על ספורט ועל כדורגל

אחת התיאוריות החברתיות גורסת שהספורט הומצא כדי שגברים שרגילים לבעוט ולהכות את הנשים שלהם, יעבירו את ההרגלים האלה לכדורים, ליריבים או לחפצים אחרים. התוצאה הייתה שחלק מהגברים אמנם העבירו את הפעילות האלימה מהאישה לכדור וליריב. אבל מכיוון שהרוב בספורט הם צופים, אלה העבירו את העניין המסוים שהיה להם בנשים למגרש , לכדור, לשערים ולסלים.

הגזע האנגלי, שידוע כגזע סוער מבחינה מינית, נאלץ בגלל אופיו להרחיב את המושג "ספורט" ולכלול בתוכו גם מירוצי סוסים, דייג, צייד, ותאמינו או לא – גם קריקט. יש אמנם תיאוריה שגורסת שחלק מהספורט, אגרוף למשל, הומצא רק כדי לשמש אימון או תרגול לגברים לפני שהם באים הביתה. אבל את התיאוריה הזאת המציאו נשים, מה שאומר שזה מגיע להן.
כל התיאוריות האלה נועדו להסביר את עיסוקם של הספורטאים והקהל, אבל איש עדיין לא פיצח את הסוגיה הקשה: "מי ולמה המציא את שדרני הספורט?" שאלה שכוללת בתוכה גם את השאלה המעניינת עוד יותר: "אם יש בנמצא מישהו שיודע בכל רגע מה השחקן על המגרש צריך לעשות ואיפה רונאלדו טעה, אז למה הוא שדרן ספורט ולא המאמן של ריאל מדריד למשל?"
כשמנהלי התוכניות בטלוויזיה יגיעו להארה שאני כבר הגעתי אליה, הם ישדרו לנו תוכניות בהן נראה מסך מפוצל, שבחלק אחד יראו משחק כדורגל ובחלק השני איזה שף שמכין אוכל.
כשהייתי נער עסקתי בספורט. אבל בכל פעם ששברתי את השיא של עצמי, במקום להיות מאושר גיליתי להפתעתי שיש במגרש עוד מישהו שהצליח להדוף את כדור הברזל עוד יותר רחוק. ואז, כשהבנתי את מצבי, חיפשתי מגרש שבו אני מתחרה רק עם עצמי, והגעתי נבעך למה שהגעתי.
עד גיל מבוגר יחסית התירו לי חוליות גב שלי לשחק כדורעף. הנה הקבוצה של החברים:

01

היום, שחקני כדורעף בגובה שלי משמשים במגרש במקרה הטוב כספסלים.

02

הספורט הוא עולם מוחלט. כשכדור היה נופל במגרש שלנו על הקו אז כל (אבל כל) השחקנים בקבוצה שלנו טענו שזה 'חוץ' וכל (אבל ממש כל) חברי הקבוצה השנייה התעקשו שזה בפנים. בין חברי השחקנים היו ציירים, סופרים וידוענים שכל חיי היצירה שלהם מוזנים מגוונים, מהיסוסים ומיכולת לראות את הצדדים השונים. בספורט הדברים האלה לא קיימים, ובספורט רק התוצאה מדברת. דיבור לא ניצח אף משחק. אבל כל מה שלא מדבר במגרש מדבר באולפני השידור של הספורט (אם נדמה לכם שאני רומז שאצל שדרני הספורט שם בעיקר מאופסנת כל הטיפשות של הטלוויזיה, אז אתם לא קוראים אותי נכון, או שלא דייקתי בכתיבה).
לפני שאני מציג לכם כמה איורים שעשיתי בנושאי הספורט אני מציג לכם ספר שכתבתי ואיירתי השבוע.
לכל אחד משבעת נכדי עשיתי בעבר ספר ליום הולדתו/ה. מדובר בספר יחיד שיש רק לו/לה.
רק אריק, נכדי בן ה-11, שחקן כדורגל מעולה, נשאר עד עכשיו ללא ספר. אז השבוע כשחגגנו את יום הולדתו של אריק, הוא קיבל ממני את הספר הזה:

