האם הזמן באמת עושה את שלו?

 יש לי חבר (בלי להזכיר שמות), שמאמין גדול באמרה העממית Time is Money, וכבר הרבה שנים הוא משלם בזמן את החובות שלו. וכשאני אומר בזמן, אני מתכוון באמצעות זמן.

חוץ מאשר אהבה, הזמן על כל היבטיו הוא הנושא הכי מטופל באמנות.
ברוב שטחי היצירה, הזמן הוא אחד מאבני הבניין. סופר יודע שהספר שלו ייקרא לפי סדר, וכל מילה תיקרא בזמן שהוא קובע (ביחס למילים האחרות כמובן). מוזיקאי יודע להביא את השומע לשיא בזמן שהוא מחליט.
מחזאים ושחקנים הם עבדים ואדונים לזמן.
באמנות הפלסטית, וכמובן גם באיור, אין זמן. אתה יכול אמנם לצייר ציור שיבטא רוח של תקופה מסוימת, אבל אתה לא שולט בזמן של הצופה שלך, לא מתי הוא יראה את האיור ולא באיזה ספר.
גם בעניין השליטה אין אחידות.
מוזיקאי שמביא קהל לאולם, שולט גם בזמן שביצירה וגם בזמן של היושבים באולם.
לעומתו, הסופר שולט אמנם בסדר הזמנים שבו כתובה היצירה שלו, אבל אין לו שום שליטה מתי ובאיזה זמן יקרא הקורא את מה שכתב וכמה זמן יקדיש הקורא לקריאה.
כמה אירוניה יש בכך שהדבר היחיד הקשור לזמן, שבו יש לצייר שליטה על הצופה, הוא התאריך שבו צויר הציור.
בכמה הזדמנויות כשהרציתי על איור, דיברתי על כך שהמאייר דומה לבמאי באספקטים רבים, אך לא באספקט הזמן.
הדרך שבה מאייר מסוגל לתאר זמן חייבת להסתמך על כך שהצופה יבין אותו.
אם אני מצייר אדם נותן לשני ממתק והציור ייראה כך:

01

אין בציור מידע חזותי שמלמד אותנו אם מדובר בסיטואציה שלפני הנתינה או אחריה. אבל אם אני מצייר את הציור כך:

02

אני מתגבר על בעיית הזמן.

אף פעם לא ניסיתי באמת להבין למה אני לא מתחבר כל כך לקומיקס, אפילו היום כשיש לנו בארץ ציירי קומיקס נפלאים, ויש פריחה מסוימת לז'אנר הזה. אבל ייתכן שהסיבה היא שהקומיקס נועד בעיקר להכניס זמן לאיור, ואילו אני גדלתי לחשוב שבאיור ובציור החלק המעניין הוא שאין בו זמן, ורצף האיורים בז'אנר הקומיקס פותר את עניין הזמן בדרך קלה מדי.
חלק מהבעיה שנוצרת מכך שבאיור אין זמן, נפתרת על ידי כך שהאיור קשור בדרך כלל לטקסט. אבל אז מעניין לראות מה בוחר המאייר להדגיש מתוך רצף הזמן של בטקסט.
מאייר רגיש לא יקדים את הסופר בזמן.
בספר הנפלא, הרוח בערבי הנחל, מספר גראהם שהקרפד נכנס לסעוד בפאב האריה האדום, ושם שמע חבורה משוחחת בשבחי המכונית שחונה בחוץ. אז יצא הקרפד וגנב את המכונית, וכאן מתחילה ההרפתקה העיקרית של הספר.
שפארד, המאייר הגאון, ידע שהוא יכול לצייר את השיא, כלומר את הרגע שבו גונב הקרפד את המכונית. אבל לעמוד הטקסט שהוקדש לקטע הזה, בחר שפארד לצייר את האיור הזה, שמצד תוכנו הוא לכאורה פחות מעניין:

03

עם כל פשטותה של הסיטואציה הפיק שפארד איור נפלא!
העבודות שלי שאביא להלן אין בהן כדי להראות איך המאייר מתמודד עם מושג הזמן החמקמק. בחרתי כמה עבודות שעשיתי בזמנים שונים בנושא זמן.
הנה שני איורים מתוך הספר סופר ספר שעשיתי יחד עם תומר בני:

04

05

וריאציה אחרת בנושא עשיתי פעם באיור לעיתון כלשהו:

06

והנה אחד האיורים מתוך שפע האיורים שעשיתי לרשימות הנפלאות של רות בונדי בדבר השבוע:

07

גם האיור הזה היה לרשימה של רות בונדי, שעסקה בהזדקנות העיר. אני הייתי אז בן שלושים ומשהו ואת אחד הבתים בעיר המזדקנת ציירתי דומה לי. ככה בערך אני נראה היום:

09

גם האיור הזה שנעשה עוד בסטודיו קרמן/קרמן היה לרשימה של רות בונדי:

08

גם האיור הזה אויר לרשימה של רות בונדי, שנקראה זמן גמיש וזמן קשיח, ויש בו כמובן גנבה ברורה מסלוואדור דאלי:

 10

לרשימה שעסקה בזמנם של העשירים עשיתי את האיור הזה:

11

באחת ההזדמנויות שבהן דובר על שעון חורף, שלחתי לחברה שהתעניינה בצד הרעיוני של האיור, תשעה רעיונות איך לבטא את המושג הזה:

12

5 תגובות

  • לינק לתגובה תרזה איזנברג ראשון, 26 יוני 2016 15:52 נשלח על ידי תרזה איזנברג

    כולנו בניינים מזדקנים. אבל חלקנו בחן ובחוכמה. כמוך דני.

  • לינק לתגובה אפרת שלישי, 03 מאי 2016 23:45 נשלח על ידי אפרת

    אין לי זמן להגיב

  • לינק לתגובה זקן עצוב שני, 02 מאי 2016 14:07 נשלח על ידי זקן עצוב

    מסיבות מובנות, האיור שהכי, מתאים לי, מוצא חן בעיני,וקורע את ליבי הוא שעון החול של קרמן את קרמן ברשימת רות בונדי

  • לינק לתגובה motior שני, 02 מאי 2016 11:51 נשלח על ידי motior

    איורי שעון החורף נהדרים!

  • לינק לתגובה מוטי פרידמן שני, 02 מאי 2016 10:30 נשלח על ידי מוטי פרידמן

    חבל"ז , ( כי חבל על הזמן ..)
    שכוייח גדול

כתוב תגובה

* - שדה חובה