ספר איירתי לנורית

נורית זרחי זכתה בצדק רב בכל הפרסים והמחמאות כסופרת לילדים. בנוסף, לדעתי היא המשוררת החשובה ביותר שנמצאת בינינו היום. אבל זאת דעה אישית ואין לה קשר לרשימה שאני מביא היום, שתעסוק בחמשת הספרים שאיירתי לנורית.

הצעדים הראשונים של נורית ושלי במה שמכונה ספרות ילדים היו משותפים.
ספר הילדים הראשון שאיירתי היה 'גברת אחת מרחוב בצלאל' שכתב יורם טהרלב, שהיה אז נשוי לנורית. אבל מיד אחריו איירתי כמה ספרים של נורית. הראשון היה ספר הסיפורים הכורסה המתנדנדת, שראה אור ב-1970. לפני כן היא פרסמה שני ספרי שירה לילדים, שאיירו רות צרפתי ושמואל כץ.

01

הספר הראשון שאיירתי יצא 13 שנה קודם לכן, אבל אז גם בעיני עצמי הייתי מאייר מתחיל. האיורים היו בשחור לבן. בימים ההם ספרים כאלה הודפסו בדפוס בלט, ולא ניסיתי אפילו לטשטש את השפעות המורים שלי, יוסי שטרן שלימד אותי בפועל, ונחום גוטמן וולטר טרייר שהיו מורים לא ישירים. היום כשאני מתבונן באיורים האלה יש עדיין כמה שאני חושב שהם טובים. בעיקר ארבעה איורים לסיפור עכברוני:

02

03

04

05

עניין החיות, ובכלל זה עכברים, ראוי לרשימה מיוחדת שבה אנסה לסקור את הדרך שבה איירו מאיירים חיות, בקשת הרחבה שבין הזואולוגיה הטהורה לחיות שהן לגמרי בני אדם.
בהכורסה המתנדנדת היו גם איורים אשר אם היו אומרים לי שגוטמן עשה אותם ברגע של חולשה, הייתי עשוי להשתכנע. כזה הוא האיור הבא לסיפור עדה:

06

או האיור של הצייר מהסיפור חורשת האיקליפטוסים:

07

הנה איור מהסיפור האנשים הקטנים מארון הלחם:

08

והנה איור לסיפור המצוין פַּרְפֶרְפּוּדִין:

09

הספר השני של נורית שאיירתי היה קרון ושמו מקרון, שיצא לאור בשנת 1972, ולדעתי הוא אחד מסיפורי הילדים הטובים שנכתבו בארץ.

10

בספר הזה האיורים שלי היו יותר "מגובשים". כלומר הוא מצויר בסגנון די אחיד, כמה שזה שווה. בשנים האלה התחלתי להתעניין (לאחר הביקור הראשון שלי בלונדון) במה שנקרא "תור הזהב של האיור האנגלי", ומורגשת בו השפעה ברורה של ארנסט שפארד, המאייר הגאון. ההשפעה היא לא רק בדמויות ובהצללה, אלא בעיקר בכך שהאיורים לא "סגורים" ויש להם מפגש רך עם הדף. גיבור הסיפור הוא נוח, שהפך מקרר גדול לכלי תחבורה. חלק מהאיורים שהכנתי לספר - 26 בסך הכול - קשה לי לראות היום, ובאחרים אני ממש גאה. הנה כמה ששייכים לקבוצה השנייה:

11

14

15

16

12

13

והנה גב העטיפה:

17

בשנת 1974 איירתי לנורית שני ספרים. הראשון היה ורד אל תנשק לי במוח, שם מקורי חייבים לציין.

18

אני מביא כאן ארבעה איורים שהקטנתי אותם כדי להקטין את הנזק, ומקווה שמובן מזה שאני לא אוהב את האיורים בספר הזה. אני מקווה שיוציאו אותו מחדש ויבקשו ממני לאייר אותו שוב, ואני מתחייב בזאת לספריית הפועלים לעשות לו איורים חדשים בחינם.

