דלי אחד

 

01

ב24 בספטמבר ימלאו ארבע שנים למותו של חברנו אהרן שמי, ואין יום שאני לא נזכר בו. תמיד היה לו מה להגיד על החיים והוא אחד המתים המצוטטים ביותר בקבוצת החברים שלנו. את העיסוק שלו אפשר להגדיר במילה "סקרנות". אהרן היה המקרה המובהק של משקיף, שכל התבוננות שלו הפכה מיד לדעה או אפילו ביקורת. כמי שלחם בשורות הפלמ"ח, היה לו קשה מאוד לראות איך בגלל נסיבות פוליטיות מוקטן חלקו של הפלמ"ח במאבק להקמת המדינה, זאת שהוקמה אתם יודעים על ידי אצ"ל ולח"י.
אהרן ביים סרטים, כתב ספרים, כתב רשימות עיתונאיות כמעט בכל תחום. הוא היה שותף בהקמתו של "דבר אחר" והיה בצוות התכנית "אין עם מי לדבר". בעתיד אכתוב עוד הרבה על הדברים שאהרן ואני עשינו יחד, בעיקר ספרים (כ-20 כאלה).
היום אני רוצה להביא לכם ספר שלנו שלא יצא לאור. ייתכן שבעקבות החשיפה הזאת יבוא מו"ל שלא יחשוב שזהו "ספר חכם מדי". זאת הייתה התגובה שקיבלנו מהמו"ל היחיד שלו הצענו את הספר. הרעיון עלה כשהתבקשנו על ידי הוצאת "קוראים" לחבר ולאייר ספר ילדים לפסח, לאחר שהצלחתו הגדולה של הספר "זה היה בחנוכה" של אלתרמן שאיירתי. אגב, כל חבריו של אהרן זוכרים שאהרן ידע בעל פה את "זה היה בחנוכה" מילה במילה, כמו עוד ספרים ושירים רבים. "נעמן והאפיקומן" הוא סיפור על ילד שמחפש את האפיקומן, דרך רמזים שיש בכל הגדה של פסח.

cover

את האיורים עשיתי ברוח חיתוכי עץ, שהיו אופייניים כל כך להגדות של פעם. הנה כפולה אחת מהספר:

20

21

בכל איור שתלנו אפיקומן קטן, והקורא היה צריך למצוא את 21 האפיקומנים המוסתרים.
כששאלנו את עצמנו מה עוד יכול להיות מתאים לספר ילדים לפסח, חשבנו על סיפור ברוח "חד גדיא", וכך נולד הספר שנקרא דלי אחד. זה בעצם ספר שעוסק בגלוי ובנסתר. - סיפור על דלי שאבא קנה לילד, והילד איבד אותו. כל מערכת החינוך נרתמה לגעור זה בזה בגלל הפרשה, ואת זה רואה הקורא בעמוד הימני. בעמוד השמאלי מתוארים הגלגולים שעובר הדלי באותו זמן. אלו בעצם שני סיפורים מקבילים. כל אחד מהם מאויר באופן קצת שונה. בסוף שני הסיפורים נפגשים.
הכנתי עותק יחיד, ונתתי אותו לאהרן שמי באחד מימי הולדתו האחרונים. הנה הספר כולו, שכאמור לא ראה אור:

dc

 00

01

02

03

04

05

06

07

08

09

10

11

12

00

13

6 תגובות

  • לינק לתגובה שי ליוביץ שלישי, 02 ספטמבר 2014 22:27 נשלח על ידי שי ליוביץ

    האמירה "אני כבר בן אדם בגילי" מזכירה לי אמירה של יהודי יקר ומצחיק שהלך טרם זמנו- ד"ר אלי לנדאו, נשמתו בגנזי מרומים. הוא היה אומר "כמו שהפרצוף שלך, ככה אתה נראה..."
    אף שהמקור כנראה אינו ביידיש, זה מצלצל מצוין בשפה זו: "ווי דיין פנים איז, אזוי זעסטו אויס"

