×

אזהרה

JUser: :_load: Unable to load user with ID: 112

מסיפורי סאקי אפשר ללמוד

עד שנהרג במלחמת העולם הראשונה בגיל 46, הוא כתב סיפורים נפלאים שגורמים אושר לרבים, ובעיקר לי. אם יש סופר שגורם לי הנאה, מאז שגיליתי אותו כשהייתי נער ועד היום, הרי זה הקטור יו מונרו שבחר בשם העט "סאקי". סאקי הוא שם שר המשקים במרובעים של עומר כיאם.

 

01

ברשימה הקודמת כתבתי על או. הנרי שתכופות משווים בינו לבין סאקי. בלי להיכנס לעומק הסוגיה, ומתוך ידיעה בסיסית שבעצם אי אפשר להשוות שום דבר לשום דבר אחר, אני מוצא בסיפורים של סאקי עומק שאין אצל או. הנרי; וגם היסוד הסאטירי הספוג אירוניה בריטית, מעניין אותי יותר מההצהרות הברורות של או. הנרי.
במונחים של היום, או. הנרי היה נחשב לסוציאליסט ואילו סאקי היה בוודאי שייך למפלגה השמרנית. גם בחייו הקצרים הוא לא הסתיר את דעותיו הפוליטיות. לעומת זאת, הוא הסתיר לגמרי את היותו הומוסקסואל. סאקי היה בן 25 כשנערך המשפט המפורסם של אוסקר ויילד, וזאת לא הייתה תקופה שקיבלה באהדה אנשים שמגיחים מארונות. עד היום יש מי שמתייחסים בספקנות לעניין זהותו המינית.
סאקי נולד בשנת 1870 בבורמה, שהייתה חלק מהאימפריה הבריטית. אביו היה קצין גבוה במשטרה האימפריאלית של הודו. גם מצד אמו היה לו ייחוס – היא הייתה בתו של אדמירל. כשהקטור היה בן שנתיים הגיעה אמו, שהייתה בהריון, לביקור באנגליה והותקפה שם על ידי פרה בריטית מצויה. היא הפילה את הוולד, אבל גם היא עצמה ניזוקה מהאירוע ומתה לאחר תקופה קצרה. האם יש הד לאירוע הזה בסיפור המצוין "שור אבוס" שכתב סאקי? עדיין לא שמעתי על איזה מחקר בעניין.
כשהיה בן 23 גויס גם הקטור למשטרה האימפריאלית של הודו ונשלח לבורמה, שם שירת כשנתיים, עד שחלה בקדחת וחזר לאנגליה.
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה היה הקטור בן 43, גיל שהוא מעל חובת הגיוס, אבל הוא התעקש להתגייס ליחידה קרבית. הוא שירת בצרפת, ושם, בנובמבר 1916, נהרג מיריית צלף.
במשך שנים רבות אני עוסק בתרגום של סיפורי סאקי, וזאת למרות שהתרגום שנעשה בשנות ה-50 על ידי חמדה אלון הוא מצוין לדעתי. אלא שמאז העברית זזה (הקפדתי שלא לכתוב "התקדמה") ויש מקום לתרגום חדש. פניתי בעבר לכמה מו"לים ועורכים, שלא גילו את ההתלהבות המתאימה.
לאחרונה יצא בהוצאת "זיקית" ספר נחמד מאוד מסיפוריו של סאקי בשם "החלון הפתוח", ובו 20 סיפורים. ועדיין כדאי להוציא בעברית גם את כל השאר. סך הכול כתב סאקי 135 סיפורים קצרים, וכולם, לדעתי, ראויים שיתורגמו לעברית.
אחד הסיפורים שלא הופיע בקובץ של "זיקית" נקרא החיפוש. אני מביא אותו פה בתרגום שלי עם איורים שהכנתי במיוחד לרשימה הזאת. חלק מהאיורים, כפי שתבחינו, הם במעמד של "סקיצות".
והערה לפני הסיפור:
אחד הגיבורים שמובילים סיפורים רבים של סאקי הוא קלוביס. קלוביס הוא בחור צעיר, כמעט נער, שמביא לסביבה שלו ולנו הקוראים את ה"אנדרסטייטמנט" והאירוניה הבריטית במיטבם. היום היו אומרים שהוא "ציני" או "ציניקן".
אני לא אוהב את השימוש ב"ציניות" במקרים האלה. "ציניות" היא תכונה איומה שהיא בדרך כלל נחלתם של פוליטיקאים. אצל קלוביס ודומיו, למשל אלג'רנון של אוסקר ויילד, הייתי מכנה את זה "אירוניה דקדנטית".

