עדליאדות בתל אביב

 בן דודי אריק קרמן ואני היינו גרפיקאים צעירים ונלהבים כאשר פנו אלינו אנשי מחלקת התרבות של עריית תל-אביב להיות בצוות המתכנן של העדלאידע בשנת 1964.

זה היה ניסיון להתחבר לאירועים הכמעט מיתולוגיים שבזיכרוננו נקבעו בצבעי שחור לבן, העדליידות של שנות העשרים והשלושים, שגוטמן, אגדתי ואמנים אחרים יזמו ותכננו, ואנחנו ראינו אותם מקרטעים ביומנים ישנים.
היה כבר ניסיון אחד בשנות החמישים לחדש את המוסד הזה. העדלאידע הראשונה במדינה החדשה. הייתי אז נער בן 14 ונסעתי עם כמה חברים מכרכור לתפוס מקום על המדרכה באלנבי מבעוד יום.
הידע שלי על קרנבלים היה מורכב מהנ"ל, מכמה צילומים מקרנבלים בחו"ל, מקטעים ביומני קולנוע שהביאו ניחוחות מהקרנבלים בעולם: ריו דה ז'נירו, ונציה, ובעיקר מכתבה ב"נשיונל ג'יאוגרפיק" שדודתי קיילה מוושינגטון עשתה עליו מנוי בשמנו בשנות הצנע, ושם ראיתי כתבה מצולמת על קרנבל הפרחים בפסאדינה.
לעדלאידות של שנות העשרים והשלושים הייתה הילה של "אמנות". גוטמן ואגדתי עיצבו את המוצגים בהשפעת הקוביזם, הפוטוריזם ושאר האיזמים. מן העדלידע של שנות החמישים נדף ריח של לאומיות מתחדשת, ומי שעיצבו אותה היו מי שעיצבו את הכסף והבולים, ורבים מן המוצגים מומנו על ידי חברות מסחריות.
גם בשנות השישים תל אביב לא הייתה ריו-דה-ז'נירו . ממש לא. בכל קרנבל מוצאים בריו את מותם אנשים רבים וזה בעיניהם מחיר השמחה. בתל אביב נהוג לסכם את האירוע ולומר: "מסע העדלאידע עבר בהצלחה, ואף ילד לא נפצע." (על פיגוע טרור לא שמעו אז). יואל זילברג, במאי העדלאידע, היה אמנם אומר מדי פעם "נוציא לרחוב גושים של צבע שירקדו לאורך המסלול". אבל במונחים תל אביביים, גושים אלה הן שש בנות שאחת חולה ושתיים איחרו להגיע. אין בתל אביב מסלול מיוחד כמו בריו למצעד של קרנבל, והמוצג הגבוה ביותר, אסור שיפגע בחוטי חשמל, שהנמוך שבהם היה בגובה של ארבעה מטרים, ועם מקדמי הביטחון שננקטו עד שהמידות הגיעו אלינו לשולחן העיצוב, נשארו למוצגי הענק שראינו בחזיונינו שלושה מטרים, כשהעגלות שנגררו על ידי הטרקטרונים המכוערים היו בגובה של מטר ועשרים. שני מטרים כדי לחולל ניסי שמחה "...וגם אל תעשו אותם ארוכים מדי כי הפנייה מבן יהודה לאלנבי די חדה".
בשנות השישים תכננו אריק ואני שלוש עדלאידות, שאחת מהן לא צעדה בגלל הפרעות של הקהל, ובשלישית באה לכלל ביטוי שמחת הניצחון במלחמת ששת הימים. לצערי אין לי כמעט חומר חזותי מהעדלאידות ההן, אבל כעבור עשרים שנה, כשהאחראים על השמחה בעיריית תל אביב לא התחלפו, שוב פנו אלי אחרי שהשותפות קרמן/קרמן התפרקה. הייתי בעצם איש המקצוע שצבר את הניסיון הרב ביותר, ושלא כדרכי הצלחתי לעקוף כמה מכשולים, מה שנקרא ללמוד מהנסיון.
לחוטי החשמל שנמתחו לרוחב הרחובות נוספו במהלך 20 השנים עוד רבים. לא נמצאה בינתיים שום דרך להניע את המוצגים זולת הטרקטורים שגדלו עם השנים. בריו למשל מוצגי הענק בגובה של תשעה ועשרה מטרים מונעים בכוחם של סבלים שאין רואים אותם. תראו לי מישהו בארץ שיהיה מוכן ללכת לאורך רחובות עמוסי קהל בלי שיראו אותו.
לעשות עבודה יצירתית מול פקידים בארץ ובעיקר פקידי עירייה, פירושו של דבר שאתה מצייר את מה שהם הפקידים היו יכולים ורוצים לעשות טוב יותר לו לא היו עסוקים בדברים חשובים יותר.
העלייה הרוסית הביאה איתה הרבה פסלים מקצועיים והקידמה הביאה את הפוליאטילנים המוקצפים, קלקר בפי העם. ועיקר העבודה שלי הייתה לוודא שהראשים הפורימיים לא ייראו כמו לנין במצעד האחד במאי.
מניסיוני ידעתי שאי אפשר להתחרות בקרנבלים כמו זה של ריו, שעל כל מוצג עובדת קבוצה ענקית במשך שנה שלמה, והמחיר שלו הוא של שתי עדלאידות בתל אביב. חשבתי להתבסס על מוצגים סאטיריים ולהשקיע ברעיונות החזותיים יותר מאשר בעושר החומרים, התנועה והקול, שבהם אנו נחותים.
כשהסקיצות הגיעו לוועדות, רובן נפסלו על ידי הפקידים בעירייה, שכל אחד מהם ראה את עצמו יחצ"ן של העירייה: "אנחנו נעז ונראה לקהל שלנו משהו על בתי הזונות שנקראו אז מכוני בריאות?!!! המקום ירחם..."


