אבן היסוד והצלליות

לא גדלתי בקיבוץ, ובכל זאת יש שאני נשאל מאיזה קיבוץ אני. כנראה שיש לי מראה שמזכיר לאנשים קיבוץ. שלושה מחברי שנולדו וגדלו בקיבוץ הצליחו להעביר לי מספיק חוויות שגורמות לי לאהוב את צורת ההתיישבות הנפלאה הזאת. ככל שמסבירים לי - ורבים המסבירים - שמדובר במשהו לא טבעי שאינו מסתדר עם האופי האנושי, יותר אני מתחזק בדעתי שהקיבוץ היה אחד ההישגים הגדולים של מי שניסו להגשים את הרעיון הציוני. אין לי הרבה הערכה ל"אופי האנושי".
אבנר כץ נולד ברמת רחל, ומה שהביא איתו משם גורם שמחה ועניין לרבים מאיתנו. יורם טהרלב נולד וגדל ביגור וכתב על הימים שלו בקיבוץ את משק יגור טיוטה, שאני מרשה לעצמי להגיד שמדובר ביצירה חשובה מאוד ובמידה מסוימת גם חדשנית לזמנה. אהרן שמי, שמת בשנת 2010, נולד בקיבוץ יגור, גדל בקיבוץ תל יוסף ומאוחר יותר עבר לבית השיטה. שלושתם לא רק "בני קיבוץ", אלא גם "עוזבי קיבוץ", אבל כשעזבו לא הפכו לאויבי קיבוץ.
שנים אחדות לפני מותו קיבץ אהרן שמי זכרונות מימיו בקיבוץ ואלה הפכו, לאחר מאמץ רב, לספר ושמו אנחנו אבני היסוד.

01

הנה חלק מההקדמה שאהרן הקדים בספר:

02

אין בספר הזה ניסיון להעשיר את הידע המקומי ב"חלקו של הקיבוץ בנרטיב ההגשמה הציוני", אבל מי שיכתוב את ההיסטוריה של הקיבוץ יפנה אל הספר הזה כאל מקור מצוין, שנסמך על זיכרון יוצא דופן, מהול באהבה, של אדם רציונאלי וחושב.
מלכתחילה רצה אהרן לקרוא לספר בשם "שלא שרים יותר", שכן הבסיס לכתיבה היה האתגר שהעמיד לפני זיכרונו להעלות על הנייר את השירים ששרו אז. למשל השיר שמאל של אברהם שלונסקי:

03

קשה לי להאמין שמבין הקוראים של רשימה זו ימצאו יותר משניים שהשיר הזה נמצא במחסן הגרוטאות שלהם.
שני בני ואני היינו שותפים זוטרים לבניית הספר. תומר ערך את הספר ואוֹרי עיצב אותו. במסגרת עבודת העריכה תומר נסע עם אהרן למחוזות הילדות שלו וגם צילם חלק מהצילומים. למשל את הצילום הזה של הבמה המשותפת של תל יוסף ועין חרוד:

04

הנה הקטע שבו מספר שמי על המוסד הזה, שהמבנה שלו כפי שראיתם בצילום, עומד עד היום ועד לרגע זה לא נמצא מישהו שיחליט להרוס אותו:

05

השיר איתן, שאת מילותיו כתב יהודה שרת, עומד בסוף הקטע וכאילו מעיד על המבנה:

06

אוֹרי השקיע אהבה רבה בעיצוב הספר ואפילו הכין כמה מהאיורים שאהרן ביקש, איורים של חפצים שהיו אז בשימוש, למשל ה"קדאחה":

07

כשחיפש אהרן מקורות ויזואליים לספר, הוא נזכר ברשם מצוין שהיה חבר תל יוסף, בצלאל צורי (צימבליסט), שכונה "צלקה". אהרן קיבל אישור מבתו של צורי להשתמש ברישומים המרשימים שלו. הנה כמה מהם:

08

09

10

11

12

ברישום האחרון נראית תזמורת כלי הנשיפה של תל יוסף, עליה על פי אהרן נהגו לומר בעין חרוד הסמוכה: "כשהתזמורת של תל יוסף מפסיקה לנגן, זה כאילו שכיבו פרימוס"
כולנו הכרנו את הרישומים שעשה לודוויג שוורין בנושאים דומים. לי נראה שאלו של צורי טובים יותר, ומורגש בהם שצורי עצמו הוא חלק מההווי הזה. שוורין, עד כמה שידוע לי, לא עבד בעצמו את האדמה.

מתוך הרשימות הרבות בחרתי להביא לכם רק עוד רשימה אחת שכתב אהרן:

13

גם אהרן המבוגר והזקן ידע, ומותר לי להעיד על כך, להתענג על הדברים הפשוטים ביותר, גם כשהיה יכול להרשות לעצמו ולדניאלה שמנת.
חלקי בספר, פרט לעידוד יומיומי, היה בהכנת צלליות ברוח הצלליות של הצייר מאיר גור אריה. בהתחלה חשבנו, אהרן ואני, להשתמש כמו כולם בצלליות של גור אריה עצמו, אבל החלטנו שאני אצייר את הנושאים המדוברים בכעין מחווה לצלליות המעולות שלו. כדי שתוכלו לראות את הקשר הנה צללית של גור אריה:

14

והנה כמה צלליות שהכנתי לספר:

15

מי שיחפוץ לדעת יותר על הדבר הזה שנקרא צלליות ילמד הרבה על מסרים חזותיים, על ציור נטול פרספקטיבה, על בידוד האובייקט, על הדגשת העיקר (למשל, בן אדם יצויר בדרך כלל בפרופיל, בעיקר אם אנחנו רוצים שהמסתכל ידע משהו על מראהו) ועל טפל ועל עיקר.
מדובר באומנות עתיקה שיש לה שורשים בין היתר במצרים העתיקה, במזרח הרחוק וגם באירופה. מאמצע המאה ה-18 עד אמצע המאה ה-19, זכו אומני הצלליות באירופה, שעבדו בעיקר עם מספריים, בפופולריות גדולה, שכן פרט לצד האמנותי זאת הייתה גם מעין הופעה, ומי שידע לתפוס במספריים שלו את אופיים החזותי של המצוירים, הרוויח יפה.

16

בתור הזהב של האיור באנגליה, שחפף פחות או יותר לעידן הוויקטוריאני, שיבצו מאיירים רבים צלליות בין הרישומים ובין האיורים הצבעוניים שלהם. הנה למשל צללית שהכין ארתור רקהאם לסינדרלה:

17

פרט לצלליות שעשיתי לאנחנו אבן היסוד, ציירתי צלליות רק בעוד ארבעה ספרים. הראשון הוא הספר אני אתה אתה אני שכתבה עמלה עינת. הספר יצא לאור בשנת 1986 בהוצאת שבא:

18

זהו ספר על תאומים ועל זהות, והיה די טבעי להעביר את הצד החזותי בצלליות:

19

שנתיים מאוחר יותר כשהגיע לידי אוסף האגדות של אננסי שעיבד שלמה אבס, החלטתי שוב לאייר בצלליות. אננסי העכביש הוא גיבור אגדות מאפריקה. הוא קטן אבל ממזר, וברוב המקרים מנצח את החזקים. אבל לפעמים הוא מצחיק אותנו דווקא כשהוא נופל בפח.

20

מתוך שפע האיורים שעשיתי לאננסי, אני מביא כאן כמה. הראשון - של הבור שאננסי חפר לפנתר:

21

מעניין אם איזה ילד אפריקאי שואל "איך עכביש חופר בור עמוק?"
האיור הבא הוא לסיפור "אננסי והפיל מחליפים מהלומות":

22

ועוד איור, לסיפור "אננסי ניצל מן הנהר":

23

בשנת 1999 הצגתי בניגריהתערוכה של איורים מספרי ילדיםבין השאר הוצגו בה כמה איורים מאננסי. הניגרים לא אהבו את האיורים ובעיקר את הצלליות, בגלל הצבע השחור.

בעוד ספר אחד השתמשתי בצלליות. זה היה ספר המשלים הגדולשם, בדומה לשימוש שעשה ארתור רקהאם למשל, עשיתי גם אני צלליות בסוף כל סיפור. בכלל, הספר הזה היה בין השאר מחווה לספר ויקטוריאני.

24

גם בספר הילד הרע שכתבה לאה גולדברג, הכנסתי צלליות, וזאת כדי להדגיש את ההבדל בין הילד, והילד הרע:

25

לצערי לא יכולתי שלא ליפול לבור הזה – הבור האומר "רע מזוהה עם שחור". לאחר שאיירתי את הספר, גיליתי שבעבר אייר גם אריה נבון את הילד הרע עם צללית. זה מתוך הקובץ צריף קטן, שבו פורסם הילד הרע לראשונה:

26

ובסוף הרשימה הרשו לי לחזור להתחלה ולהביא צילום של אהרן שמי שתלוי אצלי בסטודיו. בצד ימין נראה אהרן רוכב על סוס בימים ההם בתל יוסף:

27

5 תגובות

  • לינק לתגובה מרב זית שלישי, 01 ספטמבר 2015 18:26 נשלח על ידי מרב זית

    דני , מה שלומך?
    הודות לאפרים , זכיתי לקרוא את מה שכתבת .התלהבתי מהאיורים
    שלך והמיובאים, עד כדי שכבר קניתי את הספר.
    בהזדמנות נדבר על השם שלו ומוטיב הקורבן-"אנחנו מגש הכסף שעליו...."
    אשמח לקבל בדיוור ישיר.
    תודה גדולה
    וחיבוק
    מרב

  • לינק לתגובה יורש רביעי, 19 אוגוסט 2015 22:21 נשלח על ידי יורש

    יפה ומעניין, האיורים מצויינים והמיקבץ מוצלח, ההסברים מאלפים
    וחשובים, המאמץ לקבץ את החומר ולהביאו כמות שהוא, מוצדק ומוצלח .
    יורש

  • לינק לתגובה זקן עצוב רביעי, 19 אוגוסט 2015 16:45 נשלח על ידי זקן עצוב

    במקום לא ידוע ולא זכור ששומרים בו את החפצים שאסור לזרוק מונחות רקע שחור אני מניח, שתי זוגות צלליות של הורי שנעשו בשנות הששים כנראה בגני טיבולי שבקופנהגן. זוג אחד ריאלי וזוג שני מוגזם קריקטוריסטי. ללמדך שהטכניקה אולי עוד קיימת. הספר של שמי מאוד אהוב עלי בגלל המחבר, המאייר, אורי ותומר. בעיני הוא ספר מעוצב להפליא.

  • לינק לתגובה motior רביעי, 19 אוגוסט 2015 08:52 נשלח על ידי motior

    באופן לא מפתיע לא הכרתי אף שיר...

    הצלליות מקסימות :-)

  • לינק לתגובה אדיבה גפן רביעי, 19 אוגוסט 2015 07:46 נשלח על ידי אדיבה גפן

    דני אהוב
    תודה
    תודה
    ושוב תודה
    מרחיב דעתה של אישה...
    אני אוספת את האוצרות שאתה שולח אלי כאסוף פנינים נדירות
    ובטח הבוקר כשאהרון שמי היקר לי כל כך מחייך במלוא בלוריתו ויופיו

כתוב תגובה

* - שדה חובה