איורים על המדיה

*מוקדש למיכאל דק

אם אכן טלוויזיה היא הדבר שהכי משפיע עלינו אז אני הייתי כבר מזמן שף ועוסק רק באוכל.

01

יש לי חבר מתוחכם מאוד מבחינה טכנית, ואצלו כל המכשירים בבית עובדים על שלט אחד, וגם הוא כמוני רואה רק מה שהוא מקליט.
"יום אחד," הוא מספר לי, "ראיתי תוכנית מוקלטת שהייתה מצוינת. התברר שהקלטתי את מכונת הכביסה שלי".
ברשומה הזאת אני מעלה איורים שעשיתי לעיתונים שקשורים איכשהו לטלוויזיה, ואחד גם לרדיו. לא כל איור אני זוכר לאיזו רשימה הוא היה מצורף. זה למשל נראה לי מתאים גם לתקופה שלנו ולחלוקה פוליטית, נושאית, מגדרית וכו'.

02

גם האיור הבא שייך איכשהו לדרישות הסקטוריאליות. נראה לי שהעכבר משמאל מייצג את קהל דורשי תוכניות האוכל. זה עם התחת אלינו דורש ריאליטי. הגדול מימין הוא האח הגדול. טוב, זאת סתם פרשנות מתחכמת. המאייר, שהוא חכם יותר מהפרשן שבי, לא התכוון לזה. אבל להשוות טלוויזיה לגבינה זה עלבון לגבינה.

03

אגב, הם כל כך נחמדים העכברים האלה שלא נראה לי שמישהו מהם מייצג את הפלח הכי גדול של הצופים, אלה שאוהבים אלימות.
י. חברי אומר שאם הוא רוצה להירגע מהשידורים הישירים, מה"זירות" השונות שבהן מתרחשים פיגועים – אז הוא רואה סרט מלחמה. אגב, מילה יפה זירה: "הגעתי לזירה"... "אני בזירת האירוע"... הכתבים מבלים היום בזירה יותר ממתאגרפים.
חברי מיכאל דק, שלו אני מקדיש את הרשומה הזאת, לא מחזיק מכשיר טלוויזיה בבית. כשאני מופיע איתו בבתי ספר ואני מספר על כך לילדים, התלמידים נחלקים לשלושה סוגי תגובות עיקריים: א. אלה שלא מאמינים. ב. אלה שלא רוצים יותר לשמוע את השם מיכאל דק. ג. מעריצים של מיכאל. (*טרם נתקלנו בקבוצה ג').
תוכניות טלוויזיה זה לא הדבר הכי גרוע שיש, אם נזכור שיש גם פרסומות בטלוויזיה.
מישהו אמר פעם לאשתו אחרי שבע שנות נישואים: "שמת לב שבזמן האחרון הקשר בינינו הוא לא מה שהיה, לא כדאי שנדבר על זה?" "בסדר," היא אמרה. "נחכה לפרסומות".
"רק שלא יפסיקו את הפרסומות בטלוויזיה," אמר לי יורם חברי. "אם יפסיקו את הפרסומות אני אפסיק להשתין".
אין לי שום כוונה לשמש מודל לקוראי, אבל כבר רמזתי בתחילת הדברים שאני רואה רק תוכניות מוקלטות. בבוקר אני עובר על מה שנראה לי מעניין ומקליט ובערב, כשאני נכנס למיטה, יש לי תמיד משהו מעניין יותר - או לקרוא ספר או לא לעשות כלום.

04

[לרכישת האיור המקורי לחצו כאן]

אבל כשאני מתעורר בלילה אני אוהב לראות את "אלה הם חייך" עם אנשים שמתו מזמן. זה מזכיר לי שבאמת אלה הם חיינו.

05

ט.ס. אליוט אמר פעם: "הדבר הנפלא בטלוויזיה שהיא אפשרת למיליוני אנשים לצחוק מאותה בדיחה ועדיין להרגיש בודדים".
כשמדובר בטלוויזיה אני מקשיב לאליוט. הוא האיש שכתב את "ארץ ישימון" (היום בטח קוראים לזה "ארץ יְשׂוּמוֹן")

06

[לרכישת האיור המקורי לחצו כאן]

לפעמים בלילה כשאני מתעורר בבהלה, וגם זה קורה, אני לוחץ בכפתור הנכון ורואה את עצמי באיזו תוכנית נידחת שצולמה לפני כמה וכמה מלחמות, ונזכר כמה זה לא חשוב להיות צעיר ואז אני נרדם בבהלה כשאני חושב שמחר לפי הטלפונים שאקבל אדע מי עוד מחברי סובל מנדודי שינה.
פעם לפני שנים רבות נסעתי במונית שירות שישב בה גם השחקן הנפלא ולצערי גם הנשכח, אבנר (אלברט) חזקיהו עליו השלום. הנהג תקע בו עיניים דרך המראה ובסוף אמר: "אתה נראה לי מוכר, לא הופעת בטלוויזיה?" אז חזקיהו ענה: "אני לא יודע, אין לי מכשיר".

