×

אזהרה

JUser: :_load: Unable to load user with ID: 112

סופרים שהיו בארץ

 בשנת 1942, כשצבא אנדרס דאג להביא לארץ ישראל את מנחם בגין, הוא השאיר פה עוד פליט אחד, אנטול סטרן שמו. סטרן היה בן 42 ובפולין כבר נחשב לאיש רוח חשוב: משורר, במאי קולנוע ואחד ממובילי זרם הפוטוריזם בפולניה.

01

שש שנים שהה סטרן בארץ וכתב פה רומן בשם אחריתו של נאצי ושלושה ספרי ילדים: היפה שבעולם, מהו, עלילות הפלא של זגנעדן, ועל כנרת התכלת.

02

הגיבור שהמציא סטרן, אני מניח שעוד בפולניה, נקרא בעברית "זגנדן", שנכתב לפעמים "זגנעדן", שבמקור הוא כמובן "זה-גן-עדן". כמו שסטרן מתאר אותו זגנדן הוא אישון קטן עם מקטרת גדולה, ויש לו בית חרושת לחלומות על הירח. הנה כך מצויר זגנעדן בספר על כנרת התכלת בידי הציירת/מאיירת לאה גרונדיג:

03

כשהוא רוכב על חסידה, זה נראה על פי גרונדיג ככה:

04

אם אני לא טועה, זגנעדן הוא גם קיבוצניק. ואיך התקבל גמד לקיבוץ זה לא מוסבר לנו.
בשש השנים שבהם חי בארץ הפך סטרן, לפחות על פי הסיפורים ל"ציוני מגזע החלוצים" ובסיפור האחרון מתוך על כנרת התכלת, שנקרא הבניין הנפלא, נראה שהוא, ממש כמו מדונה, גילה את הקבלה. והנה כך הפך הגליל לבית מקדש:

05

כשקראתי את הספר בגיל שבע לא ידעתי שמגרפה היא אכן כלי נגינה ושמחתי לדעת שכמו שהחרמון הפך למזבח, ככה המגרפה הפכה לאיזה כינור. הסיפור מסתיים במילים:

06

שנה לאחר שהבטיח לנו בית מקדש, חזר סטרן לפולין.
אם הבנתם ממה שנאמר לעיל שאני לא אוהב את הסיפורים של סטרן, אני מבקש להעמיד אתכם על טעותכם. הייתה לסטרן יכולת להמציא עלילות ברוח האגדות שמזכירה לי את אוסקר ויילד. הסיפור הראשון בספר על כנרת תכלת, שיצא בהוצאת עם עובד בשנת 1947, נקרא שירת הזמיר. מאחר שסטרן לא הצליח ללמוד עברית, ואת ספריו תרגמו מתרגמים מצוינים כמו שמשון מלצר ודב סדן, הוא לא הכיר כנראה את שירת הזמיר של בוקי בן יגלי, שיצא לאור בשנת 1944, גם הוא בהוצאת עם עובד, וגם בסיפוריו הייתה איזו מיסטיקה שכרוכה בעבודת אדמה.

07

למי מקוראי שלא מכיר את שני הספרים הנ"ל, אסביר שעל כנרת התכלת נועד לילדים בגיל ראשית קריאה, ואילו ספרו של בוקי בן יגלי יצא בספריית "שחרות", שיועדה לבני נוער. לבוקי בן יגלי אקדיש רשימה נפרדת.


זה המקום להוסיף משפטים אחדים על האיורים. כמו נחום גוטמן, היו עוד כמה ציירים שלא היו מאיירים ולא התכוונו להיות כאלה, אבל חיפשו פרנסה באיור. כמו למשל אביגדור לואיזדה שאייר את ידידי מרחוב ארנון.
בספר שירת הזמיר של בוקי בן יגלי, המאייר הוא הצייר חיים גליקסברג. תמיד הרגשתי קרבה מוזרה לאיש הזה, גליקסברג, למרות שמעולם לא פגשתי בו. הוא היה בן עיר של הורי מהעיר פינסק, ואהבתי מאוד את הספר שכתב על ביאליק, ביאליק יום יום. הנה איור אחד מתוך שירת הזמיר, שקל מאוד לזהות בו השפעה של ציירים "יהודים" וביניהם כמובן מארק שאגאל ויששכר ריבק:

08

את על כנרת תכלת איירה כאמור הציירת לאה גרונדיג, שלצערי אין לי הרבה פרטים עליה. כילד אהבתי מאוד את האיורים התמימים שלה, והאיור הבא למשל, שמתאר את ניסן הילד הרע שהופך לנמלה, ממש הפחיד אותי, כמעט כמו האיור שבו נראה נילס הולגרסן הקטן בציפורני הדוב:

09

10

[*הערה חשובה שהעירה לי מירה זכאי לאחר כתיבת הפוסט:

לפני חודשים ספורים הוצגה תערוכה מקיפה ומרתקת של לאה גרונדיג בגלריה של פרסלר ברחוב לוינסקי בתל אביב, שלוותה גם ביום עיון ובספר מרתק. מסתבר שהיא חיה בארץ קצת פחות מעשור, בערך עד שנת ארבעים ושמונה או חמישים, ואחר כך חזרה לגרמניה, שם היו לה כמה תערוכות משותפות עם ידידתה קתה קולוויץ. באתר שלה יש עוד המון אינפורמציה, וברשותו של פרסלר אוסף גדול מרישומיה.

תודה מירה!]

להלן איורים שהכנתי לסיפורים של אנטול סטרן.

איורים של הגיבור זגנעדן:

11

12

13

14

15

ואיור לסיפור סיפור מופלא איך היה ניסן לנמלה. מצורף כאן גם טקסט מהספר:

16

17

בשנים בהם חי סטרן בארץ, חיה פה עוד סופרת, שלימים קנתה לה שם כסופרת הילדים האוסטרית החשובה ביותר. שמה היה מירה רוזנטל, אבל לאחר נישואיה הפכה למירה לובֶּה. ב-1936, כשהייתה בת 23, עזבה את לימודיה בברלין והגיעה לארץ ישראל, בה חיה עד שנת 1950 וכאן כתבה את הספר שפרסם אותה, אי הילדים, שתורגם ועובד מכתב היד על ידי ימימה טשרנוביץ ידידתה, איתה גם כתבה במשותף עוד ספר שאהבנו – שני רעים יצאו לדרך.

18

אם נדמה למישהו שמירה לובה הושפעה מבעל זבוב של גולדינג אני מזדרז ומזכיר לכם שאי הילדים נכתב שלוש שנים לפני בעל זבוב. בשנת 2002 תורגם שוב אי הילדים לעברית, והפעם מספר בגרמנית, ויצא לאור בהוצאת זב"מ בשם אי-בוד.

19

אם מירה לובה התחילה את דרכה הספרותית בארץ, הסופר הבא שאני מציג לכם הגיע הנה לאחר קריירה ספרותי ענפה בפולין. שמו ודאי זכור לכם: סטאניסלב ויגודסקי.

20

ויגודסקי יליד 1907 הגיע לארץ בשנת 1968 בעקבות גל אנטישמיות בפולין. בימי המלחמה היה ויגודסקי דייר בארבעה מחנות ריכוז.
היכרתי אותו כשמירה מאיר, עורכת ספרי הילדים המצוינת, ביקשה ממני לאייר ספר ילדים שלו, שנכתב עוד בפולין ותורגם לעברית (למרות שבספר זה לא מצוין). השנה היתה 1973. אני הייתי בן 33 וסטאניסלב היה בן 66 ולא דיבר עברית. לשמחת שנינו התברר שאנחנו שכנים בעיירה גבעתיים. שררה בינינו ידידות זמנית בעזרת קצת אנגלית רעה והרבה וודקה טובה. היום קשה להשיג את ביקרה אצלי ג'ירפה שיצא בספריית הפועלים, וייתכן שאציע להם לצייר אותו שוב.

