במשך כמה שנים (היום כבר קשה לזכור כמה) איירתי בקביעות למדור של אהרן (אהרל'ה) בכר בידיעות אחרונות. אני שואל את עצמי אם היום בכר היה יכול להיחשב כוכב תקשורת כפי שהיה בימיו. בכר נחשב לבוהמיין, הגדרה לה זכה כל מי שעסק ביצירה, במובנה הרחב של המילה, ונהג לשתות אלכוהול מדי ערב, או לפחות התנהג כאילו הוא שותה מדי ערב.
מעריציו כינו אותו "דיימון-ראניון הישראלי", מחמאה של ממש, שכן בתקופה מסוימת היה דיימון ראניון הסופר האהוב ביותר על הצעירים בארץ, בזכות התרגומים העסיסיים של אליעזר כרמי, שאיש עדיין לא מעז להתחרות בהם. בכר רצה להיחשב לאנרכיסט, אבל בארץ שבה הכירו רק ימין ושמאל (כשעדיין היה שמאל) הוא נחשב סתם לשמאלני.
כבר בימים ההם היה בידיעות אחרונות מנגנון של בדיקת רייטינג, והשמועות אמרו שלאהרל'ה יש את הציון הגבוה ביותר. אבל הבעלים וההנהלה הסתירו את זה ממנו, כדי שהשתן לא יעלה לו לראש בצורת דרישה להעלאה במשכורת למשל.
נפגשנו כמה פעמים במערכת ידיעות אחרונות, אבל מעולם לא דיברנו שיחות אישיות, ושיתוף הפעולה וקשרי העבודה בינינו לא הפכו לחברות. בכל יום שני בערב הוא היה מצלצל אלי ומספר לי בקול משועמם על מה הוא מתכוון לכתוב. כשהייתי רואה ביום שישי את המדור שלו, לא תמיד היה קשר בין הרשימה לאיור.
ב-1987, בגיל 45, אהרן בכר מת מדום לב. שנתיים לאחר מותו יזמו חבריו בלה אלמוג, עמנואל בר קדמא ובת זוגו סימה אלה את הוצאת הספר יריות באוויר, שבו ריכזו חלק מרשימותיו הרבות.
הספר מלווה באיורים שלי שהופיעו עם הרשימות בעיתון וכן יש בו 14 איורים לשערים שהכנתי במיוחד לספר. הנה חלק מאיורי השערים:
בגב הספר הופיע הטקסט הבא:
ברשימה האחרונה בספר מתייחס בכר למוות ומתוכה אני מביא את השורות האחרונות:
לא הייתי רוצה שיתאבלו עלי במיוחד, מן הסיבה הפשוטה שקשה לי להאמין שיש מישהו שהפרידה ממני תקשה עליו במידה הראויה להזלת דמעה. להפך, אני מכיר כמה אנשים שישמחו, והלוואי שיכולתי בתור בר מינן, לשמוח עמם בשמחתם.
המחשבה על סופי הוודאי אינה מצערת אותי. להפך, היא משעשעת אותי במידת מה, מהסיבה הפשוטה שאני יודע שאין מפלט מפני הסוף הזה, וכי בוא יבוא במוקדם או במאוחר. מובן מאליו שמבחינתי רצוי שהדבר יקרה מאוחר ככל האפשר. אילו היה הדבר בידי, הייתי דוחה בחפץ לב את מותי בהרבה שנים טובות. הבעיה היא, שהדבר אינו בתחום שליטתי הבלעדי.
(18/12/1981)
והנה 11 איורים שליוו כמה מהטורים של אהרל'ה:
בעטיפה הופיע דיוקן של בכר שציירתי לפי צילום. הנה כמה ניסיונות שעשיתי לדיוקן הזה:
