והילד הזה הוא אני - גרסת הבמאי

מה עוד לא סיפרתי על החלונות בספר "והילד הזה..."? סיפרתי שהרעיון של החלונות היה של חברי אהרן שמי. סיפרתי גם שהניסיון להוציא את הספר באנגלית בארה"ב דרש ממני לעצב חלונות מסוג אחר:

 01

 

למרות שכבר הרבה שנים כמעט שלא רואים בארץ, בעיקר בערים, את החלונות עם ה"כנפיים" הנפתחים, ורוב החלונות הם חלונות הזזה, אני ממשיך לצייר את החלונות של פעם. אם תרצו, יש פה איזו אמירה שלא תמיד האיור חייב לרדוף אחרי העכשוויות ויש לו גם תפקיד, משני אמנם, להרחיב את יריעת הזמן.
למרות זאת, או אם תרצו יחד עם זאת, כשציירתי מחדש בשנים האחרונות את והילד הזה הוא אני ואת הילדה שאני אוהב בצבע, עשיתי שינויים קלים לכיוון העכשוויות.

0203

אחרי שהספר יצא לאור, פרסמנו יהודה ואני שירים בפילון. ניסיתי לחפש צורה אחרת לעמוד. למשל במקום חלונות היה בית "שקוף" ובתוכו היה השיר:


04

 

בספר של אז זה נראה ככה:

05
ובספר החדש ככה:
06

היה גם ניסיון לעצב עמוד שקראנו לו לפעמים כשאין לי עם מי. כך נראה עמוד כזה בפילון:


07

כך בספר הישן:
08
וכך בספר החדש:
09

והנה עוד עמוד כזה בפילון:

10

 

בספר הישן הוא נראה כך:

11

והיה גם השיר הזה, שאני לא בטוח שנכנס אחר כך לספר:


12

 

עוד אחד כזה. כך בפילון:


13


כך בספר הישן:

14
וכך בחדש:
15
במקרה הבא הפורמט של פילון הכתיב לי רעיון שונה לגמרי, שלא הופיעה בו ספרייה. כך זה נראה בפילון:

16

כך בישן:
17
וכך בחדש:
18

בשלב מסוים הופיעו השירים בעמוד שלא היה לו עיצוב רעיוני, רק חלון אחד. כך זה נראה בפילון:


19

 

וכך בישן:
20

 

ולפעמים השיר הופיע אפילו בלי חלון בכלל! כך זה נראה בפילון:


21

 

כך בספר הישן:
22
וכך בחדש:
23

והילד הזה הביא השפיע על כותבים רבים. חלקם רק אימצו את הסגנון והגישה, ואחרים עושים פראפרזה על הספר עצמו, כמו מי שמפרסם בפייסבוק את השירים המקסימים והילד הזה הוא אני - הדור הבאבימים ההם של פילון הגיע אלי ילד צעיר, דן לווינסון, והביא לי שירים. איירתי להם, והם התפרסמו בפילון:


24

 

בדבר אחר כתב פעם המעצב והמאייר יוני בן-שלום מדור שנקרא וגם אני ילד, שבו השירים היו מנקודת מבטו של ילד פלסטיני מהשטחים:


25
26
27
28
29
30
לא תמיד אני מצליח ליהנות כשאני מאייר ספר שכבר איירתי בעבר (מי בכלל קבע שצריך ליהנות כשמציירים?). פה לשמחתי הצלחתי אפילו ליהנות. מה גם שבגרסה הצבעונית של והילד הזה ושל הילדה שאני אוהב היו גם שערים לנושאים, מה שלא היה בספרי העבר. האתגר היה לנסות בציור אחד לתת ביטוי להלך הרוח שיהודה רצה שישרור בפרק הזה.
הנה כמה מהם:


313233

 

ולסיום: בספר הילדה שאני אוהב בגרסתו הראשונה בשנת 1988 השיר הראשון היה:

37
אם תשימו לב, בפינה הימנית למעלה רואים את הילד שהתבגר יושב ליד מכונת כתיבה (זה עוד לפני עידן המחשב). בעצם עשיתי ממנו את "המשורר" שכותב את השירים (למרות שהוא ממש לא דומה ליהודה אטלס). ואז, בהמשך כל הספר מצויר המשורר בצבע כתום בפוזות שונות של כתיבה. לאורך כל הספר מתרחש בפינה הזאת סיפור דרמטי על שמחות וקשיים בחייו של משורר:

38

39

40

41

42

43

44

45

46

47

48

49

50

51

 

 

 * עוד על פילון קראו כאן.

ציורים למכירה מתוך והילד הזה הוא אני - האוסף

ציורים למכירה מתוך הילדה שאני אוהב - האוסף

4 תגובות

  • לינק לתגובה שושי אברס שבת, 26 מרס 2016 15:30 נשלח על ידי שושי אברס

    תודה על הנחת שגרמת לי.

  • לינק לתגובה עמרי ראשון, 18 ינואר 2015 18:57 נשלח על ידי עמרי

    כבר שנתיים וחצי שאני חי את הילד הזה דרך הכתיבה
    כל אירוע - מתסכל או מרגש כאחד - עובר סינון דרך עיניו של הילד
    ואני לא יודע אם זו השפה של יהודה אטלס או הציורים או כולם יחד שמשרים עלי את ההשראה הנאיבית הקסומה הזו
    (או שאני פשוט עדיין ילד)
    אבל אני שמח שזה כך וכיף לי לבוא לכאן, להסתכל על ההתפתחות של הילד הזה ולראות את עצמי בתור עוד אבן אחת קטנה בבניין הנפלא הזה.

    א

  • לינק לתגובה לי ראשון, 27 אפריל 2014 13:25 נשלח על ידי לי

    מדי פעם אתה מעיר איזו הערה (בניסוח צנוע כדרכך) שמותירה אותי פעורת פה, ואולי לא יכולה מיד להסביר בדיוק למה. הפעם זאת: "יש פה איזו אמירה שלא תמיד האיור חייב לרדוף אחרי העכשוויות ויש לו גם תפקיד, משני אמנם, להרחיב את יריעת הזמן."
    וואו! (כשאני אסגור את הפה אני אודיע למה זה וואו, וגם כמה זבובים נכנסו בינתיים).
    חוץ מזה היה מעניין וכיף לראות. הסיפור על דן לווינסון כפי שכתבת אותו שם בעמוד הימני היה מקסים-מקסים. והטקסטים של 'סעיד אטרש' מאוד חזקים...
    ואהבתי גם את ההערה על ההנאה מהציור או העדרה ומי בכלל אמר ש...?

  • לינק לתגובה אפרת ראשון, 27 אפריל 2014 08:03 נשלח על ידי אפרת

    כמו תמיד,הנאה גדולה,תודה!

כתוב תגובה

* - שדה חובה