01


ברשומה הזאת אני מראה מוצגים שאושרו, נבנו וצעדו בתהלוכה. ואילו ברשומה הבאה אציג בעיקר כאלה שלא התקבלו.
בעדלאידע של 1988 היו מעורבים חברי מהמוסף "דבר אחר". אחד המוצגים שעיצבתי היה פורטרט ענק של הרצל, שזקנו הופך להיות מגילת העצמאות, שמוחזקת על ידי בן-גוריון. על המשאית, שהייתה חלק מהזקן של הרצל, ישבנו כל חברי מערכת "דבר אחר", מחוזקים באלונה פרנקל. כולנו היינו לבושים פראקים, חלקנו חבושים צילינדרים, ושיחקנו בקוביות משחק גדולות.
אני מביא גם את הסקיצה למוצג זה – זאת סקיצה ראשונית בעיפרון:


02


אחר כך, עדיין על השולחן שלי, זה נראה כך:


02a


וזה התרשים הראשון לביצוע:


03


הראשים של הרצל ובן גוריון נבנו מיריעות ספוג


04


בתהלוכה בן גוריון נראה כך:


05


והנה המוצג בתהלוכה:


06
07

 

המלך על הבקבוק
את אחשוורוש עיצבתי בפוזה די ארוטית, עם בקבוק אלכוהול. איכשהו זה עבר את הוועדה, אבל הייתי צריך לרכך קצת את הסקיצה המקורית. במקור עיצבתי לבקבוק גם זוג שדיים אבל זה כמובן נפסל מיד.


08


בניתי מודל קטן של המוצגים מפלסטלינה כדי שאוכל לספק לבונים היטלים מכל צד.


09


ואז הייתי מכין את התרשימים וההיטלים. הַפַּסלים היו מגדילים אותם ומקרינים על גושי הקלקר מהם פוסלו הדמויות.


10


כך זה היה בתהלוכה:


11

 

חוף תל אביב
העובדה שהצלחתי להוביל בתהלוכה בת-ים חשופת חזה מעידה על הפתיחות המסוימת שהייתה אז. היום זה לא היה עובר. לפי הסקיצה שלי היא הייתה צריכה להיות מוקפת ב-15 נשים בבגדי ים:


12
13


במציאות – המספר הצטמצם לשש.


14


אגב, בישיבה שדנה במוצג פלטתי בדיחה מטופשת. משהו כמו "ההבדל בין ירושלים לתל אביב זה שירושלים היא "שלמה" ותל אביב זה חתיכות חתיכות".. מיד ראיתי שעשיתי טעות. הם עמדו על כך שהמוצג יבוסס על הבדיחה הזאת.


