מי שלא יודע איך להתגרש, שלא יתחתן

הניזוקים הראשונים והעיקריים בגירושין הם כמובן הילדים. עד כמה צריכים בני זוג להקריב את אושרם שלהם כדי שהילדים לא יחוו את משבר הגירושים של הוריהם?

בילדותי הכרתי את הנושא הכאוב הזה בעיקר מהספר אורה הכפולה. היום, כמעט כל ילד מכיר את הנושא מעצמו או מחבריו.

אריך קסטנר, שמעולם לא היה נשוי - ואת הילד היחיד שהיה לו, שהיום חי בעושר מהתמלוגים של ספרי אביו, מעולם לא גידל בביתו - כתב את הקיטש הנפלא הזה, שבעברית נקרא אורה הכפולה. ספר זה הסב לילדים הנאה עצומה, ואם תשאלו אותי גם נזק עצום. הדבר הזה שנקרא "הפי אנד" באגדות הוא טוב כדי להפיץ את בשורת האופטימיות אצל ילדים. כלומר: "תדעו, ילדים, שבסוף יהיה טוב". אבל בספר אורה הכפולה יש לילדים גם נוסחה כיצד לנהוג: תעבדו על ההורים, תשנאו את בת הזוג החדשה של אבא.

אל תטעו, גם אני אוהב את הספר הנפלא הזה, למרות שגם אני התגרשתי (לפני שנים רבות) וראיתי כמה זה קשה לילדים שלי.

הידידות שלי עם עורך הדין בני דון יחייא, שעוסק בעיקר בדיני משפחה והיום גם מופיע בהצגת יחיד הומוריסטית בנושא, הביאה אותי לצייר עשרות, אם לא מאות, ציורים בנושא פרידה וגירושים.

היום, כשאני סוקר את השפע הזה, קשה לי להבין איך הצלחתי לדלות ממוחי את שפע הווריאציות בנושא. זה לא בא להגיד שאני אוהב את כל מה שעשיתי. כמו ברוב המקרים בהם אני דן ושופט את מעשי ידי מהעבר, השיפוט מורכב בעיקר מאופי הסגנון, הקו והדרך שבה הדברים האלה משרתים את הרעיון, שלפעמים, אם הוא מתורגם למילים, עשוי להישמע פרימיטיבי, או לפחות חסר תחכום. מכאן יובן שהמושג תחכום, כשמדובר בשפה חזותית, יש לו משמעות אחרת מהתחכום המילולי.

איור כזה למשל מציג באופן חד משמעי את ההורים כמי שמזיקים מאוד לילד:

01            

החץ הסאטירי מכוון להורים שרבים וצורחים זה על זה בנוכחות הילדים.

בדרך הביצוע בחרתי במקרה הזה להדגיש את החלק האכזרי, הפנים, השיניים, הילד הננגס – ולבטא את כל השאר רק בקווים הכרחיים.

הרשות שנטלתי, להפוך את גב ההורים למרפסות, היא תוצאה ישירה של הסוריאליזם. אפילו דומייה, אמן הקריקטורה, לא היה מרשה לעצמו להביא עיוות כזה של המציאות:

02

רעיון חזותי דומה שימש אותי בנושא עורכי הדין המתפרנסים ממצוקותיהם של הנפרדים:

03

אני מזכיר לכם שרוב הציורים שעשיתי בנושא, עשיתי למדוריו וספריו של בני דון יחייא, שגם הוא עורך דין שהכנסתו על ענייני משפחה. בני, בגדלות נפשו, לא צנזר איורים בהם שמתי ללעג את עורכי הדין. זה אומר משהו על האיש.

הנה עוד שימוש ברעיון חזותי דומה לשני נושאים שונים.

כאן המאבק הוא של ההורים על חשבון הילד:

04

וכאן,

05

מדובר בזה שבית הדין הרבני דואג יותר לגבר מאשר לאישה.

בהזדמנויות שונות אני מנסה להסביר שניסיון לתרגם רעיון מהשפה החזותית לשפה מילולית יביא בדרך כלל לכדי קלישאה. המשפט "ההורים נאבקים בהורדת ידיים מעל ראשיהם של הילדים" נשמע קלישאי ביותר. הערך המוסף שהאיור יכול להביא לרעיון הפשטני הוא צורת הביצוע. כלומר הדברים שאין לתרגם אותם למילים. במקרה הזה ניסיתי להעניק בביצוע אווירה קודרת ואפילו אלימה. המידע החזותי, כמו התיאור הקריקטורי של כל אחד מההורים, נותן לאיור יתרון על פני הקלישאה המילולית, כך אני מקווה.

06

גם האיור הבא מתאר מאבק, במקרה זה משפטי, מעל ראשו של הילד. בפרספקטיבה של 26 שנים, לא נראה לי שהצלחתי לתת באיור הזה משהו מעבר לקלישאה.

07

לפעמים מספיק לצייר סיטואציה בלי להשתמש באמצעים דמיוניים, סמליים או סוריאליסטיים. את הסיטואציה הבאה אפשר אפילו לביים בצילום:

08

ואם יש הצדקה לעשות איור כזה, שאין בו תחכום רעיוני, היא רק בגלל הביצוע המדגיש את הצד הגרוטסקי, העיוות בפרופורציות והתנועה, שבמקרה זה מושגת על ידי כך שהשארתי את רישום המתווה בעיפרון.

