לראות איך

השיר לראות איך היה אחד השירים שיהודה אטלס ואני התכוונו לכלול במחזור והילד הזה הוא אני, אבל בגלל שפע האפשרויות החזותיות שהיו בו, בחרנו להפוך אותו לספר נפרד.

cover

בילדותנו התפרסמו בעיתוני הילדים, בעיקר בעיתן הטכנאי הצעיר, ציורים שהיו מבוססים על שרשרת של צירופי מקרים שגורמים בסופו של דבר לפעולה טריוויאלית (חתול שמזיז את הזנב ומסיט וילון שגורם לאור הירח להיכנס לבית ולהשתקף במראה, ועל ידי כך מפעיל עין חשמלית שמטיסה טיל לירח שמתרסק – וחתיכה ממנו נופלת על נדנדה שמקצה השני עף באוויר ליצן שמביא לילד סוכריה על מקל).
הנה ציור כזה שעשיתי לפני שנים לאחד מעיתוני הילדים:

00

גנב פותח את החלון (1) כדי להיכנס דרכו הביתה. רוח (2) נושבת דרך החלון. הרוח נופחת במפרשי הסירה (3) שבציור, ששטה שמאלה והציור כולו נוטה שמאלה. המנוף שמתרומם (4) מפעיל מפוח (5) שמפיח אש (6) שמרתיח את הקומקום (7) שיוצר ענן שמוריד גשם (8) על החתול (9) שקופץ על היעה (10) שמעיף דרך הגג אבן (11) וכשהאישה בחצר רואה את האבן היא נזעקת להיכנס פנימה (12).

יהודה, שמסיבות נוסטלגיות ואחרות היה כרוך אחר סוג זה של איורים, רצה שאצייר את הספר כמחווה לאיורים אלה. אני בחרתי לצייר אותם באופן פשוט יותר ולהיצמד לדמיון של הילד המדבר ולא להרחיק ולהעניק לו שפה חדשה שמשרה על השיר רוח של נונסנס, למרות שהשיר הזה לדעתי רחוק מלהיות נונסנס. יהודה קיבל לבסוף את דעתי ובדיעבד גם שמח על כך. למרות שהספר לא זכה לתפוצה גדולה כל כך כמו "הילד הזה הוא אני", גם יהודה וגם אני רואים בו את אחת היצירות הטובות פרי החיבור של שנינו. הנה ארבע הכפולות ראשונות מתוך הספר הזה:

01

02

03

04

היום אי אפשר להשיג את הספר הזה. יהודה ואני מתכוונים להוציא אותו מחדש, עם תיקונים קטנים המתחייבים מהזמן שעבר. אחד המשפטים שישתנו למשל הוא, "ומה המלך עושה בבית הכיסא?". כי מי יודע היום מה זה בית כיסא? כמוהו גם המשפט, "איך האדמה נסדקת ברעש, ואיך לבה יוצאת מהר געש." כי היום רואים התפרצויות הר געש כמעט כל יום בסרטי טבע, שלא היו בילדותנו.
הכפולה המסיימת את הספר היא זאת:

38

היא זאת שעושה בעיני את הספר לספר חשוב. ומצד שני ייתכן שבגללה הוא לא הפך לרב מכר.

8 תגובות

  • לינק לתגובה ינשוף שבת, 07 מרס 2015 17:48 נשלח על ידי ינשוף

    מכיר את TIM?
    The Incredible Machine

    http://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%94_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A4%D7%9C%D7%90%D7%94

  • לינק לתגובה יורש שבת, 07 מרס 2015 10:47 נשלח על ידי יורש

    יפה מאוד, יצירתי ומעניין .
    מלו הערכתי לשפע,לעושר ולאייכות

    יורש

  • לינק לתגובה אפרת שבת, 07 מרס 2015 08:56 נשלח על ידי אפרת

    הכפולה המסיימת.

  • לינק לתגובה motior שישי, 06 מרס 2015 18:33 נשלח על ידי motior

    ספר יפה...
    והסוף פשוט מגלם את כל סיפור החיים בשני משפטים :-)

  • לינק לתגובה מיכל פנקס שישי, 06 מרס 2015 13:51 נשלח על ידי מיכל פנקס

    ספר גאוני, הילדים שלי גדלו עליו, ועד היום יש לי את המקור בבית.

  • לינק לתגובה עטרה שישי, 06 מרס 2015 10:08 נשלח על ידי עטרה

    איך אהבנו את הספר הזה כשהילדות שלי היו קטנות!!! לדעתי יש לנו איפשהו עותק ישן וממורטט מהספר הזה. והמכתב של יהודה אטלס כאן - תענוג ♥ (אבל תעשה משהו למען תפארת השיתוף בפייסבוק, בחיאת, או תפטר את הבנאדם שלא מצליח לעזור לך)

  • לינק לתגובה לי שישי, 06 מרס 2015 06:01 נשלח על ידי לי

    נשארתי מהורהרת מהאמירה בסוף, על הכפולה הכי חשובה... :)
    ולפני כן נהניתי מאוד מהאיורים. איזה חמוד החשמל! לא ידעתי שהוא כזה ;). לגבי המחוגים בשעון הדר דווקא רמזה לי על זה פעם כשהיא הסתכלה על מחוג השניות ואמרה בבהלה: "אבל אני לא רוצה להסתובב ולהסתובב כל הזמן!".
    נהניתי גם לקרוא את התגובה של יודה אטלס :)

  • לינק לתגובה יהודה אטלס חמישי, 05 מרס 2015 23:23 נשלח על ידי יהודה אטלס

    דני ,
    תודה שהעלית באוב את הספר הזה, שכולנו אוהבים. עם הספר הזה אני פותח כמעט כל מפגש, עם ילדים ועם מבוגרים. אני מבקש מהקהל להשלים את החרוזים ואגב כך מספר, בהקשר לעניין הנזכר, איך זה היה בילדות שלי-שלנו. איך אימהות היו מאלצות אותנו לכול בלי סוף, "העיקר שיהיו לנו רזרבות ליום סגריר", ואיך תיארתי לעצמי שהייתי 'אני' אילו היו לי הורים אחרים וכו'. מה שקצת שכחת הוא את ההתגלגלות המדויקת של עניין האיורים. אני באתי אליך ובאמת הצעתי שיהיו איורים מורכבים מן הסוג של הית' רובינסון, האהוב על שנינו. ראיתי שאיך שאני מרצה לפניך את רעיונותיי אתה הולך ומתכווץ, הולך וכאילו נעלם. שאלתי: מה קרה, דני? ואמרת: לא, כלום, אבל אולי לא אני אצייר את הספר הזה. שאלתי: למה? וענית: כי ההצעות שאתה מציע בכלל לא מוצאות-חן בעיניי. אתה בכלל לא יודע לצייר. אמרתי לך: אתה יודע מה? תעשה מה שאתה רוצה! וזה בדיוק מה שעשית. זה בדיוק מה שאתה עושה תמיד, וטוב שכך. אנחנו יושבים ומדברים על כל שיר לחוד ובסוף אתה עושה מה שמתחשק לך. אולי בגלל זה זה יוצא כל-כך טוב. ואתה, אגב, מצייר את הילדים שלך, תומר ואורי, ולא את הילדים שלי. וגם זה בסדר גמור. זה כמו שארנסט שפארד צייר ב"פו הדוב" את הדובי של הבן שלו ולא את פו, הדובי של כריסטופר רובין, שהיה, אגב, מסוג שונה לגמרי.
    אינשאללה, נוציא את "לראות איך" מחדש.
    יום אחד.
    יודה אטלס

כתוב תגובה

* - שדה חובה