מישהו מטפל בך?

סיפור שכתבתי בעבר לדבר אחר ולפני כמה שנים עשיתי ממנו ספר (כתוב ביד. לא הודפס) במיוחד ליום ההולדת של אבנר כץ.

01

אני כבר חמש שנים בדיכאון, ולמרות שהרואה חשבון שלי אומר שזה אופייני לדור שלי (אני בן 60), הייתי רוצה לצאת מזה ולהשלים עם עצמי.
אתמול, בדרך לספר, סיפר לי הנהג מונית על חבר שלו מאורוגוואי, שחזר בתשובה והמציא תרופה שמרפאה הכול. הנהג סיפר שהחבר הזה מתקשר עם רבי נחמן ממונטווידאו ושגם כתבו עליו באת.

02

בהתחלה זה נשמע לי קשקוש. כשרוצים לשקר אומרים מונטווידאו, אבל אחר כך תפסתי שזה אותו הנהג שמכר לפני שבועיים לחבר שלי יוסי את התרופה נגד פרוסטטה, ואני זוכר באופן עמום, שיוסי אמר עליו דברים טובים ושהוא נוסע איתו הרבה.
נכון שתא המטען שלו לא היה סטרילי, כי הוא גם מוכר זבל אורגני לגני ילדים, אבל קניתי שש כמוסות שעושה ההוא ממונטווידאו. הספר שלי צחק כשסיפרתי לו על הכמוסות, וכשניסיתי למכור לו שלוש הוא אמר שהוא אישית לא קונה אף פעם שום דבר מאנשים שהוא לא מכיר אישית, ושבכל אופן הוא שמח שיש התאוששות בענף המוניות. הוא הוסיף וסיפר על אישה אחת שמקבלת בריינס. הוא אומר שיום אחד התחילו כל העציצים שלה בבית לנבול וככה הייתה לה הארה והיא מתקשרת עם רוחות של גמדים מהמאה ה-18. "את כל הריפוי הזה היא עושה במוזיקה", סיפר הספר, וגילה לי שמאז שהוא גילה אותה, הוא זרק מהבית את כל המגנטים שמכר לו האיש שמנקה את המדרגות, והתחיל ללמוד כל שבוע דף גמרא באינטרנט.

03

קבעתי איתה פגישה בטלפון והתחייבתי להביא דיסק אחד שאני אוהב ודיסק אחד שאני שונא ולא להחזיק מתכת בכיסים. כשיצאתי מהספר עברתי אצל מוכר הירקות בבן יהודה. מאז הסיפור הזה על טג'יקיסטאן, אני לא נוטה להקשיב לעצות שלו, אבל הוא עצר אותי ואמר שהתספורת שלי מחורבנת ושבכלל בזמן האחרון הוא אמר לאשתו שהוא מודאג בגללי. למרות שאשתו הוזכרה, לא נגעתי בפרשת טג'יקיסטאן כדי לא לפתוח פצעים ישנים. זה היה לפני שש שנים, כשיאיר בני הבינוני, נזקק לניתוח מוח דחוף.

04

ואז סיפר לי הירקן שלאשתו יש בן דוד בטג'יקיסטאן, שהיה שמש בפנימייה של בנות עד לפני חצי שנה ואז הייתה לו הארה והוא התחיל לנתח מוח בשיטת דב בער מברדיצ'עב, והיום גדולי עולם עומדים אצלו בתור. "מה אכפת לך", הוא אמר לי אז, "אם לא יועיל לא יזיק".

05

במקרה הפרטי שלנו זה באמת לא הועיל, ויאיר, שהוא כעת צמח בדיכאון, שוכב היום במוסד פרטי בדרום טג'יקיסטאן, בעיר שאני אפילו לא יודע איך מבטאים את השם שלה.
לכן, כשהוא הציע לי את "שיטת לקרדה" לא גיליתי פתיחות, אבל הוא אמר שמה כבר יכול להזיק כשעשרים-שלושים איש מתכנסים יחד, כל אחד עם מאה גרם לקרדה באוזן ולומדים להקשיב אחד לשני.

06

"כמה זה עולה"? שאלתי.
"העגבניות שש שקל והחצילים שבע".
"לא" אמרתי, "הסדנה".
אל תגיד סדנה, אמר הירקן. אצלנו המילה סדנה היא מילה גסה. סדנאות עושים כולם, אצלנו זה נקרא פשוט "הקשבה", וזה לא עולה כלום חוץ מהלקרדה. תראה איזה לקרדה יפה. שישים שקל מאה גרם, תשתגע אם אני אספר לך מי קונה אצלי את הלקרדה.
קניתי שלוש מאות גרם. מאה לי, מאה לאשתי ומאה לבתיה הבת הקטנה שלנו, שהתחלקה על קימונו כשהלכה לקטוף פטריות ומאז היא נכה תשעים אחוז, ונראה לי שלא יזיק לה ללמוד להקשיב.

