שושלת ואייֶת

את הרשומה האחרונה, על רוברט לואיס סטיבנסון, סיימתי באיור של וָאייֶת לספר אי המטמון. והפעם על ואיית ומשפחתו:
המקרה של משפחת ואיית אין טוב ממנו להבין את המתח הקיים בין איור לציור, נושא שעולה לא מעט ברשימות שלי.
כדי להבין את הרקע עליו צמח ניואל קונברס ואיית, אבי המשפחה (1945-1882), כדאי אולי להגיד כמה מילים על מאייר שקדם לו ושהיה המורה שלו - הווארד פָּייל, שיש המכנים אותו אבי האיור האמריקאי.

01

מי שמכיר מעט את ההיסטוריה של האיור לא יתפלא שבטבורו היה פייל קשור לאיור האנגלי ואפילו להשפעות של הפרה-רפאליטים ולתנועה של ויליאם מוריס.
וגם האנגלים, שלא כל כך האמינו שבאמריקה בכלל יודעים לאייר, העריכו אותו מאוד.
הנה כמה איורים שלו:

03

04

05

לתואר "אבי האיור האמריקאי" הוא זכה דווקא בזכות היותו המורה הגדול של מאיירים אמריקאים רבים, ביניהם הגיבור הנוכחי שלנו, ניואל קונורס ואיית, שהיה תלמידו המובהק.
הנה כך נראה ואיית בעיני:

06

הנה דיוקן עצמי של נ.ק.ו משנת 1913, כשהיה בן 31:

07

בני משפחתו, שעל חלק מהם תקראו עוד מעט, העריצו את דמותו, שבעיניהם נראתה מין ענק מיתולוגי, לבוש במכנסיים מוכתמות בצבע, חבוש כובע בוקרים, ומשלב בתוכו טוב לב ומזג חם ומתפרץ.
המומחים ליצירתו ואישיותו של ואיית תיארו אותו כשני אנשים שנאבקים בתוך שק: אינטלקטואל ורומנטיקן; מצד אחד מאייר שמתייחס לטקסט, ומצד שני מחפש כל הזמן את חופש היצירה. בניגוד למורה שלו פייל, שהיה מכור ממש לפרטים, ואיית בחר להדגיש דרמטיות באיורים שלו על ידי תנועה, בדרך כלל של דמות אחת או שתיים.
השוו את איור הסצנה הזאת מתוך רובין הוד לאיור של פייל לאותה הסצנה (מתחתיו):

08

02

הרקע כאן הוא שחקן ראשי, כמעט כמו הדמויות עצמן.

09

10

11

ההצלחה תפסה אותו בגיל צעיר, והעובדה שדי מהר הקיף עצמו בבית יפה, במשרתים ובמכוניות מפוארות, הביאה לכך שהוא המשיך באיור שהאמריקאים כל כך אהבו ולא פנה ליצירה חופשית שלה הטיף כל ימיו, בעיקר לצאצאיו.
ומשהו על צאצאיו:
כל חמשת הילדים שנראים כאן בצילום עם אמם היו יצירתיים מאוד:

12

הידוע מכולם, שפרסומו עולה על זה של אביו, היה אנדרו:

13

נ.ק. ואיית השקיע הרבה בחינוך ילדיו, ויותר מכולם באנדרו, שהיה לדעתו רגיש מדי. רק שבועיים בילה אנדרו בבית ספר רגיל, וגם לא למד אמנות בשום קולג'. "אף צייר רציני", אמר אביו, "לא יצא משום קולג'".
נ.ק. נהג לומר שכל האנשים הדגולים, למשל תורו, גיתה, אמרסון, טולסטוי, קיטס, פרוסט, באך ואחרים, הבינו שלתוצאות אין חשיבות אלא רק לדרך ולעשייה. הוא לעג למי שיוצרים רק כדי להרשים את הקהל. "הם לא יודעים מה הם מפסידים", אמר. "לי עצמי אין כל מחשבות על התוצאה כשאני יוצר".
ואת זה אמר האיש שגם טען פעם ש"רוב חייו היו הזניה".
למרות שאנדרו היה תלמיד טוב וצייתן, גישתו לאמנות, ודווקא בהשפעת אביו המאייר, הייתה שונה - הוא נחשב כמי שבהחלט כיוון לדעת הקהל. הוא גדל להיות אמן, והאיורים היחידים שלו נעשו בגיל צעיר והודפסו תחת שמו של אביו.
מאוחר יותר יסווגו המומחים לאמנות גם אותו כמאייר, בעיקר כסימון של גנאי. אבל אם אביו קנה את תהילתו בדרמות היסטוריות וספרותיות, אנדרו מפורסם עד היום בעיקר בגלל שהתרכז בציור הסביבה הקרובה.
הציור הזה, עולמה של כריסטינה הוא כמעט המונה ליזה של הציור האמריקאי:

