סקיצות

בניסיון להסביר את ההבדל בין ציור לאיור ובעיקר לבסס את הטענה שאיור אינו נכלל באמנות, אני מזכיר את המוסד המעניין הזה שנקרא סקיצה.

במאה ה-19 כשהאמנות התחילה להתייחס לעצמה והתהליך הפך להיות חלק בעשייה האמנותית ולפעמים אפילו חשוב יותר מהתוצאה, המושג "סקיצה" החל להיכלל בתוך העשייה האמנותית.

כשהאמנים חדלו לזרוק את הסקיצות לפח והבינו שמדובר ביצירות חשובות לא פחות מהתוצאה, זה היה אחד מסימני התהליך שמפריד בין אמנות לאיור.

בספר מאויר תמיד מוצגת רק התוצאה הסופית של האיור. התהליך, או הסקיצה, בעצם לא קיימים מבחינת הקורא.

בשלב מסוים הבינו אספני אמנות שגם לסקיצות של איורים יש חשיבות מסוימת ויש פה ושם גם אספנים של סקיצות של איורים.

הנה למשל סקיצה של איור מתוך "הבית בקרן פו" (הסקיצות של שפארד נשמרות במוזיאון ויקטוריה ואלברט שבלונדון), ומתחתיה האיור שפורסם בספר:

 

01

02

נדמה לי שרוב מי שיראו את שני האיורים של שפארד יעדיפו את הסקיצה, הפחות "מלוטשת".

כתרגיל רעיוני אני מנסה לנחש: איזו אפשרות מן השתיים היה בוחר א.א. מילן להדפיס בספר לו היה חי היום.

הנה עוד שתי סקיצות של שפארד לפו הדוב:

03

04

 

והנה האיורים שנעשו על פי הסקיצות:

05

06 

כאן אני מרגיש צורך לציין שהסקיצות הן כל כך דומות לאיור הסופי, שלפעמים אני חושב ששפארד צייר אותן לאחר שהציור הסופי היה מוכן.

 

לאט לאט הפך האיור בספרים להיות חופשי יותר ולפעמים אנחנו רואים היום בספרים איורים שפעם היו נחשבים סקיצות.

הנה למשל איור שלי לספר "מעשה בפא סופית" של אלתרמן:

07

 

התהליך הזה הגיע באיחור רב לאיור, כמאה שנה לאחר שה"אמנות" הכירה בו. אבל גם היום כשמאיירים נוטלים לעצמם חופש גדול יותר באיור שיופיע בספר, רובם עדיין משתמשים בסקיצות.

כל אחד מהמאיירים יש לו דעה אחרת והתייחסות שונה לסקיצות שלו.

יש מי שלא משתמש בכלל ברובד הזה ועל כך גאוותו. יש כאלה  שהסקיצות משמשות אצלם רק לבניית הקומפוזיציה.

ברשומה הזאת אנסה להעביר לקוראי את היחס שלי למושג הזה, הסקיצה.

בתקופת הלימודים בבצלאל, הסקיצה העסיקה אותנו התלמידים (אפילו עוד לא היינו "סטודנטים") במשך כ-80% מהזמן, ומאחר שהיינו רחוקים שנות אור (ואולי חושך) מעידן המחשב, הניסיונות ב"סקיצות צבעוניות" ארכו לפעמים שבועות. היום עם המחשב אני משנה את הצבע בשניות. לדוגמה:

08

 

פעם, בימים שמאיירים יצאו מחלציו של מה שכונה רישום אקדמי, חלק גדול מהם העסיק מודלים אנושיים. כמו רבים מהחלציים שקדמו להם הם גם אהבו עירום.

אז הנה האיור הראשון שהכין המאייר הנרי הולידי לספר ציד הסנרק:

09

 

הדמות של הבל-מן, כך טוענים הסנרקומנים, היא דמותו של המשורר אלפרד לורד טניסון.

אבל הולידי נעזר כמובן בסקיצות רבות.

זה היה הרישום של המודל:

10

שימו לב שהמאייר נעזר במשבצות לשינוי הפרופורציות.

והנה הסקיצה לאחר שהולידיי הלביש אותו:

11

תהרגו אותי אם אני מבין למה הוא לא הלביש את המודל מלכתחילה.

 

הנה עוד איור שבו בחר הולידי להראות את "התקווה" (Hope) בדמותה האלגורית של אישה נושאת עוגן:

12

והנה רישום שהכין מהמודל:

13

זה המקום להודיע לכם, קוראים יקרים, שיש משהו בתהליך הזה. ואולי גם אני אתחיל להעסיק מודלים לאיורים שלי.

