כשמארס נכנס בוונוס

אין לי ספק שהכוכבים משפיעים על חיינו. מי שמאמין כמוני שמוכר הסדקית בחנות שלידי משפיע על חיי ושפעם נדרסתי על ידי אופניים כשניסיתי להתחמק מהקבצן האלים ששולט בפינת הרחוב, אזי משהו כל כך גדול כמו כוכב לכת, אין לי ספק שיש לו השפעה על חיי. פה ושם אני גם מתייעץ עם אסטרולוגים. טוב, לא ממש מתייעץ, אבל מקשיב רדיו לתחזית האסטרולוגית ברדיו ודוחה את שתיית הקפה עד שהגברת הנכבדה תגיע למזל גדי, שזה אני. בתגובה אני פולט "שטויות" והולך לראות אם אכן הגיע המכתב שהיא הבטיחה לי. ההתעניינות שלי באסטרולוגיה הגיעה לידי כך שהבנתי שכל אחד יכול אסטרולוג.

הייתי אדם צעיר, ועורכת העיתון שבו עבדתי כמאייר הציעה לי לכתוב טור סאטירי. זאת הייתה מחמאה בשבילי. חשבתי אז שסאטירה יש בכוחה לשנות את העולם, ממש כמו שלכוכבים יש כוח לשנות את חיינו.

01

עד היום ההוא נוכחתי שחוש ההומור שלי, או מה שחשבתי שהוא הומור, הביא לי רק צרות, אבל לא לקחתי את זה קשה, כי ככה זה אצל כל בני מזל גדי. אבל אז, אולי בגלל שמרקורי נכנס באופן זמני לתחום המזל שלי (זאת הייתה "שנת העכבר" של הסינים), הבנתי שהנה אוכל סוף סוף להרוויח כסף מהתכונה שעד היום הרווחתי ממנה רק צרות.
העורכת שלי, שהייתה מזל מאזניים, שמחה מאוד כשסיפרתי לה שבחרתי לבנות את הטור שלי כפארודיה על הורוסקופ (העיתון שבו עבדתי היה עיתון פועלים, ועד אז לא היה בו מדור הורוסקופ של ממש). ציירתי את סמלי המזלות באופן הומוריסטי (אלה הציורים שמופיעים פה ברשימה), ושבוע לאחר שהעורכת נתנה את הסכמתה, הופיע המדור הראשון.

02

לדעת כמה מחברי המדור היה שנון מאוד. שלחתי דרכו חיצים חדים ומורעלים לעבר כל מי שנמצא בעמדות המשפיעות על חיינו, והכוונה גם לכוכבים, אבל גם לכוכבים בשר ודם, ובמיוחד לפוליטיקאים ואנשי המשטר על כל גווניו.
לבני מזל שור למשל הצעתי לא לישון על סדינים אדומים ולהימנע מנסיעות לספרד; לבני מזל דלי הצעתי להיזהר מבעיטות, בעיקר ביום חמישי הקרוב, שבו תהיה שביתה בחדרי המיון של בתי החולים. יעצתי גם לחולים ללכת רק לרופא בן מזל תאומים, ואם לא יימצא כזה, אז לבקש דעה נוספת; לבני כל המזלות יעצתי מה לקנות ומה למכור, מתי ועם מי להתחתן ובאיזה שעות לקיים יחסי מין, ואיזה דברים איומים יתרחשו כאשר, מחוסר זהירות, שבתאי יצא מהחוג שלהם.
כך חלפה לה חצי שנה. מה חשבו קוראי העיתון על המדור שלי, לעולם לא אדע. באותה תקופה הגיעו אלי רק שני מכתבים שהייתה בהם התייחסות למדור: אחד התלונן על כך שאין כמעט אזכור במדור לעדות המזרח, ובשני התלוננה גברת אחת שאין בו התייחסות מספקת לנשים, שהן כידוע - כך היא כתבה - "כמחצית האוכלוסייה שלנו".
באותם ימים היה לשותפי אריק קרמן ולי סטודיו שהחלון שלו היה תמיד פתוח לרחוב. הפתיחות המיותרת הזאת גרמה לכך שזרים היו מגיעים לחלון ומבקשים שתייה קרה, עיתון ספורט, או ששאלו איפה אכסניית הנוער הסמוכה.