15


אני מביא כאן מכתב שהגיע לעירייה אחרי העדלאידע מ"אגודת ישראל" בתל אביב:


16


אי אפשר היה כמובן בלי מוצג שייצג את הבידור והזמר העברי. אני הצעתי מוצג שייראה בערך כך:


17


ואז פתאום התברר לי שדודו טופז שהיה אז כוכב טלוויזיה, ביקש לממן מוצג שבו תראה מרכבה שהוא נוהג בה ועליה כל מיני דמויות מעולם הבידור, כמו שייקה אופיר, אורי זוהר, הגששים ואחרים. הוא הציע לעירייה 20 דקות בתכנית הטלוויזיה שלו כתמורה לעסקה, והוועדה קבלה מיד את ההצעה. כשנודע לי, סיפרתי את זה לכמה עיתונאים וכשזה התפרסם היו תגובות נזעמות מצד האמנים. הנה קטע מ"ידיעות אחרונות":


18


אני התכוונתי להפסיק את העבודה שלי במצעד הזה ושוכנעתי להמשיך. מישהו תכנן מוצג דומה למה שהציע טופז ורק בקשתי שבפרסומים יהיה ברור שלא אני תכננתי אותו.

 

דו קיום
רציתי לתת ביטוי ליחסים בין חילוניים ודתיים, ותכננתי מוצג שנקרא "דו-קיום". דו קיום אמנם בוצע. על פי הסקיצה שלי הוא היה אמור להיות מרשים:


19


בפועל הוא נראה כך:


20


וכך נראה ה"חילוני". כל כך רציתי שהדמות תהיה יותר גרוטסקית, בעיקר בפה, אבל הפסל (עולה מרוסיה) פשוט לא הצליח לעוות את הפרצוף:


21

 

* * * *

 

 

חילוקי דעות נוספים שהיו לי עם המנהלים היו בקשר למוצג דגל של תל-אביב ורוני מילוא. זה גם פורסם בכמה עיתונים.


22


בסופו של דבר מישהו אחר תכנן את זה, וההערה שלי שזה "מוצג סובייטי" הייתה מוגזמת. ברוסיה הסובייטית היו מתביישים להוליך מוצג כזה.


22a


עד היום לא ברור לי אם הדמות בכובע הטמבל היא רוני מילוא. זה לא נראה הוא. מצד שני זה גם לא משהו ישראלי טיפוסי..

סיפרתי לעיתונאים גם שהצעתי שרוני מילוא ראש העיר יוביל את העדלאידע על סוס, כמו שנהג בזמנו מאיר דיזנגוף.


23


ברגע האחרון החליט רוני מילוא לשנות את דעתו וכך הוא נראה על הסוס:


24


אני לא יודע אם הוא אכן רכב לאורך כל המסלול.

 

ענק הספורט
זה היה כמובן מוצג אירוני: מין פסל יווני ועליו 10 דמויות קצת קריקטוריות של ענפי הספורט שישראל מצטיינת בהם. הלהבה של הלפיד הייתה טופס של טוטו.


25


במוצג שצעד הוקטן מספר הדמויות לחמש, והעיקר – גם את הלהבה נתבקשתי לשנות.


26

 

* * * * *

 

 

אוכל וזלילה
את המוצג הזה "הישראלי הזולל" העברתי מעדלאידע אחת לשנייה, אבל בסוף הוא לא התקבל:


27


ב-1998 הצעתי שני מוצגים. אחד בנושא המנגל:


28


והאחר, שיציג את "המטבח החדש":


29


משניהם, רק המנגל בוצע בהצלחה חלקית:


30


אחד המוצגים שדובר בהם היה "שוק הכרמל"


30a
30b


עוד שני מוצגים שתכננתי ולא בוצעו שהיו קשורים להרגלי האכילה היו: בית הקפה:


31


והפאב:


32

 

גיבורי המגילה
כפי שכבר כתבתי, אחד המכשולים הקשים בעיצוב המוצגים היה הניוד שלהם. לא היה סיכוי שסבלים יובילו את המוצגים, ובוודאי שהם יוסתרו בתוך המוצג כפי שנהוג בתהלוכות ובקרנבלים בכל העולם. לא הצלחתי להשיג טרקטורים או מכוניות קטנטנות, ולכן ניסיתי לעשות כמה מוצגים קטנים יחסית שיובלו בכוח אדם.
בעדלאידע של 1998 תכננתי שורה של גיבורי מגילה, ולהערכתי הם היו המוצגים המוצלחים ביותר, בגלל הניוד.
אני מביא כאן כמה סקיצות וכמה צילומים של גיבורי המגילה. אגב, כולם נשאו טלפונים סלולאריים.