03

04

05

06

08

10

12

14

16

18

20

22

וכעת לעיתונות:
האיור הבא (נדמה לי שהמקור שלו נמצא אצל חברי מאיר פלבסקי) מתאים גם למציאות של היום כשם שהוא התאים אז כשהודפס:

26

לפני שנים רבות נהגנו, אדם ברוך המנוח ואני, לצאת לכל מיני מקומות (היום בטח היו אומרים "זירות") ולהכין כתבות מצוירות. שני האיורים הבאים הם מתוך כתבה שבה נכחנו במשחק כדורגל בבלומפילד:

27

28

והנה עוד 3 איורים מעיתונים שאני משאיר לכם לנחש מה מסתתר מאחורי כל אחד:

29

30

31

וכעת לספרים: מתוך מאות הספרים שאיירתי רק שניים עוסקים בספורט: "צעד וחצי" של יעל בן-ברוך, שנושאו כדורסל. והספר השני הוא "הכדור הוא ה....גול חוזר בגדול" שכתבה רבקה מגן. שני ספרים טובים שנכתבו על ידי נשים.
כשניסיתי להבין למה אין כמעט בספרי ילדים איורים שמראים משחק ממש, שמתי לב שבתחום הספורט יש לזמן, כלומר לתנועה, חשיבות עליונה וקשה מאד ליצור עניין בסצנה מוקפאת. כמעט שאין תחום שבו הצילום הדומם (סטיל) נפגע כל כך כשהגיע הקולנוע, כמו צילום ספורט.
פעם, אחרי משחק חשוב, ראינו בעיתון צילום של סטלמך או מישהו אחר, מכניס את הגול הקובע, וזה נראה בדיוק כמו גולים "קובעים" אחרים שראינו לפני שבוע, שבועיים, ובחודש שעבר.
ספר הכדורגל שאהבתי בילדותי ועד היום הוא חביב בעיני, הוא אחד עשר האלופים של אדוארד בס. את האיורים לספר עשה כנראה יוזף צ'אפק, אחיו של קארל. (אני אומר "כנראה כי" בספר לא מצוין שם המאייר). יש בספר הזה, שמדבר רק על כדורגל ועל אינספור משחקים, 13 איורים ורק שניים מהם הם סצנות שמתארות משחק ממש.
הראשון יש בו עניין מסוים בגלל הבגדים הנפוחים, שכן האחים בנקוצץ חששו מהמכות ששחקני ברצלונה (!) התכוונו לתת להם (ברצלונה הפסידה 31:0!):

32

והאיור השני הוא זה:

33

שיש בו אמנם סצנה ממשחק אבל לדעתי זה האיור הכי גרוע בספר.
ואז בדקתי את הספר צעד וחצי שאיירתי.

34

מתוך עשרה איורים רק שניים מתארים את המשחק עצמו:

35

36

אבל גם הם, כפי ששמתם לב, העניין בהם הוא לא במשחק אלא בצופים.
הספר שבו איירתי הכי הרבה סצנות ספורטיביות הוא הכדור הוא ה... גול חוזר בגדול. מתוך שמונה איורים של עמוד בספר, חמישה מתארים משחק. אבל גם בהם הנושא האמיתי הוא לא המשחק:

37

38

39

40

41

הנה איור מוהילד הזה הוא אני של יהודה אטלס:

42

גם כאן המשחק העיקרי הוא הפסיכולוגיה ולא הספורט...
ואסיים בקריקטורה מתוך דבר אחר:

43

8 תגובות

  • לינק לתגובה פ. פרידמן רביעי, 09 דצמבר 2015 14:05 נשלח על ידי פ. פרידמן

    זה כמובן יוזף צ'אפק (גם כי מזהים, וגם כי בצ'כית כן כתוב).

