איך לספר בדיחה באידיש

רוב מה שרגילים לכנות "הומור יהודי", בעיקר בדיחות, מקורו במזרח אירופה והוא מתורגם מאידיש. כמובן שגם בכל ארצות המזרח היה ליהודים הומור יוצא מן הכלל, אלא שלא היה הבדל גדול בין הבדיחות של היהודים ושל הגויים. האמור לעיל אינו תוצאה של מחקר. אם מישהו ימצא בקביעה הזאת טעות היסטורית, לא אתווכח איתו.

כמה אספנים ידועים אספו בדיחות באידיש. המוכר ביותר הוא אלתר דרויאנוב, שתרגם את הבדיחות לעברית והוציא לאור את "ספר הבדיחה והחידוד", מפעל גדול וחשוב מאין כמוהו. גם דב סדן עשה זאת, ובעברית יצאו "קערת הצימוקים" ו"קערת השקדים". היו גם כמה שאספו בדיחות באידיש שלא תורגמו, והחשוב ביניהם הוא עמנואל אולסוונגר, מספר סיפורים, מתרגם וידען גדול בתחומים רבים, שקיבץ בדיחות באידיש בשני ספרים.
ביום ההולדת האחרון שלי קיבלתי מחברי מרדכי - הידוע גם בכינויים "מוטי" או "מוטל" - פרידמן, ספר בדיחות באידיש שאסף יהושע חנא רבניצקי, שנקרא בפשטות בדיחות יהודיות (יידישע וויצן).

01

בכל פעם שאני מגלה בדיחה יהודית טובה שאינה מופיעה אצל דרויאנוב, ושאני לא מכיר, אני שמח. לצורך הרשומה הזאת תרגמתי כמה סיפורים מהלקט של רבניצקי ואיירתי אותם.
הערת המתרגם: ייתכן שבין קוראי יימצא במקרה איזה מבין באידיש. אנא אל תתקנו ותוכיחו לי שהתרגום לא מדויק. הרשיתי לעצמי לערוך פה ושם שינויים, ויסלח לי רבניצקי.
מאחר שאני עצמי אספתי בדיחות בספר שנקרא ספר הבדיחות האדום, המסקנה הראשונה שלי (שכמובן למדתי גם מדרויאנוב), שאסור, ממש אסור, לתת לבדיחה שם או כותרת. הנה למשל הסיפור הבא, שכאן אתם רואים אותו באידיש מתוך הספר:

02

03

והנה התרגום שלו:
שדכן ישב ושמע מבחור רווק איזו כלה בדיוק הוא מחפש, ואז אמר: אני חייב להגיד לך, אישי הצעיר, שכלה כזאת שאתה מחפש, גם יפה, גם עשירה, גם מיוחסת ועם נדוניה ענקית, צריכה להיות משוגעת כדי להתחתן איתך.
בסדר, ענה הבחור, לא אכפת לי שתהיה גם משוגעת.

מי שמבין אידיש רואה ששם הבדיחה הוא "יכולה להיות משוגעת". נו, באמת, רבניצקי. ככה מספרים בדיחה שהפואנטה היא הכותרת?
כמה מידעני דרויאנוב יגלו שלא דייקתי כשאמרתי שכל הבדיחות הנ"ל אינן מופיעות אצל דרויאנוב. קחו את זאת למשל:

04

05

בתחנת רכבת ברוסיה היה מהלך גנרל ועמו כלב גדול. יש שם סטודנט יהודי ששמע שהגנרל קורא לכלב שלו "גולדמן".
חבל, חבל, אמר הסטודנט.
מה כל כך חבל לך? שאל הגנרל בכעס.
נורא חבל, חייך הסטודנט. אם לא היית קורא לו "גולדמן" אלא "איוון" הוא היה בקלות יכול להיות גנרל.

הבדיחה הזאת, בנוסח קצת שונה מופיעה אצל דרויאנוב במספר 1965 בכרך השני.
גיבור הסיפור הבא הוא מוטקה חב"ד, הליצן של וילנה שחי במאה ה-19:


06

07

מוטקה חב"ד נכנס פעם למסעדה לסעוד צהריים. הניחו לפניו דג. קם מוטקה ונעמד ליד השולחן ואמר לבעל המסעדה: אתה יודע למה קמתי לעמוד? כדי לקיים מצוות 'מפני שיבה תקום'.

