חיפושית הזבל לוקחת את הילדים לראות אמנות מודרנית

בשנות ה-60 (של המאה ה-20 כמובן) פיטר וג'יין היו הילדים הכי מפורסמים באנגליה.

01

השניים היו גיבורי סדרת הספרים של ליידי בירד, שזה היה הסמל שלה:

02

הספרים החלו לראות אור בשנת 1964 בהוצאת פינגווין, במטרה ללמד ילדים צעירים לקרוא.
כך הם נראו:

03

וכך נראתה כפולה:

04

הציורים תמיד בצד ימין, הטקסט משמאל והמילים הנלמדות למטה.
האיורים היו בסגנון ריאליסטי ותמים עם אווירה של שנות ה-50. ציירו אותם מאיירים שונים, אבל הקפידו שפיטר וג'יין יהיו דומים בכל הספרים.
ספרי "ליידיבירד" זכו להצלחה עצומה. עד שההוצאה הפסיקה את הפעילות, בשנת 2012, נמכרו יותר מ-80 מליון עותקים בכל העולם.

וזוהי מרים אליה, גיבורת הרשומה הזאת:

05

מדובר בצעירה לונדונית ממוצא יהודי, סטנדאפיסטית וכותבת קומדיות, בוגרת אקדמיה לאמנות.
חלק ממה שכתבה עשתה בשיתוף פעולה עם אחיה עזרא.
אליה אינה רואה הבדל בין אמנות וכתיבה קומית, ובעיקר היא מנסה לא להיתקע בסגנון מסוים.
כשנשאלה על יהדותה בראיון ל"ג'ואיש כרוניקל", אמרה: "כשהרומאים פלשו לבית המקדש שלנו, הם שאלו: 'איה אלוהיכם?' והיהודים ענו: 'יש לנו רק ספרים'. אז אולי היהודים הם האמנים הקונספטואלים הראשונים.
מילדותה היה לה אוסף של ספרי ליידי בירד" ויום אחד היא החליטה להשתמש בפורמט הזה כדי ליצור סאטירה על אמנות פלסטית מודרנית.
מי שעוסק בסאטירה יודע שפרודיה היא כלי נוח לשימוש. אפשר לחלק פרודיה לשני סוגים. האחד הוא פרודיה פשוטה, שנושא הלעג או הסאטירה הוא המקור שהפרודיה מגחכת אותו.
השני, וזה מה שמרים עושה, הוא שימוש בפרודיה שבא לתקוף משהו שלא קשור ליצירה המקורית.
מרים אליה הוציאה ספר במהדורה מצומצמת שבו פיטר וג'יין נלקחים על ידי אמם לביקור בגלריה של אמנות עכשווית.
היא אפילו עשתה קולאז'ים שבהם עשתה שימוש באיורים המקוריים.
ואז קיבלה טלפון מהוצאת פינגווין. הם טענו שהספר מהווה הפרת זכויות. הם התירו לה למכור את הספרים במשך חודש כדי לכסות את העלויות, אבל כל מה שלא תצליח למכור במשך חודש, יהיה עליה להשמיד.
בהמשך מרים אליה נאלצה לשנות כמה פרטים. הלוגו של פרת משה רבנו הוחלף בחיפושית זבל.

06

ובמקום פיטר וג'יין, היא קראה לילדים סוזן וג'ון. אבל הפורמט ואופי הספר נשארו דומים.
הנה העטיפה:

07

לפני שאני מציג לכם דפים נבחרים מהספר, אני חייב להפנות את תשומת לבכם לכך שהלעג של אליה לא כוון דווקא ליצירות עצמן אלא לדרך הפשטנית של ההסברים. לכן הרעיון שמדובר בילדים הוא חכם מאוד, כי אליה מעמתת את התמימים האלה כביכול מול דברים חזותיים בוטים מצד אחד ומול ההסברים הפשטניים שהפכו להיות ממש סגנון כשמדובר בהנגשת אמנות עכשווית. את זה מייצגת כמובן האימא, הגיבורה המטומטמת של הספר.
למה בחרה מרים דווקא באימא ולא באבא - תשאלו אותה.
אני חייב תודה לאיירין וייז, ידידה, מאיירת ומדריכה בספריה הבריטית ששלחה לי את הספר הזה.
הנה כמה כפולות מתוך הספר:

08

09

10

11

 12

13

 14

15

16

ההצלחה של אליה, גם בזכות התביעה של פינגווין, היא עצומה. "הרבה מעבר לציפיות שלי", היא אמרה.
אבל בעקבות הספר הזה קרה עוד משהו מעניין.
הוצאת פינגווין החלה להוציא גם היא ספרי פרודיה בפורמט של ליידיבירד ובינתיים לא נראה שהם מצליחים.
זה ספר על דייטינג בהוצאת פינגווין:

17

וזה על האנגאובר:

18

וזאת העטיפה לספר על היפסטרים:

19

והנה כפולה מתוכו:

20

מרים אליה כמובן מאשימה את פינגווין שהם גנבו לה את הרעיון ובתגובה הוציאה לאור את הספר הזה:

21

אנו תובעים אמנית - מדריך חיפושית הזבל להפחדה על ידי תאגידים לגילאי 5+.

4 תגובות

  • לינק לתגובה אפרת שני, 24 אוקטובר 2016 11:32 נשלח על ידי אפרת

    איזה כיף זה! מרים אליהמוציאה את האויר מהבלון הנפוח של ה"שיח הפוסט מודרניסטי".
    להיווכח שפעם חשבו ככה,דיברו ככה,כמו פיטר וג'יין והעולם שלהם,זה שווה ערך לפגישה עם חייזרים.
    תודה ,כמו תמיד,על הרחבת האופקים שאתה עושה לנו כל פוסט כזה.

  • לינק לתגובה עמירם גונן-גוטלבסקי ראשון, 23 אוקטובר 2016 19:14 נשלח על ידי עמירם גונן-גוטלבסקי

    מצאה חן בעיניי חכמת הזבל של החיפושית, בייחוד על מצב הציביליזציה בימים טרומפים אלה.

  • לינק לתגובה motior ראשון, 23 אוקטובר 2016 15:23 נשלח על ידי motior

    כל העניין מוזר מאוד... אני עדיין לא בטוח אם הוא גם משעשע

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי ראשון, 23 אוקטובר 2016 14:19 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    מאלף!
    מרים איליה מאד אנגליה בהעזה לשחוט פרות קדושות ובהתרסה האירונית. לא ידעתי עליה דבר, מה ששלח אותי לגוגל לתהות על מעשיה.
    מעניין איך הציבור הצדקני מקבל את ספריה הפרובוקטיביים.

כתוב תגובה

* - שדה חובה