33
34
35

37
38
38a
38b

 

מלכת אסתר
בעדלאידע 1988 מלכת אסתר של העדלאידע היתה ענתי ביטון, שאז עבדה איתי.


39


את הכתר שלה עשיתי בעצמי בלילה שלפני התהלוכה


40


ענתי הייתה "לבושה" בשמלה ענקית שהשובל שלה היה באורך 20 מטר.


41

 

וזה היה המצג של עשרת בני המן. הם היו תלויים על האף של אביהם:


42

 

* * * *

 


מלחמת המפרץ
אני עצמי הייתי אחד הנמלטים הרבים מתל אביב. בימי מלחמת המפרץ, המוצג שתכננתי נראה כך:


43


הביצוע היה כזה:


44

 

פקקים וחנייה
עשיתי סקיצות רבות שבהן ניסיתי להעביר את חווית הנהיגה והחנייה בעיר. הנה שתיים מהן שלא בוצעו:


45
46


אחד המוצגים שהביצוע שלו היה מוצלח היה האזרח החונה: בובה ענקית של תושב תל אביב שהרגל שלו מסונדלת ומסביבו מגיעות מכוניות לחנות עליו.
כך נראתה הסקיצה הראשונה:


47


והנה חלק מהשרטוטים:


48


כאן אני נראה כשאני בא לעשות שיפוצים אחרונים למוצג:


49


כשהגעתי ביום המצעד לנקודת הריכוז חיכתה לי הפתעה. על כל מוצג הדביקו המבצעים שלטים ענקיים עם שם החברה המבצעת. ניסיתי להבין איך התיאטראות מצליחים למנוע מ"ארגונית" וחברות אחרות לשים על התפאורות את שמם. אני שמח שהם מצליחים. אני לא הצלחתי.


50

 

בכביש אל תהיה צודק
ניסינו לעניין חברות מסחריות להשתתף בתהלוכה וכמעט שלא נענינו. אחד המוצגים היחידים שמומן על ידי חברה, היה מוצג שבו שולבו ארבע מכוניות מעוכות סביב רמזור ועליהן דמויות של חמור וחזיר.
יורם אפק הריץ ב"הסנה" קמפיין ענק נגד תאונות בסיסמה שהכניס לתרבות הישראלית אהרן שמי בכביש אל תהיה צודק – תהיה חכם והוא יזם את המיצג הזה.


51


זה היה אחד המוצגים המרשימים בתהלוכה, ובמקרה הזה אפילו הטרקטור שגרר אותו היה מוצדק.

מכבש המיסים
עוד מוצג שהביצוע שלו תאם את הציפיות שלי היה מכבש המיסים. הנה כך נראתה הסקיצה הראשונה על הנייר:


52


כך זה נראה יום לפני המסע:


53

 

שיגעון השיזוף
באחת משתי העדלאידות הייתה המשתזפת על המחבת שנראתה כך:


54

 

שכנים
אני לא זוכר בדיוק באיזו עדלאידע, אבל זה היה מוצג נחמד שהשתלב יפה, כמו שאתם רואים, עם הבתים בבן יהודה.


55

 

ככה אנחנו נראים
את המצעד של 1998 חתם מוצג שהיה בעצם מראה מעוותת במסגרת של מפלצונים קטנים, והקהל ראה בה את עצמו. ככה נראתה הסקיצה:


56


הנה פרט מהמוצג הזה:


57

 

ופה מרב סודאי, שעבדה איתי, ואני משתקפים במראה במצעד:


58

 

* ברשומה הבא אביא בעיקר מוצגים שלא בוצעו.

