בית התפוצות - או: איך נראו היהודים בימי הביניים

ג'יימס גארדנר היה ג'נטלמן אנגלי שהתמחה בעיצוב מוזיאונים, בעיקר "מוזיאוני נושא" ו"מוזיאוני הרפתקאות", ונודע כאחד המומחים הידועים בעולם בתחום הזה. בין השאר הוא היה המעצב הראשון של המוזיאון המצוין של העיר לונדון. ולכן, כשהוחלט להקים בארץ מוזיאון שייתן ביטוי לעם ישראל בתפוצות, משהו כמעט הפוך מיד ושם, זה היה אך טבעי לפנות לגארדנר.

גארדנר קיבץ יוצרים מכל העולם שידעו לעשות מודלים נפלאים, דיוראמות ושחזורים. אחד היוצרים שהשתתף ועשה פסלים קריקטוריסטים היה ראלף סטידמן, מגדולי הקריקטוריסטים והמאיירים של המאה ה-20. כמה שנים מאוחר יותר כשביקשתי להזמין אותו ארצה לכנס של איגוד הגרפיקאים, הוא אמר לי בטלפון: "אתה צריך לדעת שאני תומך בפלסטינאים". בסופו של דבר, הסיבה שהוא לא הגיע לא הייתה הפלסטינאים שלנו אלא כאבי השיניים שלו.
הצוות הישראלי כלל כמה משוגעים לדבר. אחד מהם היה המשורר אבא קובנר.

01

דמות מרכזית אחרת הייתה שייקה ויינברג, שניהל קודם את התיאטרון הקאמרי. שייקה היה איש מעשה מוכשר שבתוך זמן קצר הפך להיות מומחה למוזיאונים, ולימים הרצה בנושא זה בכל העולם.
כאמור, רוב העבודה היצירתית עברה דרך המשרד של גארדנר בהמסטד, לונדון. אבל היו כמה יוצאים מן הכלל. המעצב דן רייזינגר, למשל, הכין פרויקט מרשים שנקרא "מגילות האש". מכיוון שבמשרדו של גארדנר ב"הברסטוק היל" בלונדון לא היו מומחים להיסטוריה של היהודים בתפוצות, היו כמה "כיסים" שהם לא הצליחו להסתדר איתם.
המכשול "היהודי" העיקרי של גארדנר היה קיר אחד גדול בגודל 11 מטרים שהיה אמור לתת ביטוי ל"פלורליזם של המחשבה היהודית". גארדנר החליט שזה יהיה קיר משעשע, שזכה עוד לפני שתוכנן, לתואר Pop Wall. לאחר כמה ניסיונות, פנו אל שלמה שבא ואלי להגיש הצעה, ולשמחתי היא התקבלה. אפילו בהתלהבות אנגלית מסוימת מצדו של גארדנר.
זאת היתה הסקיצה שהגשתי:

02

במרכזה היה משולש פרספקטיבי של מאות דמויות מ-300 השנים האחרונות, שביניהן שובצו על כריכות ספרים הדמויות העיקריות שהשפיעו על המחשבה היהודית לגווניה.

03

משני צדי הקהל הזה היו שני ענפי משפחה מאוירים - משפחה אחת מזרחית ואחת אשכנזית.

04

05

סביב כל משפחה היה ארגז אור ששובצו בתוכו איורים דמויי ויטראז' של שני תחומים שלא נחשבו ליהודיים כל כך. אחד "היהודי והסוס" והשני "היהודי בספורט". זה היה רעיון של שלמה שבא, שמצא כמה קוריוזים מעניינים, כמו למשל שחקן בייסבול יהודי בשם ליפמן פייק:

07

או למשל את דניאל מנדוסה שהיה אבי ספורט האגרוף:

08

או לוחם שוורים יהודי, ורבים אחרים. וכמובן את קבוצת הכדורגל הכח וינה:

088

באיורים שבאו לבטא את הקשר בין היהודי והסוס הבאנו למשל את אחד הרוטשילדים שהייתה לו מרכבה רתומה לזברות:

09

בארכיון שלי שמורים רישומים רבים לוויטראז'ים האלה. הנה כמה מהם:

10

11

אחרי עיון בסקיצה החליט גארדנר לשנות את הקיר כדי שהדברים בתצוגה יהיו "בכיוון ההליכה" כמו בתערוכה, ולא קיר חזיתי שהגישה אליו היא חזיתית, מאחר שלפני הקיר אין חלל גדול. אני ממש התנגדתי, אבל לא הייתי יריב בשביל גארדנר ועשיתי סקיצה חדשה:

12

גארדנר קיבל אותה והיה מרוצה, אבל מאיר וייסגל ושייקה ויינברג שהבינו שאני לא מרוצה, החליטו לקבל את דעתי. גארדנר, בדרכו הבריטית זעם וכתב מכתב ובו ציין שהוא אחראי לעיצוב כל "בית התפוצות" פרט לקיר הזה.
הביצוע של הקיר היה מה שנקרא עבודת נמלים. הרגשתי כמו פועל בנמל. עזרו לי חברי עובדיה זלאייט ואברהם חי, שעשה את הצילומים. כל דמות נגזרה בדייקנות והודבקה על הקיר בסטודיו הקטן שלי.

