הככל האדם האנגלים?

בימים אלה אני מחדש את המדריך שכתבתי בשנת 1997, הולך איתך בלונדון. מתוך ניסיון לקצר את הספר, שבמקור הכיל 540 עמודים, הוא הפך לעבה יותר. מי שעושה לעתים קרובות דיאטה יודע על מה אני מדבר. במהלך הקיצור השמטתי את כל הפרקים שעוסקים באופי האנגלי ובתרבות הבריטית. כדי שהחומר הזה לא ירד לגמרי לטמיון, אביא כאן באתר כמה רשימות שיעסקו בנושאים האלה. את הרשימה הראשונה אני מקדיש למה שהבריטים אוהבים לכנות "השנינה הבריטית", או – הWit.

 *

באחד הסיפורים הנפלאים של סאקי, חבר פרלמנט משועמם בשם ארלינגטון סטרינגהם הופך לנואם שנון לאחר שהוא משלב בטעות בנאום שלו משהו שנשמע שנון:


01

התרגום הוא של חמדה אלון, משנת 1957. בסוף הסיפור מתברר לקורא שסטרינגהם מצטט בעצם את הפילגש שלו, מה שגורם לכך שאשתו מתאבדת.
דיזראלי, ראש הממשלה שנולד כיהודי אבל בגיל צעיר הוטבל, מה לעשות, לנצרות, אכן נחשב לנואם שנון.


02

הוא אמר למשל: "יש משהו חשוד כשאתה רואה מישהו שלהוט מדי להגיד את האמת". וגם את המשפט: "יש שקר, יש שקר גס ויש סטטיסטיקה". – שיש מי שייחס אותו למארק טויין. מסתבר שדיזראלי אמר את זה לפניו. פעם, כשרוזן צרפתי אמר לדיזראלי: "נולדתי צרפתי, אני חי כמו צרפתי, ואני מתכוון למות כמו צרפתי", אמר לו דיזראלי: "אין לך שום אמביציות, אדוני?"
השנינה, או מה שהאנגלים קוראים Wit, הוא כפי שראינו, אחד הכלים היעילים להעליב יריב ולהישאר בריטי. בתחום הזה, צ'רצ'יל הוא כמובן אחד המצוטטים ביותר. ולמרות שצ'רצ'יל נודע במומחיות שלו להעליב יריבים פוליטים, כולל גם כמה נשים, הנה מה שאמר פעם כשנשאל את מי הוא שונא: "אני לא שונא איש מלבד את היטלר, אבל זה במישור המקצועי".

03

רק היהודים יכולים להתחרות באנגלים בגאווה שלהם במוצאם. אבל יש מעט מאוד משפטים שאמרו יהודים שאפשר לצטט בלי לקחת בחשבון את המושגים הנבערים "עם בחירה" ו"עם נבחר". כשהאנגלי מתייחס למקומן של אנגליה והאנגליות בעולם, הוא עושה זאת עם הלשון בלחי (שאין לזה אפילו תרגום לעברית). גילברט קית צ'סטרטון, שמוכר כאן בזכות סיפורי האב בראון, אמר פעם: "שאלו אותי, מה זה העולם. אז העולם זה המקום שבו נמצאת אנגליה".

04

יש טוענים שהשנינה האנגלית כמושא להערצה, התחילה עם דמותו הצבעונית של סמואל ג'ונסון.


