רימון בכריכה רכה

[שיחת רדיו עם יובל מסקין ב"קפה-שבת"3.3.2012]

בדרך כלל אני מייחד את השיחות שלי לספרים בודדים. הפעם אני רוצה לציין שיתוף פעולה שהיה ציון דרך במו"לות הישראלית והניב ספרים מצוינים שנקראים עד היום. וכשאני אומר עד היום לאו מילתא זוטרתא היא: מכיוון שמדובר בספרים שיצאו לפני 70 שנה ומי כמוך יודע יובל כמה אנחנו זריזים בלהפנות עורף לעבר, בעיקר בתחום התרבות.

01

בשנת 1940 חברו הוצאת מסדה והוצאת מוסד ביאליק והוציאו סדרת ספרים, קרוב ל-30 בסך הכול, תחת השם ספריית רימון. מסדה פעלה אז כשמונה שנים. זאת הייתה הספרייה הראשונה שהוציאה באופן מסודר ספרים טובים בכריכה רכה, חוץ מאשר אולי הספרייה הכחולה של מצפה, שהוציאה בכריכה רכה ספרים שיצאו קודם לכן בכריכה קשה.
כאן כדאי לציין שהוצאת פינגווין האנגלית פעלה כבר משנת 1935, והצליחה ללמד את קהל הקוראים שספר טוב יכול לצאת גם בכריכה רכה. בארץ המושגים "כריכה רכה" או "ספר כיס" עדיין היו מזוהים עם ספרים "זולים". חשוב לזכור ששלוש השנים בהם פעלה ספריית רימון היו שנות מלחמה. הספרים שיצאו בספרייה נמצאים היום בעיקר אצל אספנים ואוהבי ספרים.
הספר הראשון שיצא בספריית רימון היה הככל האדם האנגלים? ספר שנכתב בידי הולנדי בשם ג. י. רניה ותורגם לעברית בידי י.ל. ברוך, שהיה מורה בגימנסיה הרצליה.

02

מי שמצליח לצלוח את התרגום המליצי והמסורבל ימצא שעד היום יש בספר הזה מפתח יוצא מן הכלל לאופי האנגלי. הוא היה הספר שהקדים את How To Be an Alien של ג'ורג' מיקש. מאייר בשם מנדוזה עשה וינייטות חכמות לראשי הפרקים. להלן חמש מהן ביחד עם ראשי הפרקים שהן עיטרו:

03

הספר השני שיצא ברימון נקרא גזר דינו של פגניני של אנטולי וינוגראדוב.

05

אני מרשה לעצמי לקרוא כאן את השורות הראשונות ולהשאיר למאזינים שלנו לקרוא את ההמשך:

כשהזמן מפלס לו דרך חדשה וקמט נוסף חורש את פניה של האדמה, מאבדות הדרכים הנושנות, כקמטים אשר בפני האדם, את שרטוטיהן הקדומים.

הספר הזה ראוי לקריאה עד היום. פגניני, כידוע, היה דמות מרתקת. קצת מזכיר בשיגעון שלו להימורים את דוסטויבסקי. כשמת פגניני ב-1840 סירבה הכנסייה לקבור אותו, וחלפו עוד שש שנים עד שנקבר קבורה נוצרית.
הספר השלישי בהוצאה היה רחוב החתול הצד דגים.

06

הסופרת היא יולן (יולנדה) פלדש ההונגריה שאנחנו הכרנו אותה גם מהספר עגילי זהב, שגם הפך לסרט. בספר הזה היא מספרת את קורותיהם של מהגרים מהונגריה שהגיעו לפריז אחרי מלחמת העולם הראשונה.
בני גילי שקראו את הספר הזה לא מחמיצים ביקור ברחוב הזה בפריז. רחוב קטנטן שהוא בעצם סמטה צרה, או יותר נכון לומר רווח בין בתים, שאדם בעל מוטת זרועות רגילה מסוגל כמעט לגעת בבתים משני הצדדים.
הספר הרביעי שיצא בספרייה, שימו לב, בינואר 1941, נקרא שיחות עם היטלר, ספר שהיה רב מכר עולמי ונכתב בידי הרמן ראושנינג, שהיה חבר במפלגה הנאצית, סולק ממנה, וסיים את חייו בארה"ב.
אני קורא את השורות הראשונות מתוך ההקדמה לשיחות עם היטלר:

אם היטלר ינצח – דומני אין איש אשר ישער לעצמו אף בצורה כלשהי את דמות ההפיכה העולמית אשר תתחולל אז, לא רק באירופה בלבד כי אם בכל העולם כולו יתמוטטו כל הסדרים ביחסי בית וביחסי חוץ אז יקרה דבר אשר לא היה כמוהו בתולדות האנושות כל יסודות הסדר במלאו תבל יהרסו.