ואם אנחנו כבר במסעדה אז הנה עוד אחת:

08

09

איש צעיר בודק את החשבון שקיבל לאחר הארוחה.
הוא מניע את ראשו ואומר לבעל המסעדה: יקר אצלכם. ואני חשבתי שראוי להתחשב בעמית למקצוע ולהפחית מעט בחשבון.
מה, שאל בעל המסעדה, גם אתה בעל מסעדה?
לא, אמר הצעיר, גם אני גנב.

כשהאפיקורסים רצו לקנטר את הרבנים, היו שואלים אותם על העולם הבא, תחום שבו כל אחד יכול להגיד מה שבא לו. למשל:

10

11

רבי, קנטר פעם אפיקורוס ידוע את רב העיירה, בעולם הבא יש חשש גדול שאחרי סעודה גדולה של שור הבר והלוויתן, תהיה לי צרבת. כדאי לי להכין תרופות?
אתה, אני מציע, ענה לו הרב, תצטייד בהרבה חינין. אתה הרי תקבל שם קדחת.

ובעניין האיור: אין כמובן שום הגיון בזה שהרב מחזיק ביד את החינין. כמאייר יש לי בעיה לאייר בדיחות שבהן "אחד אומר לשני", אז הוספתי גם את החינין ואולי הכנסתי בכך משמעות נוספת שהרב, כמו שהיה נהוג לפעמים, גם מכר תרופות.
אחד הנושאים החביבים בבדיחה היהודית הוא המוות. נכון שעדיף מוות של גויים, כמו בסיפור הידוע על הקומפוזיטור היהודי ג'אקומו מאיירבר ששאל את מוריץ גוטליב ספיר מה דעתו על ה"הוגנוטים" שלו, וספיר ענה: יצירה משעשעת מאוד. ההוגנוטים, משעשעת?! הזדעק מאיירבר. בוודאי, ענה ספיר, גויים הורגים אחד את השני והיהודי כותב לזה את המוזיקה.
בסיפור הבא דווקא יהודי גוסס:

12

13

סוחר סוכר ידוע, ברוך הורוויץ, חלה וגסס.
בא ברודסקי לבקר אותו במיטת חוליו, והימים היו ימי שפל במסחר הסוכר.
אומר לו החולה: אתה מבין, מר ברודסקי, מכיוון שעסקי הסוכר הם כבר עמוק באדמה, נחוץ להם שם גם סוחר.

אני לא בטוח שציירתי את ברודסקי כפי שהיה באמת. מה שנקרא, חירות של מאייר.
הסיפור הבא אולי נמצא אצל דרויאנוב באיזה וריאציה, אבל אני אוהב אותו:

14

15

שני סוחרים נפגשים. שואל האחד: נו.. איך הולך?
ברוך השם, כמו בשנה הבאה, עונה השני.
מה זאת אומרת? שואל הראשון.
ידוע, אומר השני, שעסקים של יהודים נהיים גרועים משנה לשנה. אז אצלי זה כבר כמו בשנה הבאה.

עוד פעם שני אנשים מדברים. קשה למצוא לזה רעיון אחר לאיור.
נישאר בתחום המסחר. הרבה בדיחות יש על סוחרים. יותר מאשר על חקלאים למשל. מעניין למה.

16

17

שמעתי, אומר יהודי אחד לרעהו, שהגזבר שלך ברח עם הקופה וגם עם בתך. זה נכון??
כן, נכון, אומר היהודי השני, אבל נראה שהמצפון שלו עובד והוא כבר החזיר חצי.
מה, חצי מהכסף? שאל הראשון
לא, אמר השני. כסף עוד לא, אבל את הבת שלי הוא כבר החזיר.

הנה עוד איור של זוג מדבר, אבל כאן יכולתי גם להכניס את ה"סחורה" המוחזרת.
הסיפור הבא הוא די דומה. כן, מה לעשות, בבדיחות היהודיות ממזרח אירופה הנשים לא יוצאות כל כך טוב.