19

אפילו בעטיפה, שהיא מתקבלת על הדעת, יש טעות גסה שלי שאיש לא טרח לתקן אותה. פרח הוורד ש"מנשק" את הילדה במוח צריך, על פי הטקסט, להיות "בצבע אדום אש" – ככה ממש כתוב בטקסט של נורית. הנה - זה היה צריך להיות כך:

20

באותה שנה איירתי ספר נוסף, בית על סף השמים. לצערי הספר הזה לא נשמר אצלי. הנה העטיפה:

21

בשנת 1975 איירתי את יוני והסוס:

22

זהו ספר יוצא דופן לתקופתו, ואם אני לא טועה זה ספר הפרוזה הראשון של נורית שמופיעה בו מכשפה. למרות שאין קשר בין נורית לחנוך לוין, שניהם אהבו להשתעשע בשמות. שמה של המכשפה ביוני והסוס הוא 'כברנגסתי' – שם נפלא בעיני - ונורית אפילו לא ניסתה להתחכם (כמו שאולי אני הייתי עושה) ולא כתבה את השם: קְבָרְנָה גָסְתִי. בגב הספר הכנסתי כמה פורטרטים עם שמות הגיבורים:

23

הספר שיצא בהוצאת זמורה ביתן מודן היה מיוחד גם בפורמט שלו. ההחלטה על הפורמט הייתה שלי ואני מניח שהושפעתי מהספר Higglety Pigglety Pop של מוריס סנדק. בעיני גם היום האיורים בספר הזה הם הטובים ביותר של סנדק.
אני מרשה לעצמי להביא כאן את הטקסט מהעמוד הראשון בספר:

24

האיורים שעשיתי ביוני והסוס הושפעו מהתחריטים האנגליים של המאה ה-19. הם צוירו ברפידוגראף והדגש היה על אווירה "גותית". בכמה איורים היה לי רצון להביא פרטים רבים. הנה איור אחד שנסרק מהאוריגינל:

25

והנה שני פרטים בהגדלה מהאיור הזה:

26

27

את האיורים הבאים סרקתי מהספר עצמו, שהודפס באופן מרושל על נייר זול במיוחד. אפילו לקורא שלא מעמיק באיכות הדפסה, זה נראה כמו ספר שהודפס בימי צנע קשים.

28

29

4 תגובות

  • לינק לתגובה motior שלישי, 21 יולי 2015 13:11 נשלח על ידי motior

    מקסים!
    (גם האיורים שאתה לא גאה בהם...)

  • לינק לתגובה גקי גקסון שלישי, 21 יולי 2015 10:28 נשלח על ידי גקי גקסון

    משובח, נבון וקולע
    מהמעריץ המושבע שלך,
    ג'קי ג'קסון

  • לינק לתגובה יוסי שדה שני, 20 יולי 2015 21:02 נשלח על ידי יוסי שדה

    איך יוצא מכרכור כישרון כזה?
    מי עוד מתחבא שם, שלא נסע לתל אביב?
    כבוד לגור איתך דני באותה ארץ!!!

  • לינק לתגובה גילה דנינו-יונה שני, 20 יולי 2015 19:11 נשלח על ידי גילה דנינו-יונה

    היי דני,
    אני מבקשת להתייחס להערה שלך על הרשימה העתידית של האופן בו מאיירים מאיירים חיות.
    השימוש בדמויות של חיות בספרי ילדים מעניין מבחינות רבות ונכתב על כך רבות. את אחת התשובות המעניינות נתן עורך בהוצאה לאור מרכזית בארצות הברית, לשאלה מדוע מרבה ההוצאה להוציא ספרים שגיבוריהם בעלי חיים, הוא ענה: 'זה קל יותר. אתה לא צריך להחליט אם זה בן או בת,זאת ממש בעיה היום. אם זו ילדה, אלוהים יעזור לך אם תשים אותה בשמלה ורודה'. כלומר זו הדרך של ההוצאה להיענות לבקשה להוציא לאור ספרים יותר מאוזנים מבחינה מגדרית.
    אבל האמת שהשימוש בחיות לא ממש פותר את הבעיה כי המאיירים נוטים לשייך את החיות מבחינה מגדרית באמצעות הבחירה שלהם אם להלביש או לא ובאילו בגדים את החיה. אם להותיר אותה על ארבע הגפיים כפי שהדבר בדרך כלל או להעמיד אותה על שתי גפיים. הקוראים ייטו לשייך את החיה למגדר באמצעות אפיוניה האנושיים. נדמה לי שהשימוש בחיות מעמיק את החירות של המאיירים להקצין את האפיונים המגדריים ומה שלא נחשב כפוליטיקלי קורקט כשמאיירים דמויות אנושיות מקבל לגיטימציה באיור חיות.
    בקיצור, מחכה לרשימה שלך.

כתוב תגובה

* - שדה חובה