הצד המפחיד של סאקי

כפי שכתבתי פה לא אחת, אני מאוד אוהב את הסופר סאקי (ה.ה. מונרו).
עד כה פרסמתי פה באתר שלושה סיפורים שלו שתרגמתי, וגם סקירה על דמותו ועל חייו:
הטיגריס של גברת פקלטייד
מבוסס על סיפור אמיתי
מסיפורי סאקי אפשר ללמוד
היום אני מביא עוד סיפור אחד שתרגמתי ואיתו עוד כמה פרטים על האיש.
הפורטרטים שלהלן כבר היו כאן:

01

02

כשהסתיימה המאה ה-19 ואיתה התקופה המכונה הוויקטוריאנית, הספרים "אליס בארץ הפלאות" ו"אליס בארץ המראה" נחשבו כבר לקלאסיקה. ואז עלה במוחם של הקטור יו מונרו (שעדיין לא קרא לעצמו סאקי) וקריקטוריסט ומאייר פופולארי בשם פרנסיס קארות'רס גולד (Francis Carruthers Gould) הרעיון להשתמש בדמויות של לואיס קרול ולעשות איתן טור סאטירי פוליטי שיבקר בעיקר את הפרלמנט. מונרו אימץ לעצמו את השם סאקי, שיהיה שם העט שלו עד מותו.
הרעיון היה שבטקסט לא הוזכרו שמות הפוליטיקאים, והקורא היה אמור לזהותם לפי האיורים ולפי ההקשר. הרשימות יצאו בספר שנקרא "ווסטמינסטר אליס" (Westminster Alice).

03

הנה למשל ראש הממשלה, לורד ארתור בלפור, בסצנה עם החתול הצ'שרי:

04

או הארכיבישוף של קאנטרברי בדמות הזחל:

05

הנה מפקד הצבא של אז בדמות האביר הלבן:

06

והנה האיור המקורי של טניאל:

07

ליד רוב האיורים נכתב "עם התנצלות לטניאל", ולמרות שזאת אמירה סאטירית, בעיני אפשר לקבל אותה כפי שהיא, שכן גולד היה מאייר בינוני.
יחד עם זאת הטור הזה זכה להצלחה גדולה וקיבע את סאקי בתודעת האנגלים כהומוריסט משובח.
על פי סיפוריו נראה שסאקי אהב והעריך חיות יותר מבני אדם.
הסיפור הנפלא שלו טוברמורי, על החתול שלמד לדבר בשפת בני אדם, מעמיד את החתול הזה הרבה מעל הקבוצה המשועממת שהתקבצה למסיבת סוף שבוע אצל ליידי בלמלי.
הנה איור שהכנתי לסיפור הזה:

08

בספר שפרסמה עליו חוקרת הספרות סנדי ביירן מאוקספורד, בשם "סאקי הבלתי נסבל" (פאראפרזה על ספר של סאקי שנקרא באזינגטון הבלתי נסבל, מעלה החוקרת את הטענה שחלק מסיפוריו של סאקי הם אכזריים וסרי טעם. (למשל קורנליוס אפין, זה שלימד את טוברמורי לדבר, נהרג כשניסה ללמד פיל את הפעלים היוצאים מן הכלל בשפה הגרמנית).
ביירן טוענת שסאקי היה אנטישמי, והיא לומדת זאת מהסיפור "ריפוי על ידי אי מנוחה".
תאמינו לי, ממש טיפשה הגברת ביירן. אין שם ולו שמץ אנטישמיות.
אבל יש שרואים בסאקי סופר "גותי" או אפילו סופר "אימה", ואכן כמה מהסיפורים הנפלאים שלו בהחלט נכנסים להגדרה הזאת.
הסיפור שבחרתי לתרגם לכם היום נמצא על הגבול הזה, ויש בו גם חיות.