14

כריסטינה למי שלא זוכר היא כריסטינה אולסון, שכנתו של אנדרו, שהייתה חולת פוליו ומשותקת, ובילתה את רוב זמנה בבית שאליו היא משקיפה בציור.
אני מניח שלא תופתעו שהבית הזה של האולסונים הוא היום חלק ממוזיאון פראנסוורת. יש משהו יותר אמריקאי מזה?
זאת ההזדמנות להפנות אתכם ליוטיוב, לכתבה בת שעה שעשה מייקל פיילין הנפלא בעקבות אנדרו ואיית.
בשנת 1945 נהרג נ.ק. ואיית בתאונה ביחד עם נכדו, כשהרכב שלהם נעצר על פסי רכבת, והרכבת דרסה את שניהם. הדבר הזה קירב עוד יותר את אנדרו לאביו במובן הגיאוגרפי, כלומר גרם לו להתרכז בציור הסביבה שאביו חי ומת בה.

15

16

חדי העין יבחינו שבמובן מסוים אנדרו המשיך את תפיסת עולמו הציורית של אביו, בעיקר בחשיבות של הרקע ובקשר של דמות או כמה דמויות לרקע.

17

18

כמו שזה קורה לפעמים, דווקא משפחה שחיה בבועה אמנותית הדוקה כל כך לא מוכנה לקבל את הזרמים המתקדמים באמנות.
אל תשכחו שציירים ששינו את פני האמנות האמריקאית בתקופה ההיא כמו ג'קסון פולוק, מארק רותקו, דה קוניג וגורקי, היו מבוגרים מאנדרו ואיית בעשר שנים.
גם האירוע או השערורייה זוטא, שאכנה אותה "השערוריה של הלגה טסטורף", אופיינית מאוד לאמנים שנחשבים לשמרנים.
אנדרו ואיית פגש את הלגה טסטורף בשנת 1971, ובמשך 15 שנה צייר אותה בעירום וזאת מבלי שבעלה של הלגה ואשתו של אנדרו ידעו.

19

הוא הכין 45 ציורים ו-200 רישומים של הלגה.
רק בשנת 1986, 13 שנים לפני מותו של אנדרו, נתגלו העבודות האלה ונרכשו על ידי מיליונר בשם א.ב. אנדרוס.

20

21

העבודות הוצגו במוזיאונים רבים כולל ב"נשיונל גלרי". בוושינגטון רבים ראו בזה אירוע טראומטי למוזיאון.
לאחר שעברה הסערה מכר אנדרוס את כל האוסף לחברה יפנית.
וכאן אני מגיע למעמדו של ואיית באמנות האמריקאית.
גם על ציורים ריאליסטים שנעשים בימינו תמיד אפשר להגיד (וגם אומרים) שיש בהם גם תוכן סימבולי וגם אבסטרקט סמוי וגם מינימליזם וקונספט, וכל מה שהביאה האמנות במאה ה-20, ולכן אין להאשים אותם בשמרנות.
האם זה באמת כך לגבי אנדרו ואיית?
ובכן, יש מספיק מומחים לאמנות שחלק יגידו שהוא אמן חשוב ואחרים שיאשימו אותו בניסיון לעצור את הקדמה.
אין ספק שרוב האמריקאים (כשמדובר בקהל הרחב) רץ לתערוכות שלו.
אבל הקשר הריאליסטי לטבע, בהשפעת תורו ונ.ק. ואיית, לא נגמר אצל אנדרו.
לאנדרו, שמת בשנת 2009, יש בן בשם ג'יימי ואיית, יליד 1945, שממשיך את המסורת המשפחתית ונחשב לאמן מצליח באמריקה היום.