05
ג'ונסון אמנם היה האיש שאמר: "פטריוטיזם הוא מפלטו האחרון הנבל". אבל הוא היה פטריוט אנגלי. אלא שהפטריוטיזם של השנונים מתבטא בעיקר בשנאה או בבוז לאחרים. אין כמעט כותב מדריכים על לונדון שלא משתמש באמרה של ג'ונסון: "מי שמתעייף מלונדון מתעייף מהחיים, שכן בלונדון יש כל מה שיש לחיים להציע". על הסקוטים למשל, הוא אמר: "סקוטיות זאת מחלה שניתן לרפא אותה אם תופסים את זה בזמן". ואם מישהו לא זוכר, בוזוול, חברו והביוגרף שלו, היה סקוטי. אגב, למי שסבור שביאליק המציא את המשפט שמתייחס לסיגריה, "בצד אחד אש בצד שני טיפש", כדאי שידע שג'ונסון אמר את זה על חכה: "חכה היא מקל עם חוט שבצד אחד וו ובצד השני טיפש". אפשר להמשיך לנצח עם אמרותיו של ג'ונסון, אבל קשה לי שלא להזכיר משפט אחד: "מלמדים אותנו לדבר אמת אבל לא לימדו אותנו להקשיב לה".
כדי להסביר מה הבריטים חושבים על האי שלהם כדאי לזכור את השלט שהיה פעם בתחנת הרכבת בלונדון שממנה נסעו לאירופה. זה היה בימים שבגלל סערה לא היה אפשר לחצות את התעלה ועל השלט נכתב: Continent Isolated (היבשת מבודדת).
צ'רצ'יל, שהוא אולי הדוגמה המובהקת של פטריוטיזם אנגלי, לא אהב כל כך את ג'ורג' ברנרד שואו. ייתכן שהסיבה היא שהוא היה אירי, אבל צ'רצ'יל טען ששואו חי כל חייו בניגוד לעקרונות ולאמונות שלהן הטיף.


06

שואו הסביר בפשטות: "פירוש המושג פטריוט הוא שאתה חושב שהמדינה שלך נעלה על כל האחרות, רק בגלל שאתה נולדת שם". אני מניח שגם המשפט הבא לא היה אהוב על צ'רצ'יל. אפשר לחשוב ששואו ממש חשב על צ'רצ'יל כשאמר: "האנגלים לעולם לא יהיו עבדים. הם נולדו חופשיים. חופשיים לעשות כל מה שהממשלה ודעת הקהל מתירים להם לעשות". שואו גם אמר על האנגלים את המשפט הבא, שיש רבים שרואים בו מחמאה לעם הזה: "אין מצב שאנגלי יפתח את הפה ולא ימָצֵא מיד מישהו שישנא אותו או יבוז לו".
מישהו פעם אמר על ולס "התפקיד של ולס הוא להפריד בין אנגליה לאירלנד". הבדיחה היא כמובן על חשבון ולס, האחות הקטנה והמפגרת בממלכה המאוחדת, שמהיותה חלשה ובלתי נחשבת יש מעט מאוד התייחסויות סאטיריות לגביה, מלבד כמה בדיחות שמספרות על האהבה היתרה שיש לוולשים לחיות (במובן המיני, אני מתכוון). הוולשי הידוע ביותר הוא כמובן דילן תומס, והוא זה שאמר, "ולס ארץ אבותי? בסדר גמור מצדי שאבותי יקחו אותה איתם".

06

חלק נכבד מאנשי השנינה הבריטים שפעלו באנגליה או במקומות אחרים היו כמובן אירים, ואני מתכוון לג'ונתן סוויפט, אוליבר גולדסמית', אוסקר ויילד, ג'ורג' ברנרד שואו, ו. ב. ייטס וג'יימס ג'ויס.
האירים, כמו שהיהודים היו פעם לפני שזה עבר להם, נחשבים למי שיודעים לצחוק מעצמם, ומכיוון שרוב ההלצות על חשבון האירים הם על שתייה, אין פלא שהאירים הם הראשונים שצוחקים על עצמם, מה גם שהם לא רואים בשתיית אלכוהול משהו שלילי. אחת האמרות העממיות האיריות היא: "השכרות היא הקללה של הארץ הזאת, היא גורמת לך לריב עם השכנים, היא גורמת לך לירות בבעל הבית שלך, וגורמת לך לפספס". אגב, דווקא ג'. ב. שואו לא שתה אלכוהול, ואולי גם זה מה שחרה לצ'רצ'יל.
האנגלים מתייחסים לאירים כמו שהאמריקאים לפולנים וכמו שהצרפתים לבלגים – בתור הטיפשים שלהם. לי אין ספק שהם טועים, אבל מישהו הרי צריך להיות טיפש. ספייק מיליגן, אולי ההומוריסט הפעיל ביותר שפעל באיים הבריטים במאה ה-20, היה חצי (או רבע) אירי, ולכן הרשה לעצמו לספר את הסיפור הבא: "אירי נכנס למסעדת פיש אנד צ'יפס ואומר: 'פיש אנד צ'יפס בבקשה, פעמיים'. 'זה בסדר', אומר לו המוכר, 'שמעתי אותך בפעם הראשונה'."