13

בין הדמויות הכנסתי פעמיים את עצמי, את משפחתי וכמה חברים:

14

נהניתי לאייר את התמונות המשפחתיות

16

הנה כמה תמונות מהענף המזרחי:

17

18

19

וזאת אחת התמונות של המשפחה האשכנזית:

20

הנה חלק מהקיר כפי שהוא עומד עד היום:

21

22

אגב עבודתי על הקיר הגדול, שגם הפועלים ידעו שהוא נקרא Pop Wall, התעורר צורך לעשות קיר נוסף שלא ידעו איך לפתור אותו. בתכנון היה קיר דיאגרמי שהיה אמור לבטא השוואה בין ארבע קהילות יהודיות בימי הביניים. גארדנר רצה שיהיה בו משהו אמנותי, ושוב פנו אלי.
גם מי שיחפש היטב לא ימצא הרבה מידע חזותי על יהודים מהימים ההם. איך נראה רב? איך נראה ראש קהילה? חזן? שוחט? וכו'. אחוז גבוה מהדמויות בקיר הזה פשוט המצאתי, וכדי לתת לזה נופך של אמינות ציירתי את הדמויות בטכניקה שמחקה חיתוך עץ. הנה כמה מהדמויות שאין לי מושג מי הן ומה הן:

23

24

אני לא הראשון שהמציא היסטוריה. בהתחלה ציירתי את הדמויות האלה מתוך הרגשה של חוסר נוחות, אבל די מהר זה התחלף אצלי בהרגשה נעימה של "איפה ההיסטוריון שיגיד לי שטעיתי?" כדי לעשות את זה עוד יותר אמנותי והיסטורי, הדפסתי את הדמויות על אריחי קרמיקה שעשתה לי במיוחד הקרמיקאית מאירה אונא. זה נראה ככה:

25

26
לאט לאט בחלוף השנים זה התחיל להיראות כאילו זה ממש הגיע מימי הביניים:


27

28

הקיר כולו נראה כך:

29

הייתי יכול לגמור פה אבל יש המשך.
שלוש שנים בערך לאחר שמוזיאון בית התפוצות נפתח, הגיעה אלי סטודנטית לתיאטרון מאוניברסיטת תל אביב במגמה לעיצוב במה ותלבושות, כדי להתייעץ איתי איך להגיש עבודה שהיא מכינה בתחום לבוש היסטורי. הנושא שלה היה: "לבוש של יהודים לאורך ההיסטוריה". היא סיפרה לי שהיה לה מאוד קשה למצוא מקורות על הלבוש היהודי בימי הביניים ובמקרה הגיעה לקיר בבית התפוצות בנושא הזה שסתם לה חורים רבים.
"אם תצטרך פעם מקורות ללבוש יהודי בימי הביניים", אמרה לי, "לך לבית התפוצות".

6 תגובות

  • לינק לתגובה פיני רביעי, 26 אוגוסט 2015 13:34 נשלח על ידי פיני

    "כתוב בספרים הקדושים ש...." כך התחיל רב אחד את דרשת השבת שלו.
    התפרץ אחד מן הקהל לדבריו ושאל: "שמא יאמר לי רבינו היכן זה כתוב? באיזה ספר?"
    לא התבלבל הרב ומיד ענה לו: "בספר שלי, כמובן"

  • לינק לתגובה יצחק אורן שלישי, 25 אוגוסט 2015 13:03 נשלח על ידי יצחק אורן

    נהדר. כמו שאמר עמוס קינן "הדבר היחיד הקבוע זה העתיד. ההיסטוריה משתנה כל הזמן.."

  • לינק לתגובה מיכל פ. שלישי, 25 אוגוסט 2015 08:49 נשלח על ידי מיכל פ.

    עבודה מדהימה והסיפור עם הסטודנטית מצחיק ומעורר מחשבה.

  • לינק לתגובה motior שלישי, 25 אוגוסט 2015 08:22 נשלח על ידי motior

    נראה שגם אני צריך להגיע שוב לבית התפוצות... :-)

  • לינק לתגובה אפרת שלישי, 25 אוגוסט 2015 02:27 נשלח על ידי אפרת

    בשורה הראשונה של היהודים בשחור לבן ,הראשון מימין זה אפלטון מאסכולת אתונה.מאה אחוז.

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי שני, 24 אוגוסט 2015 19:08 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    ממש מעניין. אם כך הגיע הזמן לביקור מחודש בבית התפוצות.

כתוב תגובה

* - שדה חובה