 

החיפוש
מאת סאקי (ה. ה. מונרו)

דממה בלתי רצויה שררה סביב אחוזת אלסינור, שהופרעה מדי פעם על ידי זעקות שבר, שהעידו על אבדה מזעזעת. בני משפחת מומבי איבדו את התינוק שלהם. מכאן הדממה תוצאת היעדרו; הם חיפשו אותו בפראות בקריאות בלתי פוסקות. הצעקות הדהדו סביב הבית בכל פעם שניסו שוב ושוב, ללא סדר, לחפש בפינות החבויות של הבית. קלוביס, שהיה זמנית ונגד רצונו דייר זמני ובתשלום באחוזה, נמנם בערסל בקצה הגן כאשר גברת מומבי בישרה לו את החדשות. "איבדנו את התינוק!" היא צרחה.
"את מתכוונת שהוא מת או נדרס, או שהפסדתם אותו במשחק קלפים וככה הוא אבד לכם?" שאל קלוביס בעצלות.
"הוא התרוצץ מסביב על הדשא ונראה מרוצה לגמרי", אמרה גברת מומבי דומעת. "ארנולד בדיוק נכנס ואני שאלתי אותו איזה רוטב הוא רוצה עם האספרגוס..."

02

"אני מקווה שהוא אמר 'הולנדייז'" הפסיק אותה קלוביס, כשהוא מגלה פתאום עניין. "כי אם יש משהו שאני שונא..."
"ופתאום התינוק נעלם לי", המשיכה גברת מומבי בקול צורם. "חיפשנו בשמים ובארץ, בבית, בגן ומחוץ לשערים, ולא מצאנו אותו בשום מקום".
"האם שומעים אותו באיזה מקום?" שאל קלוביס, "כי אם לא אז הוא לפחות שני מייל מכאן".
"אבל איפה, ואיך?" שאלה האם האומללה.
"אולי חטף אותו נשר או איזו חיית טרף" הציע קלוביס.
"אין נשרים וחיות טרף בסארי", אמרה גברת מומבי, אבל צליל של אימה חדר לקולה.
"הם בורחים מדי פעם מקרקסים נודדים. לפעמים נדמה לי שבכוונה הם מניחים להם לברוח כדי להשיג פרסום. תארי לעצמך איזו כותרת מרעישה יכולה זאת להיות בעיתונים המקומיים: 'בנם הקטן של נונקונפורמיסטים מכובדים נטרף על ידי צבוע מנומר'. בעלך אינו נונקונפורמיסט מכובד, אבל אמו הייתה ממשפחת וסלי, וחייבים לתת לעיתונות חופש מסויים".
"אבל היינו מוצאים את שרידיו", יבבה גברת מומבי.
"אם הצבוע היה ממש רעב ולא זלזל באוכל, לא היו נשארים שרידים רבים. זה כמו הסיפור על הילד הקטן והתפוח – לא יישארו גרעינים".
גברת מומבי פנתה ללכת ולנסות למצוא נחמה ועידוד בכיוון אחר.
באנוכיות אופיינית של אם צעירה, היא התעלמה לגמרי מהדאגה הגלויה של קלוביס בעניין רוטב האספרגוס. אבל לפני שהספיקה לצעוד מטר אחד, עצר אותה רעש של פתיחת שער.
העלמה גילפרט מאחוזת פטרהוף באה כדי לשמוע את הפרטים של המקרה.