יום החג של הפטרונית
הרפתקאות, כמו שאומר הפתגם, נועדו להרפתקנים. אבל לעתים הן פוקדות את הבלתי-הרפתקנים, את החששנים ורכי הלב.
ג'ון ג'יימס אַבֶּלְוֵוי היה מטבעו טיפוס המתרחק באופן אינסטינקטיבי מאינטריגות לוחמניות, ממסעות צדקה בשכונות מצוקה, ממעקב אחרי חיות בר פצועות ומהערות עוינות באספות פוליטיות.
אם היה בא מולו כלב שוטה או מטורף דתי, היה אבלווי מפנה להם את הדרך ללא היסוס. בבית הספר רכש על כורחו ידע טוב בשפה הגרמנית, מתוך התחשבות ברצונו העז של המורה לשפות זרות, שהיה אמור ללמד נושאים מודרניים אבל השתמש בשיטות מיושנות כדי להחדיר ידע לתלמידיו. הידע הזה בשפת מסחר חשובה זאת, שהגיע אליו בניגוד לרצונו, הוא שהביא אותו בשנים מאוחרות יותר לארצות זרות, שבהן היה קשה להתחמק מהרפתקאות יותר מאשר באורח החיים המסודר בעיירה כפרית באנגליה.
החברה בה עבד מצאה שהוא מתאים להישלח לווינה במסגרת עסקיה, ומאחר שהביאה אותו, המשיכה להחזיק בו שם מועסק בעניינים משעממים, כשבסביבתו סיכויים רבים לרומנטיקה, להרפתקאות ואפילו להרפתקאות מסוכנות.
אחרי שנתיים וחצי של גלות היה ג'ון ג'יימס אבלווי מעורב רק באירוע מסוכן אחד, וגם הוא מהסוג שהיה יכול להתרחש גם אילו היה נשאר בדורקינג או האנטיגדון. הוא התאהב לאיטו בנערה אנגליה חביבה, אחותו של אחד מעמיתיו לעסקים, שהשלימה את חינוכה בטיול קצר בארצות זרות, ואגב כך הפכה להיות ארוסתו. הצעד הבא, שבו הייתה צריכה להיות לגברת ג'ון אבלווי, עתיד אם כן להיערך בעוד שנה בעיירה במרכז אנגליה, שאז כבר לא תזדקק החברה לנוכחותו של אבלווי בבירה האוסטרית.
זה היה בימים הראשונים של אפריל, חודשיים לאחר האירוע שבו הפך אבלווי לצעיר שהעלמה פנינג מאורסת לו, כשהגיע מכתב שנכתב בוונציה ונשלח משם. היא עדיין טיילה שם תחת חסותו של אחיה, וכיוון שלרגל עסקיו הוא נשלח לימים אחדים לפיומה, עלה בלבה הרעיון שזה יכול להיות ממש נחמד אם ג'ון יוכל לקבל חופשה ולקפוץ לחוף האדריאטי כדי לפגוש אותם. היא ראתה את הדרך במפה ולא נראה שנסיעה כזאת תהיה יקרה. בין השורות היה חבוי רמז שאם באמת אכפת לו ממנה...
אבלווי אכן קיבל חופשה והוסיף את הנסיעה לפיומה להרפתקאות חייו.