03

בשלוש אחר הצהריים של יום חמישי אחד (אני זוכר זאת היטב, כי זה היה היום שהאסטרולוגית הזהירה אותנו, בני מזל גדי, מביקורים של "אנשים שאנחנו לא מכירים, שאינם מבקשים דווקא את טובתנו") הגיע לחלון צעיר בעל חזות של סטודנט משכיל, ובמקום לשאול אם אנחנו מוכרים כרטיסי הגרלה של מפעל הפיס, שאל: "אתה דני קרמן?" עניתי בחיוב, הזמנתי אותו פנימה והצעתי לו כוס מים. הוא סירב ושאל אם כאן אני עובד, ואם הוא יכול להתבונן בי בשעה שאני עובד. באותו יום הייתי עסוק באיור למאמר שעסק בשפע המחלות שבאות על מי שאוכלים תות שדה. כחצי שעה ישב הבחור ובהה בי ואז שאל: "ומאין הידע שלך באסטרולוגיה?"
רציתי לענות מיד: "כולם מבינים באסטרולוגיה, לא?" אבל למזלי, היה הגדי הקטן שבי דרוך דיו כדי לעצור בעדי, ואני החזרתי בשאלה: "למה אתה שואל?"
"המדור שלך בעיתון", הוא אמר, "כבר חצי שנה שאני נעזר בו. הוא מדהים."
"נעזר?" שאלתי. "זה מדור הומוריסטי..."
הבחור הוציא מכיסו את הדף מהעיתון ושאל: "זה?"
"כן," אמרתי. "הנה, תראה," וקראתי קטע מתוכו:
• אם קמתם בבוקר וראיתם פסים על גופכם אז או שאתם מזל זברה, או שישנתם על גריל.
• השבוע מתאים להזזת רהיטים, אז בבקשה להזיז, אבל כל השבוע.
• הכוכבים מגלים בכם עניין, אז למה שלא תרימו אליהם טלפון לפעמים?

04

"זה בדיוק המזל שלי," אמר הבחור כשהוא מופתע איך גיליתי את זה, "ולכן באתי לשאול אותך. יש פה כמה דברים שלא הבנתי..."
"אין פה מה להבין," אמרתי נבוך. "זה סתם מצחיק."
"מצחיק?" אמר הבחור. "באסטרולוגיה אין שום דבר מצחיק. אסטרולוגיה זה מדע, אין שום דבר מצחיק במדע."
זה היה הרגע בחיי שבו הבנתי (באופן מדעי) את מה שתמיד הרגשתי. אני מתכוון למגבלות השימוש בהומור. ושאם מישהו בוחר להאמין באלוהות מכל סוג שהוא, הדבר האחרון שהסביבה האוהדת שלו צריכה לעשות זה להכניס הומור ליחסים שלו עם הישות ההיא.

05

אביגדור (זה שמו של הבחור), עזב בכעס את הסטודיו שלי ואני הרמתי מיד טלפון לעורכת שלי, כדי להגיד לה שאני מפסיק את כתיבת הטור הסאטירי. העורכת, מזל מאזניים, לא הרימה את השפופרת. זה היה השבוע שבו הזהרתי בטור שלי את בני מזל מאזניים מ"שיחת טלפון שתגיע אליכם ותבשר לכם בשרה קשה." יומיים ישבתי וחשבתי אם לכתוב את הטור או להפסיק מבלי שהעורכת תדע.
השאר היסטוריה. שכן זה היה השבוע שאתם בוודאי זוכרים, שבו מארס נכנס בוונוס והדבר האחרון שבני מזל גדי (שאליו אני משתייך) היו צריכים לעשות בשבוע הזה, זה לריב עם הממונים עליהם, בעיקר בני מזל מאזניים.

06

 

*

שלוש הערות לסיום:

א. גם אם זה נשמע לכם מוזר, הסיפור הזה אמיתי לחלוטין.
ב. לימים לא למדתי מהטעות הזאת והוצאתי ביחד עם בניי הביולוגיים ועם אביב בני האסטרולוגי את הספר החתול ה-13, אשר התייחס בהומור לאמונות טפלות, וזאת גם הייתה הסיבה למזלו הרע.
ג. את הרשומה הזאת התכוונתי לפרסם כשבוע לפני הבחירות, אבל חברים בעלי רגישות חברתית גבוהה אמרו לי שיש בה משום התנשאות כלפי מי שמאמינים באסטרולוגיה, שהם כחצי מהאוכלוסייה, בעיקר יקים ואתיופים, ועניין זה עלול חו"ח להשפיע השפעה רעה על תוצאות הבחירות. וכך אני מרשה לעצמי לפרסמה כעת, בתקווה שעד הבחירות הבאות העולם איכשהו יעכל אותה.

3 תגובות

  • לינק לתגובה motior ראשון, 05 יולי 2015 16:29 נשלח על ידי motior

    גם אני מאמין גדול באסטרולוגיה. מפעם לפעם קורא את ההורוסקופ - והוא תמיד נכון!
    (אני לא מקפיד לקרוא את זה של המזל שלי)

    רשומה משעשעת מאוד :-)

  • לינק לתגובה פיני שישי, 03 יולי 2015 18:13 נשלח על ידי פיני

    זה לא סתפ שפרסמת את הרשומה בשבועות שבהם עיני כל נשואות לשמים, שם נוגה וצדק מחזרים זה אחר זה.

    ובכלל, זה מביא מזל רע לזלזל באמונות טפלות.

    (בכוונה כתבתי טפלות בט' כדי שלא יקראו מי מן הקוראים תפילות ויכוונו ליבם לאביהם שבשמיים, שם ממתינים נגה וצדק....)

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי שישי, 03 יולי 2015 07:45 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    הצחקתני, דני!
    ובאמת, איך ייתכן שכל כך הרבה אנשים בוחרים להאמין בכל מיני כוחות עליונים ושוכחים כוח תחתון אחד שהוא הומור מבריק, נקי, ישיר וחף מאמונות תפלות?

כתוב תגובה

* - שדה חובה