היום מעטים המאיירים שעובדים לפי מודלים חיים, ואלה המעטים שמתעקשים להיכנס לכל פרט אנטומי, יש להם ספרים שמחליפים מודלים, כמו זה למשל:

14

קשה לי להאמין שמישהו יהפוך למאייר לאחר קריאה בספר לימוד. אבל למי שמבקש ממני ספר טוב, אני בכל זאת ממליץ על הספר Writing With Pictures שכתב המאייר המצוין אורי שולביץ.

15

בפרק על הקומפוזיציה שבספר, אורי מביא דוגמאות איך הוא בונה את הקומפוזיציה בעזרת סקיצות.

הנה האיור המוכן שלו לסיפור "דמי חנוכה" של שלום עליכם:

16

והנה כמה שלבים בתכנון:

17

כאמור, לא כולם נוהגים כמו אורי.

לפעמים אני מכין רישום בשחור לבן ומצלם אותו כמה פעמים ומנסה, על הצילומים, למצוא את אופי הטיפול בצבע.

הנה איור שלי מתוך הספר אורח ביום הולדת של לאה גולדברג:

18

 

והנה סקיצה לאיור הזה:

19

הנה עוד כמה סקיצות לאותו איור שנעשו בדרך שתיארתי לעיל:

20

21

22

 

בשנת 1995 הכנתי 50 ציורים לסיפורים של דרויאנוב מספר הבדיחה והחידוד. הרעיון היה להציג תערוכה בבית ביאליק. הציורים היו כולם בגודל חצי גליון (70X50 ס"מ) ואז החלטתי לעשות מזה גם ספר.

23

דרך העבודה שלי הייתה להכין סקיצות קטנות,

24

ואז להגדיל אותן לגודל חצי גיליון, ועל שולחן אור להעביר כמה קווים עיקריים לנייר שעליו ציירתי:

25

והנה, רק כדי לראות את הקשר בין הסקיצה והציור הסופי, הסקיצה על הציור:

26

 

הנה עוד עבודה אחת מהספר הזה ובהמשך שתי סקיצות שלה:

27

28

29

 

חלק גדול מהסקיצות אני פשוט זורק במהלך העבודה או בסופה כי אין לי מספיק מקום בארכיון שלי. חלק אני שומר (אין לי שום מדיניות ברורה בעניין זה).

במקרה של הספר "כל האמת" שכתב אפרים סידון, שמרתי די הרבה סקיצות והייתה לזה סיבה: בגלל שהספר נמסר לעימוד למעצבת (כלומר לא אני עיצבתי אותו), חלק גדול מהאיורים לא נכנס לספר והיה לי עניין לשמור את הסקיצות.

הנה שתי סקיצות והאיורים שנעשו על פיהם:

30

31

32

33

 

לפעמים תפקיד הסקיצות הוא להראות למזמין או לעורך כוונות, רעיונות ואפשרויות.

הנה כמה הצעות לאגדה על האב, הבן והחמור:

34

35

36

הספר לא ראה אור.

 

כשאני מכין עטיפות לספר, הסקיצות נועדות להראות ללקוח את הרעיון, או לבדוק בעזרת המו"ל וילדיו מה ימכור יותר.

הנה אחת הסקיצות לעטיפה שלא התקבלה לקובץ והילד הזה הוא אני:

37

 

וזאת כמובן העטיפה שהתקבלה:

38

 

לעתים רחוקות אני שומר את הניירות שעליהם יש תהליך חשיבה. קשה לקרוא לזה סקיצות.

בעבר עשינו אהרן שמי ואני שני ספרי א.ב.:  "א.ב. של אותיות" ו "א.ב. של אנשים גדולים". הנה כמה דפי עבודה מתהליך העבודה על הספרים האלה:

39

40

41

42

 

מתוך 500 הספרים שאיירתי יש מעט ספרים שציירתי ללא כל הכנה, כלומר ללא סקיצות. דוגמה מובהקת היא הספר "ציד הסנארק" של לואיס קרול.