גם היום זהו ספר מרתק שבכל פעם אני חוזר אליו כדי לנסות ולהבין את מה שלעולם לא נבין.
*

אני מרשה לעצמי להזכיר עוד כמה ספרים חשובים שהתרגומים הראשונים שלהם לעברית יצאו ברימון:

גשר סן לואיס ריי - של תורנטון ויילדר, שהכרנו אותו עוד לפני שראינו את רשומון.

במבי - של פליקס זאלטן, שזכה לאחרונה לתרגום חדש נפלא של מיכאל דק.

פטר קמניצר – של הרמן הסה.

קים - של קיפלינג.

בספריית רימון יצא גם גדולי הדור של וינסטון צ'רצ'יל.

07

בספר זה מנתח צ'רצ'יל כמה מבני זמנו באיזמל חד מאוד, וזאת לאחר שהעניק להם את השם האירוני 'גדולי הדור'. זה הזמן להזכיר שפרס הנובל שקיבל צ'רצ'יל, היה בספרות. הרשימה האחרונה בספרו מוקדשת לרוזוולט. הוא קורא לה רוזוולט מרחוק, כלומר הרשימה נכתבה עוד לפני שצ'רצ'יל פגש בו.
ברימון יצא גם הספר החשוב סופרים בחייהם של יעקב פיכמן.

08

ובו הוא מתעד פגישות שלו עם מנדלי, ביאליק, אחד העם ,ברנר ואחרים. הלוואי שמישהו ישמע אותי, כי אולי הגיע הזמן להוציא מחדש את הספר החשוב הזה.
ואני רוצה לסיים בספר מסדרת רימון שעלי הוא אהוב במיוחד וכוונתי לספר של ז'ורז' דיאמֶל, וידוי של חצות.

09

מאוחר יותר הכרנו כאן בארץ את קולו המיוחד של דיאמל בספר הנפלא שני אנשים שיצא בספריה לעם. אבל כשקראתי כנער צעיר את הספר הרגיש הזה, הוא הפעים אותי בעדינות שלו, ועד היום אני בודק אותו מדי כמה שנים לראות אם ליחו לא נס, והוא לא.
כמה מילים על ז'ורז' דיאמל שמת ב-1966 בגיל 82: כמו עוד כמה מקרים שאנחנו מכירים הוא היה רופא שעסק בספרות. במלחמת העולם הראשונה הוא היה רופא מנתח בחזית. ובמלחמת העולם השנייה הוא היה ממתנגדי המשטר של פטןמסתבר שפרט לשני אנשים ולווידוי של חצות יצא בעברית עוד ספר שלו: התאומיםלצערי אני לא מכיר אותו. אם למישהו מהמאזינים יש את הספר הזה אשמח לשאול אותו.

הספר הראשון שיצא ברימון עלה שישה גרוש ואילו האחרונים, כעבור שנתיים, כבר עלו 20 גרוש. כמו שאמרתי זה היה בתקופת המלחמה.

אחת הסצנות בספר וידוי של חצות שתהיה חרוטה בזיכרוני כנראה לתמיד היא הסצנה מהפרק הראשון: הגיבור, סלווין, פקיד קטן בחברת "סוק וסיורו" נקרא אל הבוס, מר סיורו. בעודו עומד מאחוריו, כשהבוס מעיין במחברת החשבונות, נתקף סלווין צורך בלתי ניתן לכיבוש לגעת בתנוך האוזן העסיסי של מר סיורו. ומכאן מתגלגלת העלילה.
את המעמד הזה, מעמד הנגיעה, ניסיתי לצייר פעמים רבות, למרות שאני יודע שדווקא מעמדים קריטיים מהסוג הזה יפה יעשה המאייר אם יימנע מלאייר אותם. אבל מה לעשות, גם לי, כמו לסלווין, יש כנראה דחף בלתי ניתן לכיבוש לגעת בסצנה העסיסית הזאת:

10

11

12

13

14

* קראו גם על ספריית תרמיל.

 

 

1 תגובה

  • לינק לתגובה לי שלישי, 16 דצמבר 2014 20:34 נשלח על ידי לי

    נהדרת הסצנה של הרצון לגעת באוזן, והציורים שלך. נראה לי שדיאמל השפיע על פואנקינוס, שאני מתרגמת את ספריו לעברית. הוא אוהב לתאר חשקים ומעשים משונים של אנשים בסביבת העבודה.
    ועשית לי חשק רב לקרוא, בעיקר אותו ואת פיכמן...

כתוב תגובה

* - שדה חובה