ועוד שלא בהזמנה

יש ספרים שלא העזתי לצייר להם אפילו איור אחד. הכוונה לספרים שמצד אחד אני אוהב במיוחד ומצד שני אני לא יכול להוסיף על האיורים או לא רוצה להתחרות במאיירים שאיירו אותם.

 

אני אוהב את מובי דיק ומעולם לא ניסיתי לצייר לו משהו, ולא רק בגלל האיורים הנפלאים של רוקוול קנט. למי שלא זוכר, הנה איור של קנט מתוך מובי דיק:


001


בהזדמנות אקדיש רשומה מיוחדת למאייר המעניין הזה.


גם להרוח בערבי הנחל, אחד הספרים האהובים עלי, קשה לי לעשות איור. כמובן שהאיורים של שפרד, האחד והיחיד, לא מרשים למאייר להתקרב. אבל כדאי להזכיר ששפרד לא אייר את המהדורה הראשונה וגם לא היה המאייר הראשון. כלומר, שאין פה איזה צמד כמו קרול-טניאל או מילן-שפרד או האשק-לאדה. ואם הזכרתי את לאדה, דווקא לשוויק איירתי כמה איורים שאחד מהם הבאתי ברשימה הקודמת.
מחזור הסיפורים ויהי היום של ביאליק קשור באופן הדוק לנחום גוטמן, ולמרות שהוצע לי פעם לאייר אותו, לא הסכמתי. אבל אין לי מחסום מקצועי לאייר מדי פעם איור לאחד הסיפורים. ברשומה דברים שרציתי לעשות עם ביאליק הבאתי סקיצות ואיורים לסיפור שור אבוס וארוחת ירק. הנה איור שעשיתי לסיפור הקצר שלמה והתור המהולל:


002


את הסיפור החמוד הזה שהוא בעצם בדיחה, לא ביאליק המציא, אבל הלשון שבה הלביש ביאליק את האנקדוטה החביבה הזאת מעוררת בי שמחה. אני מכיר כל כך הרבה אנשים שהייתי רוצה להגיד להם: "אי קצר אברה ורחב פה". ומכיוון שהסיפור קצר, אני מביא אותו פה למי ששכח:


003


עדיין עם גוטמן. אחד הספרים הנפלאים שאהבתי בילדותי שעדיין מעורר בי חיוך הוא משלי קרילוב בתרגומו של חנניה רייכמן עם האיורים של נחום גוטמן. לפעמים אני פותח את הספר ומצייר להנאתי ציור לאחד המשלים, למשל למשל הזה:


004

005

אחת הרשימות הבאות תוקדש כולה לספר המשלים שכתבתי ואיירתי.
אחד הדברים שהביאו אותי לעולם האיור היתה רשימה קצרה שכתב נחום גוטמן בדבר לילדים כשהייתי בן 10, ובה הסביר גוטמן מה זה איור. ברשימה הוא הביא איור של גוסטב דורה למסעות הברון מינכהאוזן. ייתכן שאקדיש רשומה לאיורים של דורה, אבל דווקא הספר הזה הוא לא בין הספרים שאני חוזר אליהם.
אבל במשך השנים בהם אני מאייר יצא לי לאייר עטיפה לספר הזה וגם איורים רבים שלא הודפסו:


006


007
ברשומה הקודמת הבאתי איור שעשיתי לנפשות מתות של גוגול. כאן אני מביא איור שעשיתי לסיפור שלו, האדרת, שמתייחס לקטע הזה:


008

009


גם את יבגני אונייגין הכרתי מאויר באיורים נפלאים של קוזמין ובכל זאת אני מרשה לעצמי לפעמים לצייר סיטואציות מהספר הזה, ששלונסקי חיבב אותו עלינו הצברים שלא ידענו מילה רוסית. האיור מהספר הוא של טטיאנה כמובן, ואני מביא את הבית שבו מתוארת טטיאנה. ומאחר שלא מזמן זכה יבגני אונייגין לתרגום חדש ומצוין לעברית, משל יואל כץ, אני מביא את הבית הזה גם בתרגומו:


010

011
את דון קמילו אהבתי מהרגע שיצא לאור בעברית בתרגומו של עמנואל אולסוונגר (בקרוב אכתוב רשומה על איש האשכולות הזה). למרות שג'ובני גוארסקי הסופר גם אייר אותו באיורים חמודים מאוד, האיור שלי שונה לגמרי מהמלאך והשד החביבים האלה:


0111

למרות שהאווירה בספר כאשר הכומר דון קמילו מתעמת עם ראש העיר הקומוניסט (שהיה חברו עוד בימי המחתרת במלחמת העולם השנייה) היא חביבה ביותר, האיור שלי הוא אפל יותר:


012

למי שמתגעגע לספרים האלה, כדאי שתדעו שאיתמר לוי הוציא אותם במהדורות מיוחדות, ואפשר לקנות אותם אצלו.
בכל פעם שאני נכנס למוזיאון קורטולד בלונדון (שיש מי שקורא לו "קורטו") אני מקפיד להתבונן בציור של גוגן, "העורב" שכתובה בו המילה Nevermore. בעבר עשיתי מאמצים רבים לנסות ולשכנע מו"לים להוציא מהדורה מאוירת של העורב של אדגר אלן פו. כמו רבים אני אוהב את התרגום של ז'בוטינסקי אבל יש כמה תרגומים טובים נוספים לעברית. זה יהיה כנראה אחד החלומות שלא אגשים. הנה כמה איורים וסקיצות שעשיתי להעורב. אני לא יודע כמה השפיע השיר הזה על חייכם, ואני גם לא מציע לקחת דוגמה ממי שסיים את חייו בגלל צריכת אופיום ואלכוהול. אבל מהמשפט הראשון בהעורב למדתי שכאשר אתה שבור צער - לך לספרֵי חכמה נשכחת.
Once upon a midnight dreary, while I pondered weak and weary,
Over many a quaint and curious volume of forgotten lore,


013

014

 

015

7 תגובות

  • לינק לתגובה אפרת ראשון, 24 נובמבר 2013 12:23 נשלח על ידי אפרת

    איזה שפע,כמה עושר.
    ואושר.
    לא הכרתי את המאייר של מובי דיק,וגם הסיפור עם שלמה המלך והתור חדש לי.
    יותר חורים מהשכלה.

  • לינק לתגובה זקן עצוב רביעי, 20 נובמבר 2013 12:12 נשלח על ידי זקן עצוב

    אין על רוקוול קנט, אני זוכר שהייתי בוהה בהם זמן רב והם משכו את תשומת ליבי לא פחות מהתוכן. תגיד דני, אף פעם לא איירת את טרזן? את וינטו ויד הנפץ? את שלושת המוסקיטרים? את זיקני בית הספר בוילבאי? את ילדי הבזק? או את חסמבה? מה האפליה הזאת? למה?

  • לינק לתגובה יוסי שדה שלישי, 19 נובמבר 2013 19:39 נשלח על ידי יוסי שדה

    דני ידידי,
    אני שוב נידהם מהשפע.
    כדאי להודיע לקהל קוראיך שניתן לרכוש ציורים שנימצאים באוצרותיך.
    אצלי בסלון תלוי אחד מהם, ואני מתגאה בו מאוד.

  • לינק לתגובה תמר שלישי, 19 נובמבר 2013 18:33 נשלח על ידי תמר

    אהבתי מאד את האיורים לאונייגין ולעורב! מעניין מה אתה חושב על העורב של טרי פראצ׳ט ;)

  • לינק לתגובה אורית שלישי, 19 נובמבר 2013 14:27 נשלח על ידי אורית

    איזו רשומה מופלאה! יוצא מן הכלל.

  • לינק לתגובה יוסי שדה שלישי, 19 נובמבר 2013 13:50 נשלח על ידי יוסי שדה

    נפלא, שוב.
    אם היו בארץ הזו עוד 72 מיליון אנשים, שיתווספו ל 8 מיליון המנהיגים שקיימים, היה יכו להיות פה עם ניפלא.
    הבעיה היא שיש פה רק תמצית, כמו דני.
    מה עם השיוויון בנטל הכישרון???!!!!

  • לינק לתגובה קרונזון שלישי, 19 נובמבר 2013 01:17 נשלח על ידי קרונזון

    דני היקר,
    חזרנו אתמול מלונדון. בלעדיך זה לא היה אותו דבר. דמותך וקולך הדהדו באזנינו בכל פינה. נדמה לנו, שבשני העשורים האחרונים לא היינו שם בלעדיך,
    הטור שלך נפלא והשאיר אותנו קצרי נשימה וממתינים להמשך, ועל כך יכתבו גם אחרים
    האם ראית את הסרט הרוסי האדרת (בשחור לבן?)
    באהבה
    זיוה וקוקו

כתוב תגובה

* - שדה חובה