סימני דרך בלונדון: סמיואל ג'ונסון - האיש שאסף מעריצים

01

קשה להסתובב אפילו שעתיים בלונדון מבלי לשמוע את השם סמיואל ג'ונסון. בצד דיקנס הוא האישיות הכי מזוהה עם לונדון.
הנה מה שכתבתי על האיש הזה בספר הולך איתך בלונדון:

02

בהיסטוריה של האנושות, ואפילו בעולם הספרות, אין לאיש הזה מקום חשוב מדי, מלבד העובדה שהיה חלוץ המילונאות וגם פרסם גרסה משלו למחזות של שייקספיר. בתחומים הנ"ל לא נשאר ממנו הרבה, ומה שנשאר הן בעיקר ציטטות. המפעל היחיד שלו שעדיין יש לו מעט קוראים הוא חיי המשוררים.
באנגליה עד היום WIT זה מקצוע מכובד. אצלנו, לא רק שאין WIT - אין אפילו מילה מתאימה לזה. אפשר לתרגם נניח משהו כמו שנינאי, מלשון שנון.
אנחנו, פה בארץ הנפלאה שלנו, דילגנו על שלב הWIT וקפצנו מיד למצחיקן או לשלב ההומור המילולי הטפל.
עוד סיבה שג'ונסון נכנס להיסטוריה של הספרות היא הביוגרפיה שכתב עליו ג'יימס בוזוול.
בעברית ראה אור הספר הזה בתרגומה של טובה רוזן בהוצאת כרמל.

03

התרגום הוא גרסה מקוצרת של הביוגרפיה, שבעיני רבים נחשבת לביוגרפיה המודרנית החשובה ביותר.
יש לנו פה גרופי סקוטי מוכשר, אשר מהרגע שהוא מגיע ללונדון מנסה להיכנס ל"חברה" (Society) עד שהוא פוגש את ג'ונסון ופשוט נדבק אליו.

04

הנה השניים ברישום של ארנסט שפארד:

05

איש אינו חושד בסמיואל ג'ונסון שהוא מתרחק ממעריצים.
אם רוצים לתמצת את הביוגרפיה שלו לכדי משפט אחד, הוא יהיה: "האיש שאסף מעריצים כל חייו".
בעולם בלי רשתות חברתיות, שהשנינות עוברת בו מפה לאוזן, ג'ונסון הפך לאט לאט לאיש מצוטט ולמרכז הרכילות הספרותית בלונדון.
על סוויפט למשל הוא אמר: "יצירתו דלה. הוא בסך הכול מביא עובדות. גם בפרוטוקולים של בית המשפט יש הרבה עובדות. היה עליו לספור עד עשר והוא ספר היטב. ביג דיל..."

06

זה מה שהוא אמר על האיש שחיבר את גוליבר, וכל לונדון התמוגגה מהמשפט השנון הזה.
והנה מה שאמר על פילדינג: "הוא אוויל... כלומר בן בליעל משמים... במכתב אחד של ריצ'ארדסון יש יותר הבנה ללב האדם מאשר בכל תום ג'ונס".

07

יהיו כמה אנגלים שישמחו לרצוח אותי אם יקראו את הדברים הבאים:
מדובר בשני ג'נטלמנים בריטים, שכל אחד מהם זכה להיזכר בהיסטוריה בזכות חברו.
מעטים היו זוכרים את ג'ונסון אם לא חיי סמיואל ג'ונסון שכתב בוזוול. ואיש לא היה זוכר את בוזוול אם לא היה המעריץ מספר אחד של סמיואל ג'ונסון.
בימי חייו של ג'ונסון, שנולד בשנת 1709 ומת ב-1784, חיו כמה מענקי הספרות האנגלית.
הזכרתי לעיל את סוויפט ופילדינג.
גם אלכסנדר פופ עדיין חי אז.

08

וגם אוליבר גולדסמית, מחבר הכומר מוויקפילד הסתובב שם.

09

וג'ונסון שלט בכולם ביד רמה.
הסיבה העיקרית שהביאה אותי לכתוב את הרשומה הזאת היא החשיבות הרבה שהאנגלים העניקו למוסד הזה שנקרא "חברה" וההערצה ל-WIT.
תארו לעצמכם ענק פיזי מגושם, קצר ראייה, שבהילוכו מזכיר דוב, שלא מקפיד כל כך על ניקיון, שידיו מלוכלכות וציפורניו ארוכות, ההופך כמעט לדיקטטור בכל מה שנוגע לספרות, רק בזכות שיחתו השנונה.
אפילו המלך ג'ורג' השלישי הביע את רצונו לפגוש את ג'ונסון, וג'ונסון ראה בפגישה הזאת את פסגת חייו.
כשנשאל על ידי חבריו על האירוע, אמר בין השאר:
"ראיתי כי הוד מלכותו רוצה שאוסיף לדבר ולכן השתדלתי בדיבור. גיליתי כמה טוב לאדם שהוא מדבר עם מלך..."
הייתה בו בג'ונסון את כל הצביעות הטורית שאופיינה ברצון עז להתקרב ולהתחנף לאצולה.

