לבן על גבי שחור

רשימה אחרונה בעניין השחור-לבן. בינתיים.

 מסיבות שקשורות לייצור, רוב הניירות הם לבנים או בהירים. ואז, מדרך הטבע, הצבע שבו אנחנו רושמים הוא כהה יותר, ברוב המקרים שחור. התופעה היא מלאכותית לגמרי, שכן העולם שלנו במשך היממה הוא לא עולם בהיר שיש בו נגיעות שחור. בזמן שהדפוס היה מבוסס על חיתוכי עץ, בערך עד המאה ה-19, הרישום (שנעשה על ידי סכיני החיתוך) היה לבן על שחור. אבל רָשָמים רבים העדיפו (ככל שזה לא היה קשור להדפסה) לעבוד על נייר בגוון ביניים, אפור או חום, ולרשום גם בצבעים בהירים וגם בכהים. יש מי שיגידו שיש בזה הגינות רבה יותר כלפי "המציאות".

01

אמנם, רוב המאיירים שעיקר עבודתם הייתה בשחור-לבן בחרו לרשום על נייר לבן בציפורן, במכחול, בעיפרון או בגירים. אבל מאיירים רבים וטובים אהבו ואוהבים את הדרך ההפוכה. יש באיורים המצוירים לבן על שחור חשיבה שונה וכמעט תפיסת עולם שונה, בעיקר בעובדה שאין רואים ב"קו הבניין" (מה שנקרא קונטור) את הדבר העיקרי שמוביל את האיור.
בין המאיירים הגדולים שעסקו בחיתוך עץ היה פרנץ מזרל (1972-1889), בלגי שעבד בארצות שונות והייתה לו השפעה עצומה על ציירים ומאיירים בכמה תחומים. לו אני אחראי על ההיררכיה בתולדות האמנות, הייתי מבליט הרבה יותר את מקומו של האמן הנפלא הזה שמעט זכר יש לו בכל הוויקיפדיות והדברים האלה. מכל הספרים שאייר, כאן בארץ הכרנו בעיקר את טיל אולנשפיגל:

02

מזרל הכין איורים גם לספרים של תומאס מאן, שטפן צוויג ואחרים. לא אחטא הרבה כלפי ההיסטוריה אם אצהיר שמזרל היה היוצר שהביא לאמנות המודרנית תפיסת עולם חזותית של חותך עץ, שבעבר נחשבה רק לטכניקה (הקדומה ביותר) שבעזרתה היה אפשר להכפיל עבודות אמנות. הפרופורציות של השחור והלבן שיקפו את תפיסת העולם הסוציאליסטית והחברתית של מזרל, באופן שהתאים מאוד לעולם שאחרי מלחמת העולם הראשונה.

03

האיור שלעיל אינו חיתוך עץ, אבל רוח של חיתוך עץ שורה עליו. ואילו האיור שלהלן נקרא "חברת מניות" או "חברה הנסחרת בבורסה":

04

מעניין שדווקא המאיירים האמריקאים הושפעו ממזרל, או לפחות הודו שהושפעו ממנו. ההשפעות נבעו לא רק מהטכניקה ומהשימוש הדרמטי בשחור-לבן. תודות לסדרות הציורים שהכין, מזרל הוא למעשה מאבות הרומן הגרפי, כלומר הספרים שבהם המסר הוויזואלי מוליך את העלילה.
אחד האמריקאים שהושפעו ממנו היה לינד וורד:

05

וורד, ברוח האמריקאים בני זמננו (זוכרים את רוקוול קנט?) הביא את המסורת הנפלאה של מזרל אל גבול הקיטש הלוחמני.

