הוד מעלתו העיפרון

בכל פעם שאני מגיד את דעתי על "שיגעון המחשב" יש מי שאומר, ובצדק רב: "מה יש לך נגד המחשב? הרי מדובר בסך הכול בטכניקה. האם אתה יוצא למסע צלב גם נגד העיפרון?"

התשובה שלי היא: ביום שבו יֵשבו שלושה סטודנטים צעירים בסטודיו שלי וישוחחו רק על סוגי עפרונות וידברו בכל מיני אותיות לועזיות וראשי תיבות במקום לדבר על הנושא מה אפשר לעשות בעיפרון או, יותר נכון מתי כדאי להשתמש בעיפרון כדי להשיג משהו טוב באיורים שלי - אז אתייחס לעיפרון בדיוק כפי שאני מתייחס למחשב.

אז היום זה בדיוק מה שאני עושה: מדבר בשבחו של העיפרון, מתי השתמשתי בו, ובעיקר איך. כל מי שלמד אצלי יודע שמעולם לא הפרדתי בין טכניקה לנושא, ואותו איור או אותה דמות כשהיא מבוצעת בצבעי מים או בעיפרון תהיה בעצם דמות שונה. כמו שהמפטי דמטי על פי לואיס קרול הוא הבעלים של המילים, וכשהוא אומר אותן הוא זה שמחליט מה המשמעות שלהן, כך אני רואה את הטכניקה. כלומר: אני הוא האדון של הטכניקה

אבל

ממש כמו שזה נשמע מופרך אצל קרול, ככה זה גם בעולם היצירה ביחסים בין היוצר לטכניקה. שכן, כמו שאתה שולט בטכניקה כך היא שולטת בך. אם היה לך בראש דמות מסוימת ולקחת ביד עיפרון רך, מאותו רגע העיפרון שותף מלא לרעיון, ולפעמים, בגלל מה שהוא, הוא גם משנה את הרעיון. אחד התרגילים הראשונים שאני נותן לתלמידים שלי הוא לצייר דמויות בעיפרון ולתת לטכניקה המגוונת להוליך אותם בעיצוב הדמויות. הנה כמה ניסיונות לתרגילים כאלה:

 

ex1

ex2

ex3

ex4

ex5

ex6

 

ex8

ex7


בספרים רבים הכנתי איורים שעשיתי בעיפרון, אם כי לא תמיד ניתן להבחין בכך בקלות. לפעמים אני מגדיל את האיור בכוונה כדי להשיג את הקו המחוספס:


lies


לפעמים אני מצלם את המעברים של העיפרון ברשת גסה, כך שהאיור הופך להיות איור קו, שחור לבן:


shenhav1

jooha1

jooha2


והנה קטע מהאיור בהגדלה:


jooha3


באופן בלתי מודע מתברר לי שאני נוטה להשתמש בעיפרון באיורים שיש להם "טעם של פעם".
כשנתבקשתי לאייר את השד מכיתה ז' של קורנל מקושינסקי, עשיתי איורים בעיפרון:


devil1


בספר ילד נושך שכתב יהודה אטלס ובו סיפורים על ילדותו/ילדותנו, בחרתי להכין איור בעיפרון על רקע צבע בהיר:

bite

גם בספר אלימות בשכונה של ציפי שחרור עשיתי רישומי עיפרון, ובשונה מהספר של יהודה, אולי בגלל הנושא, הרישומים גסים יותר:


violance1


והנה קטע מוגדל מהאיור הזה:

violance2


אני משתמש הרבה בצבעי עיפרון, מאחר שחלק גדול מהאיורים שלי נעשים במה שנקרא טכניקה מעורבת (בהזדמנות הקרובה אקדיש רשימה לדבר הזה), אבל רק שני ספרים שאיירתי נעשו באופן בלעדי בצבעי עיפרון. האחד הוא סיפורים שסיפרתי לאבא של עוזי חיטמן:


aba


והשני הוא ספר שאני גם כתבתי, ספר המשלים:


fables1

fables2

10 תגובות

  • לינק לתגובה יצחק יורש ראשון, 16 פברואר 2014 16:30 נשלח על ידי יצחק יורש

    דני, טוב מאוד וראוי לשבחים, אבל גם משמש הוכחה ש :
    כלים נאים לא פעלים מכח עצמם וממש זקוקים ליוצרים.
    אגב ,
    כבר מזה שנים להפתעתי ולשמחתי למרות החידושים של האמצעים הטכניים,
    ממשיך, ייצור, הפצה ובעיקר השימוש, בעפרונות, בכלים ובסוגי צבעים ישנים.