11 תגובות

  • לינק לתגובה אבשלום אפטר(פשי) שלישי, 11 מרס 2014 17:46 נשלח על ידי אבשלום אפטר(פשי)

    דני,זה נפלא.מי מלבדך יכול היה ליצור דבר כזה.
    פשי

  • לינק לתגובה יוסי שדה ראשון, 09 מרס 2014 19:44 נשלח על ידי יוסי שדה

    דני ידידי,
    אני גאה לגור איתך באותה ארץ.
    תרמת תרומה עצומה לתרבות הארץ הזאת.
    למזלנו, אתה מסכים להשקיע זמן כדי להאיר את עינינו.
    ואכן, זאת עשית!!!

  • לינק לתגובה תרזה איזנברג ראשון, 09 מרס 2014 17:48 נשלח על ידי תרזה איזנברג

    גאוני, דני, גאוני. לא רק הדמיון והיצירתיות אלא גם היידע הטכני וכל זה - זה הכול מעצמך אתה מביא!

    (אגב, מכל חברי מערכת דבר אחר, אני לא הייתי שם על הבובה ב-1988...)

  • לינק לתגובה motior ראשון, 09 מרס 2014 11:37 נשלח על ידי motior

    יפה מאוד - בהחלט מרשים לקנה המידה של ישראל.

  • לינק לתגובה סגל סילביו שבת, 08 מרס 2014 17:02 נשלח על ידי סגל סילביו

    מדהים ! מדהים !
    לא הכרתי את המוצגים .
    תודה

  • לינק לתגובה אברהם רונן שישי, 07 מרס 2014 21:43 נשלח על ידי אברהם רונן

    אחד מהטובים ןהמענינים שבטורים שלך. ממש מרתק ומהנה מכל הבחינות.

  • לינק לתגובה יונית אשד שישי, 07 מרס 2014 21:15 נשלח על ידי יונית אשד

    תודה , נפלא, מעלה חיוך

  • לינק לתגובה יצחק יורש שישי, 07 מרס 2014 16:47 נשלח על ידי יצחק יורש

    דני, נפלא ומאוד מרשים,
    זהו עושר שופע של יצירתיות ודמיון ראויים להרבה שבחים. בשל עצמם ולא פחות בשל העקשנות והנסיון להתמודד עם "בירוקרטים" למיניהם , הניצבים בכל מיני פרשות דרכים ואשר מה" לא =כל הארץ כבודם . . ! "
    עצם הסקירה והתאור הם מבצע ראוי להערכה כשלעצמו.
    אני כ"לא תל-אביבי" לא מכיר את הדברים, במציאות של ישראל וודאי של העבר, עם המיגבלות המקומיות למיניהן, המשמעות ש"כאילו " ביצעת את הפרויקטים בגדול בברזיל.
    בקיצור, לא הכרתי את שנעשה וקבל את מלוא הערכתי .

    איציק יורש

  • לינק לתגובה זקן עצוב שישי, 07 מרס 2014 11:11 נשלח על ידי זקן עצוב

    נהדר, נפלא, משובב נפש. בעיקר כשאתה יודע שאי אפשר לעשות את זה היום. אנחנו חולים היום במחלה שנקראת politicly correct (אופס, דבר עברית! תקינות פוליטית). מי יתן לך לעסוק בגיחוך נשים? דתיים? מזרחיים? ערבים? הומאים ולסביות? כושים? רופאים? ועדי עובדים? מתנחלים ונוער הגבעות? שופטים? גנרלים וצה"ל? פוליטיקאים? מה ישאר לך? טייקונים חבוטים ותכניות טלוויזיה, אבל על אלה לא בונים תהלוכה. תשכח מזה, במלחמה של התקינות הפוליטית ההומור הוא הקרבן הראשון

  • לינק לתגובה יורם אפק שישי, 07 מרס 2014 10:50 נשלח על ידי יורם אפק

    הנה כי כן, אני צופה בעבודות הנפלאות שלך ונהנה הנאה מרובה מהתכנון ואפילו מהביצוע, ולפתע - אנלאמאמין ! שכחתי לגמרי! אני אפילו, לא יכול להגיד שנזכרתי כשראיתי את המוצג של הסנה ושמי זכרונם לברכה . עכשיו כשיגידו לי שאני רצחתי את ארלוזורוב, או שהצבעתי ליאיר לפיד, או שאני צופה בתכניות ריאליטי, - האם אוכל להמשך להכחיש בנחרצות?!

כתוב תגובה

* - שדה חובה