מי אוהב את האנגלים?

האהבה שלי ללונדון התחילה זמן רב לפני שהגעתי לשם.
בשנות ה-60 הגיעו ללונדון חברי הקרובים אבנר ואיילת כץ והמכתבים שאבנר שלח לי עוררו בי סקרנות, עניין ואפילו אהבה לעיר שטרם הכרתי.
את המכתב השני או השלישי פתח אבנר בסיפור מלווה בציור.
לצערי אינני מוצא את המכתב ההיסטורי ואני משחזר מהזיכרון. הציור נראה בערך כך:

01

והטקסט היה בערך כזה:

לפני כך וכך ימים זרקתי אני (A) מגג של בית בן 10 קומות אישה (B).
בעקבות הארוע הזה נערך לי משפט ומצבי היה בכי רע. אבל כמה שניות לפני שהשופט גזר את דיני הגיעה עדה (C) והצהירה בשבועה ששמעה אותי אומר בקול רם, בשעה שזרקתי את האישה: I am very sorry. לאחר שהשופט שמע את עדותה הוא זיכה אותי.

אין לי ספק שבסגנונו של אבנר הסיפור היה טוב יותר.

בחרתי לפתוח את הרשומה בסיפור של אבנר שיכניס אתכם מיד לליבת הסוגיה: איך נראים האנגלים בעיני זרים ואיך נראים זרים בעיני האנגלים
אביא כאן דברים שאמרתי וכן ציטוטים מכמה ספרים שמומלץ לכם להגיע אליהם.
הספר הראשון, שכבר הוזכר בבלוג הזה פעמים רבות הוא:

02

זה היה הספר הראשון שיצא בספרית רימון. הוא יצא כשהייתי בן עשרה חודשים.
הנה המוטו שלו:

03

מחבר הספר, דוקטור ג'.י. רנייר הוא הולנדי.

04

כבר בהקדמה מבהיר לנו רנייר על מי בדיוק הוא כותב.

05

לאחרונה, כשהאנגלים (יותר מהבריטים) החליטו לנתק את עצמם מאירופה, חזר המצב להיות מה שתמיד היה: האי שהוא המרכז, לעומת כל ה"הם" שם באירופה.
ידוע מאוד הסיפור על השלט שהוצב ברכבת האנגלית לאירופה בימים שלא היה אפשרי לחצות את התעלה מפאת מזג האוויר - שלט בזו הלשון: The Continent is Isolated.
עברו שנים רבות מאז כתב רנייר את ככל האדם האנגלים, ומאז כתב וילהלם דיבליוס בשנת 1922 את הספר:

06

היום ללעוג לאוכל האנגלי זה אנכרוניזם, וגם הברזים כבר לא מתנהגים כמו אז. וכמותם אפילו מזג האוויר, שאמנם מצד הטבע לא השתנה, אבל באופן טכנולוגי התגברו האנגלים על חלק מהרעות החולות הכרוכות בו.
היום רוב הפטריוטים האנגלים גאים מאוד באקלים שלהם, אם כי יש להם עדיין טענות על מזג האוויר.
עדיין תמצאו כמה אימפריאליסטים שיגידו שאין כמו האביב באנגליה וכנגדם מי שיגיד: תמיד האביב מתרחש בדיוק כשאני בשירותים או ישן אחר הצהריים.
רוב הזרים, ובעיקר הגרמנים, רואים באנגלים עם של תועלתנים שמתעניינים בעיקר ברכילות.
הנה מה שכותב דיבליוס על הספרות האנגלית:

07

ולמי שלא יודע, דיבליוס, שהיה גרמני, כתב ספר על דיקנס.
גדול שונאי האנגלים היה היינריך היינה, היהודי המומר שמעולם לא סלח להם על הפשע החמור והנורא שביצעו, כלומר ניצחונו של הדוכס ולינגטון המטומטם על נפוליאון הנערץ.
הנה מה שכותב היינה על האנגלים:

08

בשנת 1935, קצת לפני מלחמת העולם השנייה, יצא לאור בלונדון ספר שכתבו שתי סטיריקאניות אנגליות - תיאודורה בנסון ובטי אסקווית - ספר שנקרא זרים או: העולם בקליפת אגוז, וזאת הזדמנות להציג לכם את אחד מגדולי הקריקטוריסטים של המאה ה-20, ניקולס בנטלי שאייר את הספר.
בספר שטחו השתיים בקיצור נמרץ את מה שחושבים האנגלים על זרים, או אם לדייק, מה שהן חשבו שהאנגלים חושבים על זרים. הספר יצא לאור הרבה לפני שהמציאו את ה-Politically Correct שהנחית מכת מוות לסאטירה.
הנה למשל מה שחושבים שם האנגלים על הטורקים:

09

ועל הכושים:

10

ועל דרום אמריקה:

11

ועל הוולשים:

12

וכמובן איך אפשר בלי היהודים:

13

ולבסוף הנה קטע קצר מתוך מה שחושבים האנגלים על הגרמנים:

14

אני לא יכול שלא להביא כאן את הקטע על הגרמנים שכתב ג'רום ק. ג'רום בספר שלושה בבומל, שיצא כ-30 שנה לפני זרים, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה:

15

וכעת משהו על בנטלי.
בין כל הקריקטוריסטים האנגלים של המאה ה-20 לא היה דומה לבנטלי ביכולת לאפיין טיפוסים בקו בטוח ואלגנטי שאין בו שום היסוס. אפשר בהחלט לכנות את הקו שלו קליגרפי. כמעט שלא תמצאו איורים שלו בצבע, אבל מעטים יודעים כמוהו לשלב קו דק ושטחים שחורים באופן הרמוני כל כך.

