רוברט לואיס סטיבנסון. בין טוב לרע

בכל פעם שאני מגיע בלונדון לגבעה שנקראת מאונט ורנון בשכונת המסטד, לבית מספר 7 שנקרא אברנתי (Abernathy) אני מרגיש קשר כמעט אישי למי שגר שם תקופה קצרה, וכוונתי לרוברט לואיס סטיבנסון, סופר נפלא שאהוב עלי במיוחד, ואחד האישים שאם אחליף את ה-"ך" של "שאני מעריך" ב-"ץ" - לא תהיה בכך שום הגזמה.

10

את הרשימה הזאת אני כותב לאחר שאבנר כץ ידידי הראה לי ספר נפלא:

01

ואני מקדיש את הרשימה לאבנר, שבזכותו התברר לי שסטיבנסון היה גם מאייר, ובעיקר בטכניקת חיתוך עץ.

02

03

04

05

06

07

אבנר כץ עצמו עשה במשך הקריירה שלו חיתוכי עץ רבים, וזאת בין השאר מכיוון שהיה תלמידם של יעקב שטיינהרדט ויעקב פינס. הנה כמה חיתוכי עץ של אבנר:

08

081

09

אגב, שלוש התמונות הללו הן צילומים של העץ עצמו כפי שהוצג בתערוכתו במוזיאון תל אביב בשנת 2013.
בילדותי ובנעורי קראתי כמו כולם את אי המטמון, את גונוב גונבתי (איזה תרגום יפה ל Kidnap) ואת האדון מבאלאנטרי. אבל דווקא לא היצירות האלה הן שגרמו לי להעמיד את סטיבנסון בשורה הראשונה של הסופרים האהובים עלי.
הרשימות שלי אינן עוסקות בחיי האישים עליהם אני כותב, אבל אי אפשר שלא להזכיר שסטיבנסון סבל מילדותו ממחלת ריאות ומת בגיל 44, כתב את רוב סיפוריו במיטה ולמרות זאת מעטים הסופרים שבחייהם חוו הרפתקאות כמו האיש הזה.

זהו רישום שעשיתי על פי צילום מפורסם שלו:

11

חלק מהחוקרים טוענים שריבוי המסעות של סטיבנסון היו בעצם חיפוש אחרי אקלים שיהיה ידידותי לריאותיו הפגועות. ייתכן. אבל לי קשה להאמין שבגיל 27 הוא בחר לחפש מזור לריאותיו דווקא ברכיבה של 200 ק"מ על חמור בסוון.
סטיבנסון הקפיד לומר שתמיד, בכל הנסיעות שלו, לא היעד היה המטרה אלא הדרך.
במשך השנים שעברו מאז שסטיבנסון אמר את זה, המשפט הזה צוטט באופן אינפלציוני, בעיקר על ידי אנשים שנחשבים בחברה שלנו ל"לוזרים". מסמני המטרות הם עדיין גיבורי העל של רובנו. סטיבנסון הנוסע, כבש את לבי בין השאר כשאמר: "אין ארצות זרות. אתה, הנוסע בהן, הוא הזר".
אחד הסיפורים של סטיבנסון שאני מגלגל בהם חזור וגלגל הוא כמובן היהלום של הרהג'ה, ובאופן אסוציאטיבי בכל פעם שאני מדפדף או קורא בו אני לא יכול שלא לחשוב על נחום גוטמן, שבספר חמור שכולו תכלת (שכמובן מזכיר מיד גם את המסע בחמור של סטיבנסון) יש עלילה ששמה קורות עין המוות שגם היא נתפרת בעקבות גלגוליו של יהלום מפורסם.

12

אם יעמוד לי כוחי אעשה פעם תרגום חדש ל-היהלום של הרהג'ה, ואוסיף לו הערות ואיורים כפי שעשיתי בעבר לשלושה בסירה אחת.
אבל הסיפור האהוב עלי ביותר מבין סיפורי ההרפתקאות של סטיבנסון הוא סיפור מוכר פחות. מדובר בביתן על הדשא . יום אחד אקדיש לו רשימה נפרדת. הפעם אני רק רוצה לשרטט בכמה משפטים את הסיטואציה שאליה מוביל סטיבנסון את גיבוריו, שבעיני היא נפלאה בדקויותיה.
שני בחורים (די מוצלחים), שאחד מהם הוא המספר, שאוהבים אותה בחורה, נמצאים איתה ועם אביה בביתן שעליו צרים אנשי מאפיה איטלקים שרוצים להרוג את אביה הזקן של הבחורה. האב הוא פושע על, ושני הבחורים מגינים עליו רק בגלל אהבתם לבתו, וכל זאת בסיטואציה חסרת סיכוי.

13

14

כשאני קורא שוב את מה שכתבתי כאן אני בטוח שלא הצלחתי לשכנע אתכם כמה נפלא הסיפור הזה, אבל תאמינו לי הוא שווה קריאה. בעברית, למיטב ידיעתי, הודפס הסיפור הזה רק פעם אחת בספר וזה היה בספר בהוצאת ספרי זהב.

