אתה יודע לצייר דומה?

זאת אחת השאלות הראשונות שאני נשאל על ידי ילדים (בני כל הגילים) כשאני נפגש בהם כדי לספר להם איור מהו.

 

כשהייתי צעיר, רציתי מאוד לצייר את האנשים "דומים" וכשהצלחתי וציירתי למשל את המורה שלי חיה גומפרט ככה שהחברים זיהו אותה בציור, לא היה מאושר ממני. לאט לאט התברר לי שאין לי כישרון לזה וכשאני מתבקש לצייר מישהו, אני תמיד משיב בפסוק המוכן שמישהו חכם אמר לפני: "בכל פעם שאני מצייר פורטרט, אני מאבד חבר."
אף פעם לא ממש בדקתי את הנושא, גם לא מה זה נקרא "לא מוכשר לצייר דומה", וגם כמה הפסדתי בחיים שלא ציירתי אנשים שכל כך השתוקקו שאצייר אותם. ייתכן שמחוסר הכישרון הזה עשיתי גם תורת חיים האומרת שבמקום לצייר אנשים קיימים, אני מעדיף להמציא חדשים. התחלתי אפילו להאמין בזה. הרי ידוע שאם אתה מחזיק זמן רב בתיאוריה שהמצאת, סופך שתאמין בה.
אבל לעבור עשרות שנים של איור בלי לצייר פורטרטים זה כמעט בלתי אפשרי. בכמה ספרים ציירתי פורטרטים רבים. כולם נסמכו על צילומים ורובם הועתקו ממש מצילומים של האישים. ברשומה שפרסמתי כאן על הציורים שלי במוספי הספרות, הבאתי כמה דוגמאות לכך. בחמישה ספרים שאיירתי יש פורטרטים רבים. שלושה מהם יצאו בהוצאת משרד הביטחון שכבר עברה מן העולם - "ספר הגבורה", "ספר המופת" ו"שאלות אישיות" של יעקב אגמון.
ועוד ספר אחד על יוצרים בספרי ילדים שנקרא "סודות משולחן הכתיבה," שיצא בהוצאת דומינוס, 1990.
הספר האחרון שבו ציירתי פורטרטים הוא המדריך שלי "לונדון בעקבות סופרים וספרים." הנה כמה פורטרטים שעשיתי ב-55 השנים בהם אני עובד כמאייר:


01

02

03

04

05

06

07

08

09

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

 


מתישהו בשנות ה-70 נתבקשתי לצייר פורטרט של פנחס שדה לרשימה בידיעות אחרונות. ציירתי כמובן לפי צילום, כי את פנחס לא הכרתי.


21


כחודש מאוחר יותר פגשתי אותו בביתו של בנימין תמוז. כשתמוז הציג אותנו, פנחס אמר מיד בכעס: "אתה ציירת אותי בעיתון וזה בכלל לא דומה לי". התנצלתי ואמרתי את מה שאני אומר תמיד – שאני לא מומחה בפורטרטים. ואז תמוז לקח אותי הצידה ולחש לי: "שדה חושב שעשית ממנו גמד, ולכן הוא כעס". גמד הוא לא היה.
מי שזוכר את פנחס שדה, גם ענק הוא לא היה (אני מתכוון מבחינה פיזית).

 

* ראו גם: מה הסגנון שלך

6 תגובות

  • לינק לתגובה גד סואן שני, 07 יולי 2014 17:50 נשלח על ידי גד סואן

    נראה אותך חמודי מצייר אותי

    גד

    סתם, לא התכוונתי ברצינות...

  • לינק לתגובה לי שני, 07 יולי 2014 15:10 נשלח על ידי לי

    זה קרה לי פעם מהצד השני, ציירה אותי ציירת נהדרת אבל אני לא כל כך זיהיתי את עצמי. והשאלה מי מוסמך יותר לקבוע אם דומה או לא :)
    (ואתה זוכר במלון של פולטי, שפולי ציירה את בזיל ואז הוא הסתכל ואמר שזה ציור מצוין של מזבלה, עם פחיות מעוקמות ובקבוקים שבורים והכול, אבל מה זה השטות הזאת לצייר מזבלה ומתחתיה עניבה?!)
    ועוד דבר מעניין זה עד כמה הפורטרט הוא (תמיד גם) של מי שמצייר אותו (וכשרואים פה ציור אחר ציור ואת חתימתך למטה, זה מדגיש את השאלה).
    חוץ מזה הלכתי אל הרשימה האחרת על סגנון ושבו אותי האמירות על הקו שמחבר בין נקודות הבריחה, ריכוז וחוסר ריכוז, סגנון ומניירה. צריך לחשוב על זה. במוזיקה קלה למשל, דווקא אלה שמחליפים סגנונות מתקליט לתקליט נחשבים לפעמים למנייריסטים.

  • לינק לתגובה גיורא שני, 07 יולי 2014 14:37 נשלח על ידי גיורא

    דני יקירי ואני הקטן חושב, שדווקא כן יש לך כישרון לזה. וגם לזה ובכלל....לסיכום : נפלא.

  • לינק לתגובה יורש שני, 07 יולי 2014 13:45 נשלח על ידי יורש

    רישומים מצוינים , במיגון סגנונות,
    עשויים מצוין !

    יורש

  • לינק לתגובה זה איזנברג שני, 07 יולי 2014 13:39 נשלח על ידי זה איזנברג

    תה כן תופס את עיקר ההבעה והרוח של הבן אדם שאתה מצייר!

  • לינק לתגובה יצחק שני, 07 יולי 2014 09:57 נשלח על ידי יצחק

    גם אני תמיד חושב שאני יותר גבוה ממה שאני באמת

כתוב תגובה

* - שדה חובה