גברת אחת מרחוב בצלאל

את יורם טהרלב הכרתי בשנות השישים המוקדמות של המאה ה-20, כשהוא היה עורך כתב העת "במחנה גדנע" ואני הייתי המעצב שלו. יורם שהיה כבר פזמונאי מוכר, היה נשוי לנורית זרחי, שהתחילה את דרכה כמשוררת וכותבת ספרי ילדים.
בספר הזה יורם אסף שירים לילדים שחלק מהם, כמו למשל "מלאך מסולם יעקב", נודעו כבר כפזמונים פופולאריים. לשירים הוא צירף סיפור בחרוזים על הגברת מרחוב בצלאל והציע את זה למי שהיה אז ידידי ומו"ל מתחיל, אשר ביתן. הספר יצא כשהייתי מגויס בהמתנה לפני מלחמת ששת הימים. בימי המלחמה פגשתי את יורם בסיני והוא בישר לי על כך. זה היה די מרגש עבורי כי כאמור זה היה ספר הילדים הראשון שאיירתי.

 01

האיורים היו בשלושה צבעים בהפרדת יד, מה שגרם למשל שלאחד הילדים בשיר "הסתיו זה סתם" לא היו אישונים בעיניים:

02

אני חושב שזה הספר היחיד שאיירתי בסגנון שעוד ניכרו בו סימני השפעות מבצלאל של הימים ההם. לשמחתי הספר הזה נמכר בחנויות עד היום. זהו הספר היחיד מתוך מאות הספרים שאיירתי, שפרט לשם ההוצאה בגב הספר, אין שום מידע כתוב על הוצאתו. הנה כמה עמודים מתוכו:

03

04

05

06

07

08

והנה שני עמודים מתוך הסיפור "הגברת":

09

10

בארכיון שלי יש סקיצה לעטיפה:

11

והנה ציור שציירתי היום לפוסט הזה:

12

11 תגובות

  • לינק לתגובה אפרת חמישי, 02 אוקטובר 2014 07:50 נשלח על ידי אפרת

    לא היה לי הספר הזה כשהייתי ילדה.
    ואת כל זה עשית כשהיית ממש ילד! מה תעשה עם הכשרון הזה כשתהיה גדול?

  • לינק לתגובה ורדה צציק רביעי, 01 אוקטובר 2014 11:13 נשלח על ידי ורדה צציק

    דני, כמו כל הפוסטים הקודמים - זה מקסים! חותמת על כל מה שיהודה כתב, וממהר להעביר את זה לאחייני, כדי שיקראו ויראו לבנו בן השנה ושלושה חודשים... הם קונים וקוראים לו ספרים, בהנחה שיום אחד הוא ישחרר את מאגר המלים שלו לאוויר כשהוא טעון במראות, אסוציאציות ואוצר מלים ואיורים מופלאים כמו אלה שאתה מטעין אותנו. שנה טובה מאוד! ורדה

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי שלישי, 30 ספטמבר 2014 21:48 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    איזה ספר מקסים . סיפרתי אותו אלפי פעמים לילדיי כשהיו קטנים ואני זוכרת היטב את האיורים הנהדרים שלך.העלית לי באוב זיכרון מתוק .

  • לינק לתגובה לי שלישי, 30 ספטמבר 2014 20:40 נשלח על ידי לי

    הי, עכשיו ראיתי את הציור החדש! כמה נפלא וסוער.

  • לינק לתגובה יהודה אטלס שלישי, 30 ספטמבר 2014 12:41 נשלח על ידי יהודה אטלס

    דני יקירי,
    דרך הפוסטים האלה שלך הולכים ונגללים, זה תקופה ארוכה, עבודת החיים שלך, המקורות שלך, ההשפעות שלך, תולדות חייך הממשיים והאמנותיים (גם הם ממשיים), יחד עם תולדות האמנות פה ובמקומות אחרים. המדור הזה שלך הוא אחד המאורות התרבותיים הבודדים, אם לא היחיד, בתקופה החשוכה שבה אנחנו חיים. תחזקנה ידיך. כמה אני גאה שאתה הוא מי שאייר את רוב ספריי, ומי שיאייר אותם גם בעתיד, אם יהיה עתיד. עכשיו מותר לגלות, את "והילד הזה הוא אני" כתבתי כדי שאתה תאייר אותו!!! כל מה שאתה כותב ומציג פה ראוי להפוך לספר או לספרים. אולי מישהו יקרא בהם ויחכים, וילמד משהו. אבל בתקופה זו, שרוב הצעירים מתמקדים בהגשמה עצמית של מטרה אישית מוגבלת ומתעלמים מכל הנכסים האחרים של התרבות האנושית, הרי גם הוצאת ספרים כבר כרוכה בייסורי לידה ובשיקולי שיווק מרובים. תודה לך על הכול.
    שלך, יודה

  • לינק לתגובה motior שלישי, 30 ספטמבר 2014 12:34 נשלח על ידי motior

    הילדים שלי כגם אהבו את הספר הזה :-)

  • לינק לתגובה לימור שנורמכר שלישי, 30 ספטמבר 2014 12:30 נשלח על ידי לימור שנורמכר

    כמה משמח הפוסט הזה!
    זהו ספר הילדות שלי והוא (המקורי והמהוה) מלווה אותי ואת בנותי גם היום :)

  • לינק לתגובה אביב שלישי, 30 ספטמבר 2014 12:02 נשלח על ידי אביב

    מקסים. אחד הספרים האהובים בחזותו ובמילותיו...

  • לינק לתגובה דבי שלישי, 30 ספטמבר 2014 11:55 נשלח על ידי דבי

    זהו אחד מספרי הילדים האהובים עלי ועכשיו גם על הבת שלי.
    האיורים האלו שבו את ליבי מהרגע הראשון, יחד עם החרוזים המשובחים של יורם טהרלב.

  • לינק לתגובה תרזה איזנברג שלישי, 30 ספטמבר 2014 11:47 נשלח על ידי תרזה איזנברג

    נפלא, נפלא!!!

כתוב תגובה

* - שדה חובה