15

זאת הזדמנות להצדיע להוצאה הזאת, שזה היה סמלה:

16

לצערי לא הצלחתי למצוא פרטים על ההוצאה. מתוך הזיכרון אני מעלה כמה ספרים (כולם מתורגמים, שזה היה הקו הכי ברור של ההוצאה) שיצאו ב"ספרי זהב": קנדיד של וולטיר (ונדמה לי שהיה גם ספר נוסף של וולטיר), תולדות האישים של פלוטרך, המהפכה הצרפתית של קרלייל (תזכירו לי לכתוב יום אחד על קרלייל), סיפורים של אוסקר ויילד, ונדמה לי שגם סיפורים של אדגר אלן פו.
אשמח אם מישהו מקוראי יודע פרטים על ההוצאה החביבה הזאת. האם אני צודק שבעליה היה איש הלח"י מתי שמואלביץ?
מלבד אי המטמון, היצירה המצוטטת ביותר של סטיבנסון היא כמובן המקרה המוזר של דר' ג'קיל ומר הייד.
מי שהלך איתי בלונדון זוכר בוודאי כמה מקומות בסוהו ובמרילבון שבהם מתרחשת חלק מעלילת הסיפור החשוב הזה.
ניסיונו של סטיבנסון לעמת את הטוב עם הרע לא מתחיל בסיפור הזה, אלא בנובלה קצרה בשם מארקהיים שנכתבה כשנה או שנתיים לפני ג'קיל והייד. גם מארקהיים, בתרגומו של שמעון תרסי, פורסם בספר של ספריית זהב שכל כך אהוב עלי.
בחיפוש באינטרנט גיליתי שהוא הופיע בתרגום לעברית פעם גם בחוברת בלי פאניקה.
בחרתי בסיפור הזה כמייצג את סטיבנסון, כי הוא אהוב עלי וכי אני רציתי להכין לו במיוחד לרשומה הזאת כמה איורים, ולהביא גם כמה איורים שעשו אחרים.
בערב חג המולד נכנס מארקהיים לחנות (מעין חנות של משכונאי) לכאורה כדי לקנות מתנה לאשתו, אבל כבר אחרי כמה עמודים מתברר לנו שהוא בא לרצוח ולשדוד. הוא רוצח את בעל החנות, וכשהוא משוטט שם כדי לחפש מה לקחת, מופיעה מולו דמות מסתורית (כן, ניחשתם, זה הוא עצמו כמובן). בין השניים מתפתח דו שיח, שבו מנסה האני השני לשכנע את מרקהיים לנקוט כל מיני צעדים כדי שלא ייתפס. כלומר הזר בסיפור מייצג את הצד הרע, ואילו מארקהיים הרוצח מתברר להיות הצד הטוב... ובמשפט האחרון מסגיר מארקהיים את עצמו.
החוקרים משווים את מארקהיים להחטא ועונשו של דוסטויבסקי שנכתב כעשר שנים קודם לכן. סטיבנסון מעולם לא אישר ולא הכחיש שהוא קרא את החטא ועונשו.
הנה איור למארקהיים של לינד וורד, מאייר אמריקאי שחי בין השנים 1985-1905:

17

האיור הבא הוא של מייקל פורמן, מאייר אנגלי בן זמננו, משוגע לצבעי מים:

18

והנה שני איורים שלי לסיפור הזה:

19

20

מכל סופרי המאה ה-19, סטיבנסון בלט בעניין הרב שגילה בכתיבה לילדים. הוא נמצא ממש בפרשת הדרכים שבה מתחילה התופעה שנקראת "ספרות ילדים" לקבל מקום מיוחד על המדפים.
סטיבנסון לא רק כתב לילדים אלא כתב גם כמה מאמרים על ילדים, שבהם הציג את התיאוריה שלו על מה שמכונה "דמיון".
מבוגרים, הוא אמר, יכולים להסתדר עם דמיון אבסטרקטי ולהזות מבלי לתמוך את ההזיות שלהם במעשים או בחפצים. ילדים, על פי משנתו, זקוקים לתמיכה של עשייה, תנועה, לבוש וחפצים. כיסא יכול להיות אוניה ומסרק יכול להיות חרב.
כמה עשרות שנים מאוחר יותר מביא אריך קסטנר תיאוריה כמעט הפוכה או אולי דווקא משלימה: "המבוגר", הוא אומר, "רואה בגזר העץ סתם גזר עץ ואילו הילד רוכב עליו והעץ הופך לסוס". כלומר, קסטנר רואה בחפץ את מה שמעורר את הדמיון אצל הילד.
"גן החרוזים לילד", שבתרגום העברי של משה זינגר (הנעמי) נקרא "גן השירים לילד", נקרא עד היום בעיקר באנגליה כספר ילדים אהוב.
הנה שירו הידוע של סטיבנסון - ילדים טובים ורעים:

21

בשלושת הבתים הראשונים, אותם לא טרחתי לתרגם, הוא מדבר על מעלותיהם של הילדים הטובים. הנה תרגום חופשי של שני הבתים האחרונים:

אבל הילדים האכזרים והבלתי צייתנים,

ואלה שאוכלים בצורה מוגזמת -

אל להם לקוות לתהילה.