18

19

כבר שנה מאז החתונה שלך, אמר השדכן לקליינט שלו. נראה לי שהגיע הזמן שתיתן לי כמה רובלים דמי שדכנות.
כסף אין לי, אמר בחור, אבל אתה יודע מה? אני מוכן להחזיר לך את הסחורה.

גם כאן, יסלחו לי הנשים, הוספתי בציור את ה"סחורה". אם כי כמאייר אי אפשר להגיד שהגברים זוכים אצלי לטיפול עדין יותר.
בהרצאה שנתתי בעבר על נשים וגברים בבדיחה היהודית, סיפרתי שבפרק אצל דרויאנוב שעוסק בנושא הזה, יש 152 בדיחות ורק ב-3 או 4 מהן, האישה היא הטובה, הצודקת או החכמה. הרוב הן בדיחות שמי שמספר אותן היום זוכה לתואר חזיר שוביניסטי גברי.

הרבנים בגרמניה ידעו אמנם לקיים קשר טוב עם הקהילה, אבל לא תמיד עם הקב"ה:

20

21

אדוני הרב, שאל תושב אחת הקהילות בגרמניה את רב הקהילה, מותר לגלח את הזקן?
חלילה, ענה הרב. התורה אוסרת לגלח את הזקן.
אם כך, צהל האיש, למה אתה בעצמך מגלח את הזקן?
או, ענה הרב, זה משהו אחר. אני אף פעם לא שאלתי.

רבנים בכלל הם נושא לסיפורים רבים:

22

23

אחת הקהילות ברוסיה מינתה לה רב מגמגם.
מישהו שאל את הפרנס דהתם: מה ראיתם למנות מגמגם לרב?
ענה הפרנס: מה לעשות? כמה שחיפשנו לא הצלחנו למצוא אילם.

כאן, למי שלא מבין אידיש, עושה רבניצקי ממש פשע נגד ההומור, שכן השם שבחר לתת לבדיחה, "ניט געפונען קיין שטורמען" פירושו "לא מצאו אילם". נו באמת...
דרויאנוב בספרו מביא אוסף נאה ביותר של בדיחות על יהודים שהתנצרו, מה שנקרא בלשונו "משומדים". הנה אחת שלא הכרתי:

24

בנקאי יהודי חשוב החליט להתנצר והפך לפרוטסטנטי. שאלו אותו: למה דווקא פרוטסטנטי ולא קתולי?
רציתי בהתחלה, אמר הבנקאי, אבל כבר מצאתי שבין בין הקתולים יש כבר יותר מדי יהודים.

ההחלטה שלי לצייר את הבנקאי עם צלב ענק גוזז את הפאות, היא מלאכותית לגמרי. מי בכלל סיפר לי שקודם היו לו פאות?

וזה הסיפור האחרון:

26

27

אפיקורוס ידוע נהג לומר: כשמגיע איזה צום, יש לי סיבה טובה לא לצום, ודווקא על פי דין. אני מוציא את התפילין שלי ומניח לתפילין של יד ליפול ארצה.
ובעניין זה כתוב בשולחן ערוך: אם מפילים תפילין של ראש חייבים לצום. ואם מפילים תפילין של יד, אין צורך לצום.

3 תגובות

  • לינק לתגובה פיני חמישי, 28 מאי 2015 14:15 נשלח על ידי פיני

    על חלק מהתרגומים אני חייב להודות: פארטייטשט און פארבעסערט.

  • לינק לתגובה motior רביעי, 27 מאי 2015 16:38 נשלח על ידי motior

    גם אני קצת מצטער שאני לא יודע יידיש.
    הרי ידוע שביידיש הכל נשמע טוב יותר :-)

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי רביעי, 27 מאי 2015 10:32 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    מורגש,דני, שאתה משתעשע ונהנה בעצמך מן האידיש ומן הבדיחות. מי יתנני יודעת אידיש,... שויין, זה כבר יקרה בגלגול הבא - זוג איך צו מיר אליין.....
    אני מתה על האיורים השובבים ועל האידיש ועל חכמת העיירה ועל הממזריות היהודית. נהניתי מכל אחת מן הבדיחות.

כתוב תגובה

* - שדה חובה