וזה לעומת הרעיון הבא, המבטא את המחלוקת על מזונות לילד, שבו, כמו באיורים רבים, יש שימוש ביסודות סוריאליסטיים, שנכנסו למילון החזותי כבר לפני כמעט מאה שנה.

09

האיור הבא שבו האנשתי בקבוקים רק כדי להראות איך עורכי הדין מוצצים את לשדם של הקליינטים שלהם,

10

מבוסס בעיקר על הביטוי הגרוטסקי של עורכי דין, מה שלמדנו כולנו מדומייה הגדול. (ברקע, אם לא שמתם לב, נמצאים גם אנשי הדת, שבדיני משפחה אי אפשר להתעלם מהם).

בתיק העבה למדי שעליו כתוב "בני דון יחייא, ספרים ומדורים", יש לי איורים רבים שהיום, עשרות שנים מאז שאיירתי אותם, אני לא תמיד מצליח לזהוץ מה היה הקשר בינם לבין הכתבה. יש מקרים שקל לי לזהות את הקשר.

אני מניח שהציור הבא קשור לכך שהבעל מרבה לשתות:

11

הציור הבא בא כנראה לבטא את חלקן של המשפחות במריבה של הזוג. מאחר והזוג לא נראה שונא כל כך אני מניח שהנושא היה איך משפחות מלבות שנאה גם במקום שהיא לא קיימת.

12

המון איורים עוסקים במאבק על הבית.

"בית" זה תמיד משהו עם גג רעפים משופע – קלישאה איורית מובהקת, למרות שבארץ, מיעוט קטן גר בבית כזה.

13

הרבה קיצורי דרך עושה המאייר על ידי שימוש במובאות מתוך הספרות או המיתולוגיה. "הנסיכה על העדשה" עוזרת לי מאוד להראות (במקרה הזה) שלאישה הנבגדת אין בעיה להשלים עם קיומה של הפילגש, בגלל הכסף הרב שיש לבעלה (אני מניח שזה היה הרעיון...)

14

באיור הזה

15

היה מדובר כנראה בסכסוכים בענייני רכוש והעובדה שהחפץ עליו הם רבים הוא מכשיר טלוויזיה, מגלה בן כמה האיור הזה...

באיור הבא התלבטתי הרבה בסוגיה "למה התכוון המאייר?" המסקנה שלי היא שמדובר בסכסוך בין בני זוג שכנראה פרץ בגלל בעיה של ריח... האם אני צודק?

יש למישהו רעיון יותר מוצלח?

16

אגב, היום שדיים גלויים באיור – לא היה עובר.

האיור הבא, כך נדמה לי, עוסק בזוג שעל פני השטח היחסים ביניהם נראים טובים מאוד. אבל כל אחד מקליט את השני – ליתר ביטחון.

17

גם כאן לא הייתי בטוח. אני מניח שמדובר בפרשה שבה הגבר מתלונן שאשתו לא מדברת...

18

בחרתי לסיים את סדרת האיורים שעשיתי לעורך הדין בני דון יחייא בציור הזה. דווקא בגלל שאין בו שמץ של תחכום.

19

מתי שהוא (התאריך לא מופיע בספר ובעניין זה הזכרון שלי לא עומד מבחן) איירתי ספר בנושאים האלה שכתבה עורכת הדין גליה ברקול-סופרמן.

20

הספר, שכלל מקאמות בנושא, הודפס בשני צבעים, ומתוכו אני מביא כמה איורים:

21

22

23

24

25

26

27

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

6 תגובות

  • לינק לתגובה יוסי שדה ראשון, 10 אפריל 2016 14:06 נשלח על ידי יוסי שדה

    קל לצחוק על נושא מצחיק.
    קשה לצחוק על נושא כואב- ודני מצליח להתגבר על הקושי.

  • לינק לתגובה תמיר שבת, 09 אפריל 2016 11:09 נשלח על ידי תמיר

    מקסים.

  • לינק לתגובה זקן עצוב חמישי, 07 אפריל 2016 23:27 נשלח על ידי זקן עצוב

    איפה האיורים שלך לספר של חתולי???

  • לינק לתגובה motior חמישי, 07 אפריל 2016 20:46 נשלח על ידי motior

    איורים יפים לנושא כאוב

  • לינק לתגובה אדיבה גפן חמישי, 07 אפריל 2016 18:47 נשלח על ידי אדיבה גפן

    מקסים ומדויק.
    ספרי. היום שבו מתה האהבה עסק אף הוא בסיפורי גירושים. סיפורים אונליין. הספר היה רב מכר נאה שפרס אותי היטב בעוד שהגירושים עצמם רוששרו אותי

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי חמישי, 07 אפריל 2016 15:50 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    מי של רשימה, וגם פרקטית למדי. אהבתי את האיורים מלאי ההומור, וכרגיל - מחכים.

כתוב תגובה

* - שדה חובה