תחת כנפי הדמיון

ככל שאין הגדרה מוסכמת למילה כלשהי, כך גדל השימוש בה. זה מה שקורה למשל באהבה או באמנות.  המילה דמיון היא מילה מוזרה, שכן השורש שלה מתייחס למשהו שדומה, ואילו השימוש העממי שלה מתרבה ומתרחב דווקא במקומות שיש בהם דברים שלדעת הקורא / המתבונן / השומע – אינם דומים לאיזה שהוא דבר.

בתפקידי כמאייר אני נשאל מדי פעם על ידי אנשי חינוך, למה נחוצים בכלל איורים בספרים, במקום להניח לקורא לדמיין איך נראה המקום או איך נראים הגיבורים, או במילים אחרות: מדוע אתם מגבילים את דמיונו של הילד? התשובה המיידית שלי כל כך משופשפת, אבל טרם מצאתי טובה ממנה: גם כשאתה קורא ספר ללא איורים הוא מגביל את הדמיון שלך; למה לכפות עלי ילדה קטנה בכובע אדום שמביאה אוכל בסל לסבתא, במקום גמד ירוק שמביא יין בחבית לבת דודתו מצד אימו?
הדרך שבה יצירה מפתחת את הדמיון אצל הקורא או הצופה, היא לא במקומות הריקים שהיא משאירה לדמיון, שהרי במובן הזה כל יצירה מגבילה את הדמיון, ומכאן שאין כמו דף ריק לפתח את דמיונו של הילד.
גם מי שמקבלים את האיור מבקשים ממני לפעמים לצייר "בקווים בודדים" ו"לא להרבות בפרטים", וגם כאן מאותה סיבה: לתת דרור לדמיונו של הקורא, במקרים אלה, הילד. יש כאן תפיסה של המושג דמיון כמין חלל מוגבל, שככל שתמלא אותו, תשאיר פחות מקום לאחרים ולדמיון שלהם למלא אותו. ואינני נכנס כאן לסוגיה כמה פרטים מסוגל ילד פעוט לקלוט – סוגיה שאין לי בה שום הבנה.
למרות שלכאורה דמיון הוא ההפך ממציאות הרי שאין דמיון ללא מציאות.
פעם, כשהתבקשתי לצייר על הלוח דמות דמיונית, נניח מהחלל, שאיש לא ראה, ציירתי אותה כך והסברתי בעל פה תוך כדי ציור על כל אחד מהאיברים שלה (כאן הם מתוארים בכתב):


01


כשאני מתבקש להביא דוגמה למושג דמיון מעולם האמנות, אני מראה פסלים של ביל וודרו, פסל אנגלי ידוע, שתקופה ארוכה בחייו כיוצר היה לוקח איזה חפץ (מכונת כביסה למשל) וגוזר במספריים את הפח. מהחלקים הגזורים הוא היה יוצר חפץ חדש, שהיה מחובר במעין חבל טבור לשרידי החפץ המקורי. הנה למשל תרנגולת וגיטרה שעוצבו משני כיסויי מנוע של מכוניות:


02


והנה רובה, שנבנה מקיפולי פח שנגזר ממכסה מכונית, וירה בכורסה, שחלקים ממנה ניתזו על הקיר:


03


מעשה היצירה הדמיוני בא לכלל ביטוי בפירוק המציאות והרכבתה מחדש באופן שונה. וכמו שאין גבולות לאפשרויות של יצירה כזאת, כך אין גבולות לדמיון. רוב מי שכותבים ומציירים סיפורים "דמיוניים" על מכשפות, ענקים וגמדים, משולים למי שממציאים מחדש את הגלגל או משהו אחר שכבר הומצא.
איש טרם שאל אותי, אבל אם הייתם שואלים אותי מה קשה יותר לאייר, מכשפה בעלת שישה זנבות רוכבת מסביב לכוכב דמיוני על מטאטא שעשוי מרגל של פיל, או בנקאי בלגי? התשובה שלי הייתה בנקאי בלגי.
דווקא בשדה הבנאלי הדמיון עובד שעות נוספות. ואצל מאיירים, חשוב לזכור, הדמיון כולל לא רק את האיור אלא גם את ההחלטה מה לאייר.
אדון פוגה, אביה של פצפונת, עוקב בשיא העלילה של פצפונת ואנטון אחרי פצפונת וגברת אנדכט, וקסטנר מקדיש למעקב הזה שני עמודים ומשפטים כדוגמת: בצדו השני של הרחוב דלק מר פוגה אחריהן כשהוא מאהיל בידו על פיו הנושף בכבדות. הוא דרך בשלוליות, נתקל בעמודי פנסים וכמעט שלא שם לב כשנקרעה אחת מביריותיו. אבל טרייר, המאייר המצוין, בחר לאייר את פוגה שעומד בגשם וצופה בביתו. סצנה סטאטית, אבל איזה איור נפלא וכמה דמיון צריך כדי לעשות איור פשוט כזה!