06

ויש אמנים רבים שראו במזרל גם מחלוצי המדע הבדיוני באיור, ובעיקר אם יורשה לי להשתמש בצירוף "המדע הבדיוני האורבני", וזאת בעיקר בגלל הסדרה שלו "העיר" (שנעשתה שנתיים לפני מטרופוליס של פריץ לאנג):

07

הבאתי את דמותו של מזרל בהרחבה מסוימת בגלל המקום שלו כמשפיע על תפיסת האיור בלבן על שחור. לא רבים מבין המאיירים הישראלים בחרו לאייר בלבן על שחור. עבודה חשובה בתחום הזה היא סדרת האיורים שהכין יעקב פינס, שהיה מורה שלנו בצלאל, לספר "מיכאל קולהאס":

08

פינס, חותך עץ מוכשר, היה גם אספן נלהב ומומחה מאין כמוהו לחיתוכי עץ יפנים. מעט מאד ספרי ילדים נעשו בארץ בטכניקה של חיתוך עץ או חיתוך לינול. אחד הבודדים הוא הספר "הנעל הקטנה" של אשר ברש, שאייר יוסי שטרן, אף הוא מורה שלנו בבצלאל:

09

בין המאיירים שהעדיפו לעבוד בטכניקות של לבן על שחור, יש כמה שאולי לא עשו ספרים רבים, אבל המעט שעשו הם נפלאים בעיני, והם זכו גם בפרסים על איור, פרס בן-יצחק, שמעניק מוזיאון ישראל. הראשונה היא מרים ברטוב, מאיירת נפלאה שרבים זוכרים אותה בזכות עליקמא הקטן:

10

מרים הלכה לעולמה בשנת 2012 כשהיתה בת 98. רוב האיורים שלה נעשו מגזירות נייר, ומבחינה מסוימת אינם עונים על ההכללה "לבן על שחור", אבל אין ספק שיש בהם הרבה משותף לחיתוכי הלינול.
רעיה בר-אדון איירה מעט מאוד ספרים, אבל באיורים שלה לספר מי שנשאר עם עצמו הוא כבר לא לבד של מירה מינצר-יערי, ובעיקר בעיצוב הפרצופים שלה, ישנו עושר תמים שמוכתב באופן מצוין מטכניקת חיתוך העץ:

11

עוד מאייר שזכה בפרס בן-יצחק, למרות שאייר מעט ספרים הוא גרישה בלוגר, שאייר בחיתוכי לינול נפלאים את הספר סמבוק מג'דרה:

12

מאיירת אחרת, שבניגוד לשלושת הקודמים פעילה מאוד ומצליחה מאוד, שהיא גם כותבת מצוינת, היא רינת הופר אף היא זוכת פרס בן-יצחק. הפרס הוא על הספר ציידת הנמשים שגם הוא - לפחות כך זה נראה - נעשה במגזרות נייר:

13

שני האיורים הבאים שאני מביא כאן הם מתוך הספר "מעשיות עדות ישראל לחגי ישראל" שאסף שלמה אבס ואייר אבנר כץ:

14

למרות שאבנר כץ הוא חברי הקרוב, אני לא מסתיר את דעתי, ודעתי היא שהאיורים האלה הם מהיפים ביותר שנעשו בשחור-לבן בספרי ילדים בארץ. ויסכים עם דעתי מי שיודע להעריך את העומק שבפשטות. אבנר, שלמד כמוני חיתוך עץ אצל מורים מעולים – יעקב שטיינהרט ויעקב פינס, אייר עוד כמה ספרים מצוינים שנעשו בלבן על שחור, אבל אלה כבר נעשו לא בחיתוך עץ או לינול, אלא במכחול עם צבע לבן על נייר שחור. הנה כמה איורים מהספרים בסדרת "אינכזה":

15

16

כדי לסייע למאיירים שמעדיפים לבן על שחור המציא מישהו כבר לפני מאה שנה או קצת יותר את החומר שנקרא סקראפבורד או סקראצ'בורד, שזה קרטון דק שעליו מרוחה שכבה גירית עדינה ודקה. יש סקראצ'בורד שחור ויש גם לבן, ולצורך הציור הומצאו גם ציפורנים שהן מעין סכינים עדינות שבעזרתן חורטים על הלוח. אם הוא שחור החריטה היא הדרך היחידה לצייר בטכניקה הזאת, ומי שעובד על לוח לבן מצייר קודם כל במכחול את הרישום הבסיסי ואז עובד בחריטה אל השחור. הנה דוגמה של איור בשני שלבים. זהו איור משנת 1953 שהכינה המאיירת ברברה קוּני:

