ילדים אוהבים מפלצות?


אם לשפוט לפי מספר הספרים שנכתבים על מפלצות, התשובה לשאלה שבכותרת היא כן ב"כ" וב "ן" גדולות.

ברשימה קודמת על הדמיון הבעתי כבר את דעתי שככל שהסיטואציה והדמויות בנאליות יותר, כך נחוץ למאייר דמיון רב יותר כדי להמחיש אותם, אולי בגלל שלבנאליות אין מילון של סטריאוטיפים.
בכל הזדמנות אני מראה את האיור הנפלא הזה של ולטר טרייר מתוך אמיל והבלשים, ולא חדל מלהתפעל מכל אחד מהעיתונאים שטרייר, שהכיר כנראה היטב את כל סוגי העיתונאים, מציג לנו בקווים מעטים את אישיותם:

01

כשאתה מצייר מפלצת "דמיונית" אתה לא חייב לתת לקורא תחושה שיש הבדל כשהיא מחייכת לילד או למבוגר, או לגוונים שונים של כעס. "חיות הפרא" שצייר מוריס סנדק עשויות אמנם ביכולת ובכישרון, אבל סנדק במודע לא חרג מתחום ה"אנושי". לכולן יש שתי ידיים, שתי רגליים ושתי עיניים. כשאתה רוצה להשיג הזדהות של הקוראים, צריך להגביל את ה"דמיון".

02

(אני מקווה שקוראי יבינו שאין בתובנה הזאת ביקורת על טיבו של "ארץ חיות הפרא").

בשנת 1991 פרסמנו אורי קרמן (בני) ואני את ספר המפלצות השלם. במלחמת המפרץ הראשונה נמניתי על מי שברחו מתל אביב. המפלט היה בית הורי שבמושבה כרכור בה נולדתי. הורי היו עדיין בין החיים והטילים העיראקיים הביאו להם ולי "זמן איכות", למרות שבמקורו משלוח הטילים מעיראק לא נועד בהכרח להדק את היחסים בין הורים לילדיהם. בני אורי, שאז היה בני הקטן ומאז שונה מעמדו לבן האמצעי, הגיע גם הוא מדי פעם לכרכור, ושם בחדר האטום הגינו את הרעיון לספר המפלצות השלם.
במקור הוא נועד להיות פרודיה על נוקדנות אקדמית ועל טיפול במידע באופן אנציקלופדי.

03

הבחירה במפלצות, כלומר ביצורים שאינם קיימים, נועדה כמובן להנגיד את האבסורד עם הטקסט האקדמי.
את המנגנון הזה – כלומר, להתייחס למשהו מופרך בכלים "מדעיים" - לא אנחנו המצאנו כמובן. זה אחד מיסודות הז'אנר שמכונה "נונסנס". שני קטבים ל"נונסנס", ואחד מהם הוא לטפל באמצעים ליריים או פנטסטיים במשהו שמקובע כדבר ברור וחד משמעי, למשל: 2+2=ירוק.
בספר על המפה עשיתי וריאציות קריקטוריות על צורתה הידועה של מפת המדינה (ראה רשימה).
הקוטב השני הוא הפוך ומשלים את הראשון. כאן מטפל היוצר דווקא בדרכים הגיוניות כביכול, או אפילו "מדעיות", בדברים מופרכים שאינם מוכרים ב"מציאות". "צייד הסנרק" (ראה רשימה) של לואיס קרול הוא דוגמה אופיינית לצד הזה של הנונסנס.

מבחינת עיצוב המפלצות (שהיה באחריותי), היה כאן תרגיל איורי בהמצאת יצורים, שבניגוד ליצורי הפרא של מוריס סנדק, קשה לשייך אותם למין האנושי (וזאת מתוך ידיעה ברורה שהקורא תמיד מחפש את הקשר ל"אנושי". כל סרטי האנימציה בנויים על הקשר הזה). נשאלת השאלה כמה אפשר לברוח מן ה"אנושי" ועדיין להתייחס ליצור כאל משהו קיים וחי? זה היה אחד האתגרים. מי שמתבונן בספר (שהיום אין להשיגו), יגלה שלמשל ה"קוּ" רחוק מהאנושי:

04

ולעומת זאת ל"מרמל" יש שתי רגליים, שתי ידיים, ושתי עניים (מסימני האנושי):

05

ה"צמוט" למשל, לקוח ממש מה"צרברוס" ולכן גם שמו הלטיני בספר הוא CAMUTIS CEBERITIS.

06

הדבר היחיד שכמעט אף מאייר לא מעז להתמודד איתו כשמדובר על יצורים דמיוניים, הוא שבירת הסימטריה. תראו לי מפלצת לא סימטרית. מאיירים אל תתגרו בסימטריה!
אני מביא כאן במלואה את ההקדמה שכתבנו לספר המפלצות השלם.

