משחק הכובעים

פייר פראט הוא מאייר קנדי שכתב ואייר ספרי ילדים רבים, אחד היוצרים המעניינים והמקוריים שאני מכיר בתחום הספרים לילדים.

01

פראט, יליד מונטריאול, מצליח לסגנן את הדמויות שלו באופן נועז, וזאת מבלי להתאמץ להתאים את הסגנון לילדים - כשהוא בורח מסימטריה, מותח את העיוות בפרופורציות עד למקסימום ולא מוותר על יסודות ציוריים כמו אור וצל, ובמיוחד על נקודות המבט. הנה איור מתוך הספר האורחים לארוחת הערב של הדוד הנרי:

02

בספרים רבים הוא משתמש בקונטור עבה שנוצר כשהוא משתמש בנייר רקע שחור ועליו צובע בדרך כלל בצבעים עזים, כמו באיור הזה מהספר Sassy Gracie:

03

יש ספרים שבהם זונח פראט את הקונטור ומשתמש בצבע כאילו היה צייר פוביסטי, כמו באיור הזה מתוך הספר Belling The Tiger:

04

אבל הסיבה שפתחתי בפייר פראט היא הספר שהוא גם כתב, שנקרא בעקבות הכובע.

05

הכובע הצהוב של ליאון גיבור הסיפור עף ברוח, וליאון מתקשה להדביק אותו. הוא מנסה את כל כלי התחבורה: אופניים...

06

מכונית...

[07

מטוס...

08

רכבת...

09

ואונייה...

10

הסוף כמובן טוב, וליאון חובש את הכובע בסיפוק.

11

אבל אז...

12

בעקבות הכובע יצא לאור בשנת 1992. כ-30 שנה לפניו יצא לאור בארץ הספר התיבה המזמרת ובו משיריו ה"קלים" של נתן אלתרמן, שאחד מהם נקרא: שיר המגבעת אשר שר האיש למגבעתו לאחר שזו פרחה מעל ראשו באמצע הרחוב.
15 בתים יש בשירסיפור הזה. הכנתי איור לכל בית, והנה הם:

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

את תוכנם של שני הסיפורים אפשר לסכם בארבע מילים: איש רודף אחרי כובע. אלא שהספר של פראט הוא טקסט שנועד מלכתחילה לאיור, ולמעשה היה אפשר להדפיס אותו גם ללא הטקסט.
הסיפור של פראט נועד מלכתחילה "להרים להנחתה" למאייר.
אלתרמן "מרים להנחתה" לחרזן שבו. החרוזים של אלתרמן הם האיורים, ואם אני התעקשתי והוספתי להם איורים, מדובר בעוד מעשה טיפשות שלי, אחד מאותם מקרים שאני מתעקש לאייר טקסט שממש לא נועד לאיור.

28

אולי יום אחד ימצא מישהו שירצה להוציא את זה כספר. אולי זה יקרה בימים הטובים שבהם יוחזר למילים כבודם האבוד, וחרוז כמו:

"כי פתאום (מי ידע, הה, מגבעת?)
שוב תשקיני את זו הקובעת."

יובן ויוערך לא רק על ידי חוקרים באקדמיה.
ואולי אני בעצמי אחליט בקרוב להוציאו לאור ולמכור אותו באינטרנט.

9 תגובות

  • לינק לתגובה יחיעם פדן שלישי, 07 אפריל 2015 08:49 נשלח על ידי יחיעם פדן

    האיורים נהדרים; השיר של אלתרמן מזכיר לי את נאום התוכחה הטרחני שמשמיע הטבח לחתול שגנב נתח בשר במשל שכתב קרילוב.

  • לינק לתגובה חיים שקד שני, 06 אפריל 2015 19:21 נשלח על ידי חיים שקד

    קרמן - אין כמוך! בכל פעם אתה מפתיע מחדש. אכן, כדאי שתפרסם את השיר ואיוריו באינטרנט. מיועד לאניני טעם!
    חג שמח

  • לינק לתגובה motior שני, 06 אפריל 2015 11:06 נשלח על ידי motior

    מגבעות מקסימות :-) (הקובעת פחות)
    האם חשבת לתבוע את פרטא על ההעתקה הבוטה? ;-)

    חג שמח!

  • לינק לתגובה אפרת (אחרת) שני, 06 אפריל 2015 10:52 נשלח על ידי אפרת (אחרת)

    נפלא!
    האיורים וההערות, וההתייחסות הלכאורה פשוטה אבל כל כך מעמיקה לעבודה של פראט, פשוט נהדר.

  • לינק לתגובה אדיבה שני, 06 אפריל 2015 10:24 נשלח על ידי אדיבה

    תודה דני יקר
    כרגיל משעשע ומחכים בדרכך המקסימה
    אהבתי
    מאד.
    גם את האיורים לסיפורו של אלתרמן שמתמכר גם למגבעת אבל גם לחרוזיה.
    יהיה לי מה להראות לנכדים הערב כשיבואו,
    שמח יקר לי
    אדיבה

  • לינק לתגובה זקן עצוב שני, 06 אפריל 2015 09:30 נשלח על ידי זקן עצוב

    לעניות שעתי הבלתי נחשבת, זה יכול להיות ספר מתנה נפלא לחגיגת זוגיות.
    ככל שמרחיק עדותו המקובעת כך יותר קולע

  • לינק לתגובה אפרת שני, 06 אפריל 2015 07:44 נשלח על ידי אפרת

    היום קובעת זו ההיא שמחליטה.
    ראיתי באיור של פראט עם הרכבת את הפרה בצד.לא ידעתי שבינה הגיעה מטקסס לבנימינה.בטח שטקסס,אז מה אם כתוב שפראט קנדי.יש שם קקטוס כזה טקסאני בצד.דומה לג'יי אר יואינג.

  • לינק לתגובה לי שני, 06 אפריל 2015 07:11 נשלח על ידי לי

    אני בעד המגבעת והקרחת המופתעת - עם האיורים! אהבתי את כולם ובמיוחד את זה שבו האיש עומד מול המגבעות שבחנות. תענוג.

  • לינק לתגובה יצחק שני, 06 אפריל 2015 04:50 נשלח על ידי יצחק

    כרגיל, יפה מענין ומעורר מחשבה.
    למה איירת? התשובה בגוף הסרט (סליחה, השיר) הרי מדובר, בודאי אצל אלתרמן, בסיפור התמכרות אובבסיבי. וכפי שמציין אלתרמן בחכמה, גם המגבעת משקת קובעת התרעלה, כרוכה גם היא אחריו ומתגעגעת לקרחתו

כתוב תגובה

* - שדה חובה