הוא עזב את וינה ביום קר וקודר. בחנויות הפרחים הייתה פריחת אביב ושבועוני ההומור היו מלאים בנושאים אביביים. אבל השמים היו כבדים, עם עננים שנראו כמו צמר גפן שהוחזק זמן רב מדי בחלונות הראווה. "שלג ירד", אמר מנהל תחנת הרכבת לעובדים, והם הסכימו שאכן ירד שלג. והוא הגיע מהר והרבה. לא עברה יותר משעה מאז יצאה הרכבת לדרכה, וענני הצמר גפן הפכו למפל מסנוור של פתיתי שלג. העצים משני צידי המסילה עטו במהרה מעיל לבן כבד. חוטי הטלגרף הפכו לחבלים לבנים ובוהקים, ומסילת הרכבת כוסתה יותר ויותר במרבדי שלג, דרכם ניסה הקטר הלא כל כך חזק לחרוש את דרכו בקשיים גוברים והולכים. קו הרכבת וינה-פיומה איננו ממש מהקווים המצטיינים בציודם מבין קווי הרכבת האוסטרים, ואבלווי נתקף בפחדים רציניים מהאפשרות שמשהו רע יקרה. הרכבת האטה ממצב של נסיעה איטית לזחילה ונעצרה בנקודה שבה השלג נערם למחסום עצום. הקטר עשה מאמץ מיוחד לפרוץ דרך המחסום, אבל אחרי עשרים דקות נעצר שוב. ניסיון הפריצה התחדש והרכבת המשיכה בעקשנות את נסיעתה, כשהיא מנסה מדי פעם להתגבר על מכשולים חדשים. אחרי עצירה ממושכת יחסית בתוך ערימה עמוקה במיוחד, היטלטל הקרון שבו ישב אבלווי והזדעזע, ואז נשאר לעמוד דומם; אין ספק שהוא לא זז ובכל זאת היה אבלווי יכול לשמוע נשיפות קטר ושקשוק גלגלים. הנשיפות והשקשוקים נחלשו כאילו נמוגו במרחק. אבלווי פלט לפתע צעקה מחרידה. הוא פתח את החלון ונעץ את מבטו בסערת השלג. הפתיתים נכנסו לעיניו אבל מה שראה הספיק לו כדי להבין מה קרה. הקטר זינק בכוח עצום אל תוך המחסום והמשיך קדימה בעליזות, משוחרר מעומס הקרון האחרון, שמצמדיו לא עמדו בלחץ. אבלווי נשאר יחידי או כמעט יחידי בקרון, נטוש באמצע יער סטיריאני או קרואטי.
הוא נזכר שבתא של המחלקה השלישית, שהיה לא רחוק מתאו, ראה איכרה שעלתה לרכבת בתחנה צדדית קטנה. "חוץ מהאישה הזאת", הסביר לעצמו בקול דרמטי, "היצורים היחידים בסביבה הם כנראה עדר זאבים".
לפני שהלך לתא של המחלקה השלישית, כדי לבשר לחברתו למסע את גודל האסון, שקל אבלווי בינו לבינו את שאלת לאומיותה של האישה. כשגר בווינה רכש לעצמו ידיעה שטחית בשפות הסלאביות וחשב שיוכל להסתדר עם כמה אפשרויות של גזעים שונים.
"אם היא קרואטית או בוסנית, אוכל להסביר לה את המצב", הבטיח לעצמו. "אבל אם היא הונגריה, יעזור לי אלוהים, נצטרך לתקשר בעזרת סימנים".
הוא נכנס לתא ונשא את נאום ההצהרה שלו במה שהיה הכי קרוב לקרואטית שידע: "הרכבת התנתקה ועזבה אותנו". האישה הניעה את ראשה בתנועה שיכלה להתפרש כהשלמה עם הגזירה משמים. אבלווי חזר על המידע בכל מיני וריאציות של שפות סלאביות אותן ליווה בתנועות רבות.