07

ג'יימס ג'ויס נולד אמנם בדבלין אבל את רוב חייו בילה מחוץ לממלכה המאוחדת. הנה משפט המיוחס לו לגבי האירים: "אירלנד היא המדינה היחידה שלא גירשה אף פעם יהודים. היא אף פעם לא התירה להם להיכנס".

08

מהאמרות הידועות קשה לדעת את האמת על מה שחושבים האנגלים על היהודים. כמעט שאין אמרות על יהודים. האם המשפט הבא של אוסקר ויילד יכול להסביר את זה?: "תמיד תהיה נחמד לאנשים שאין לך עניין בהם". וככה זה נשמע מפי הרב הרפורמי ליונל בלו: "ככל שהאנגלים שונאים אותך יותר, כך הם יותר מנומסים".

09

בלו, אגב, היה הרב הראשון באנגליה שהעז לצאת מהארון.
האם האנגלים יודעים לצחוק על עצמם? התשובה היא כן. וכמובן לא תופתעו אם אוסיף: ככל שהם יכולים לצחוק מעצמם, כך הם מוכיחים לעולם שהם בטוחים בעצמם. איש רוח אחד בשם דנקן ספת (Duncan Spaeth) אמר פעם: "אני יודע למה השמש לעולם אינה שוקעת באימפריה הבריטית. אלוהים לא סומך על האנגלים בחושך".
ההיסטוריון תומאס קרלייל, שהיה ממוצא סקוטי ונחשב בימיו לאחד מאנשי הרוח המשפיעים ביותר באנגליה, לא נחשב בעיני כמי שהיה לו הומור; ולכן את המשפט הבא אתם מוזמנים להבין איך שאתם רוצים. המשפט נאמר כתשובה לשאלה כמה תושבים יש באנגליה, וקרלייל ענה: "30 מיליון, רובם טיפשים". היום אנחנו יודעים שאפשר להגיד את זה על עוד כמה מדינות.

10

המחזאי קית ווטרהאוס אמר פעם: "אנגליה היא הארץ היחידה שבה כשדורכים למישהו על הרגל הוא אומר סליחה". אני והרגל הימנית שלי יכולים להעיד שזה מדויק.

11

אגב, ווטרהאוס היה יורקשיירי. יורקשייר היא כמעט מדינה בפני עצמה, לפחות בכל הנוגע לשפה. שחקן הקריקט ג'פרי בויקוט אמר פעם: "אני לא מדבר צרפתית, אני לא מדבר אנגלית, אני מיורקשייר".
המתרגמים לכל השפות התייאשו כבר מזמן מלמצוא בשפתם תרגום הולם לג'נטלמן. הבנת המושג הזה, שמצד אחד מגלם בתוכו תרבות שלמה ומצד שני נמצא על כל בית שימוש כדי לסמן את המין "זכר", תביא אתכם די קרוב להבנת המהות האנגלית. במאה ה-19 היו בפארקים בלונדון שלטים כאלה: "ג'נטלמנים מתבקשים, ומשרתים מצֻוִּוים, לא לדרוך על הדשא". ואם אתם מבקשים עוד מפתח כדי להבין מי הוא אנגלי, הנה מה שאמר העיתונאי והסופר פול ג'ונסון: "אף אחד לא יכול להיות ממש אנגלי עד שהוא יודע להגיד Really ב-17 צורות שונות".

12

דייויד הר (Hare) נותן לנו עוד צד של האנגלים: "האנגלים מומחים בלהסתיר רגשות, בעיקר כשאין להם מה להסתיר".

13

בעניין של הפגנת רגשות, יש משפט נאה שאמרה פעם הליידי דיאנה קופר, דמות חברתית חשובה באנגליה בחצי הראשון של המאה ה-20, שהייתה נשואה זמן מה לשגריר אנגליה בצרפת: "נשיקה על הלחי היא ברכה מספקת. אחרי הכול אנחנו לא גנרלים צרפתים".