17

קוני היא מאיירת וסופרת ילדים אמריקאית. היא מתה בשנת 2000 בגיל 83 ונחשבה לאחת המאיירות המובילות בארה"ב. לא הכרתי אותה, אבל אהבתי לדעת שהיא עשתה כמיטב יכולתה להפיץ את הדעה שלילדים אין חובה לכתוב רק על מה שהם מבינים, דעה שבה מחזיקים רבים מהעוסקים ביצירת או ייצור ספרים לילדים. קוני אהבה מאוד לאייר בסקראצ'בורד וכתבה על הטכניקה הזאת מאמר מקצועי חביב. אני ממליץ לכל מי שרוצה להתנסות בטכניקה הזאת לקרוא את המאמר הזה. מי שלא ימצא את המאמר, אשמח לשלוח לו. באמצע המאה ה-20 השתמשו מעצבים ומאיירים רבים בטכניקה הזו כתחליף לצילום, בגלל שאז בדפוס הבלט זה נראה חד יותר:

18

מאייר אמריקאי נוסף בן זמננו, המרבה לעבוד בסקראצ'בורד, הוא ראנדל אנוס:

19

אנוס הוא מדור הקריקטוריסטים שיצאו מחלציו של סול סטיינברג. ברישום הסקראפבורדי הבא, ההשפעה של סטיינברג בולטת במיוחד:

20

מכאן ואילך מה שתראו יהיו עבודות שלי. מעט ממה שעשיתי בטכניקה של לבן על שחור. הנה אחד מחיתוכי העץ הראשונים שעשיתי כתלמיד בבצלאל אצל המורה הנפלא יעקב שטיינהרט. הייתי אז בן 16 בערך:

21

אפילו לסיפורי "מיקי מהו" הנפלאים של אברהם שלונסקי הכנתי חיתוכי לינול. זה היה קצת מגושם ואפילו טיפשי בהשוואה לאיורים המהירים והקלילים של אריה נבון שליוו את הספר. בחיתוכי הלינול האלה שהוספתי להם צבע, ישנה השפעה של המורה שלנו לאיור, יוסי שטרן:

22

את שלושת האיורים הבאים עשיתי בסקראצ'בורד לרשימה בעיתון על "הישראלי והיין":

23

24

25

כל מה שאני מביא להלן נעשה כחיקוי לחיתוך עץ, דהיינו במכחול עם צבע לבן על נייר שחור. ששת האיורים הבאים הם מתוך הספר מדעי החיים המשוגעים – אוסף אמרות של אורי בית-אור, סוציולוג, מורה ואמן:

26

27

28

29

30

31

לשני הספרים הבאים שמתוכם אני מראה איורים, הקדשתי כבר רשימות מיוחדות באתר שלי.
הראשון הוא מכתם לעגנון:

32

והשני, שירים מרושעים לאנשים חסרי לב, שכתב הארי גראהם ואני תרגמתי ואיירתי:

34

35

 

שלושת האיורים הבאים הם מתוך כתב העת קשר, והם אוירו לבקשת העורך מרדכי נאור לרשימה בנושא צנזורה (גליון מס' 29):

36

 37

38

בספר השירים של נעמי שמר, "ספר ארבע", ביקשה ממני נעמי להכין איורים "שכמעט לא יראו אותם" (כך ממש היא אמרה). הכנתי וינייטות קטנות שצוירו כולן בלבן על שחור:

39

הימים שבהם חיתוכי העץ מרימים ראש בעיתונים, הם ימי החגים, בעיקר בפסח. פעם לא היה עורך של מוסף ספרותי שלא סבר שלהיות חגיגי זה להדפיס בערב חג במוסף שלו חיתוך עץ (מיד אחרי מאמר של אלי ויזל למשל). בדבר אחר הדפסנו פעם את האיור הבא:

40

גם ארבעת "חיתוכי העץ" הבאים הודפסו בדבר אחר, בפסח כמובן:

41

42

43

44
הנה איור לעיתון שעשיתי בעזרת הכפלה של דמות שציירתי בסקראצ'בורד. אני כבר לא זוכר מה היה הנושא:

45

הרישומים הבאים הם דפים שנמצאים אצלי בתיק "שיעורים" - איורים שעשיתי בשיעורים עם תלמידי בטכניקות שונות של לבן על שחור, כולל עיבודים צבעוניים של הנ"ל:

46

47

48

49

 

 

8 תגובות

  • לינק לתגובה אורה איתן שלישי, 12 דצמבר 2017 22:07 נשלח על ידי אורה איתן

    הקף הידע מעורר התפעלות ולא פחות מכך ההקשרים .
    העבודות שלך יוצאות מן הכלל,רבות כח והבעה וכמובן מגוונות מאד. ענג צרוף

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי רביעי, 28 ינואר 2015 07:45 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    דני היקר, כמה מחכים ומרתק ההסבר שלך על טכניקות ציור שונות. בעיקר אלה הנוגעות לשחור על לבן ולהיפך. כך מתבהרים מושגים כמו סקץ' בורד שלתומי חשבתי שזה אותו לוח עם קליפס בחלקו העליון. האנגלים מכמים אותו קליפ-בורד וסקץ-בורד.
    מזרל הבלגי קסם לי באיוריו ומיד אפשר לזהות את מוצאו כי הבתים שהוא מאייר הם ארכיטקטורה הולנדית-בלגית עתירת גמלונים.
    מכולם קסמו לי איוריה של ברברה קוני שלא הכרתי ואשמח לדעת ולראות עוד מעבודותיה - אם תכוון אותי.
    ואיוריך הנפלאים בוינייטות המינימליסטיות לבקשתה של נעמי שמר. כמה מפרה ומעשיר!!!

  • לינק לתגובה לי שלישי, 27 ינואר 2015 10:15 נשלח על ידי לי

    מרתק! אני כרגיל כרוכה במיוחד אחרי הערות האגב או הניעור הקל שאתה מנער מושגים כביכול מובנים מאליהם... כמו את הנייר הלבן ואת המציאות :)

  • לינק לתגובה אפרת שני, 26 ינואר 2015 14:55 נשלח על ידי אפרת

    מצויין.במיוחד הפריץלאנג שהעתיק,מסתבר,ממזרל

  • לינק לתגובה motior שני, 26 ינואר 2015 11:20 נשלח על ידי motior

    מעניין מאוד - הטכניקה של לבן על שחור נותנת לאיורים אופי שונה משחור על לבן...

    תודה :-)

  • לינק לתגובה אפרת (אחרת) שני, 26 ינואר 2015 10:12 נשלח על ידי אפרת (אחרת)

    וואו דני, וואו!!!

  • לינק לתגובה זקן עצוב שני, 26 ינואר 2015 10:06 נשלח על ידי זקן עצוב

    לטעמי בחלק חיתוכי העץ יש יותר מרמז אפל, מאיים, מפחיד. מה שלא הפריע לי לצחוק בקול רם ולהפחיד את הציפורים כשראיתי את איורי חג הפסח מתוך דבר אחר. מעניין מאוד: זה היה נפלא בזמנו , אבל מריחוק הזמן זה עוד משביח

  • לינק לתגובה אדיבה גפן שני, 26 ינואר 2015 10:00 נשלח על ידי אדיבה גפן

    דני ידידי
    כדרכך
    מאיר עיניים
    מחכים ומעשיר את הקורא ויחד עם כך מענג אותנו
    תודה גדולה
    מה אהבתי
    אדיבה כפן

כתוב תגובה

* - שדה חובה