגיבור לגיבור (קצת כמו רשומון) והוא עושה את זה באופן ראוי להערצה.
לאחר שדיקנס מת בשנת 1870 יצא לאור ספרו האחרון הלא גמור המסתורין של אדווין דרוד. המבקרים טענו שהשפעתו של קולינס ניכרת מאוד בספר הזה.
קולינס, למרות מצבו הפיזי הקשה, חי עוד 19 שנה לאחר מותו של דיקנס. איש לא הציע לקבור אותו בפינת המשוררים בכנסיית וסטמינסטר והוא קבור כאמור בקנזל גרין.
שני הספרים תורגמו לעברית כמה פעמים. התרגומים האחרונים הם: אבן ירח - תרגום של אהרן אמיר, הוצאת כתר, 1992; האישה בלבן - תרגום מצוין של צילה אלעזר, הוצאת אחוזת בית, 2007.
קולינס מעולם לא דיבר גבוהה על ספרות ואמנות. הוא טען שהוא כותב ספרים פופולאריים וכל מה שהוא מנסה לעשות בהם הוא לצקת את ההתנהגות והדיבור של בני זמנו. ואכן מי שרוצה להכיר את החיים הוויקטוריאניים חייב לקרוא את ספריו.
on_chair

3 תגובות

  • לינק לתגובה motior חמישי, 15 אוגוסט 2013 09:39 נשלח על ידי motior

    תודה שחשפת לפניי סופר וספרים שלא הכרתי. אחפש בהזדמנות

  • לינק לתגובה אפרת חמישי, 15 אוגוסט 2013 08:06 נשלח על ידי אפרת

    מונסטון פה על המדף מחכה לי כבר כמה שנים .תודה על הפוסט,הפעם לא קצר מידי ועושה חשק לקרוא.

  • לינק לתגובה תרזה איזנברג רביעי, 14 אוגוסט 2013 21:38 נשלח על ידי תרזה איזנברג

    מיד אלך לחפש את הספר האישה בלבן. עוררת את סקרנותי!

כתוב תגובה

* - שדה חובה