מקס בירבוהם. מיהו דנדי?

שלא כדרכי אני מקפיד הפעם למלא את הבטחתי בעניין מקס בירבוהם.
בירבוהם מעניק לי הזדמנות לדבר על הדבר החמקמק הזה שנקרא קריקטורה.
רוב הקריקטוריסטים שאני מכיר מודאגים כמוני מהאפשרות שדונלד טראמפ יהיה נשיא ארצות הברית.
"האף של טראמפ לא מספיק גדול", הסביר לי קריקטוריסט אחד מדוע הוא לא ישן בלילה, "נורא קשה לאפיין אותו".
רוב הקריקטוריסטים עסוקים בשני דברים: איך ליצור "קו" משלהם (מה שהם קוראים סגנון) ואיך לצייר את הפרצופים כך שתכף ידעו שמדובר בביבי או במירי רגב.
הרשומה הזאת תכיל הרבה רכילות, כי קשה לדבר על מישהו כמו בירבוהם בלי להזכיר שהוא היה דנדי. אבל מה זה בכלל דנדי? ומה היחס שלו לאוסקר ויילד? והאם הוא באמת היה הומוסקסואל כמו שאמרו כמה אנשים?
אבל אל תתבלבלו, אני מדבר על הציורים שלו, או מה שקוראים הקריקטורות שלו.
גם אל תטעו לחשוב שזה מה שהוא היה, קריקטוריסט. הוא היה, אמנם נכון, אבל האיש הזה, שכמה ממעריציו בני זמנו השוו אותו לגויה ואמרו שהוא גדול הפורטרטיסטים, נודע בעיקר כסופר, מבקר ומסאי.
בתחילת דרכו אמרו עליו שהוא דנדי, שזה בתרגום חופשי משהו כמו גנדרן, אבל דנדי אצל האנגלים, ובעיקר בתקופה ההיא, זה כמעט מקצוע. זה לא היה רק מישהו שהתלבש יפה, אלא מישהו שהיה מקורי במראהו, בעל דעה וטעם בלבוש, בעל נימוסים, איש חברה שיש לו מה להגיד בכל תחומי האמנות.
הדנדי האנגלי הראשון היה כמובן בו ברומל שנולד הרבה לפני בירבוהם.
הנה מה שכתבתי על ברומל בספר הולך אתך בלונדון (בהתייחס לפסל שלו):

01

וזה בו ברומל:

02

שימו לב: פה^ הוא מופיע בלבוש הבוקר שלו.

בירבוהם היה אם כן "איש חברה" - מקצוע בפני עצמו בחברה הוויקטוריאנית והאדוארדית. כשעזב את לונדון לטובת ראפאלו שבאיטליה, אמר: "אני עוזב כי אני מכיר יותר מדי טוב יותר מדי אנשים בלונדון. כמה אנשים כבר יש בלונדון? שמונה מיליון? תשעה מיליון? טוב, אז אני מכיר את כולם!"
ברשומה על יריד ההבלים כתבתי שהוא בחר לגלות מרצון מאנגליה, בדומה לאנגלים מובהקים אחרים כמו אדוארד ליר, נואל קאוורד, פ. ג'. וודהאוס ורוברט גרייבס. אבל היו עוד רבים, ביניהם ביירון ובראונינג.

מכיוון שהדגש ברשימה זו הוא על בירבוהם הקריקטוריסט, חשוב לי לספר לכם ששני היוצרים שהשפיעו עליו לא היו אנגלים, אלא צרפתים.
האחד הוא קארן דאש, שאנחנו לא משוגעים עליו בגלל שהיה אנטישמי.
הנה קריקטורה שצייר לפרשת דרייפוס:

03

אבל היו לו כמה איורים שאהבתי. למשל:

04

05

הקריקטוריסט השני, שקל מאוד לזהות אצלו את שורשיו של בירבוהם, הוא סֶם,  שזה שם העט של ז'ורז' גורסאט:

06

07

השניים האלה מרדו במסורת הקריקטורות של דומייה שנעשו על ידי הקריקטוריסטים שבילו שנים ארוכות מול מודלים חיים במה שנקרא רישום אקדמי.
כדי לסבר את העין: מי שיצאו מבית הספר של "הרישום האקדמי" אהבו מאוד להדגיש את יכולותיהם לצייר כפות ידיים ורגליים. ואם היה משהו שבירבוהם לא אהב לצייר ואולי גם לא ידע, זה ידיים ורגליים.