22

כבר בגיל 19 הייתה לג'יימי תערוכת יחיד בניו יורק, והוא מכהן בכל מיני תפקידים במועצה הלאומית לאמנות.
גם הוא בתורו גדל כאמן אצל אביו, ממש כפי שזה למד אצל אביו שלו. הוא קנה גם פרסום מסוים כשצייר את הפורטרט הידוע של ג'ון קנדי:

23

ולמי שרוצה לדעת איך ממשיך ג'יימי את דרכם של סבו ואביו, הנה כמה עבודות:

24

25

7 תגובות

  • לינק לתגובה תמר אלידע שבת, 03 דצמבר 2016 15:24 נשלח על ידי תמר אלידע

    הי דני, הכתבה על משפחת וויאת' שאבה אותי. מעניין ומחכים. תודה!

  • לינק לתגובה שמוליק בדאור רביעי, 30 נובמבר 2016 12:00 נשלח על ידי שמוליק בדאור

    יה אללה, דני!
    אקראית פגשתי את הבלוג שלך והשתקעתי בו בשקיקה!
    יישר כוייעח!!!!

  • לינק לתגובה אפרת חמישי, 17 נובמבר 2016 10:06 נשלח על ידי אפרת

    תענוג לקרוא אותך,כמו תמיד,הידע ,הניתוח וצורת ההגשה עושים חוויה מושלמת.

    עולמה של כריסטינה הוא באמת המונה ליזה של האמריקאים.,זו ההגדרה הכי טובה שקראתי לציור הזה.
    וכל כך הרבה דברים לא ידעתי שאעמוד פה בשקט בפינה.
    תודה על כל הטוב שאתה מרעיף עלינו. אתה מתנה :}

  • לינק לתגובה זקן עצוב חמישי, 17 נובמבר 2016 05:30 נשלח על ידי זקן עצוב

    ככל שאני מתעניין יותר אני מבין פחות:
    קודם כל, מה ההבדל בין מאייר לצייר?
    מדוע מי שיצייר היום כמו רמברנט אינו גאון כמו רמברנט?
    למה מתפעלים מאומנות פרימיטיווית אפריקנית שחורה ולא מתפעלים מאומנות פרימיטיווית צפון אמריקאית לבנה?
    במאה שנים של תקשורת איך אפשר להמשיך לסווג אומנות לפי לאום ולא לפי איכות?
    כשביטויי אומנות משתנים כל הזמן איזה משמעות יש למילים כמו טוב ורע?
    ואחרון חביב, למה לכל חפץ ביקום יש תאריך תפוגה ורק יצירות אמנות כולל הרעות חיות לנצח?

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי רביעי, 16 נובמבר 2016 15:35 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    וואו, דני, זו רשימה מרתקת ממש. משפחת האמנים האמריקאית הזו בלווי האיורים והציורים כבשו את ליבי.
    מבחינה אגוצנטרית אני שמחה שהם עצרו את הקידמה באמנות, כי סגנונם קסום בעיניי עשרת מונים מהאמנות בת זמננו.
    החכמתי ונכבשתי בסיפור המשפחה שהורחב בסרטון היו-טיוב עם מיעקל פיילין. נ פ ל א!!!!

  • לינק לתגובה Motior רביעי, 16 נובמבר 2016 14:53 נשלח על ידי Motior

    תודה על המידע המעניין. למדתי הרבה

  • לינק לתגובה אדיבה גפן רביעי, 16 נובמבר 2016 14:06 נשלח על ידי אדיבה גפן

    תודה דני
    שאני צוברת נכסים בזכותך

    שפע כזה...

כתוב תגובה

* - שדה חובה