07

[לרכישת האיור המקורי לחצו כאן]

לפני שנים רבות, רבות מאוד, הופעתי בתכנית שנקראה "אין עם מי לדבר". כמה מטרות היו לתכנית הזאת שהנחה יאיר גרבוז:

א. להוכיח שסאטירה יש בכוחה לשנות את המציאות והא ראיה, המציאות השתנתה מאז מאוד. כלומר, אין כבר מקום לתוכנית כזאת.
ב. לבדוק את זיכרונם של נהגי מוניות. רק אתמול נהג מוני אמר לי: "אה, אתה היית פעם בתוכנית הזאת שעישנתם עם ההוא עם השערות; תגיד, למה השערות שלו ככה?"
ג. ניסינו להוכיח שבניגוד למה שנקרא אז "פופוליטיקה" אפשר להביא לטלוויזיה כמה אנשים שיתנו זה לזה לדבר.

08

[לרכישת האיור המקורי לחצו כאן]

היינו התוכנית היחידה שהצליחה להכניס נשיא לבית הנשיא.
ניסינו גם, וזו אולי מטרה ד': להוכיח שאפשר לדבר בהומור בלי לנסות להצחיק, כי פשוט לא היה מספיק כסף להביא הקלטות של צחוק ברקע.
אני לא יודע מי זוכר שפעם בקומדיות באידיש, כשהייתה נאמרת הלצה היה מישהו מרים את השלט: "דא לאכט מען" (פה צוחקים). הדבר הזה היה ללעג ולקלס אצל מי שהאידיש נראית לו משהו גלותי ואנכרוניסטי. אבל מה הבדל בין זה לצחוק המוקלט בסדרות קומיות? זה בדיוק אותו דבר, רק יותר זול. ומכיוון ש"יותר זול" זה שם המשחק בטלוויזיה הישראלית, אפשר לחזור לשיטת השֶלֶט:

09

[לרכישת האיור לחצו כאן]

קשה לי לסיים את מה שיש לי להגיד על טלוויזיה בלי לספר את מה שאני חוזר ומספר בכל הזדמנות וזה מה שאמר פעם בוב הופ (ב-1950): "זה מדהים כמה אנשים רואים אותך בטלוויזיה. בפעם הראשונה שהופעתי בטלוויזיה לפני חודש, רק בניו יורק לבדה מכרו עשרים אלף מכשירים. ואלה שלא הצליחו למכור פשוט זרקו אותם."

10

האיור שלעיל נעשה לרשימה של אדם ברוך בידיעות אחרונות. אני יודע את זה כי פיתחתי מעין "סגנון" למדור שלו שנקרא, אם אני זוכר נכון, "קשר עין". וגם האיור הבא שעוסק ברדיו נעשה למדור הזה:

11

למרות שכבר נוגן אקורד הסיום, אז לרשימה הבאה אנא התייחסו כמו אל קודה מוזיקלית. איזה מזל שאני שומר פה ושם קטעים חשובים שהיו פעם בעיתון. הרשימה הזאת הופיעה ב"הארץ" בתאריך 7 בינואר 1994. רק בשביל רשימות כאלה טוב שיש עיתונים. כתב את זה ס. יזהר:

13

9 תגובות

  • לינק לתגובה מיכאל דק (המוקדש רביעי, 02 דצמבר 2015 12:26 נשלח על ידי מיכאל דק (המוקדש

    אין לי טלוויזיה ולא אכפת לי לא לדעת מה אני לא מפסיד. לפחות אני שמח שרשויות החליבה מפסידות את המעט שחייבו אותי לשלם. אבל האינות טלוויזיה איה נקודת מבט פוליטית. זה גם מה שס. הזהיר מפניו אבל זו גם רתיעה מהשפה והמחוות המגוחכות הכאילו ידעניות כאילו עדכניות כאילומעודכנות כאילו מעדכנות. תענוג לרעות את התקשורת בעיני מי שמבין שלא צריך לקשור אותה היא נחנקת בחבלים של כסף והתחזות. אני לא נגד תקשורת אני רק נגד 'תקשורת' המתחזה להיות כזאת. לפעמים אני מקנא בימנים (שמתחזים להיות ליברלים, שמנקודת מבטם הכל ברור וכל מה שאינו הם ממש, הוא קונספיראטיבי למהדרין. הנה אני מנסה: למה אף פעם לא כתוב בתקשורת שלא כתוב בתקשורת שאין תקשורת? הא? ברור שזו קונספירציה של הון שלטון- ההון הקומוניסטי והשלטון של אילי התקשורת והממון מבית מפא"י ועושי דברם המתעלמים מן הפריפריה. רוח מן הון שלטון. רוח מן הון ממון. רוח מן הון- הון. זהו. ודני קרמן נשאר נציגו של שאר הרוח המפרפרת עדיין במחשכים ורוח שטייניץ מרחף מעל פני התהום. רק שלא נצעד עוד צעד קדימה.