08

הנה דוגמה נוספת, הידיים של וולט ויטמן:

09

ה"דנדיות" שלו באה לידי ביטוי כמובן בבגדים:

10

11

העובדה שהיה איש חברה מבוקש בכל נשפי ה"עונה" השפיעה מאוד על הקריקטורות הסיטואטיביות שלו (להבדיל מהפורטרטים, שבהם עסק הרבה). הוא היה מציג סיטואציות פשוטות לכאורה, אמיתיות או כאלה שהמציא, והיה מחבר להן כותרת. כך יצר סאטירה מעולה אבל עדינה.
אחת הסדרות המרתקות שלו נקראת רוזטי והמעגל החברתי שלו. בירבוהם ראה בקריקטורות שלו גם מעין מחקר חברתי תרבותי, ומה שקרה סביב דנטה גבריאל רוזטי, ג'ון רסקין, חברות הפרה-רפאליטים ואנשי הרוח שהיו קרובים אליהם, נלמד היום גם לפי הסדרה הזאת בת 23 הציורים.
כשבירבוהם צייר את רוזטי והחברים, רוזטי היה כבר מזה 34 שנים בעולם אחר. אבל החוג החברתי-אמנותי שסבב אותו, את רסקין ואת הפרה-רפאליטים, סקרן את בירבוהם ממש כמו שחוג כסית יכול היום להיות נושא ליצירה של יוצר צעיר בארץ.
בפורמט של רשומה באתר זה אין לי מקום ויכולת לספר את כל הרכילות המרתקת סביב החבורה הזאת. אבל אוסיף ליד כל אחד מהציורים שאביא כאן כמה מילים שיסבירו למה בחר בירבוהם לצייר כל אחת מהסיטואציות.
בציור הזה נראית חלק מהחבורה:

12

הציור הנ"ל הוא לא מסדרת החוג של רוזטי, אלא מהספר של בירבוהם משוררים.
ולמי שרוצה ממש לדעת מי החברים שם, אז הנה מקרא:

13

בקשר למקום שאותו מתאר בירבוהם, הגן של רוזטי, הנה כמה שורות ממסלול צ'לסי מתוך הספר "הולך אתך בלונדון" (הספר הראשון):

14

והנה שני ציורים מסדרת רוזטי:

15

שם הציור: חזיון רגע שקורה למילֵה
בירבוהם ממציא לנו רגע שבו ג'ון אוורט מילה, שנחשב למוכשר שבחבורה הגרעינית של הפרה-רפאליטים, רואה בדמיונו את עצמו לאחר שהתבגר, הופך מצעיר מהפכן ולוחמני לבורגני חובב תענוגות, נוטש את האידיאולוגיות ונעשה לצייר פופולארי מסחרי שמרוויח הרבה מציורים של תינוקות וילדות צעירות (כמו זו שיושבת על ברכיו). למי שלא זוכר, מילה היה זה שהתאהב באפי גריי, אשתו של ג'ון רסקין. לאחר שזה "לא מימש" את הנישואים ומיד לאחר גירושיהם של רסקין ואפי, התחתן איתה מילה ומרגע זה הפך את רסקין "מר אמנות" לאויב מר.
בציור הבא מתוארת פגישה (שכנראה לא התקיימה) בין רוברט בראונינג לרוזטי:

16

הכותרת היא: מר בראונינג מביא אשת חברה אופנתית לפגוש את מר רוזטי 
חשוב לדעת שרוזטי צעיר מבראונינג ב-16 שנים ובצעירותו העריץ את בראונינג. אבל בראונינג נסע (בעצם ברח) עם אשתו אליזבט בארט לפירנצה, וכשחזר לאנגליה לאחר שאליזבת מתה, אחז בו (לפחות על פי דעתו של בירבוהם) שיגעון של טיפוס במעלה החברה שרוזטי היה אז אחד מסמליה.
הכותרת של הציור הבא היא: השם דנטה גבריאל רוזטי נשמע בפעם הראשונה במדינות מערב אמריקה ב-1916.

17

ואנחנו רואים את אוסקר ויילד נואם לפני קהל באמריקה.
היחסים בין בירבוהם לאוסקר ויילד, המודל שלו, שהיה מבוגר ממנו ב-18 שנה, היו יחסים של הערצה הדדית מרוחקת. מקס התוודע לאוסקר כשאחיו (של מקס) הפיק מחזה של ויילד ושיחק בו. ויילד זיהה בו מעין יריב, שהרי מקס גם הוא דנדי, וגם הוא "ויט" (Wit) אבל אין לו את המראה החיצוני המרשים שיש לאוסקר. "אלוהים העניק לו מתנה מצוינת - זקנה תמידית", אמר ויילד על בירבוהם, ופעם הוא שאל את אדה לברסון, אשת חברה ממעריצותיו : " תגידי, כשאת לבדך עם מקס, הוא מסיר לפעמים את הפרצוף וחושף את המסיכה האמיתית שלו ?"
בירבוהם נזהר מלהתקרב יותר מדי לאוסקר כדי לא להיחשב הומוסקסואל. גם ככה היו המון שמועות על הרגלי המין שלו.
את מה שהוא חשב על אוסקר אפשר לראות בקריקטורה הידועה ביותר שלו:

18

היו כמה וריאציות וסקיצות לרישום הזה שבתודעת רבים הוא האייקון החיצוני ואולי גם הפנימי של ויילד.

