איורים לא בהזמנה

ככל שהמילה אילוסטרציה הפכה להיות מילת גנאי או סדין אדום באמנות הפלסטית, כך התגבשה בי יותר ויותר ההכרה שאני אילוסטרטור, כלומר מאייר. האפשרויות ליצור בעולם החזותי הן בלתי מוגבלות. אבל אני סגרתי את עצמי מלכתחילה בתחום הצר שבו הציור הוא ביטוי חזותי לטקסט או השלמה שלו. תמיד אהבתי, ואני אוהב גם היום, את הביטוי הקונקרטי החד משמעי שהאיור נותן לטקסט. טקסט, גם אם הוא קונקרטי ותיאורי מאוד, הוא עדיין אבסטרקטי, מאחר שמדובר במילים.

 לפעמים אני שואל את עצמי, איך הגעתי לקוטב הזה, שהוא הכי הפוך מאמנות. כלומר, במקום לקחת את המציאות ולתת לה פרשנויות עלומות ואפילו נשגבות, אני מעדיף לתת לה פרשנות חזותית חד משמעית. ייתכן שגרמה לכך העובדה שהספרות הייתה האפיק היחיד של היצירה האמנותית אליה נחשפתי בילדותי. אולי העובדה שנחשפתי לאמנות פלסטית בגיל מבוגר יחסית, ובעיקר לאמנות הרנסנס שמטבעה היתה אילוסטרטיבית, חיבבה עלי את הסיטואציה החד משמעית.

אם לתמצת את האמור לעיל - וכדי לסבך עוד יותר - אז ככה: אני אוהב להכניס את עצמי למיטת סדום של בנאליות, ולראות שדווקא שם אני מצליח להפתיע את עצמי. תחשבו למשל מה אפשר לצייר למשפט:
האיש אמר לילדהנה 16 דוגמאות מתוך האינסוף:


001


כמו שכבר ציינתי בכמה רשימות, אני משתדל להביא כאן גם איורים שלא פורסמו בספרים או בעיתונים. מדי פעם, בעיקר כשאני רוצה לתת מתנות לחברים, אני לוקח טקסטים שאני אוהב, ושאף אחד לא ביקש ממני לאייר, ואני מכין להם איורים. פעם, כשדיברתי על הספר המצוין פקיד ממשלתי ישר של פרנץ מולנאר, הבאתי כמה איורים שעשיתי לו בספר יחיד שנתתי מתנה למיכה אולמן. הנה שלושה איורים נוספים שציירתי לספר:


002

003

004
אני מציע לכל מי שלא מכיר את הספרון הקטן הזה, לחפש אותו ולהכיר את הפן הסטירי של פרנץ מולנאר.
שלמה ניצן העלה בעבר על הבמות בארץ שתי הצגות יחיד שהתבססו על סיפוריו של עגנון. אינני מכיר מישהו שנכח בחוויות האלה ולא מתגעגע אליהן. באחד מימי ההולדת של שלמה איירתי לו ספרון עם הטקסט של האדונית והרוכל, אחד הסיפורים האניגמאטיים של עגנון. הנה כמה איורים מתוך הספר הזה:

 

005

006

007

008

009
010

למשוררת הנפלאה קדיה מולודובסקי איירתי רק ספר אחד, עוגת הפלאים, בתרגומה של מיריק שניר. היה מדובר שאאייר גם את השיר הנפלא המכתב אבל זה לא קרה. הנה כמה רישומים שעשיתי להמכתב:

 

011

012

013
014


הנה איור שעשיתי לפי השיר נושא המים של מולודובסקי:

015

016


אחד הספרים שאהבתי בילדותי ואני עדיין פותח לעיתים קרובות הוא ספר הבדיחה והחידוד של אלתר דרויאנוב. בהמשך אעלה כאן רשומות ובהן אספר על הבדיחה היהודית ועל הספר שני יהודים נוסעים ברכבת שעשיתי בעקבות דרויאנוב. אבל הנה שני איורים לשתי בדיחות של דרויאנוב שלא נכנסו לספר. את הטקסטים אני מביא בכתב ידו של דרויאנוב (ולכן קצת קשה לקרוא):

017
018


גם את הרשימה הבאה אקדיש לאיורים יחידים שעשיתי לטקסטים שאני אוהב, ביניהם של סרוונטס, האשק, דיקנס, ביאליק, אנדרי מורואה, שרווד אנדרסן, בורחס, גוגול, מאנגער ואחרים.

4 תגובות

  • לינק לתגובה זקן עצוב שני, 11 נובמבר 2013 08:52 נשלח על ידי זקן עצוב

    איזה יהודי לא קורא ז'רגון כלומר אידית כלומר מאמע לושן או בקיצור יידיש? החוצפה שלנו האשכנזים לפעמים מפילה אותנו בפח. אני , למשל, צלחתי את השיר לכל אורכו , כלומר עד הבית האחרון (שליש?) שהוא כנראה הפואנטה. אז מה היה לנו? למה היא התכוונה? סוף מצחיק? עצוב? אז מה יהיה? מי יתרגם לי ? איך אני מתיימר להיות אשכנזי? מדוע אני מתגאה שאני מבין יידיש? מפני מה מסתירים ממני דברים? למה ירד אחוז המתנדבים ליחידות קרביות?

  • לינק לתגובה אפרת (אחרת) ראשון, 10 נובמבר 2013 10:42 נשלח על ידי אפרת (אחרת)

    רוחב האופקים שלך, יחד עם חדוות היצירה הפשוטה, גורמים לי להתבלבל ולחפש ניסוחים מפוצצים כשבעצם כל מה שבא לי לומר הוא שאתה מבריק ואין כמוך בעולם

  • לינק לתגובה yossi sadeh שבת, 09 נובמבר 2013 10:33 נשלח על ידי yossi sadeh

    BRILLIANT!!!

  • לינק לתגובה רחל שישי, 08 נובמבר 2013 10:09 נשלח על ידי רחל

    מקסים

כתוב תגובה

* - שדה חובה