  • לינק לתגובה אפרת שבת, 05 דצמבר 2015 12:32 נשלח על ידי אפרת

    יומולדת שמח באיחור של יותר מידי ימים לאריק!
    כרגיל,מתפוצצת מצחוק כשאני קוראת אותך.
    לא משנה על מה אתה כותב,חכם,מצחיק,ובסוף כל משפט אומרים :"וואלללה"

  • לינק לתגובה ענת פאר חמישי, 03 דצמבר 2015 09:33 נשלח על ידי ענת פאר

    מבריק מצחיק ואינטילגנטי כרגיל...............


    אני יכול רק להצטער ששהייתי בגיל של אריק לא קיבלתי כזה ספר , כנראה סבא דוד בנה איזה ארון בנגרייה......

    ואסיים בארבעה ציטוטים

    ביל שאנקלי מאמנה האגדי של ליברפול אמר "יש כאלה שאומרים שכדורגל זה עניין של חיים ומוות ,שטויות,זה הרבה יותר מזה....."
    הוא גם אמר ששתי הקבוצות הכי טובות באנגליה הן ליברפול וקבוצת המילואים של ליברפול.........

    אלון מזרחי הוגה הדעות של נבחרת ישראל אמר פעם שהוא חולם לשחק או באירופה או בספרד....,הוא גם אמר "אין לי מה להוכיח ,והוכחתי את זה היום על המגרש"

    דורון, אח של ענת.

  • לינק לתגובה motior רביעי, 02 דצמבר 2015 22:42 נשלח על ידי motior

    מזל טוב לאריק!
    הוא קיבל מתנה מאוד שווה :-)

  • לינק לתגובה שולי רביעי, 02 דצמבר 2015 22:33 נשלח על ידי שולי

    בטוחה שאריק יודע להעריך את המתנה הגדולה ביותר שיכול היה לקבל- סבא שכזה!!!

    איזה כיף לו!!

  • לינק לתגובה חיים שקד רביעי, 02 דצמבר 2015 21:11 נשלח על ידי חיים שקד

    קודם כל - ד"ש למוטעל (האחד והיחיד!)שהקדים ושלח תגובה. אני מצטרף לשתי אנחותיו שאמנם אינן כתובות אך נשמעות היטב

    ועכשיו, סיפור לקוח מעולם ה'פוטבול' אך מתאים גם ל"כדור רגל" לפי הגדרתנו:

    Kovalsky has been an outstanding, stellar football player of his college team for 6 years but the college must graduate him - normally done after 4 years

    So the president of the college call Kovalsky into his office and tells him that it is time to graduate, and since he was such a great player, the professorial committee is going to ask him one question only. If he knows the answer - he gets his B.A

    So Kovalsky says: Fine, but I am used to having my fans around me - can you conduct the test in the university stadium and invite the fans

    Sure, says the president. We'll do it

    A week later, 60 thousaand fans are gathered in the stadium, all very excited. Kovalsky sits in the middle of the playing field and the president announces: I am going to ask you one question. If you know the answer - you graduate

    OK, says Kovalsky

    The president: How much is 3+3

    Kovalsky thinks hard, starts sweating and then says, visibly hesitant: I th-in-k it is s---i--x

    And all the 60,000 fans scream together: Give him a second chance

    סליחה על אורך התגובה ועל הלועזית

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי רביעי, 02 דצמבר 2015 19:03 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    את הרשימה הזו כלשונה אני מעבירה הלאה לבני, איתי, חובב מושבע של צנצ'סטר יונייטד, עוד מימי ילדותו בלונדון. אין לי ספק שיזדהה היטב עם דבריך על השדרנים. מערוף מיוחד אתה עושה עם נכדיך , ואין יותר כיף מלקבל ספר פרטי , יחיד ומיוחד ליום ההולדת. אין ספק שבני יתקנא בנכדך. כמו תמיד שנון, מאוייר נפלא ומצחיק - הנאה צרופה.

  • לינק לתגובה מוטעל רביעי, 02 דצמבר 2015 13:51 נשלח על ידי מוטעל

    דני יקירי

    הקנאה אוכלת אותי

    גם אני רוצה סבא כמוך ...
    או לחילופין להיות סבא כמוך , אבל אנכטיגער טאג .
    יישר כחך
    מיט ליבע

    מוטעל

כתוב תגובה

* - שדה חובה