חנניה רייכמן - אחוז בעבותות החרוז ואוּכָּל על ידי המשקל

 על חנניה רייכמן מיד, ולפני כן הערה:

רציתי לכתוב מענה לתגובות לפוסט הקודם, ואז התברר לי להפתעתי שבתור בעל האתר אני לא יכול לכתוב תגובה... אז הנה כמה מילים למגיבים:

לכולם בכל הפוסטים:
תודה על התגובות. הן חשובות לי מאוד!

לאפרת:
אכן הספרים האלה ועוד כמה של רובינסון נמצאים בספרייתי.

למוטי אור:
תודה מקרב לב על כל התגובות שלך. הן מעודדות אותי להמשיך.

לאיסי:
בינתיים אין לי תוכניות להרחיק עד לימי הביניים [למרות שאני מודע שהם היו טובים יותר מהימים שלנו כאן ועכשיו] אבל אודיע לך כשאעשה את זה.

לאיציק ואביגיל יורש:
התגובות שלכם מחממות את לבי.

לזיוה:
אשמח להכניס את כתובתך לרשימת מקבלי ההתראות של האתר.

לענת:
תודה על הסקרנות והתגובות.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לרבים שמגיבים בפייסבוק ובמייל.
אשמח אם תביאו את האתר לקוראים נוספים.
תודה,
דני

*
רציתי לקרוא לרשימה הזאת "חנניה רייכמן שלא הכרתם", אבל אז הובא לידיעתי שהיום ממילא כלל אין מכירים את האיש.
שתי סיבות היו לי להעלות את הרשימה הזאת.
האחת היא דפדוף שעשיתי בכמה כרכי דבר לילדים משנות ה-60, בהם מצאתי טור של רייכמן שעוסק בלשון.
הלוגו היה נראה כך:

01

והנה טור קצר לדוגמה:

02

וכאן אני גורר גם לרשומה זאת את השאלה הנצחית: האם זה לילדים?
טוב, הילדים של היום בוודאי לא יקראו את זה.
האם אז, בשנות השישים ההן, חשב העורך אפרים תלמי שזה מתאים לילדים?
מכל שוחרי שעשועי המילים, מביאליק דרך אבשלום קור ועד יעקב פרוינד, לא היה להטוטן של מילים כמו חנניה רייכמן, זכרונו לברכה.
בילדותנו נחשפנו בין השאר גם למן הים הכללי וטיפה משלי שהתפרסם בדבר. וכמובן למשלי קרילוב, שאחדים מאיתנו מצטטים עד היום.
התמונה היחידה של רייכמן שמצאתי היתה בלקסיקון לספרות ילדים, ספר חשוב שנחוץ יום אחד לעדכן אותו, והרישום שעשיתי הוא לפי הצילום משם:

03

מהמדור ההוא בדבר לילדים בחרתי להביא כמה קטעים, בין השאר כיוון שנתנו לי הזדמנות להוסיף להם איורים, ובכך אני מצטרף לנחום גוטמן ויוסי שטרן שהרבו לצייר לרייכמן.
הנה מה שרייכמן רוקח מהאותיות ר.ג.ל:

04

והנה עוד שני טורים:

05

06

אבל הייתה סיבה נוספת שבגלל נזכרתי ברייכמן, וזה הספר הזה:

07

שנתן לי יהודה אטלס כשדילל את ספרייתו.
הספר הזה, שנועד ללמד עזרה ראשונה, הקסים אותי. כדי לשתף אתכם בקסם הזה, הנה שלושת הבתים האחרונים מהפרק הלב ומחזור הדם:

08

אז היום אני יודע שהדם הוא מעין שַמָש שמוליך את המזון לכל אפסיים.
וכאן נכנס לתמונה גיבור חדש, הצייר והמאייר דוד שניאור, שאייר את הספר הזה.

09

גם את דוד שניאור (1988-1905) כמעט שאין זוכרים אצלנו. הוא היה צייר, גרפיקאי ומאייר, והיה פעיל בעיקר באיור לפרסומות באמצע המאה הקודמת.

13

14

15

ציורים והדפסים שלו נמכרים עד היום. רובם בעלי ניחוח פריזאי, מעין ז'יל פסקין ישראלי. למרות שרבים כינו אותו טולוז לוטרק הישראלי.

16

17

18

לצערי שניאור כמעט לא אייר ספרים, ואני אומר לצערי כי שניאור הביא לאיור יכולת רישום שכמעט ולא ראינו אצל מאיירי התקופה.

כמי שמכיר את התפיסה הסכמטית המאפיינת חוברות הדרכה, כולל אלה של עזרה ראשונה שנראו בערך ככה:

20

21

...לא יכול שלא להיות מופתע מהגישה ה"אמנותית" שמודגשת בדברי ההקדמה שלהלן:

22

הנה פרט מתוך הספר הזה:

23

רייכמן, בשיגעון החריזה לא רק שהוא מביא לנו את הכלונָס אלא שהוא עושה בו מעשה אונס והופך אותו לכלונֶס.
והנה עוד פרט שמלמד אותנו איך לסובב עיפרון באון:

24

ומשהו על הדופק:

25

ועל הנקיעה:

26

אני מפנה את תשומת לבכם ליכולת הרישום של שניאור, שמצליח להעביר לנו אווירה אקראית, דבר שמעט מאיירים מסוגלים לעשות.