07

בדרך הביתה פגשתי את האיש שמנגן בכינור ליד המועדון של הזקנים (בעצם, אם לדייק, זה ויולה ולא כינור). נתתי לו שני שקלים והוא הרגיש מיד שאני בדיכאון.
"תזרוק את המגנטים המחורבנים שלך", הוא אמר לי בסוף הקטע של סאראסאטה "ותלך לזאת מיפו".

08

אמרתי לו שהייתי ושהיא מטפלת רק בנשים אז הוא אמר שאם אני רוצה אז בעלה הגראז'ניק מטפל בגברים ושרבנים עומדים אצלו בתור ושהוא מלא עד אוגוסט, שאז הוא מקבל באינטרקונטיננטל של ציריך.

09

"אז עכשיו תלך מפה", אמר הכנר בכעס. "אתה לא היחיד. יש לי עוד אנשים". ובאמת, מאחורי הסתדר תור קטן של איזה ארבעה-חמישה אנשים וביניהם ראיתי את הג'ינג'י ששוטף כלים אצל ירוחם הדייג. זה שנתן לי לפני חמש שנים את הבקבוק שתן דגים שהכניס אותי לדיכאון.

10

"צריך עוד בקבוק"? שאל הג'ינג'י. "לא" אמרתי בשקט וחנקתי אותו. מצד אחד הגיע לו, ומצד שני הגיע אמבולנס ולקח את הפגר. בדרך למעצר אמר לי השוטר: "אני יודע שפעלת מתוך דיכאון, אז שמע לי, בתא שש עשרה באבו כביר יושב ז'וז'ו הפולני, נין ונכד לרבי עקיבא מביאליסטוק, בעל שיקוי הפלא. זה האיש שניחש שש פעמים את הפרס הראשון בטוטו והוא יוציא אותך מזה. עומדים אצלו בתור. הוא אומנם סגור עד ספטמבר אבל אני אוכל לסדר לך תור עוד לפני שהוא משתחרר. לפני הפגישה איתו צריך לשתות את זה".

11

שמחתי להיווכח שגם בענף השיטור יש התאוששות, ואיך שנכנסתי לאבו כביר עם הבקבוק ביד ראיתי את החבר שלי יוסי בבגדי אסיר, זה יוסי שקנה מנהג המונית את התרופה לפרוסטטה.
"אהלן יוסי", אמרתי. "מה אתה עושה פה?"
"ששש..." לחש לי יוסי. "אני לא יוסי, אני ז'וז'ו".

12

13

6 תגובות

  • לינק לתגובה פיני חמישי, 20 אוקטובר 2016 01:44 נשלח על ידי פיני

    האמת היא שכל הדברים האלו ממש עוזרים (*), רק צריך להאמין באמת.
    ואם לא עזר לך, כנראה שפשוט לא האמנת מספיק (**)

    (*) עוזרים אם לא לך אז לזה שמכר לך.
    (**) יש לי לתת לך שיקוי לחיזוק האמונה, תמורת 100שח סודיים, תקבל ממני בקבוקון מים מהמקווה שרבי טבל בו לפני שהוא חטף שבץ.

  • לינק לתגובה זקן עצוב שני, 17 אוקטובר 2016 19:37 נשלח על ידי זקן עצוב

    זה הכל ענין של רמות ידע
    רופא רגיל לפעמים לא יודע את התשובות
    מרפא באמונה יודע את כל השאלות וכל התשובות אפילו לפני שהוא פוגש את החולה

  • לינק לתגובה motior שני, 17 אוקטובר 2016 19:36 נשלח על ידי motior

    מקסים והיה יכול להיות מאודמצחיק אם זה לא היה קרוב מדי למציאות מה שהופך את זה לקצת עצוב...

  • לינק לתגובה אפרת שני, 17 אוקטובר 2016 18:35 נשלח על ידי אפרת

    לא פעם ראשונה שאני קוראת את זה,ולא פעם ראשונה שאני מתפוצצת מצחוק בקול רם.
    מזה נובע ש:
    1- אני נהיית סנילית.
    2- זה נורא מצחיק,בפעם השניה יותר.
    3- מורה אחת לפסנתר[בטח שרוסיה,איזו שאלה] שכל נגן ויולה הוא בעצם כנר כושל.
    4- סעיף 3 לא קשור.

  • לינק לתגובה דבורה שני, 17 אוקטובר 2016 18:02 נשלח על ידי דבורה

    מאז ומתמיד הומור הוא התרופה הטובה ביותר וכשהוא גם מאוייר - אפשר להמריא
    תודה גדולה
    וברכות לאבנר כץ

  • לינק לתגובה גיי שני, 17 אוקטובר 2016 17:58 נשלח על ידי גיי

    עכשיו אולי תבין עם אילו בעיות אנו, הרופאים, נאלצים להתמודד בשנים האחרונות, כשכל פציינט גורר לעזרתו גדודי מרפאים הגורמים לנו להיראות לעיתים פרימיטיביים באמצעי הריפוי המיושנים שלנו...

    טקסט מקסים שצריך להילמד בכל פקולטה לרפואה...

כתוב תגובה

* - שדה חובה