10

באחד הוויכוחים עם גברת קתרין מקוליי שהייתה רפובליקאית בעמדותיה, אמר ג'ונסון:

11

הנה איור של ארנסט שפארד למעמד הזה:

12

כמו במקומות ובזמנים אחרים, גם המאה ה-18 היו יושבים ומתלוננים על כך שהמדינה אבדה להם.
באחת ההזדמנויות כשמישהו אמר: "חבל שאנגליה הישנה והטובה הלכה לאיבוד" אמר ג'ונסון: "ועוד יותר חבל שהסקוטים הם שמצאו אותה". האם סתם אני לא זוכר אם מישהו אמר דבר דומה על ישראל והפלסטינים?
על הסקוטים הוא אמר שמדובר במחלה ואפשר לרפא אותה אם מגלים אותה בגיל צעיר.
רק את האמריקאים והצרפתים הוא תיעב יותר מאשר את הסקוטים.
בוזוול מתאר אירוע אחד שבו מישהו הזכיר את האמריקאים:

13

את הצרפתים הוא האשים בכך שאין להם מושג בבישול ורק בגלל שהבשר שלהם רע כל כך הם עסוקים בכל מיני מניפולציות ועירובי תבלינים.
שני צרפתים, שניהם פחות או יותר בני גילו, היו שנואים עליו במיוחד. מדובר בוולטר ובז'אן ז'אק רוסו.
שניהם היו מההוגים החשובים של זמנם ומהמשפיעים בזמנם, ושניהם בתקופה מסוימת היו גולים באנגליה.
בוזוול, גרופי סדרתי שמנסה להתקרב לכל מפורסם, פגש בהם, וכשהוא רק רומז על כך לג'ונסון, ג'ונסון ממש מתעוות בתיעוב. ולשאלתו של בוזוול "האם בעיניך רוסו נתעב כמו וולטר?" עונה ג'ונסון מיד: "אדוני, קשה להכריע מי מהם נתעב יותר".
ייתכן שהתיעוב הזה גם נבע ממניעים דתיים. אסור לשכוח שג'ונסון היה אדם דתי. אני לא יודע אם קיים בנצרות זרם MCP אבל אם כן, ג'ונסון היה ארכיבישוף, כפי שתיווכחו בקטע הבא שמביא בוזוול:

14

האם ידע שבוזוול המעריץ מספר אחד שלו נהג לבלות עם זונות?
הנה קטע מהיומן של בוזוול שהבאתי בספר לונדון בעקבות סופרים וספרים:

15

ביצירתו החשובה ביותר, המילון האנגלי הראשון, הכניס ג'ונסון גם כמה מדעותיו במסווה של הומור.
למשל הפירוש למילה Oats (שיבולת שועל) הוא:
"תבואה המשמשת בדרך כלל באנגליה מאכל לסוסים ובסקוטלנד מאכל לבני אדם."
האם זה האיש שאמר את האמרה שרבים כל כך מצטטים: "הפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל"?
הרבה נכתב על המועדון הספרותי של ג'ונסון שבין חבריו היו הצייר ג'ושוע ריינולדס, איש התאטרון דייויד גאריק והסופרים אוליבר גולדסמית ואדוארד גיבון. בשיא פעילותו היו במועדון (שהיה ברח' "גארד" שהיום הוא מרכז ה"ציינה טאון") 35 חברים.

155

לאחר שבוזוול מתקרב אליו מואיל ג'ונסון להכניס גם אותו למועדון, ויש לכך אפילו תיעוד בציור.

16

מיותר לציין שנשים לא היו במועדון, אבל ג'ונסון הקיף את עצמו בנשים מעניינות. על יחסיו עם אחת הנשים האלה, הסטר תרייל, כתבתי בהרחבה בספר הולך איתך בלונדון (עמ' 363). ג'ונסון היה ידיד שלה ושל בעלה, אבל כשבעלה מת, וג'ונסון אז בן 72 כעס עליה כיוון שנישאה לאחר, הסטר פרסמה ספר ובו אנקדוטות לא מחמיאות על ג'ונסון. למשל איך ג'ונסון, כשראה אותה מתאבלת על מות דודנה, אמר לה:
שום דבר רע לא היה קורה לעולם אם כל בני הדודים שלך היו מושחלים על שיפוד כמו עפרונים ולאחר שניצלו היו ניתנים לכלב שלך למאכל".
גם בענייני חינוך הייתם אוהבים את דעותיו:

17

למישהו שתקף אותו אמר פעם ג'ונסון:
אדוני, אשתך מעמידה פנים שהיא מנהלת בית זונות. וכל זה כדי להסתיר את העובדה שהיא סוחרת בסחורה גנובה.
בביוגרפיה מדבר בוזוול על עצמו בגוף שלישי והוא מביא בספר גם עלבונות שג'ונסון הטיח בו. פעם הוא אמר לו: "אדוני, יש לך רק שני נושאים: אתה עצמך ואני. מאסתי בשניהם".
בוזוול גם לא צנזר בספר תיאורים מביכים של ג'ונסון, למשל:

18

כשמת סמיואל ג'ונסון והחל המירוץ לתעד את חייו, הציע ג'נטלמן אחד בשם סואם גנ'ינס ב"מגזין הג'נטלמנים" כתובת למצבתו של ג'ונסון:

188

ג'ורג' ברנרד שואו, ה-WIT של המאות ה-19 וה-20, נשאל פעם על הדמיון ביניהם והשיב:
"אני לא בזבזתי את חיי בהתרועעות עם גמדים ספרותיים בפאבים כפי שג'ונסון עשה, כאשר היה אמור לזעזע את אנגליה ברעם רוחו".