03

קלוביס כבר היה משועמם מהסיפור, אבל גברת מומבי היתה מצוידת באותה סגולה חסרת רחמים המפיקה הנאה מסיפור בפעם התשעים כמו בפעם הראשונה.
"ארנולד בדיוק נכנס והתלונן על שיגרון".
"יש כל כך הרבה דברים שאפשר להתלונן עליהם בבית הזה, שלא הייתי מתחיל דווקא בשיגרון", מלמל קלוביס.
"הוא התלונן על שיגרון", המשיכה גברת מומבי כשהיא משתדלת להכניס צליל של קיפאון בקולה, שבלאו הכי הרבה ליבב ולדבר במתח גבוה.
שוב הפסיקו אותה.
"אין דבר כזה שיגרון", אמרה העלמה גילפרט. היא אמרה זאת בנימה של התגרות מודעת, כזאת שנוקט מלצר כשהוא מודיע שהיין הזול בתפריט היינות לא קיים. אבל היא לא הציעה איזו מחלה אחרת יקרה יותר, כתחליף. היא התכחשה לכולן.
כעסה של גברת מומבי החל להתגבר למרות צערה.
"אני מניחה שכעת תגידי שהילד בכלל לא נעלם".
"הוא נעלם" הסכימה העלמה גילפרט, "אבל רק בגלל שאין לך מספיק אמונה כדי למצוא אותו. זה רק חוסר האמונה שלך שמונע ממנו לחזור אליך בריא ושלם".
"אבל אם בינתיים הוא נאכל על ידי צבוע ועוכל בחלקו", אמר קלוביס, שדבק בעקשנות בתיאוריה שלו בעניין חיות הטרף, "יהיו עליו כמה סימנים לא רצויים".
העלמה גילפרט איבדה במקצת את בטחונה לנוכח הסיבוך הנוסף הזה.
"אני בטוחה ששום צבוע לא אכל אותו", אמרה בהיסוס.
"יכול להיות שהצבוע בטוח ממש כמוך שהוא כן, את מבינה. ייתכן שיש לו אמונה באותה מידה שיש לך, וידע מדויק יותר על מקום הימצאו של התינוק".
גברת מומבי נשטפה שוב בדמעות. "אם יש לך אמונה", יבבה מתוך פרץ של תקווה, "אז אולי תמצאי לנו את אריק הקטן? אני בטוחה שיש לך כוחות שלנו אין".
רוז מרי גילפרט הייתה כנה לחלוטין בדבקותה בעקרונות של הנצרות המדעית; אם אכן הבינה אותם ופירשה אותם באופן מדויק, את זה יקבעו המומחים. אבל במקרה הנוכחי עמד לפניה, ללא ספק, אתגר של ממש, וכשיצאה לחיפוש המעורפל היא גייסה לעזרתה בקפדנות כל פיסת אמונה שהייתה ברשותה. היא יצאה אל הדרך הראשית החשופה, כשגברת מומבי קוראת אחריה: "אין טעם ללכת לשם. חיפשנו שם עשרות פעמים".
אבל אוזניה של מרי רוז היו אטומות לכל דבר פרט להתברכות עצמית, מכיוון שבאמצע הכביש ישב לו, כשהוא משתעשע באבק ובנורית נבולה, תינוק לבוש סינר לבן עם שיער בצבע קש הקשור מעל אחת מרקותיו בסרט תכלת בהיר.