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי שבת, 28 נובמבר 2015 19:39 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    דכתמיד דני, מעורר מחשבה וחיוך כבוש.
    אהבתי את איור העכברים , הזכיר לי את שהפרד ושמתי לב שתחתיו לא היתה הפנייה לרכישה. . .
    יישר כוח.
    לקרוא את הרשימות שלך זה תחליף ראוי לצפייה בטלויזיה.

  • לינק לתגובה זקן עצוב חמישי, 26 נובמבר 2015 22:42 נשלח על ידי זקן עצוב

    טלוויזה היא רק צינור, כמו צינור ביוב, למשל, מה שיוצא ממנה תולי במה שמכניסים בה, (ותודה לתום לרר). לטלוויזיות יש שלט ובו לחצן לרוב בצבע אדום. לוחצים עליו והנה מעשה קסם - אין טלוויזיה. נסו ותהנו. זה אמנם פחות מהנה לצפות וליילל אבל גם יושרה שווה משהו.
    עכשיו,אם ס. יזהר (היה סופר- לא!?) חשב שטלוויזיה היא במה להרצאות או מדיום לקריאת ימיי צקלג אז הוא טעה, זו בעיה שלו. הטלוויזיה למי ששכח היא לא יותר ממדיום בידורי (גם החדשות) לפעמים משעשע ולפעמים בכלל לא. הדבר הכי חשוב במקומותנו הוא שטלוויזיה עתידה מאחוריה. היא צינור תקשורת של אתמול וקצת מביך להשתמש בה בחומר בערה במדורת השבט. כמו שאומרים הילדים שלי: תחברו את מסך הטלוויזיה למחשב או את המחשב למסך הטלוויזיה ועולם אין סופי יפתח בפניכם -

  • לינק לתגובה אריה יאס חמישי, 26 נובמבר 2015 14:57 נשלח על ידי אריה יאס

    נהדר.
    תודה לאדיבה גפן שהפנתה לאתרך, ותודה לך, על השנינות, וההומור, והכאב שמאחוריהן. בענין ס.יזהר: אכן כן. לאחר כתיבת הרשימה הזו, כמעט לא הופיע בטלוויזיה. לקח לי כמה שנים ל"פתות" אותו, ולתת לו במה, בלי כל הרעות החולות עליהן התריע. יזהר נטו. כמעט.
    אבל כמה נכון ראה מהו בעצם אותו עולם "ראיונות טלוויזיונים"...

  • לינק לתגובה אדיבה גפן חמישי, 26 נובמבר 2015 11:55 נשלח על ידי אדיבה גפן

    מקסים עד מאד מאד
    תודה דני
    אני שולחת לינק לפייסבוק שלי ומעבירה גם את את המאמר המבריק של יזהר סמילנסקי
    ענק
    אגב, בפעם הראשונה שהוזמנתי לטלוויזיה, ישבתי והתכוננתי והתכוננתי. כל כך רציתי להיות מבריקה ומעניינת, אמר לי רם אורן, תשכחי
    מהשטויות האלה, תתלבשי יפה ותעשי פן. וכך היה, אחרי ההופעה שאלו אותי, תגידי, מאיפה הז'קט, מתאים הפסים שעשית...
    ככה זה

  • לינק לתגובה motior רביעי, 25 נובמבר 2015 19:33 נשלח על ידי motior

    מזל שאני כמעט לא רואה טלוויזיה...

  • לינק לתגובה בתגל רביעי, 25 נובמבר 2015 15:12 נשלח על ידי בתגל

    הייתי מרותקת לאורך כל המאמר! מתי השידור החוזר?

  • לינק לתגובה ניצן כהן רז רביעי, 25 נובמבר 2015 13:32 נשלח על ידי ניצן כהן רז

    מקסים

  • לינק לתגובה פיני רביעי, 25 נובמבר 2015 12:50 נשלח על ידי פיני

    יש עוד הרבה אנשים, בעקר בקהילה החרדית, שאין להם טלויזיה, חלקם רואים תוכניות בחלון הראווה של חנות חשמל או סתם בקיוסק.
    יש גם קהילה חרדית שאסור להם אפילו רדיו, אז מה עושה מי ששמע משהו מעניין ורוצה לספר לחברה? הוא אומר שהוא שמע באוטובוס.
    מעשה שהיה יום אחד, ישבו אנ"ש בכוילל ומאוד רצו לדעת מה חדש העולם.
    אמר אחד לחברו: יענקל, אתה גר כטן קרוב, יש לך אוטובוס קטן בבית?

כתוב תגובה

* - שדה חובה