  • לינק לתגובה זקן עצוב שני, 01 ספטמבר 2014 23:04 נשלח על ידי זקן עצוב

    האחרון ברשימת הספרים של ארלה שלא יצאו לאור היה משותף לשנינו . אספנו עשרות שירים לא מהוגנים שנהגנו לשיר בנעורינו תוך כדי ריקוד ההורה. לא מצאנו מו"ל, אבל נהננו מאוד. תוך כדי עבודה רשמתי כל מיני משפטים של ארלה בשביל שלא נשכחואת חלקם אני מביא כאן:
    - לכל דבר יש התחלה אמצע וסוף אבל לא בהכרח בסדר הזה
    - בכביש אל תהיה צודק היה חכם
    - איש, איש, פרתו וקרציותיה
    - האוכל הוא מזונו של האדם
    - מזל שאני שונא תרד, כי אם לא הייתי שונא תרד, הייתי אוכל תרד, ואני כל כך שונא תרד.
    - החייה הזו עם הידית (שרימפס)
    - יום אחד יגידו - פלסטיק כזה כבר לא עושים היום
    - מה שלומך ? – אין לי שמץ של מושג
    - מה שלומך ? – אף אחד לא אמר לי אז מאיפה שאני אדע
    - מה שלומך? - שום דבר לכתוב הביתה אודות
    - מה שלומך? – אין דבר (בזמן האחרון)
    - מה שלומך? – אותו דבר( בזמן האחרון)
    -מה שלומך? – אז ככה...
    - מה נשמע? - המצב קשה ויהיה יותר גרוע כי עובדים על זה
    - אל תדאג, אני לא אמות לפני הזמן שלי
    - דניאלה לא דוגמא ואם בכלל אז היא דוגמא רעה
    - כלב חושב שאתה הבעלים שלו, החתול בטוח שאתה גר בשרותים שלו
    - השם של החתולה של שמי: בואי תורידי לי את לחץ הדם
    - פח הזבל בטוח שאני עובד אצלו
    - מות לאלימות
    - למה להתאבד היום - חכה למחר יהיו לך יותר סיבות
    - אירופה לעולם לא תסלח לנו על השואה
    - (בזמן האחרון) אני מטלפן לחברים שלי בתור טובה, שישמעו אותי וידעו שיש מישהו שהמצב שלו יותר חרא משלהם
    - (בזמן האחרון) מה אתם רוצים ממני קודם כל תגיעו לגיל 80 אחר כך תדברו
    - אני כבר בן אדם בגילי..
    - צדי אלף = צוברי אבק, מתנות שאין בהם שימוש
    -- (בזמן האחרון) אמנות זו המצאה שנועדה להסיח את מחשבתו של אדם מהזימזום שעושה לו המות באוזן
    - (בזמן האחרון) צריך שלוש מדינות במזרח התיכון: אחת ליהודים, אחת לערבים ואחת משותפת לערבים ויהודים שיוכלו להמשיך להתקוטט
    - (בזמן האחרון )אדם שחי הרבה זמן קורים לו דברים רבים
    - שלושה דברים אי אפשר להסתיר: אהבה, שיעול ובדואי רוכב על גמל
    -- קמצנות זה סוג של הכנסה
    - אם אלף איש יגידו לך שאתה טועה זה עוד לא אומר שאתה צודק
    - לרגל קרושה: אל תרעדי, אני לא אוכל אותך
    - הייתי צריך להחזיר לך טלפון אבל לא החזרתי כי אני צריך אותו

  • לינק לתגובה חיים שקד שני, 01 ספטמבר 2014 19:13 נשלח על ידי חיים שקד

    כל מי שזכה להיות חבר של אהרלה שמי לא יכול לשכוח את האיש החכם והישר הזה, שהפיק מימרות נצחיות. חבל על דאבדין! במובן זה אהרלה ממשיך לחיות בינינו.

    שני הספרים מקסימים - מאחדים את הטוב והחכם שבשניכם ושיני הזמן לא יאכלו בהם. אסור שייגנזו.

    שאלה פרקטית - כמה יעלה להוציא כל ספר בהוצאה עצמית מיוחדת וממוספרת, נגיד ב-1000 עותקים, לקראת יום השנה החמשי לפטירתו של שמי ולזכרו. המבין יבין לאן אני חותר.

  • לינק לתגובה motior שני, 01 ספטמבר 2014 14:31 נשלח על ידי motior

    הסיפור על הדלי ממש מקסים
    אבל איך המפקחת הפכה למפקח? :-)

  • לינק לתגובה תרזה איזנברג שני, 01 ספטמבר 2014 13:48 נשלח על ידי תרזה איזנברג

    איזה קסם! אולי האמת יבוא מו"ל שלא חושב שקצת ממזריות מזהמת את נפשם של הזאטוטים והוריהם...

  • לינק לתגובה לי שני, 01 ספטמבר 2014 13:12 נשלח על ידי לי

    מישהו שאפשר להגדיר את עיסוקו במילה "סקרנות"... לא פלא שהוא חסר כל כך...
    הספר החכם-מדי הזה שלכם נפלא, ואם היו יוצאים ספרים כאלה, אז התרבות שלנו הייתה יצור חי הרבה יותר. אוף.
    ודלי אחד נהדר, עם ההרפתקאות הבלתי נדלות של הדלי :)

כתוב תגובה

* - שדה חובה