הנונסנס ומלחמתו בפסיכולוגיה

אין לי דבר נגד ניתוחים פסיכולוגיים. אבל כשאני נוכח שרוב ניתוחי הספרות עוסקים בפסיכולוגיה ולא בספרות, זה דומה בעיני לרופא שיטפל בחולה בכלים של מנצח תזמורת או של אינסטלטור. הדבר בולט עוד יותר במה שנהוג לכנות ספרות ילדים. שם הפסיכולוגיה – וגם לא עלינו, החינוך - הם הכלים העיקריים בניתוח היצירות.

ההקדמה הזאת היא הסיבה לרשימה הזאת על הנונסנס. בהזדמנויות רבות אני אוהב לומר:
לא כל דבר מטורף או "לא הגיוני" הוא נונסנס. כשזאב טורף זקנה וילדה ואחר כך צייד מצליח להוציא אותן שלמות מהבטן של הזאב, זה דמיוני וזה לא קרה מעולם, אבל זה לא נונסנס.

01

הנונסנס כז'אנר ספרותי הופיע רק בשליש האחרון של המאה ה-19 וזה קרה באנגליה. בין חלוצי הנונסנס נמנים אדוארד ליר ולואיס קרול.

02

03

המאפיין העיקרי שלהם, בניגוד לדברים דמיוניים או 'מטורפים' שקדמו להם, כדוגמת הזאב וכיפה אדומה, הוא שהקיום העיקרי של הנונסנס נשאר בתחום המילים, השפה ולפעמים גם החרוז.
את הסיטואציה של הזאב והסבתא קל מאד לבנות או לביים. כלומר עדיין יש בטקסט משהו שקושר אותו למציאות, גם אם זה לא אפשרי. נונסנס אמיתי אי אפשר לביים.
זה לא שלא ניסו. ניסיון וכישלון נפלא אפשר לראות בסרט שעשה טרי גיליאם, ג'אברווקי, בעקבות הג'אברווקי של לואיס קרול.

04

גם האיור הקלאסי של טניאל, המתאר את הג'אברווקי בספר אליס בארץ המראה, אין בו מרוח הנונסנס, למרות שלדעתי הוא מצוין:

05

אפשר להגיד על הסרט 'אליס' של טים בארטון מה שרוצים (אני למשל רציתי, ואמרתי שזה סרט לא מוצלח), אבל אין בו שום נונסנס. מה שיש בו בעיקר זה היסוד הסוריאליסטי שיש באליס.

06

המשורר אנדרה ברטון לא היה היחיד שטען שקרול הוא במידת מה מבשר הסוריאליזם, למרות שכזרם מאובחן הוא נולד רק ברבע הראשון של המאה ה-20, כ-60 שנה לאחר פרסום אליס. קשה להאמין שהסוריאליזם כזרם ספרותי ואמנותי היה מתקיים אם לא מחקריו של פרויד, ובעיקר פשר החלומות שפורסם ב-1900. ואכן קשה להביט על ציור סוריאליסטי מבלי לנסות ולפענח אותו בכלים פסיכולוגיים. הנונסנס לעומת זאת, ורבים חולקים על דעתי זו, הוא נקי מכל פסיכולוגיה למעט ניתוח פסיכולוגי אפשרי של היוצר או של המניעים שלו ליצור את היצירה.
בנונסנס יש יחסים מופלאים בין המילים, בין המשפטים ובין השורות, אבל אין יחסים בין הגיבורים. כי בדיוק – כפי שנאמר – הגיבורים האמיתיים של הנונסנס הם המילים ולפעמים גם החרוזים. אמנם אמרתי שבלתי אפשרי או קשה לאייר נונסנס, בעיקר אם אתה מנסה לאייר סיטואציה. הנה מה שעשה הנרי הולידיי בציד הסנרק, יצירת הנונסנס החשובה של לואיס קרול:

07

ומה שעשיתי אני באותה יצירה:

08

מי שמנסה, כמו פרנק הינדר למשל, לשלב יסודות 'לא הגיוניים' בסיטואציה, גולש לסוג מסוים של סוריאליזם, או אם תרצו – סימבוליזם פשטני. פרנק הינדר הוא מאייר אוסטרלי שניסה לאפיין את הדמויות בציד הסנרק על ידי חפץ טיפוסי מעולמם, אותו שתל להם בפרצוף:

09

אבל יש בהחלט דרכים ליצור נונסנס בשפה החזותית – ליצור, לא לאייר - וזאת על ידי מתן ביטוי לאחת משני הקצוות של הנונסנס, ואני מדבר כאן על המנגנון ההומוריסטי הנפלא שאני מכנה "עירוב שפות". קוטב אחד הוא לקחת משהו שאינו קיים במציאות או בתודעה ולהתייחס אליו כאילו מדובר בדבר אמיתי. את הקצה הזה ניסינו, אורי בני ואני, להביא בשני ספרי המפלצות שהוצאנו: ספר המפלצות השלם והמפלצות ששינו את ההסטוריה:

10

11

הקוטב השני, היפוכו ומשלימו של הראשון, הוא להביא משהו שיש לו במציאות או בתודעה קיום מוגד וידוע ולטפל בו באמצעים ליריים, פסיכולוגים ואחרים. הנה למשל שתי כפולות מהספר 'סופר ספר', שבו שיתפתי פעולה עם תומר, בני:

12

13

מי שהעביר למסך או לתיאטרון את 'עירוב השפות' ויצרו על ידי כך נונסנס בקולנוע ובטלוויזיה, היו חבורת מונטי פייטון. כמעט כל מערכון שלהם הוא צירוף של שתי "שפות". המערכון המצוין שלהם על ההליכות המטופשות מכניס הליכה מטופשת, שמתקיימת רק בראש המעוות של קומיקאי, לתוך כללים ברורים של משרד ממשלתי:

14

כך שגם בקולנוע אפשר לעשות נונסנס, אבל אין מדובר בסרט שנעשה בעקבות יצירת נונסנס כתובה.
החבורה שקראה לעצמה Not The Nine O’clock News שבין חבריה היו רואן אטקינסון ויו לורי, העלתה, למשל, מערכון שבו נראית תחנת רכבת שנשמעת בה כריזה אופיינית למה ששומעים ברמקול בתחנות רכבת שהופכת לאט לאט לשפת עיתוני הרכילות. וזה - בניגוד לכל מיני שטויות שאנחנו רואים לפעמים - באמת נונסנס.
אולי בגלל שהנונסנס הוא חף מפסיכולוגיה, יוצרי הנונסנס מועלים על שולחן הניתוחים הפסיכולוגיים יותר מכל היוצרים האחרים. מה לא אמרו על לואיס קרול, הרווק המגמגם והמתבודד שאוהב להפשיט ילדות קטנות; או על אדוארד ליר, הרווק חולה הנפילה, ויש הגורסים הומוסקסואל רחמנא ליצלן; וג'ון קליז – יוצר ענק בז'אנר הנונסנס שחלק גדול מחייו עבר עליו בטיפולים ואנליזות.
גם אני, ברשומות שלי באתר הזה, אוהב מאוד לספר על חייהם של היוצרים, אבל אני מקווה שאתם, קוראים יקרים, רואים שזאת בסך הכול הזדמנות לספר סיפור מעניין, ואין לזה שום קשר ליצירה עצמה.
הקושי להבין נונסנס נובע מזה שה"סיפור" לא יביא אותנו לשם מקום. מישהו פעם אמר: אם אתה מבקש שאסביר לך מה זה ג'אז, לעולם לא תבין מה זה ג'אז.
*
בעודי כותב את הרשימה הזאת בידי השמאלית, אני עונד על היד הזאת את השעון הזה של ההליכה המטופשת, שקיבלתי במתנה מחברָי דניאלה ואבי. תודה להם!

15

6 תגובות

  • לינק לתגובה פיני שלישי, 17 נובמבר 2015 10:28 נשלח על ידי פיני

    בדיוק!
    חייב להזכיר לעצמי מידי פעם, שלא כל שטויות הם נונסנס.
    מזכיר לעצמי בעיקר כשמקשיב לקריאת התורה..

  • לינק לתגובה תרזה איזננברג שלישי, 17 נובמבר 2015 07:39 נשלח על ידי תרזה איזננברג

    מבריק! מבריק ומלמד ומהנה.

  • לינק לתגובה זקן עצוב שלישי, 17 נובמבר 2015 01:43 נשלח על ידי זקן עצוב

    נו באמת - המציאות שאנחנו חושבים שאנחנו חיים בתוכה היא לא יותר מנונסנס. מה זה ביבי, ליברמן וגברת רגב אם לא משהו שייך למילים ולמושגים שחיים בתוך עצמם בחוסר הגיון משווע ובלי כל קשר למציאות? איך תקרא לדרך בה הערבים מסבירים לעצמם את 11 בספטמבר, את בן לאדן, את דאש, כסוג של קונפירציה של המערב נגד המוסלמים? איך תקרא לאידאולוגיה של מסיבת התה והמפלגה הרפובליקנית בארה"ב? איזה משמעות חוץ מנונסנס יש לתעמולה של צפון קוריאה? כל השיח על הפליטים השחורים אצלינו, על ההצדקה למלחמה ההיא שהרסה את עיראק, על הדמוקרטיה ברוסיה, על מתווה הגז, על החתולים של אורי אריאל, הפסיקות של רבני הכיפות הסרוגות, על המשיח של חבד, הגיון אין בהם רק גיבוב מילים מבולבל שאין לו קשר לעובדות. אתה יודע דני, הנונסנס הוא מציאות חיינו וזה ממש לא מצחיק.

  • לינק לתגובה motior שני, 16 נובמבר 2015 21:37 נשלח על ידי motior

    אני אוהב נונסנס ואת מונטי פייתון. מעולם לא חשבתי על כך שהם מאוד נונסנס...

  • לינק לתגובה רחל שני, 16 נובמבר 2015 21:08 נשלח על ידי רחל

    איזה שעון נפלא! כרגיל הפוסט משעשע ומעורר מחשבה.

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי שני, 16 נובמבר 2015 16:34 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    איך תמיד מסתיימת הקריאה של הרשומה בחיוך ובתחושת ''חבל שהיה כה קצר''. האיורים נהדרים , נהדרים

כתוב תגובה

* - שדה חובה