  • לינק לתגובה מיכאל דק רביעי, 05 פברואר 2014 20:08 נשלח על ידי מיכאל דק

    אלמלא עפרון לא היה מתחיל העניין עם הקניין של מערת המכפלה. עפרון יקר. אבל עפרונאי חושב אחד הוא נתנאל הות'הורן יורשו ובעליו של מפעל העפרונות בארה"ב שהפך את הצבע הצהוב לצבע נרדף לעפרונות ומשפחת פאבר בגרמניה שממשיכה בעקשנות (מעוררת הערכה) לייצר עפרונות לטובת האיורים, המאיירים ומעריצי קרמן (כל השאר ואני)

  • לינק לתגובה תרזה איזנברג שלישי, 04 פברואר 2014 18:33 נשלח על ידי תרזה איזנברג

    איפה מוצאים את ספר המשלים הזה??!!

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי שלישי, 04 פברואר 2014 18:02 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    אני אוהבת את איורי העפרון ואכן יש להם טעם של פעם. יש בעפרון משהו נגיש ושווה לכל נפש ובכל זאת רק אמן (ואני מתעקשת...) כמוך גורם למתבונן לחשוב שזו מלאכה המוליכה את עצמה וקלה לביצוע.

  • לינק לתגובה זקן עייף שלישי, 04 פברואר 2014 17:11 נשלח על ידי זקן עייף

    כזכור לי אין על עיפרון, מוחקים בקלות כשמתחרטים, לוחצים חזק ואז הכתוב יוצא גם בעותקים, שולחים השמצות בפקס ולא מתחרטים כי לא יוצא כלום מצד שני, כשקורית תאונה רק נשבר השפיץ ולא נשפך דיו בכיס של חולצת השבת הצחורה, ניתן לחדד אותו משני קצותיו ולהשתמש בו בכפילות או במחק המותקן בצד של האין שפיץ אפשר לנקות את האוזן, כשמשעמם בידים יש שניגשים לחדד אותו וכשמשעמם בפה לועסים אותו, הוא יכול להיות ציר לא רע לגלילי נייר, ניירות דבק, מתאים מאוד לאיכסון זמני מעל לאוזן, לגירוד בראש ואם הוא קשוח ומחודד דיו הוא כלי נשק למחיצת עקרבים, נמלים ואפילו תיקנים עייפים.
    והנה נשבר העיפרון ותם הזיכרון

  • לינק לתגובה יצחק אורן שלישי, 04 פברואר 2014 16:18 נשלח על ידי יצחק אורן

    נותרתי וחצי עפרוני בידי:
    במה הוא זכה על פני הפחם למשל?, ולמה קוראים לצבעי עיפרון בשם הזה? ובכלל מה מקומו אצל עוללים ובעלי מקצוע שונים (בפה? על האוזן? מקום אחר?!) ועוד די הרבה שאלות (איך מחדדים בלי לשבור את השפיץ?) שמחייבות פרק נוסף בסדרה.

  • לינק לתגובה לי שלישי, 04 פברואר 2014 14:45 נשלח על ידי לי

    מגיד :)
    ו-וואו, משהו באבחנה הזאת שהטכניקה מובילה אותך לא פחות משאתה אדונה, מרתק ביותר. אפילו בלי האזכור המענג לשיחה של אליס עם ה"ד.
    ושכתבת שם "רכות וקושי - חידוד - החזקה" מתחבר בדיוק לשיחה שהייתה לי עם חברה. לא על איור :)

  • לינק לתגובה יוסי שדה שלישי, 04 פברואר 2014 13:21 נשלח על ידי יוסי שדה

    איזה ארץ ניפלאה זו, שאנשים כמו דני קרמן דרים בה דרך קבע!
    ועוד ברחוב מאפו! האיש של אהבת ציון!!!!

  • לינק לתגובה אדיבה גפן שלישי, 04 פברואר 2014 12:27 נשלח על ידי אדיבה גפן

    הוד מעלתו היוצר,
    תודה
    עוד טפח על עבודת היוצרים,


    אהבתי כל כך
    אדיבה גפן

  • לינק לתגובה נאוה שלישי, 04 פברואר 2014 12:00 נשלח על ידי נאוה

    הוד מעלתו ועוד איך!!!
    קרמן הקוסם

כתוב תגובה

* - שדה חובה