07

08

09

אני חייב כאן הערה אישית: הסיפור על הכלבה ג'סיקה שאכלה ספר יקר מציאות, לקוח מהמציאות. מי שירצה יחפש אותו בספר הסיפורים כי מנגד תראה של חברי יצחק קרונזון. וניתן למוצאו גם כאן. שם הסיפור הוא עמי וארצי.
ספר המפלצות השלם ערוך כמין אנציקלופדיה, ושמות המפלצות הן על פי ה א"ב.
גם בשמות השתעשענו אורי ואני. ה"דינסר" הוא בעצם ההיפוך של "סרדין" וה"גולנטר" נשמע כמו היפוך של "תרנגול".
בגב הספר נכתב:

10

והנה כמה כפולות מתוך הספר:

11

11a

11b

11c

 

אורי ואני חובבים דיאגרמות, ובספר הזה הכנסנו בעמודים רבים את אותה דיאגרמה, אלא שההסבר המלווה אותה שונה בכל עמוד:

12

כשכתבנו ואיירנו את הספר לא חשבנו שזה "ספר ילדים". אבל אז התבררו לנו כמה דברים:
א. שילדים אהבו מאוד את הספר, ובכמה מקומות יסדו מועדון 37 המפלצות.
ב. מאחר שמדובר במפלצות, היה ברור לכל מי שמבין בחינוך ילדים שמדובר בספר שנועד לחנך ילדים להתגבר על פחדים.
אורי ואני הפכנו מומחים למלחמה בפחדים (נא לזכור שהספר נוצר כתוצאה מהפחד שלנו מהטילים העיראקיים) ופעמים אחדות הוזמנו לתכניות רדיו וטלוויזיה ושם נשאלנו אילו עוד עצות יש לנו שיעזרו להורים לעזור לילדים להתגבר על פחדים.
היה רק מראיין אחד שידע לשאול את השאלות הנכונות ואלה נשמעו בערך כך:
מדוע התייחסתם רק לנקבוביות של הדינסר ההודי בזמן שידוע שדווקא לדינסר הקנדי יש ב-30% יותר נקבוביות?
או: כשהראיתם את הצילום של זבוב הפסוסוסויה שחי באף של הסילפוס למה לא הראיתם גם את העין השלישית שלו? (זאת שבעזרתה הוא מתרבה).
והייתה גם שאלה מעניינת שהתייחסה לקונדריס ולעובדה שכאשר הראינו לקוראים את ראש ממשלת בלוטינאה, ח.ח. מלאפאנדה, לא ציינו שאביו היה יהודי שומר מצוות.
אבל השאלה שהרגיזה אותנו באמת הייתה קשורה ליורסון.
בספר כתבנו שבשפת היורסון המשפט- תֵנְלִבָה- נָנָה פירושו: תן לי בננה והשואל האשים אותנו בשוביניזם גברי שכן למשפט יש גם פירוש נוסף והוא: תני לי נשיקה (או בעצם "נשיקות" מאחר ותוספת ה"נון" נ-נה מרמזת על לשון רבים).

אבל כפי שאמרתי, לא אורי ולא אני מבינים בעניינים אלה.
כמה שנים מאוחר יותר הוצאנו אורי ואני גם את הספר "המפלצות ששינו את ההיסטוריה" ועל כך בשיעור הבא.

6 תגובות

  • לינק לתגובה גילה שישי, 14 אוגוסט 2015 08:10 נשלח על ידי גילה

    הילדים שלי מכורים לספר המפלצות עוד יותר ממני (שהייתי בת 20 כשקיבלתי אותו במתנה). בגללם תקוע לי בראש השיר "אבקונד קטן / בנו של השטן / יצא לו אל האחו / ושש דקות הלך הוא" וכו'. הלחן: עממי.

  • לינק לתגובה efrat  tal שישי, 31 יולי 2015 06:37 נשלח על ידי efrat tal

    ein po mikledet beivrit aval zo réshima nêhderet

    toda!

  • לינק לתגובה יוסי שדה חמישי, 30 יולי 2015 09:11 נשלח על ידי יוסי שדה

    בויכוח בין אלוהים למשה, אומר אלוהים- וראית את אחורי, ופני לא יראו.
    כלומר, רק לאחר מעשה אנחנו מבינים למה הדברים קרו כפי שקרו.
    אז טילים אכן נפלו-
    אבל דני ובנו הקדימו תרופה לטיל- הם הכינו ספר מיפלצות, שמאפשר להתמודד עם הרוע.
    חיזקו ואימצו.

  • לינק לתגובה אדיבה גפן רביעי, 29 יולי 2015 12:37 נשלח על ידי אדיבה גפן

    דני אהוב
    את המפלצות שאתה מגיש - אני אוהבת
    כזה כייף בימים אלה- שנחשים מטיילים בכנסת, ואנשי תשובה וכדומיו מהתלים בנו, לפגוש מפלצות מעשה ידיך הטובות
    צחקתי. אהבתי. עפתי אתך
    רוצה לרוץ ולקנות- איה הספר?

  • לינק לתגובה motior רביעי, 29 יולי 2015 08:29 נשלח על ידי motior

    ספר מקסים - כל הכבוד על הידע המעמיק והגרפים מאירי העיניים!

    מי היה מהמראיין המוצלח?

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי רביעי, 29 יולי 2015 07:34 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    שימחת אותי מאד ברשימה הזאת. לא צריך להשתוקק לחזור לגיל צעיר כדי ליהנות מהפנטזיה, הדמיון הפורה, האיורים המצחיקים והתוכן המשעשע. רק איפה עוד ניתן להשיג את ספר המפלצות השלם?
    מעניין שהחרדות הקיומיות של שנת '91 הולידו יצירה מפוארת שכזאת... עניין לפסיכולוגים....

כתוב תגובה

* - שדה חובה