איך הפרדנו את הצבעים

בשנות ה-50 כשלמדנו "גרפיקה" בבצלאל, שעות רבות הוקדשו למה שנקרא הפרדת צבעים, מלאכה נכחדת שהיום בדור המחשב והסריקות נעלמה לחלוטין.
מה שנקרא היום "סריקה" היה פעם "הפרדת צבעים אופטית", תהליך שגרם לספר צבעוני להיות יקר. ולכן רוב ספרי הילדים הודפסו בשניים או שלושה צבעים בהפרדה ידנית. המאייר היה מכין ציור, למשל כזה, בשלושה צבעים:

01

ואז היה מצייר כל צבע בשחור. הנה כך:

02

03

04

בשולי כל הפרדה היינו מציירים צלבי התאמה כדי שהמדפיס יוכל לדעת איך בדיוק להתאים את ההדפסה כדי לקבל את הציור כפי שתוכנן.
הנה איורים בהפרדת צבעים ידנית שעשיתי לספר צרה צרורה שכתבה ארנונה גדות:

05

06

והנה עוד שני איורים מהספר אוניה במזוודה שכתב יעקב שביט:

07

08

מי שידע לשלוט בתהליך הזה היה יכול להפוך את המגבלה המסורבלת הזאת ליתרון ולהשיג תוצאה מעניינת.
אחד מגדולי המאיירים שלנו, שמואל כץ, היה ממש אשף בהפרדת צבעים ידנית. אציג לכם את אחד הספרים היפים שאייר כץ, שלדעתי הוא אחד השיאים של האיור הישראלי:

09

הנה כמה מילים מתוך מה שכתבתי בקטלוג תערוכה רטרוספקטיבית של שמואל כץ, שאצרה טלי תמיר במשכן לאמנויות בעין חרוד בשנת 2013:

10

כך נראה שמואל בפורטרט עצמי:

11

מי שכתב את הספר לג'ונגל הידד הוא המשורר הפולני יאן בְּזֶ'כְוָה. זה שם העט של יעקב ויקטור לסמן, עורך דין ממוצא יהודי. לפי מה שכתב עליו אוריאל אופק בלקסיקון שלו, בצ'כיה כתב שירים סאטיריים. בין השאר כתב רומן אוטוביוגרפי בשם כאשר הפרי בשל והיה מומחה לזכויות יוצרים ופעיל בינלאומי בתחום הזה.

12

את הספר תרגם לעברית בנימין טנא.

13

טנא היה סופר ומשורר יליד פולין שבמשך 32 שנה ערך את השבועון "משמר לילדים". טנא כתב ספרים רבים לילדים וגם הביא לנו תרגומים נפלאים בעברית של פעם בעיקר של יוליאן טובים. מספריו של בְּזֶ'כְוָה תרגם טנא גם את שעלול תעלול.
חלק מספריו של טנא אוירו בידי המאיירת המצוינת רותי צרפתי.
גיבור לג'ונגל הידד הוא צלם קולנוע שמתואר בתרגומו של טנא כך:

14

במשך כל הספר עובר מר עדשת באפריקה הרפתקאות פולניות מאוד ומעניק לנו את ההרגשה שבְּזֶ'כְוָה אהב מאוד את צ'וקובסקי, ולשמואל כץ הוא מעניק אפשרויות נפלאות לאיור:

15

16

17

18

כל זה, אל תשכחו, בהפרדת צבעים ידנית.
לג'ונגל הידד יצא בהוצאת "מחברות לספרות". לצערי אין בספר תאריך הוצאה. אני מניח שזה מתישהו בשנות ה-60 המוקדמות.

