נדאר, איש הרנסנס

אני מניח שלחלק מקוראי ובעיקר מי שמתעניינים בצילום, השם נדאר לא זר.
ברשימה הזאת אני רוצה להביא לכם את נדאר כאיש בוהמה שעסק בעיתונות, תיאטרון, ספרות וקריקטורה, ציור, הטסת כדורים פורחים, נחשב גם לממציא, אבל התפרסם בעיקר כצלם.
לשמחתי הערך נדאר בוויקיפדיה העברית הוא מפורט מאוד ביחס לערכים שעוסקים בדמויות חשובות לא פחות ומומלץ בחום לעיין בו.
נדאר הוא שם מקצועי. שמו האמיתי היה פליקס טורנאשון.
העניין שלי באיש הזה, שהביא אותי לכתוב את הרשומה הזאת, הוא המעבר שלו מעיסוק פעיל בקריקטורה לצילום.
שני ענקי הדור שהשפיעו על עולם האיור והקריקטורה, אונורה דומייה וגוסטאב דורה, חיו אז והיו ביחסי ידידות עם נדאר. הנה הם כאן בצילומים שלו:

01

02

גם ז'ול ורן שהיה צעיר מנדאר בשנים אחדות היה חבר קרוב שלו ושותפו לשאיפה להגיע לשמים ולצלם משם.

03

מי שהכירו את נדאר אמרו עליו שני דברים:
הוא היה "איש הרנסנס".
"הוא היה האדם החברותי ביותר בפריז.
לפי דבריו הוא הכיר באופן אישי עשרת אלפים איש בפריז, ולדברי חבריו זאת לא הגזמה.
גם בחיצוניותו הוא לא היה רגיל.
הנה הוא בקריקטורה של עצמו:

04

הוא תואר כענק עם רגליים וידיים ארוכות. עם עיניים חכמות "מלאות באור פראי".

05

איש נועז שאמר: "אין דבר קל יותר ממה שעשינו אתמול, ואין דבר קשה יותר ממה שנעשה מחר".
הנה הוא בקריקטורה של דייוויד לווין:

06

ידידו דומייה צייר אותו בקריקטורה הזאת, שהייתה כמעט הסמל המסחרי שלו:

07

כנער הוא נחשב לתלמיד רע (נשמע כל כך שבלוני וצפוי). כאיש צעיר חי חיי בוהמה ועוני בפריז (עוד יותר שחוק). הוא תמך באימפרסיוניזם, ולפי שמועה אחת הוא היה זה שהציע לקבוצה לבחור בתואר הזה, שנכתב עליהם בזלזול בביקורות.
ב 1854 התחיל נדאר פרויקט שהוא קרא לו "פנתיאון נדאר". הכוונה הייתה להפיק ארבעה הדפסי אבן ובהם דמויות בסגנון קריקטורה של אלף האנשים החשובים לדעתו בצרפת, בעיקר אמנים ואנשי רוח.
הנה הלוח הראשון שבו צייר 250 סופרים:

08

וזה כלל גם איור אישי של כל אחד עם ביוגרפיות קצרות.
זה היה פרויקט ענק ושאפתני וההדפס הראשון של הסופרים נמכר פחות טוב ממה שנדאר קיווה, מה גם שכמה סופרים שצוירו שם תבעו אותו, בטענה שלא נתנו את הסכמתם להיכנס לתהלוכה הזאת.
אבל נדאר, שבאותו זמן גילה את כוחו של הצילום, המשיך להביא לעולם דיוקנאות, הפעם בצילום.
הנה כמה דוגמאות של אנשים שנדאר עשה מהם קריקטורות ואחר כך צילם אותם. הראשון הוא שארל בודלר.
הנה הקריקטורה:

09

והנה צילום שלו:

10

בודלר טען כל חייו כי הוא שונא להצטלם, אבל אם בודקים היטב מגלים שהוא לקח איתו את השנאה הזאת לעתים קרובות לסטודיו הצילום.
וכאן אניח לרגע לנאדר ואציג דמות נוספת, כמעט כפיל של נדאר, זהו אטיין קארזָ'ה.

11

קארז'ה היה צעיר מנדאר בשש שנים וגם הוא עסק בעיתונות ובקריקטורה. אבל בשונה מנדאר הוא עשה מעבר הפוך - מצילום לקריקטורה.
הזכרתי אותו כי הוא הרבה לצלם את בודלר.
נדאר היה ידוע הרבה יותר, אבל בזכות אופיו הנוח והידידותי ראה בקארז'ה חבר ואף עזר לו.
והנה צילום אחד שנחשב לצילום הידוע של המשורר, ששנא והרבה להצטלם:

12

נדאר היה אחד החלוצים מבין צלמי הדיוקנאות שהקפיד על נוחותם של המצולמים. הוא סעד איתם, ושוחח איתם וצילם רק ברגע שהללו היו שלווים, או אפילו חייכו, הבעה שלא נחשבה בציור הפורטרטים וגם בראשית הצילום. הוא היה מצלם המון צילומים ומהם היה בוחר אחד.
הנה למשל אלכסנדר דיומא בצילום של קארז'ה:

13

והנה דיומא בצילום של נדאר:

14

חלק מהצילומים שלו, בגלל ההבעות, נראים כמעט כמו קריקטורה.
הנה למשל המלחין ז'אק אופנבך:

15

והנה בלזאק בצילום של נדאר:

16

והנה קריקטורה שעשה נדאר. לי נראה שהיא צוירה לפי הצילום:

17

האם זה אותו בלזאק שבילה ימים רבים בסטודיו של רודן?

