אבא אימא מותו כבר

01

עם אלי שרייבר (חתולי) אני עובד כבר שנים רבות. בעיני הוא אחד הסופרים החשובים והמיוחדים הכותבים בארץ, אם כי מה שקוראים "הציבור הרחב" טרם הכיר בעובדה הזאת. בקרוב אקדיש רשימה מיוחדת לעבודותיו שהייתי מעורב בהן.
בימי קיומו של המוסף הסאטירי "דבר אחר" הדפסנו בו מדור שכתב חתולי ששמו היה אבא אימא מותו כבר. השם נלקח מהשורה הראשונה של שיר שנפתח במילים:

02

בשנת 1991 הצעתי למו"ל אריה סנדלר, שהיה בעליה של הוצאת כיוונים שאינה קיימת עוד, להוציא את הרשימות כספר. חתולי עמד על דעתו ששם הספר יהיה כשם המדור, ואריה חשש ששם כזה ירתיע קונים וסירב להוציא את הספר.
אהד זמורה, שהעריך מאוד את חתולי כסופר, הסכים להוציא את הספר בשם הזה, אבל מי שיפתח את השער הפנימי יגלה ששם ההוצאה אינו זמורה ביתן מודן אלא אלפא מוציאים לאור, רמז לכך שייתכן שהשותפים שלו לא אהבו כל כך את הספר.
הכנתי לספר איורים אפלים בגוונים של שחור לבן ואפורים, שהלמו לדעתי את רוחו האפלה של הספר, העוסק ביחסים בין הורים לילדים כאשר שני הצדדים הם בגיל מבוגר. גם ההורים וגם הבנים והבנות הבוגרים לא יוצאים כל כך טוב אצל חתולי. השם אכן הרתיע את הקונים, והספר לא זכה להצלחה מסחרית. אבל כמו ספרים אחרים של חתולי יש לספר הזה מועדון מעריצים נבחר שמחפש כל עותק שעדיין אפשר להשיג בחנויות יד שנייה. אני מקבל הרבה פניות מקוראים שמחפשים את הספר. זה אחד הספרים הכי מעניינים שהייתי שותף בו. הנה ארבעה קטעים מהספר:

03

04

05

06

והנה עוד שמונה איורים מתוכו:

08

07

09

10

11

12

13

14

 

7 תגובות

  • לינק לתגובה אפרת שלישי, 04 נובמבר 2014 22:46 נשלח על ידי אפרת

    יוחאי נהרי לראשות הממשלה

  • לינק לתגובה זקן עצוב שלישי, 04 נובמבר 2014 17:36 נשלח על ידי זקן עצוב

    נו טוב, אף פעם לא יצא לי החשבון כמו שצריך. ובכן אני מבוגר מחתולי בכמה שנים. מה שדוחה את הדוגמא האישית שלו אבל לא את שלי. פלא שאני זקן עצוב?!

  • לינק לתגובה יורש יצחק שלישי, 04 נובמבר 2014 16:42 נשלח על ידי יורש יצחק

    לא ידעתי על קיומו של הטקסט הזה.
    הוא מבכל מקרה איום בקיומה מידה של אמת שקיימת בחלק מהדברים,
    נכתב בגילוי לב נדיר ומבהיל, בהרבה תעוזה כזו או אחרת, או אמיתי
    או מתגרה ונועז מתוך כוונה , לא יודע איך לפרש. ?
    וודאי שבכשרון, וודאי שהוא פוגע , מקומם חלק מהקהל, גורם להזדהות אצל אחרים.
    הדבר שאין לי לגביו ספקות או בעיה הם האיורים שלך.
    בחלק מההרצאות שלי , בצורת ההוראה ובמסרים אני חוזר ומדגיש או ממליץ
    ( בברור בציון והדגשה שזו עמדה אישית ורק אחת האפשרויות ) שמבחינתי, הטכניקה, הסגנון ואמצעים אחרים כמו צבעוניות וכו' וכו' צריכים להיבחר על פי הנושא ולא על-פי צווי אופנה.
    ומבחינה זו , האיורים מצויינים ונותנים ביטוי רב-עצמה לתוכן !

  • לינק לתגובה לי שלישי, 04 נובמבר 2014 10:41 נשלח על ידי לי

    קודם כול הציורים נפלאים ועושה חשק לכתוב להם איזה פילם נואר אחר/נוסף...
    וגם אני התכוונתי להירתע מהנושא אבל נכבשתי כבר בטקסט הראשון, כי זה כל כך נורא, כל סבך הכעס והבושה הזה, שלהצליח לכתוב אותו ועוד בחריזה והומור - יש בזה קצת גאולה...
    ואני אוהבת שאתה מוסיף לפני כל מיני ביטויים "מה שקוראים", זה מעורר מחשבה ואחר כך הביטויים האלה מצטלצלים לי אחרת בראש (ובמקרה של הציבור הרחב אני גם מדמיינת את דמותו).

  • לינק לתגובה זקן עצוב שלישי, 04 נובמבר 2014 09:23 נשלח על ידי זקן עצוב

    משהו שאני זוכר ואין כל ערובה שהוא באמת התרחש: השר יגאל אלון השתתף פעם בכנס בינלאומי בלונדון בדבר העוני בעולם. הנציג ההודי דיבר על רעיון של עיקור תמורת תשלום לעניי הודו. הצבר החמוד והעוקצני שלנו אמר משהו פחות או יותר כזה: אצלנו יש מוסד התנדבותי וולנטרי שנקרא קיבוץ, חלק ניכר מהמדינאים גרים בקיבוצים, אצלנו דוגמא אישית היא ערך עליון למנהיג, האם השר ההודי מסכים?
    כדבר זקן אל זקן (חתולי מבוגר אפילו ממני) יש לי רעיון איך להקל על הילדים.

  • לינק לתגובה ימימה שלישי, 04 נובמבר 2014 08:40 נשלח על ידי ימימה

    עשיתי לייק, ואז נזכרתי שאמא שלי יכולה לראות את זה בפייסבוק, אז ויתרתי, כי לא על הכותרת היה הלייק. ציורים נהדרים ונושא קשה, אך מטופל פה היטב.

  • לינק לתגובה motior שלישי, 04 נובמבר 2014 07:55 נשלח על ידי motior

    מסתבר שאני שייך לציבור הרחב...

    הנושא באמת קשה

כתוב תגובה

* - שדה חובה