14
144

היחס של האנגלים לאלוהים היה תמיד טוב ומנומס, כמו שראוי להתייחס אל מישהו שהוא שווה לך או אפילו קצת נחות. פילדמרשל מונטגומרי אמר פעם באחד הנאומים שלו לחיילים: "כמו שאלוהים אמר, ולדעתי בצדק..." אוהב האדם הגדול אוסקר ויילד, שהיה אירי קתולי, לא התגרה הרבה באלוהים. אבל כדי להביא את דעותיו על המין האנושי הוא כתב פעם: "לפעמים נראה לי שכאשר אלוהים ברא את האדם הוא הגזים בהערכת יכולותיו". מעניין שדווקא המדענים הם אלה שלא מרשים לעצמם לזלזל באלוהים. סטיבן הוקינג, כשנשאל פעם על הסדר האלוהי, אמר: "לא רק שאלוהים משחק בקוביות, הוא גם לפעמים זורק אותן במקומות שאנחנו לא רואים".

15

חיים ברמנט, סופר ועיתונאי יהודי שפועל באנגליה, אמר פעם על אחד האנגלים שהכיר: "למרות שהוא לא מאמין באלוהים הוא יוצר את הרושם שאלוהים מאמין בו".

16

לאור כל זה לא תופתעו לדעת שגדול האתיאיסטים בימינו גם הוא אנגלי. מדובר כמובן בריצ'רד דוקינס, שבין היתר אמר: "זהו שיגעון לחשוב שלאלוהים, שיש לו מאה מיליארד גלאקסיות על הראש, אכפת לו עם מי אתם שוכבים או אם אתם מאמינים בו".

16

תמיד טוב לסיים עם אלוהים. אבל כדי לתת עוד מושג על הWit האנגלי, אני מביא כאן עוד כמה משפטים שאני פשוט אוהב, מפי אנשים חכמים – או לפחות שנונים. המנצח סיר תומס ביצ'ם היה ידוע בלשונו החדה. הנה מה שהוא אמר על האנגלים: "האנגלים לא אוהבים מוזיקה, אבל הם אוהבים את הרעש שהיא עושה".

17

והוא לא הסתיר את מה שהוא חשב על מלחינים שהוא לא אהב: "שטוקהאוזן?... פעם כמעט דרכתי על כזה".
דאגלס אדמס הנפלא, שלא הצליח להגיע לגיל 50, אמר בין היתר: "את האושר שהיה לי תוכלו להכניס לקופסת גפרורים וזה בלי להוציא את הגפרורים".

18

מוריס בורה (Bowra) לא מוכר כל כך מחוץ לגבולות אנגליה, ויש אומרים מחוץ לגבולות אוקספורד. הוא היה אדם מבריק. בורה קבור בכנסיית הוליוול באוקספורד (שם גם קבור קנת' גראהם). על קברו כתוב: "בלעדיך גן עדן יהיה משעמם מדי, והגיהינום לא יהיה גיהינום אם אתה שם". פעם, כשנכח בחתונה, הפליט בורה: "זוג נפלא. שכבתי עם שניהם".

19

3 תגובות

  • לינק לתגובה תירזה איזנברג רביעי, 04 יוני 2014 11:38 נשלח על ידי תירזה איזנברג

    היה כיף גדול לקרוא. ממש לא רציתי שייגמר...

    ואיזה ביץ' גאוני היה ביצ'ם! (לא שיש לי משהו בעד שטוקהאוזן).

  • לינק לתגובה motior שני, 26 מאי 2014 08:11 נשלח על ידי motior

    שנון מאוד :-)
    וגם אותי העציבה האמירה של דגלאס אדמס

  • לינק לתגובה לי ראשון, 25 מאי 2014 19:37 נשלח על ידי לי

    האיורים נפלאים... אילו הבעות. וצחקתי הרבה אבל בסוף נשארתי עם האמירה של דגלאס אדמס שהעציבה אותי (טוב, הוא האיש שהמציא את מרווין...) ועוד ביום המגבת הבינלאומי :)

כתוב תגובה

* - שדה חובה