הסיפור שלהם שונה לגמרי!

 

ילדים רעים ותינוקות בכיינים,

כולם גדלים כאווזים ושוטים,

וככל שהם גדלים, תמיד יהיו שנואים

בעיני האחייניות והאחיינים.

כן... כן... הוא בכל זאת היה בריטי ויקטוריאני, ויש להודות לקדמה על כך שהיום לא היו כותבים שיר כזה. ועם זאת יש שני אוליִים: א. אולי זה נכתב באירוניה, ו-ב. אולי דווקא חבל שהיום לא כותבים ככה.
לקראת סיום הרשומה המאוד חלקית הזאת, הנה משפט של סטיבנסון שהייתי שמח שתזכרו:

"השקרים הכי אכזריים נאמרים בשתיקה"

ועוד משהו, שאמר האיש שטען שבכל המסעות שערך, הדבר הטוב ביותר שהיה יכול למצוא זה חבר אמיתי: " אתה יכול לתת גם ללא אהבה, אבל אין אהבה ללא נתינה ".
האיור האחרון הוא של נ.ק. ואיית לספר אי המטמון, והוא מעין הקדמה לרשומה הבאה, שבה אספר על קורותיה של משפחת ואיית.

22

5 תגובות

  • לינק לתגובה ברק שישי, 18 נובמבר 2016 14:36 נשלח על ידי ברק

    ילדים, הו כה קטנים
    עם עצמות רצוץ קנים
    אם רק לגדול אל רום והוד
    נסו מעדנות לצעוד

    טפחו שלווה ואף תבונה
    שבעות רצון מהתזונה
    ודרך כל מפחיים
    היו תמימים והגונים

    רנת הלב ומאור פנים
    משחק עליז בינות שיחים
    ברא כך מקדמת דנא
    רבנא ומלכיא

  • לינק לתגובה אדיבה גפן שני, 14 נובמבר 2016 23:27 נשלח על ידי אדיבה גפן

    ושוב תודות לך על פיסות העושר

  • לינק לתגובה אפרת שבת, 12 נובמבר 2016 11:18 נשלח על ידי אפרת

    אי המטמון ,בטח אחד הספרים הכי משפיעים על דורות של ילדים,ודוקטור ג'קיל ומיסטר הייד.
    ואבנר כץ שהיה המורה שלי לאיור לפני שנים באוניברסיטת חיפה,לא דיבר הרבה אבל כשדיבר אמר בדיוק מה שצריך ובדיוק איך שצריך כמו מנתח מח.
    שאלה קטנה- את "מרקהיים" צירפת בלינק לטקסט המקורי,מאפשר לקרוא.
    את "הצריף על הדשא " בקישור ליוטיוב עם קול של ספרנית שקוראת את הטקסט,לוקח לה שעתיים. יש סיבה?
    תודה ,כרגיל,על הטוב שאתה מרעיף על קוראיך ועל הדריכה על היבלות באמירות האגביות :" מי שטייל איתי בלונדון יודע שכך וכך....."
    לא כל קוראיך טיילו איתך בלונדון.
    או טיילו בלונדון.
    או טיילו.:]

  • לינק לתגובה עמירם גוטלבסקי חמישי, 10 נובמבר 2016 23:59 נשלח על ידי עמירם גוטלבסקי

    מרגש ללמוד ש RLS היה גם מאייר מחונן ושלט בחיתוך עץ.
    אהבתי את האיורים שבעבות הסיפור-המאיר הנ"ל של אחד המכונה דני קרמן 2016 ונעשו ברוח חיתוך העץ.
    גם התרגום לעברית של אותו איש מרענן אבל מה יש לו מהא הידיעה? האם לא יותר מוזיקלי-שירי כך:
    אבל ילדים אכזרים ובלתי צייתנים, ולא הילדים האכזרים וגו'
    ואלה שאוכלים בצורה מוגזמת -
    אל להם לקוות לתהילה.
    הסיפור שלהם שונה לגמרי!

    ילדים רעים ותינוקות בכיינים,
    כולם גדלים כאווזים ושוטים,
    וככל שהם גדלים, תמיד יהיו שנואים
    בעיני אחייניות ואחיינים. ולא האחייניות והאחיינים

  • לינק לתגובה Motior חמישי, 10 נובמבר 2016 06:47 נשלח על ידי Motior

    תודה על המידע המעניין. למדתי הרבה דברים חדשים על סטיבנסון שגורמים לי להעריך אותו יותר

כתוב תגובה

* - שדה חובה