ב"סוף דבר" שכתבנו ניצה בן-ארי המתרגמת, ואני, נכתב כך:

43

 

באיור הספר הכנתי לעצמי רק כמה סקיצות לעיצוב דמותו של הכרוז (בל-מן). הנה אחת מהן:

44

והנה כמה איורים מהספר הזה, שנעשו כאמור ללא סקיצות:

45

46

47

9 תגובות

  • לינק לתגובה יורש יצחק ראשון, 24 ינואר 2016 11:33 נשלח על ידי יורש יצחק

    מאוד עשיר, מעניין ומרשים.
    לדעתי ולטעמי, כצפוי, בהרבה מקרים האיכויות האמנותיות והיצירתיות רבה יותר בחלק מהסקיצות מאשר בתוצאה שפורסמה.
    זה, צפוי והגיוני וחלק טבעי של תהליך יצירה.
    בדומה לכך שהירהורים מפליגים לפעמים למחוזות שאליהם
    לא מגיעים המעשים .
    מאוד נהניתי והיתרשמתי.
    יורש

  • לינק לתגובה תרזה איזננברג ראשון, 24 ינואר 2016 09:47 נשלח על ידי תרזה איזננברג

    האיורים לסנרק מקסימים ביותר!
    נכון, דוקא הסקיצות במקרים רבים מלאות חיים יותר, מעניינות יותר, מהאיורים הרשמיים.
    וגם חבל שהסיפור על האב הבן והחמור לא ראה אור.


    תודה על הכול, דני.

  • לינק לתגובה Buho שבת, 23 ינואר 2016 21:24 נשלח על ידי Buho

    בפסקה השניה "להתייחס לעצמה" = ברצינות?

  • לינק לתגובה אפרת שבת, 23 ינואר 2016 17:31 נשלח על ידי אפרת

    הכי פשוט עשה קנדינסקי
    סקיצה לקומפוזיציה וסוגרים עניין.

  • לינק לתגובה דינה גרינשפן שישי, 22 ינואר 2016 17:20 נשלח על ידי דינה גרינשפן

    מרתק, תודה דני שאתה משתף אותנו. נפלא לקרוא את הטקסט ולראות את האיורים והסקיצות.
    כשלמדתי בסוף שנות ה- 60 בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית, אמרה לנו אנו המרצה(סלפצוב) שברנסנס נחשבה יצירה לאמנות טובה כשלא ראו עד כמה השקיעו בהכנתה. כלומר התוצאה נראית לנו מושלמת. ואנחנו כיום דווקא מתעניינים בתהליך היצירה: ברישומים של ליאונרדו, רפאל, מיכלאנג'לו , או בוטיצ'לי. בעזרתם אפשר ללמוד הרבה על דרך המחשבה ותהליך העבודה שלהם

  • לינק לתגובה motior שישי, 22 ינואר 2016 17:03 נשלח על ידי motior

    תודה על עוד רשומה מעניינת :-)

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי שישי, 22 ינואר 2016 15:33 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    דני, ראשית חכמה פתחת בשפרד הנערץ עלי ומיד נתפסתי לרשימה. לומדת בלי סוף מכל הרשימות והפרק הזה על סקיצות מזכיר לי את הסקיצות שהכנת לשחפים שלי - שמיד הבנתי, שהבנת היטב לליבי.
    מאד מאד אוהבת את איוריך לצעד הסרנק ועתה עוד יותר משהתברר שאין להם אפילו פיגומי סקיצות.
    אתה אינך מגדיר עצמך כאמן, אבל האם אפשר לקרוא לך מאסטר מאייר? מאייר שף? או אשף איורים? או סתם סר קרמן ? בבריטניה היית מקבל, ללא ספק הגדרה מעמדית מאת המלכה. וכדאי שהיא תזדרז מפאת גילה....

  • לינק לתגובה שולי שישי, 22 ינואר 2016 13:49 נשלח על ידי שולי

    דני, תענוג ללמוד אתך וממך. הנושאים, הדוגמאות... מחכה לשעור הבא.

  • לינק לתגובה עטרה שישי, 22 ינואר 2016 11:14 נשלח על ידי עטרה

    בקשר לאיורים המודרניים שפעם היו נחשבים כנראה לסקיצות - זה מזכיר לי את המצב בשדה הפזמון העברי: פעם המלחינים היו מלמלמים כל מיני מלים סתמיות על הלחן שחיברו, כדי להקל על הפזמונאי לקלוט את המשקל והקצב, ושולחים לו את ה"סקיצה" כדי שיחבר ללחן מלים כהלכתן - ואילו היום המלחין מקליט ישר את הלמלום ושולח לרדיו

כתוב תגובה

* - שדה חובה