21

בתקופה ההיא הרביתי לאייר איורים לעיתונים וטכניקת האיור שלי התבססה בעיקר על קיווקוו והצללה בעזרת הכלי שנקרא רפידוגרף, שרוב הזמן היינו עסוקים בלנקות אותו. את הספר ציירתי אם כן בסגנון שלא נחשב אז מתאים לילדים, אבל סטאניסלב אהב את זה מאוד ועזר לי לשכנע גם את ההוצאה. אגב, גם את הדיוקן הנ"ל של ויגודסקי ציירתי בטכניקה דומה, עד כמה שאני מסוגל היום. הספר כתוב בגוף ראשון, ולמרות שלוויגודסקי לא היה שפם, ציירתי אותו כך:

22

אני לא בטוח שהיום מישהו היה מדפיס ספר ילדים בסגנון כזה:

23

24

והנה איור בצבעי מים שעשיתי לספר הזה היום:

25

7 תגובות

  • לינק לתגובה tomer שבת, 22 נובמבר 2014 22:21 נשלח על ידי tomer

    מנחם, הנה קישור לפוסט על הסנרק:
    http://dannykerman.com/index.php/component/k2/item/487-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%A6%D7%93%D7%A0%D7%95-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A1%D7%A0%D7%A8%D7%A7

  • לינק לתגובה מנחם שבת, 22 נובמבר 2014 19:40 נשלח על ידי מנחם

    שלום דני,
    הקשבתי היום לרשת א ושמעתי אותך ואת ניצה בקשר לסנארק.
    כך גיליתי את הבלוג הנפלא הזה שלך.
    לצערי את ציורי הסנארק לא מצאתי עדיין, אבל הסופרים הנשכחים השכיחו אותו (כמעט). נהניתי מאד.
    אודה לך אם תפנה אותי למקום הסנארק.
    תודה,
    מנחם.

  • לינק לתגובה לי שבת, 22 נובמבר 2014 11:12 נשלח על ידי לי

    אהבתי במיוחד את הציורים מעכשיו - גם של זגנעדן וגם של הג'ירפה.
    וסקרן ושעשע אותי הרפידוגרף הזה שרוב הזמן הייתם מנקים אותו... (הצצתי קצת באינטרנט). יותר גרוע מלהחליף מחטים בפטיפון ולנקות תקליטים :))

  • לינק לתגובה זקן עצוב שישי, 21 נובמבר 2014 11:39 נשלח על ידי זקן עצוב

    נפלא, נפלא. אני אוהב מאוד את האיורים של היום, כלומר הג'ירפה בת זמננו. כזקן עם מקטרת בחנתי בשימחה ובתשומת לב את האיורים של המעשן - הם נפלאים, אכן, מקומה המקובל של המקטרת הוא בזוית הפה, אבל אם היא בקדמת הפה צריך להחזיק אותה ביד. ועוד, בין הפולנים ששהו בארץ שנים לא מעטות היה גם תדיאוש קונוויצקי שבעוונותיו לא זכה להיות יהודי. את ספרו "ספר החלומות של ימנו" קראתי ב- 1966 חוויה מטלטלת ומטרידה מאוד. לא היו בו איורים וחבל

  • לינק לתגובה יצחק אורן שישי, 21 נובמבר 2014 08:59 נשלח על ידי יצחק אורן

    שלום דני,
    ממש מדהים. כמו קריאת השכמה מנבכי העבר. שנים שאני מספר לילדי על זגנעדן ומלכת השבת, ואני די קרוב לשלב שאני אתחיל להאמין שאני המצאתי את זה.
    אז רק אלוהים (ואתה..) מסוגלים לחבר את זה חזרה למקום. מכיר את הסיפור?
    תודה!

  • לינק לתגובה נאוה שישי, 21 נובמבר 2014 08:34 נשלח על ידי נאוה

    תודה

  • לינק לתגובה motior שישי, 21 נובמבר 2014 07:33 נשלח על ידי motior

    תודה על ההיכרות - הכרתי רק את לובה וספרה המצוין אי הילדים (או אי-בוד)

כתוב תגובה

* - שדה חובה