09

"אה", אמרה האישה לבסוף בניב גרמני. "הרכבת נסעה? ואנחנו נשארנו. אה, כן". היא נראתה מתעניינת במידע זה כאילו שאבלווי הודיע לה מה היו תוצאות הבחירות המוניציפליות באמסטרדם. "הם יגלו את זה באיזו תחנה וכשהמסילה תתנקה מהשלג הם ישלחו קטר. זה קורה לפעמים".
"אנחנו עלולים להישאר כאן כל הלילה" קרא אבלווי.
לפי הבעת הפנים של האישה נראה שהיא חשבה שזה אפשרי.
"יש פה זאבים באזור הזה?" פלט אבלווי במהירות.
"המון" אמרה האישה. "ממש מחוץ ליער הזה נטרפה דודתי לפני שלוש שנים כשחזרה הביתה מהשוק. גם הסוס והחזיר הצעיר היו בתפריט וגם הם נאכלו. הסוס היה זקן אבל החזיר היה צעיר ויפהפה, כל כך שמן היה. אני בכיתי ששמעתי שהוא הלך. הם לא מרחמים על שום דבר".
"הם יכולים לתקוף אותנו" אמר אבלווי כשהוא רועד. "הם יכולים לפרץ בקלות, הקרונות האלה הם כמו קופסאות גפרורים. הם עלולים לטרוף את שנינו".
"אותך אולי", אמרה האישה בשלווה. "אותי לא".
"למה אותך לא?" שאל אבלווי.
"היום הוא היום של הקדושה מריה קליאופה. היא הפטרונית שלי. היא לא תרשה שזאבים יאכלו אותי ביום שלה. אין להעלות על הדעת דבר כזה. אותך כן, אבל לא אותי".
אבלווי שינה נושא.
"עכשיו רק אחר הצהריים. אם נשאר פה עד הבוקר נגווע ברעב".
"יש לי פה כל מיני דברים לאכול", אמרה האישה במנוחה. "ביום החג שלי טבעי שיהיו לי דברים טובים. יש לי חמישה נקניקי דם. בחנויות בעיר הם עולים עשרים וחמישה הלר האחד. הם יקרנים שם בחנויות".
"אני אתן לך חמישים הלר לשני נקניקים", אמר אבלווי בהתלהבות מסוימת.
"בתאונות רכבת דברים נעשים יקרים מאוד", אמרה האישה. "נקניקי הדם האלה עולים ארבע קרונות החתיכה".
"ארבע קרונות!" קרא אבלווי "לנקניק דם?"
"לא תוכל להשיג אותם בפחות ברכבת הזאת", אמרה האישה בהגיון אכזרי, "מפני שאין פה אחרים. באגראם תוכל לקנות אותם יותר בזול ואין ספק שבגן עדן נקבל אותם בחינם. אבל פה הם עולים ארבע קרונות האחד. יש לי גם חתיכת גבינת אמנטל ועוגת דבש ופרוסת לחם שאני יכולה למכור לך. זה עוד שלושה קרונות. אחת עשרה קרונות בסך הכול, ויש גם חתיכת חזיר מעושן. אבל את זה לא אתן לך ביום הפטרונית שלי".
אבלווי תהה בינו לבין עצמו איזה מחיר היא הייתה מבקשת תמורת החזיר המעושן ומיהר לשלם לה אחת עשרה קרונות לפני שתעריף החירום שלה יעלה לתעריף רעב. כשהעביר לרשותו את מלאי המזון הצנוע שמע לפתע רעש שהגביר את פעימות הלב שלו לקדחת של חרדה. נשמעו גירודים וחיכוכים של איזו חיה או חיות המנסות לטפס במדרגות הקרון. אחרי רגע ראה מבעד לחלון המצופה שלג ראש כחוש בעל אוזניים זקופות ומלתעות פעורות, לשון מדובללת ושיניים בוהקות. כעבור שנייה עלה עוד ראש. "יש פה מאות", לחש אבלווי. "הם הריחו אותנו. הם יקרעו את הקרון לחתיכות. יטרפו אותנו".
"לא אותי. ביום הפטרונית שלי מריה קליאופה הקדושה לא תרשה את זה", אמרה האישה בשלווה מרגיזה.
הראשים ירדו מהחלון ושקט מפחיד השתרר בקרון הנצור. אבלווי לא זז ולא הוציא מילה. אולי החיות לא ראו או לא הריחו שבקרון יושבים בני אדם, והלכו לחפש טרף אחר.
רגעים ארוכים ומענים חלפו לאיטם.
"נהיה קר", אמרה האישה וחצתה את הקרון לכיוון שבו הופיעו הראשים. "החימום כבר לא עובד. תראה, שם מאחורי העצים יש ארובה שעשן עולה ממנה. זה לא רחוק והשלג כמעט פסק. אני אמצא שביל דרך היער אל הבית הזה עם הארובה".
"אבל הזאבים!" קרא אבלווי. "הם יכולים..."
"לא ביום החג שלי", אמרה האישה בעקשנות. ולפני שהספיק לעצור אותה פתחה את הדלת וירדה לתוך השלג. רגע עבר והוא כיסה את פניו בידיו. שתי חיות צנומות זינקו עליה מתוך היער. אין ספק שהיא התגרתה בגורלה. אבל לאבלווי לא היה חשק לראות יצור אנושי נקרע לחתיכות ונטרף מול עיניו.
כשלבסוף העז להביט השתלט עליו רגש מוזר ומפליא. הוא גדל והתחנך בעיירה אנגלית קטנה, וזה לא הכין אותו להיות עד למעשה נסים. הזאבים לא פגעו באישה, רק התיזו עליה שלג כשקיפצו סביבה.
נביחה קצרה ועליזה רמזה לפשר המצב.
"מה, אלה כלבים?" שאל בקול עייף.
"כן, הכלבים של קארל, בן הדוד שלי", ענתה. "שם זה הפונדק שלו, מאחורי העצים. ידעתי שזה שם אבל לא רציתי לקחת אותך לשם. הוא ממש פושט עור כשמדובר בזרים, אבל נעשה קר מדי ברכבת. או, הנה זה מגיע!"
נשמע צפירה וקטר נראה מגיח מתוך השלג.
לאבלווי לא הייתה הזדמנות להיווכח אם קארל הוא באמת רודף בצע.