27

והנה, כך מסיים חנניה רייכמן את הספר:

28

שלא נצטרך.

13 תגובות

  • לינק לתגובה דני שניאור שישי, 22 יולי 2016 10:46 נשלח על ידי דני שניאור

    שלום דני קרמן.
    כבנו של דוד שניאור שמחתי ונהניתי לקרוא את דברי ההערכה שלך עליו. אודה לך אם תרחיב גם ותסביר על הכתוב ״שניאור מצליח להעביר לנו אווירה אקראית דבר שמעט מאיירים מסוגלים לעשות.״ לגבי הקריקטורה- לא היה ולא נברא ... זה לא אבי ,מעולם לא קראו לי שייקה,ואין לי אחים ואחיות!
    אני מפנה אותך לאתר שבניתי
    schneueroriginals.com ואשמח להפנות אותך לעוד עבודות.
    לאחרונה עסקתי הרבה בעבודות הגרפיות של אבי ותוך כדי כך גם בגרפיקה הארץ ישראלית בכללה .וזאת - בעקבות תביעה על זכויות שהגשתי נגד יוצרי הספר ״מילון בו-יהודה שטראסה״.

  • לינק לתגובה motior רביעי, 20 יולי 2016 20:05 נשלח על ידי motior

    על רייכמן שמעתי ואני חושב שגם קראתי מחרוזיו בדבר לילדם שהיה אצל סבתי...
    על שניאור כמובן לא שמעתי עד כה :-)
    תודה - ותודה גם על התגובה אליי

  • לינק לתגובה אפרת (אחרת) שלישי, 19 יולי 2016 15:28 נשלח על ידי אפרת (אחרת)

    נפלא!

  • לינק לתגובה יהודית שני, 18 יולי 2016 10:51 נשלח על ידי יהודית

    תודה על המאמר המקסים והנהדר, לא היה חרזן כמו חנניה רייכמן, אני מאלה שגדלו על משלי קלירוב ועדיין מצטטים אותו בדמיונם (כי אין למי לצטט)
    כלה ביקשה חתן
    אכן בזה עדיין שום עוול אין
    כך דרך העולם, אך זו התקלה:
    בררנית מדי היתה אותה כלה.

  • לינק לתגובה איילה ראשון, 17 יולי 2016 08:53 נשלח על ידי איילה

    כל הכבוד על המדור המופלא הזה. על הזכרת שמם של "הנשכחים" שהיו גיבורי תרבות של זמנם ועד היום לא נס ליחם.

  • לינק לתגובה טלי ראשון, 17 יולי 2016 01:02 נשלח על ידי טלי

    בהרף עין, הוטלתי אחורה הרבה יותר שנים משאני מעזה להודות בכך:
    תחילה, התאהבתי בלקט "מן הים הכללי וטיפה משלי" בבית סבי וסבתי, ובעקבותיו ביקשתי וקיבלתי לאחד מימי הולדתי את "דבש ועוקץ" באיוריו של יוסי שטרן. קטעים שלמים מהספר שמורים בזכרוני עד היום.
    רייכמן, בשונה מחרזנים אובססיביים אחרים שידעה השפה העברית, הצליח לשמור על מידה מסויימת של קלילות והומור עצמי, שהצילו את חרוזיו ממלכודת הטרחנות.

    תודה על התזכורת.

  • לינק לתגובה נילי מור שבת, 16 יולי 2016 19:46 נשלח על ידי נילי מור

    שלום דני, ,
    כמורה ללשון אהבתי מאד להשתמש בחרוזים של חנניה רייכמן כגון: ״מבקר מבכר להכות להקות״. (למרות אהבתי הגדולה לניקוד,איני יודעת לעשות זאת באיי פד שלי.)

  • לינק לתגובה ישראל שֶׁק (איסי) שבת, 16 יולי 2016 12:24 נשלח על ידי ישראל שֶׁק (איסי)

    שוב מאמר תאווה לעין. נו דני, אז אולי הגיע הזמן לאגד את כתבותיך המעשירות והמשעשעות לב לכדי ספר (אני יודע שקל להיות עצה גייבער וקשה לבצע). בכל זאת נזכה במשהו נהדר.
    אני אקנה יותר מאקזמפלר אחד.
    ואגב, למדתי מתמטיקה בטכניון אצל אבשלום רן, בנו של חנניה רייכמן. היה לו מענה לשון, שהזכיר את אביו.
    שבת שלום, ישראל שֶׁק (איסי)

  • לינק לתגובה נירה הראל שבת, 16 יולי 2016 10:50 נשלח על ידי נירה הראל

    רשומה מענגת , נהדרת. תודה רבה, דני !!!
    בזכותך, אשמר את זכרו של חנניה רייכמן גם בדףדף,
    עם קישור אליה.

  • לינק לתגובה זקן עצוב שישי, 15 יולי 2016 18:19 נשלח על ידי זקן עצוב

    נעים להווכח כמה התקדמנו מאז

כתוב תגובה

* - שדה חובה