16

כשאתה רואה פרצוף של בנטלי אתה יכול לכתוב עליו ביוגרפיה. הנה אוסף מקרי לגמרי של פרצופים שצייר:

17

בנטלי שיתף פעולה עם הומוריסטים ידועים, ביניהם ג'ורג' מיקש ואפרים קישון. וכמו מאיירים רבים, כתב בעצמו ספרים לא מעטים. אחד מהם הוא ספר הציפורים של ניקולס בנטלי:

18

הנה שלוש ציפורים מהספר הזה:

19

20

21

את הספר מסיים בנטלי באיור של עצמו:

22

בשבילי בנטלי הוא הנואל קאוורד של הקריקטורה הבריטית, וייתכן שבעתיד אייחד רשימה לדמותו וליצירתו.

וחזרה לאנגלים.
אז איפה בדיוק נמצאים האנגלים ברצף האפשרויות בין שנאת זרים, פחד מזרים, זלזול בזרים, בוז לזרים או אדישות לזרים?
היום, עם התפתחות המו"לות אפשר למצוא מדריך לכל דבר. הוצאת OVAL הלונדונית מספקת מדריכים לקסנופובים (אמנם מילולית קסנופוביה פירושה פחד מזרים, אבל באין די ביטויים, משתמשים במילה גם לציון שנאת זרים).
המדריך הזה

23

לא נועד להפוך אותך לשונא אנגלים, אלא לספק לך סיבות שיצדיקו את השנאה שלך. בעמוד הראשון מודפסת המפה הזאת:

24

בהקדמה מביאים המחברים, אנתוני מיאל ודייוויד מילסטד, ציטוט מפיו של אנדריאה טראוויסאנה, איש ונציה שביקר באנגליה בשנת 1497:

הם (האנגלים) לא מאמינים שיש אנשים אחרים פרט להם או איזה עולם שונה אחר פרט לאנגליה, וכשהם רואים איזה זר יפה ומוצלח הם יגידו: "הוא נראה אנגלי" או "חבל שהוא לא אנגלי".

והנה שלושה קטעים מתוך הספר הזה בתרגומה של ענת פוֹקס ובליווי איורים שלי:

25

26

27

6 תגובות

  • לינק לתגובה מירה פרידמן שני, 19 ספטמבר 2016 11:21 נשלח על ידי מירה פרידמן

    מכיר את Gluyas Williams?
    מאייר אמריקאי, אולי קצת פחות סרקסטי מבנטלי אבל אלגנטי לא פחות.

  • לינק לתגובה אפרת רביעי, 31 אוגוסט 2016 20:08 נשלח על ידי אפרת

    איזה כיף!
    עכשיו רשימה כזו על אמריקאים,בבקשה.

  • לינק לתגובה חיים שקד רביעי, 31 אוגוסט 2016 19:20 נשלח על ידי חיים שקד

    דני היקר

    וכך אתה ממשיך להנות אותנו בהומור ובידע האינסופי שלך.

    נדמה לי שקראתי אצל ג'ורג' מיקש על אחד המוסדות המקודשים אצל האנגלים, כלומר "התור", לאמור: כשאנגלי בא לתחנת אוטובוס ואין שם תור - הוא נעמד בצד, מחכה שייוצר תור, ואז הוא מצטרף לתור!

    כבר לא...

  • לינק לתגובה זקן עצוב רביעי, 31 אוגוסט 2016 13:01 נשלח על ידי זקן עצוב

    איזה שינוי נפלא עברה אנגליה: אין אוהדי כדורגל אלימים, אין שיכורים גסי רוח בפאבים, אין נוער חסר תרבות וחסר עתיד וכולו שלל צבעים של בגדים צבעי שיער וקעקועים, אין דור שלישי של משפחות חד הוריות שלא עבדו יום אחד בחייהם, רק
    Escuse me ,Sorry נופת צופים

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי רביעי, 31 אוגוסט 2016 07:24 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    האם מקרי הדבר, דני, שאתה מפרסם רשימה זו בעודך משוטט ברחבי לונדון ומתבשם מיופייה?
    אהבתי וגעיתי בצחוק נוכח התיאורים המדוייקים של האפיונים של האנגלי. כמי שחיה ביניהם ארבע שנים אינטנסיביות יש לי אבחנות נוספות משלי שאשמח לחלוק איתך , והן עולות בקנה אחד עם אלה שנתחדדו במקורות שהבאת. אכן, טיפוסים מיוחדים, שלמרות אי נוחות שהם גורמים לך לעתים, אינך יכול שלא לחבב אותם ולהעריך אותם או אפילו להנות מחברתם. אנטוני מיאל ודיוויד מילסטד הגדילו עשות בהביאם מדברי אנדריאה טאוויסאנה - שיצקו את ה- DSM (ספר הסימפטומים של מחלות הנפש האופייניות) של האנגליות.י ישר כוח על רשימה משובבת נפש , שבה אף אנו היהודים יצאנו נלעגים אך מצחיקים.

  • לינק לתגובה Motior רביעי, 31 אוגוסט 2016 07:23 נשלח על ידי Motior

    אני אוהב את האנגלים - כעת קצת יותר :-)
    הקטע עם הביטויים השונים למוות (כלומר מעבר) הזכיר לי את מערכון התוכי המת של מונטי פייטון.

    דרך אגב, אני קורא כעת את יריד ההבלים ומצטער על כך שאין בו יותר איורים...

כתוב תגובה

* - שדה חובה