19

את הסמל הזה עיצבתי לבקשת אהד זמורה, שביקש לשלב בו את דיוקן אביו (שלא אני ציירתי).
כמה מילים על מקומה של מחברות לספרות בסיפור המעניין של המו"לות הישראלית, או יותר נכון הארצישראלית.
(המילים הבודדות שאכתוב כאן הן לא במקום רשימה מפורטת יותר שאעלה בקרוב על מחברות לספרות.)
קשה להאמין, אבל בעבר נהגו המוציאים לאור להוציא ספרים רק בגלל שאהבו אותם. ובעניין זה לא הייתה בארץ הוצאה יותר איכותית ממחברות לספרות, אותה ייסד ישראל זמורה בשנת 1940.

20
כאן^ זמורה במרכז עם אלתרמן ושלונסקי.

זמורה, שהיה חוקר ומבקר ספרות, היה חלק מחבורת הסופרים שבין חבריה היו אלתרמן, שלונסקי וגולדברג.
המנהג הזה, שהיום נראה מוזר, שהוצאות ספרים נוסדו על ידי סופרים ואנשי ספרות לא היה חדש. גם מוריה, דביר ומסדה נוסדו על ידי אנשי ספרות. אבל "מחברות" נוסדה במטרה להביא קולות חדשים, והיא אכן עשתה זאת.
מכל רשימת הספרים והנושאים הרבים של "מחברות" אני מזכיר רק את ספרי הילדים הקלאסיים - אליס בארץ הפלאות, הרוח בערבי הנחל, פו הדב וספרי נרניה (תאמינו לי, זה רק דוגמיות). המפעל זמורה, שלא הצטיין כאיש עסקים, ניהל את המפעל הנדיר הזה במשך 25 שנה, ואז העביר אותה לבנו אהד, מה שהביא לעולם המו"לות שלנו את הוצאת זמורה-ביתן-מודן.
אם איני טועה (ואני טועה די הרבה) ההרפתקה המו"לית הראשונה של ישראל זמורה התחילה שבע שנים לפני הקמת "מחברות".
זמורה, שהכיר את התרבות המערבית אסף אנקדוטות של אנשי שם בספרון קטן זה:

21

הנה שני משפטים מתוכו:

22

23

הוא חתם על הספרון בשם העט י. זה, ובעמוד האחרון הדפיס את ה"אני מאמין" שלו:

24

מחירו של הספר היה 30 מיל.
*
והשאר יסופר בספר שאכתוב יום אחד על תהליכים במו"לות שלנו.

3 תגובות

  • לינק לתגובה  Motior ראשון, 21 אוגוסט 2016 15:20 נשלח על ידי Motior

    כרגיל סיפקת הרבה מידע מעניין וכרגיל נהניתי לקרוא :-)

  • לינק לתגובה אפרת ראשון, 21 אוגוסט 2016 12:29 נשלח על ידי אפרת

    אני לא יודעת מה יותר כבד-התוכן בשני המלבנים במסגרת החומה לפני הסוף=עם הביטוי "מר נפש" ווירגיליוס הומרוס והורציוס ,הטרימוויראט הקלאסי,או רק הפונט .
    שלא לומר איניציאלים ופתאם אות כמו "תו, מתוחה על כמה סנטימטרים.כמו במלבן האחרון,במסגרת תכלת.
    והמילה "הלצה".
    שמואל כץ ,כמה קליל ,ככה פדנט.ככה נראו שנות ה 50 בארץ.
    תדה!

  • לינק לתגובה זקן עצוב ראשון, 21 אוגוסט 2016 11:54 נשלח על ידי זקן עצוב

    הפרדות הצבע היו בעיני מין עונש קוסמי למאיירים יצירתיים. אזהרה פרקטית: אל תשתולל/י יותר מדי כי אחר כך מחכה לך עבודת פרך בהפרדות הידניות. אלא
    שממרום גילי אני לוקה בפסימיות אופטימית: בעוד כך וכך שנים יזכר המאייר הצעיר ברחמים רבים במאיירים של היום - הם הפרימיטיווים את היו צריכים לצייר את האיורים שלהם ולא שיערו שיום יבוא ומספיק יהיה לחשוב על האיור והוא יתממש מעצמו במחשב

כתוב תגובה

* - שדה חובה