04

כשהיא נוקטת אמצעי זהירות נשיים רגילים, כדי לוודא שאף מכונית לא מגיעה מהאופק הרחוק, זינקה רוז מארי אל הילד, ולמרות ההתנגדות הנמרצת שלו, נשאה אותו פנימה דרך שערי אלסינור. צרחות הכעס של הילד הודיעו לכל על הימצאו, וההורים, שהיו קרובים להיסטריה, דהרו במורד הדשא לקראת הצאצא המוחזר. ערכו האסתטי של המעמד הושחת מעט בגלל הקושי בו נתקלה רוז מארי כשרצתה להחזיק בתינוק הנאבק, שנגרר מחלקו האחורי אל חיק משפחתו הנרגשת. "אריק הקטן שלנו חזר אלינו", קראו ביחד בני מומבי. ומאחר שהילד הצמיד בחוזקה את אגרופיו לעיניו ושום דבר לא נראה מפניו חוץ מפה פעור לרווחה, היה הזיהוי כשלעצמו מעשה של אמונה.
"האם הוא שמח לחזור לאבא ואימא?" זימרה גברת מומבי. החיבה היתרה שהפגין הילד כלפי האבק והנורית הנבולה, הייתה כל כך ברורה, שקולביס חשב שהשאלה מיותרת וחסרת טעם.
"תני לו לרכוב על המכבשון", הציע האב הצעה מבריקה, כשהיללות נמשכו ללא כל סימן להפוגה קרובה. בתוך רגע הושב הילד על מכבש הגן הגדול, וניתנה לו דחיפה כדי שיתחיל לנוע.
ממעמקי הגליל החלול הגיעה שאגה מחרישת אוזניים, שגברה אפילו על זעקות המחאה של התינוק, ומיד זחל ויצא מהמכבש תינוק לבוש סינר לבן עם שיער בצבע קש הקשור מעל אחת מרקותיו בסרט תכלת בהיר. לא היה מקום לטעות בזיהוי על פי תווי פניו וכוח ריאותיו של האורח החדש.
"אריק הקטן שלנו!" צרחה הגברת מומבי שזינקה אליו וכמעט חנקה אותו בנשיקות ."הוא התחבא בתוך המכבשון כדי להפחיד אותנו?"
זה היה הסבר ברור להיעלמו הפתאומי של הילד ולמציאתו המפתיעה לא פחות. אבל עדיין נשארה בעיית התינוק מסיג הגבול שישב על הדשא ויבב, וזכה ליחס קר ועוין בדומה ליחסו שלו לחיבה שהורעפה עליו קודם. בני מומבי נתנו בו מבטי זעם על כך שנדחק וגזל מהם לכאורה את אהבתם קצרת הזמן, בכך שהתחזה באופן נבזה וחסר לב. פניה של העלמה גילפרט החווירו כאפר כשבהתה חסרת אונים בדמות העטופה, שמבחינתה היתה מחזה משמח מאד רק לפני דקות אחדות.
"כאשר אהבה חולפת, כמה מעט ממנה מבין אפילו האוהב עצמו", ציטט קלוביס בינו לבין עצמו.
רוז מארי הייתה הראשונה ששברה את השתיקה.
"אם זה שאת מחזיקה בזרועותיך הוא אריק, אז מי זה?"
"את זה, אני חושבת שאת צריכה להסביר", אמרה גברת מומבי ביובש.
"ברור", אמר קלוביס, "שזה העתק של אריק שנברא בכוח האמונה שלך. השאלה היא מה את מתכוונת לעשות איתו?"
החיוורון המאפיר שבלחייה של רוז מארי העמיק. גברת מומבי אימצה את אריק הקטן אל חזה כחוששת שמא תהפוך אותו שכנתה הפלאית לדג זהב רק כדי להכעיס.
"מצאתי אותו יושב באמצע הכביש" אמרה רוז מארי בקול חלוש.
"את לא יכולה להחזיר אותו לשם" אמר קלוביס. "הכביש משמש לתחבורה והוא לא משמש מחסן לניסים משומשים".
רוז מארי בכתה. הביטוי "מי שבוכה – בוכה לבדו" נתבדה במציאות כמו פתגמים רבים כמותו. שני התינוקות היו מייללים יללות נוגות, וזוג ההורים של משפחת מומבי עדיין לא התאושש ממצבם הדומע הקודם. קלוביס היה היחיד ששמר על עליצות יציבה.
"האם אני חייבת להחזיק בו לנצח?" שאלה רוז מארי בעצב.
"לא לתמיד", ניחם אותה קלוביס. "הוא יוכל להתגייס לצי כשיהיה בן שלוש עשרה". רוז מארי חזרה לבכות.
"כמובן", הוסיף קלוביס, "ייתכן שיהיו הרבה בעיות בעניין תעודת הלידה שלו. תצטרכי להסביר להם שם בצי כל מיני דברים. הם בחורים קשים מאוד שם בצי".
הקלה מסוימת נגרמה כאשר אומנת קצרת נשימה מאחוזת שרלוטנבורג הסמוכה הגיעה בריצה על הדשא ודרשה את פרסי הקטן, שחמק דרך השער הקדמי ונעלם ברגע מהכביש הראשי.
ואפילו אז הרגיש קלוביס צורך ללכת באופן אישי למטבח ולברר את עניין רוטב האספרגוס.

 

 

5 תגובות

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי שישי, 05 פברואר 2016 11:13 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    נפלא, עוררת בי סקרנות לסקי, ואחפש את ספריו.
    נהדר הסיפור שהבאת, ונהדרים האיורים הרעננים והמשעשעים. אהבתי את הגדרתך המדוייקת ''אירוניה דקדנטית''. דיוק והומור פוקחי עיניים.

  • לינק לתגובה רחל שני, 19 ינואר 2015 09:29 נשלח על ידי רחל

    סיפור נהדר! תודה רבה. אלך מייד לחפש את סיפורי סאקי בספריה העירונית.

  • לינק לתגובה לי שני, 05 ינואר 2015 09:09 נשלח על ידי לי

    אוי, התגובה שלי לא נקלטה...
    רציתי להגיד שבזכותך גם אני מכירה ואוהבת כל כך את סאקי, ופה יש הרבה אטרקציות - תרגום שלך ואיורים נפלאים, אבל מה שהכי-הכי אהבתי בפוסט הזה הוא הידיעה הבסיסית שאי אפשר להשוות שום דבר לשום דבר אחר. זה נפלא. לא כולם יודעים את זה.

  • לינק לתגובה אפרת חמישי, 01 ינואר 2015 08:17 נשלח על ידי אפרת

    מלך הפרנקים מהשושלת המרובינגית.
    הסיפור הכי יפה שלו,כמובן שאתה הכרת לי,הוא על האומנת המורה הפרטית שממחישה לתלמידיה באחוזה הבריטית מה זה פלישת הברברים או חטיפת הסבינות באימפריה הרומית.
    שר החינוך היוצא היה קורא לזה "למידה משמעותית".

  • לינק לתגובה tomer שלישי, 30 דצמבר 2014 18:38 נשלח על ידי tomer

    קלוביס זה לא מלך המירובינגים?

כתוב תגובה

* - שדה חובה