5 תגובות

  • לינק לתגובה ליאורה הרציג ראשון, 08 אפריל 2018 11:35 נשלח על ידי ליאורה הרציג

    רוב תודות על התרגום. כל סיפור מתורגם של סאקי מכניס שמחה לחיי.
    אני מזמינה אותך לאתר שלי - לשון-אל-לשון (http://www.lioraherzig.com). תמצא בו שלושה סיפורים מאת סאקי שתרגמתי.
    ליאורה

  • לינק לתגובה אבי שבת, 14 ינואר 2017 20:34 נשלח על ידי אבי

    תרגום מושלם לסיפור גותי משעשע של סאקי. סיפור גותי מצויין אחר, שגם בו זאבים ויער אבל אין שום סרקזם, הוא The Wolves of Cernogratz. גם הוא מזמין תרגום!

  • לינק לתגובה דני כספי שבת, 14 ינואר 2017 10:26 נשלח על ידי דני כספי

    כמה חבל שהסיפור נקטע...
    מתי ואיפה תמשיך אותו?

  • לינק לתגובה motior שישי, 13 ינואר 2017 17:15 נשלח על ידי motior

    כבר חשבתי שזה סיפור מתאים ליום שישי ה-13, אבל בסוף הסתבר שהוא מתאים לכל יום :-)

  • לינק לתגובה זקן עצוב שישי, 13 ינואר 2017 11:48 נשלח על ידי זקן עצוב

    חן חן על סאקי, בנעורי, שלח סאקי את חיציו כמעט מכל קובץ של סיפורים קצרים , אחר כך הוא פרנס, בעצמו בלבד, כרך שלם נוטף רשעות מצחיקה בסדרה של סופרים וסיפוריהם הקצרים. הסיפורים שלו משעשעים מאוד ויש אחד ויחיד "מספרי הסיפורים" ששמורה לו פינה בלבי, לא מעט בגלל ששמעתי אותך קורא אותו מפעם לפעם..

כתוב תגובה

* - שדה חובה