19

אני מניח שאתם סבורים שדעתי דומה לדעתם של ג'נינס ושו, ולמרות שיש מידה של צדק בסברה הזאת, אני ממליץ בחום לבקר בבית ג'ונסון בלונדון, אחד המוסדות המרתקים שאפשר לבקר בהם כדי להבין את חיי החברה הספרותית והאינטלקטואלית בתקופה הג'ורג'יאנית.
הבית וכיכר גוף (Gough) הנפלאה עם הפסל המקסים של הודג', החתול של ג'ונסון שיושב על המילון ואוכל צדפות, שומרים על היופי של פעם שכעת הוא מוקף בהמון מבנים מודרניים.

20

את הביקור תסיימו כמובן כמה מטרים משם בפאב המעניין ביותר בלונדון "יה אולד צ'שייר צ'יז" - Ye Olde Cheshire Cheese.

21

בספר "תולעת המשי" שכתבה ג'.ק. רולינג בשם העט הגברי שבחרה, רוברט גלבריית', קובעת נינה לאסלס פגישה עם הבלש קורמורן בפאב הזה. "אני יודעת", אומרת נינה "שזה נדוש. אבל אני אוהבת את המקום הזה".
גם אני.
וזה למרות שאין שם "גיניס" ואפילו סטרייק מזמין "סמיואל סמית".
ולסיום, קריקטורה שעניינה המילון של ג'ונסון. אמנם אני ציירתי אותה, אבל הרעיון גנוב.

22

5 תגובות

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי שישי, 14 אוקטובר 2016 08:57 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    טוב שהתמהמהתי בקריאת הרשומה, ויצא שקראתי את תגובתו של גרבוז לפני כן. ובכן, מצויידת במבוא וברשומה השופעת הזו, נהניתי עד כלות.
    והנה למה-
    איורים של שפרד שאינני מכירה, הם תמיד סיבה לאושר גדול.
    ג'ונסון הwit הוא הגרבוז שלנו. מה חבל שאצלנו אין יחס נדיב כלפי witness, ואנו נותרים עם ההתבהמות והצחוקים המגעגעים ללא גירוי אינטלקטואלי.
    המעמדיות האנגלית, שמוכרת לי היטב, וזולגת מכל נקבובית ברשומה הזו איננה מתחסדת ואיננה מתיימרת לצעוד לעבר השוויון עד עצם היום הזה.
    ולך, דני, עם הידע השופע שמצליח לעורר בי געגועים ללונדון בכל רשומה שלך ולעורר רצון להכיר את גיבורי התרבות שאתה מכירם היטב - עונג צרוף!

  • לינק לתגובה אפרת שני, 10 אוקטובר 2016 07:36 נשלח על ידי אפרת

    כמו שכל בית צריך מרפסת,כל בנאדם צריך בוזוול.
    תודה דני,כרגיל,על כל הטוב הזה.

  • לינק לתגובה זקן עצוב ראשון, 09 אוקטובר 2016 16:48 נשלח על ידי זקן עצוב

    האם זה הוא שאמר שלהתווכח עם אישה זה כמו לקרוא עיתון נגד הרוח?

  • לינק לתגובה Motior ראשון, 09 אוקטובר 2016 06:54 נשלח על ידי Motior

    ללא ספק היה אדם שנון.
    וגזען,שוביניסט ומגעיל.
    אבל אני מניח שקשה לשפוט לפי הסאנדרטים של היום אנשים שחיו אז.

  • לינק לתגובה הדסה אחיטוב-הרטמן שבת, 08 אוקטובר 2016 22:26 נשלח על ידי הדסה אחיטוב-הרטמן

    תודה דני על פרק נוסף בהכרותנו את לונדון באמצעותך.
    . בין יתר הכישרונות שלך מצאנו שאתה כביכול מספר על נושא או אדם ותוך כדי כך אתה מצליח "להבריח" לתודעתנו, הקוראים ,הרבה הרבה מידע, להפגיש אותנו עם דמויות,מקומות ומצבים הקשורים לנושא , וכך כמו בפרסומת סמויה ,כך אתה מקנה לנו תמונה גדולה ומפורטת שבמרכזה הנושא או הדמות שבכותרת .
    נפלא לקרא וללמוד ממך ומי שהיה בלונדון, ללא ספק חי את
    הדברים באורח מוחשי למקרא דבריך . המשך בבקשה להעשירנו בדרך המרתקת שלך. דסי

כתוב תגובה

* - שדה חובה