19

והנה עוד כמה וריאציות:

21

22

23

וגם הציור הלא מחמיא הזה:

24

וכאן הוא מצייר את ויילד ו"בוזי" (לורד אלפרד דאגלס), המאהב הצעיר שלו:

25

הנה השניים בצילום:

26

השוו את זה עם אוסקר ויילד של פלגריני:

27

ועם הצילום הידוע שלו:

28

מאחר שאני ממעט לתת פירושים פסיכולוגיים, אשאיר לכם לנסות ולהבין לבד מה באמת חשב בירבוהם על המורה הרוחני שלו. אני רק יכול לספק לכם רכילות ולצטט מה שאמר בירבוהם על ויילד: "הקול שלו היה כובש, השיח שלו היה בדרך כלל מונולוג, זה לא שהוא לא אפשר לבני שיחו לדבר, אדרבה, הוא היה בעל נימוסים. אבל איש לא רצה להפריע לווירטואוז כשהוציא מפיו מוזיקה מופלאה. כשהקשבתי לו התנחמתי על כך שלא שמעתי את דוקטור ג'ונסון, את אדמונד ברק את לורד ברוהם או את סידני סמית". (אל תראו את זה כחורים בהשכלה אם אתם לא מכירים את רוב השמות, אבל כמו שאתם מבינים כולם נחשבו לאנשי שיחה מהמעלה הראשונה).
החברות בין השניים נמשכה עד סוף חייו של ויילד, ובירבוהם היה אפילו בין המתכננים להבריח את ויילד מאנגליה. זה לא היה עניין של מה בכך, שכן רוב החברים של ויילד נטשו אותו ברגע שהורשע, ומעטים היו איתו בקשר לאחר ששוחרר.

בירבוהם הרבה לצייר את עצמו. הנה למשל:

30

וכמעט בכל הציורים האלה הוא נראה עם ראש גדול וגוף קטן (מה שלא אופייני דווקא לשאר הקריקטורות של בירבוהם).

31

32

33

34

35

השוו עם צילום שלו:

29

האם ניסה, כמו שחוקרים רבים טוענים, להציג את עצמו כילד או אפילו תינוק?
הנה הדיוקן העצמי שלו שאני הכי אוהב:

36

אפילו אחרים ציירו אותו בדרך כלל עם ראש גדול, כמו למשל בציור הזה של ג'וזף סימפסון משנת 1905:

37

את הפורטרט היפה ביותר שלו עשה רונאלד סירל כאשר ביקר אותו בשנת 1949 בראפאלו שבאיטליה:

38

אני מסיים את הרשימה הארוכה הזאת באחד האיורים שלו שאני הכי אוהב, שנקרא טניסון קורא לפני המלכה:

39

בשנת 1862, שנה לאחר שאלברט שלה מת והיא עדיין באבל, מבקשת המלכה ויקטוריה מאלפרד טניסון (שהיה לורד,זוכרים?) שיבוא לארמון הצנוע שלה באי וייט ויקרא לה את In Memoriam.   מעל האח בחדר הספרטני, פורטרט של אלברט.

4 תגובות

  • לינק לתגובה אפרת רביעי, 14 ספטמבר 2016 10:06 נשלח על ידי אפרת

    תודה,דני.כרגיל,כל רשימה שלך בית ספר.
    אוסקר ויילד הכי הצחיק אותי ב"רוח מטירת קנטרוויל".כל מה שנכתב והוסרט אחר כך על ההבדלים בין אנגליה לארה"ב מועתק ממנו.

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי שני, 12 ספטמבר 2016 10:21 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    ובכן דני, חרף מאמצי ''לשחות'' בחומרים המרתקים שאתה מספק ברשימותיך, אשאר כנראה עם חורים בהשכלה בשיעור החורים של גבינת אמנטל ממוצעת. הדמויות המתוארות מרתקות, ואני נותרת עם התחושה התמידית שאי שם בתקופה הויקטוריאנית היה זמן טוב לחיות ולהתבשם מהאמנות, מהספרות והשירה, מהפובליציסטיקה ומהאיורים והקריקטורות שליוו תמידית את המילה הכתובה. מי יתנני להציץ לאוסבורן האוס באי וויט ולראות את מפגש האבל הזה של המלכה ויקטוריה עם לורד טניסון.

  • לינק לתגובה זקן עצוב שבת, 10 ספטמבר 2016 11:50 נשלח על ידי זקן עצוב

    מרתק, מה שעושה אותו כל כך מעניין הם צילומים שמראים לנו את נקודת המוצא להתעללותו באוסקר וויילד וגם בדמותו שלו עצמו
    תודה

  • לינק לתגובה Motior חמישי, 08 ספטמבר 2016 07:09 נשלח על ידי Motior

    תודה על המידע המעניין!
    חבל שלא ידעתי שאפשר לבחור בתור מקצוע בדנדי...

כתוב תגובה

* - שדה חובה