04


קשה לדעת מה בדיוק עבר בראש של לואיס קרול כשכתב את הג'אברווקי – נונסנס שנכתב בג'יבריש, אבל ברור לכולם שמדובר בסוג של מפלצת דרקונית. המאייר טניאל, שכזכור, איוריו לא היו אהובים על קרול, צייר ציור שבו הוא מתאר את הג'אברווקי תיאור ממשי:


05


לקרול, שבתקופת אליס בארץ המראה היה אמנם סופר ידוע, לא היה כנראה אומץ להגיד לטניאל הגדול, אני לא רוצה שתתאר ממש את הג'אברווקי. בסרט אליס בנה טים ברטון את הג'אברווקי בדיוק לפי האיור של טניאל. כמה שנים אחרי שכתב את אליס בארץ המראה, כתב קרול את ציד הסנרק. הנרי הולידיי, הצייר שאייר את המהדורה הראשונה, הציע את הדמות הזאת לסנרק:


06


קרול התנגד וביקש שהסנרק יישאר דמות עלומה. עד היום כמעט כל המאיירים של הסנרק, כולל כותב שורות אלו, לא העזו לצייר את הסנרק. לעומת זאת, יש בית אחד בפואמה שבו מנסה הקצב להסביר לבונה בעיה בחשבון וכמעט כל המאיירים בחרו בשורה האחרונה כדי לבטא את הדמיון שלהם (התרגום המצוין מאת ניצה בן ארי):


07
.
כך אייר את הסצינה הזאת המאייר המקורי הנרי הולידיי:


08


וכך אייר אותה מרווין פיק, שכפי שאתם רואים לא הוקסם כל כך מהחיות המוזרות:


09


לעומתו, הלן אוקסנברי, בגרסה לילדים, טיפלה בחיות כחלק מהנוף:


10


וזה מה שמציע רלף סטידמן לסצנה הזאת:


11


והנה אותה סצנה כפי שאייר אותה הצייר והמאייר אוסטרלי, פרנק הינדר:


111


וזאת הסצנה כפי שאני איירתי אותה:


12


ראו כאן רשומה על הסנרק ומאייריו.


ולסיום, כדי לתת תוקף לאמירה שלצייר מכשפות זה הכי קל, אני מביא שבע מכשפות מתוך הספר קשה להיות מכשפה שיצא לאור בשנת 1994 בהוצאת יוסף שרברק, ספר שערכה נדמה לי מירי ברוך. ואני כותב נדמה לי כי להפתעתי זה לא מצוין בספר. הראשונה, לסיפור מכשפה בלי מטאטא מאת אהרן שמי:


13


וזאת לסיפור המכשפה שאהבה חידושים, גם הוא מאת אהרן שמי:


14


על המכשפה הזאת כתבה אורה מורג את הסיפור המכשפה ורד המשלומפרת:


15


גם את הסיפור המכשפה אירנה והמיגרנה כתבה אורה מורג:


16


ישראל ויסלר, הידוע בשם פוצ'ו, כתב את הסיפור שתי מכשפות על מטאטא אחד:


17


המסעדה של תנוליפת הוא סיפור מאת אלי רוה:


18


והמכשפה האחרונה היא פרי דמיונה של דורית אורגד, מכשפה ושמה רודיניה:


19

6 תגובות

  • לינק לתגובה תרזה איזנברג שני, 23 דצמבר 2013 12:36 נשלח על ידי תרזה איזנברג

    ואני הוקסמתי מטרייר!

  • לינק לתגובה לי עברון-ועקנין שישי, 13 דצמבר 2013 19:27 נשלח על ידי לי עברון-ועקנין

    "ש כאן תפיסה של המושג דמיון כמין חלל מוגבל, שככל שתמלא אותו, תשאיר פחות מקום לאחרים ולדמיון שלהם למלא אותו." זאת הארה חשובה. אין ספק שלא ככה זה עובד. אולי זה כמו הפיאנוקטייל של בוריס ויאן (מכיר? מ"צל הימים") - אתה מנגן צלילים, ויוצא קוקטייל, או ביצה עין - אבל אי אפשר לדעת מה יצא.
    וגם שמחתי בהתייחסות לשורש המילה ולשאלת הדומוּת, והכי-הכי באמירה שאין דמיון בלי מציאות, שהדיכוטומיה המדומה (!) ביניהם מקשה.
    אגב, האם קראת את ספריו של Jasper Fforde? נראה לי שתיהנה מהם.

  • לינק לתגובה אפרת שישי, 13 דצמבר 2013 19:23 נשלח על ידי אפרת

    מצויין.
    צייר לי כבשה.
    ומאייר תל אביבי.

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי שישי, 13 דצמבר 2013 15:44 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    אוח אוח אוח איזה עונג!!!
    אני מתבשמת מהאיורים גם אלה שלך וגם אלה שאתה דואג לצטט.

  • לינק לתגובה יוסי שדה שישי, 13 דצמבר 2013 10:44 נשלח על ידי יוסי שדה

    המאבק בין דימיון למציאות הוא ניצחי.
    כך גם המאבק אם ראוי לאייר, או להשאיר את הדלת פתוחה לדימיון הקורא.
    אני בעד הדעה הראשונה- ראוי לאייר,
    בתנאי,
    שכל אומן יסכים איתו,
    והוא- זאת בסך הכל דעתו של האומן, לא בהכרח האמת.
    כלומר-
    יש להשאיר עמוד או שניים ריקים בסוף כל ספר מאוייר, ולשאול-=
    איך לדעתך ניראתה המכשפה
    יש את זה במיסעדות- תיצור את התפריט שלך
    הבה נעשה זאת גם באיורים, סדר לך מכשפה לטעמך...

  • לינק לתגובה זקן עצוב נזכר שישי, 13 דצמבר 2013 10:03 נשלח על ידי זקן עצוב נזכר

    נפלא, נפלא, אבל בדמיוני חסרה מכשפה יפה כמו למשל זו שקווי המתאר שלה מפורטים בשיר השירים. הנה אתגר דמיוני שקשה כמעט כמו לצייר בנקאי בלגי. נתחיל עם שדיה כשני עופרים תאומי צביה וביטנה כערימת חיטים

כתוב תגובה

* - שדה חובה