18

הצילומים של נדאר שהפכו לאייקונים, שימשו לקריקטוריסטים רבים בסיס לקריקטורות.
הנה הצילום של דלקרואה בסטודיו של נדאר (את דלקרואה היה כנראה קשה להצחיק, אפשר לראות את זה גם בציורים שלו):

19

והנה קריקטורה שעשה קריקטוריסט בשם דייוויס:

20

המעבר שעשה נדאר מקריקטורה, שהייתה אז בשיאה בצרפת, לצילום הוא דוגמה לכך שרבים ראו בצילום עוד טכניקה של ציור, וכמובן רבים מהצלמים הראשונים היו ציירים בהכשרתם המקורית.
גם חלק גדול מהציבור לא הבין בדיוק מה העניין הזה, ונדאר מתאר את זה בקריקטורה הבאה:

21

ליד הקריקטורה הוא כתב: אישה אחת הגיעה אלי וביקשה שאעשה צילום של בעלה, שמת כבר כמה שנים. "למה?" שאלתי. "כי שמעתי", אמרה האישה, "שצילום הוא הרבה יותר נאמן למקור מאשר ציור".
ולפני שאביא לכם לסיום כמה מהפורטרטים המצוינים שלו, אי אפשר שלא להזכיר שנדאר היה חלוץ בתחום צילומי האוויר, וגם בצילומים מתחת לאדמה. הוא הכניס אור חשמל לקטקומבות של פאריס ועשה שם צילומים שאיש לא עשה לפניו.
בכל ניסיונותיו למצוא כלי תעופה שיתאים לצילום הוא נעזר בז'ול ורן, שהפך אותו פעמיים לדמויות בספריו.

22

והנה כמה סופרים ואמנים מהידועים שצילם נדאר:

222

אדוארד מאנה ⇑


23

שרה ברנרד ⇑


24

ויקטור הוגו ⇑


25

ג'ואקינו רוסיני ⇑


26

ג'וזפה ורדי ⇑


שמתם לב בוודאי שהעניין הזה עם היד בתוך המעיל חוזר הרבה על עצמו. זה לא שנדאר אהב את זה. הם פשוט חשבו שאם זה היה טוב לנפוליאון, אז זה יעצים אותם (ראיתם את זה קודם גם אצל בודלר).

27
ז'ורז' סאנד ⇑


28

איוון טורגנייב ⇑


29

גוסטב קורבה ⇑

והנה נדאר כפי שצילם את עצמו:

30

6 תגובות

  • לינק לתגובה רות אלמגור-רמון שישי, 03 מרס 2017 10:20 נשלח על ידי רות אלמגור-רמון

    דני היקר,
    נפלא כרגיל. החיית את הדמויות לנגד עינינו!
    בבורותי לא ידעתי שהייתה בעת הרחוקה ההיא רמת צילום כזאת - אפילו "סלפי" יש שם!
    וברכת העברית על השימוש במילה 'רשומה'.

  • לינק לתגובה אפרת ראשון, 22 ינואר 2017 21:20 נשלח על ידי אפרת

    דני יקר
    עם יד על הלב,[או בתוך המעיל] , זו רשימה פנטסטית.הכרתי את נאדאר כצלם,לא ידעתי את שאר הפרטים.
    מחכה לפנתיאון דני קרמן.250 אנשים שלך.

  • לינק לתגובה עמירם גונן שבת, 21 ינואר 2017 17:46 נשלח על ידי עמירם גונן

    דני היקר,
    אוהב את הבלוגים שלך ואת היכולת שאתה מפגין בהם להחיות כל נושא ובעיקר להעלות נושאים עלומים אל פני השטח.

    נאדאר הוא פשוט נהדר. כולנו מכירים את ז'ול ורן ורבים בשורות הציירים והסופרים הגדולים של פריז במאה ה-19 אך ברשימה הזו של נודעים, השוכנת בזיכרון שלי שמו של נאדאר לא נודע ופשוט נעדר. אילו קריקטורות חכמות יש לו ואילו ציורים חודרניים. אבל חודרניים במיוחד הם הפורטרטים המצולמים שלו. רואים את הנשמה בצילומים האלה. אהבתי את הסיפור על איך הוא היה מכין את הנועדים לצילום בארוחה ובשיח ורק כנשמתם התרצתה ויצאה לאור... קליק! צילם אותם. זה אמן גדול של ממש. אכן נהדר היה נאדאר.
    ובמיוחד אהבתי את הסיפור על המצלמה והכדור הפורח. כשהייתי ילד קטן בכרכור הייתי שוכב בין השיבולים בשדה שמאחורי הבית ועושה שני דברים:
    דבר אחד היה כמו שכל הילדים עושים. הייתי צופה בעננים ורואה הרים מתהלכים, אניות שטות, טנקים נלחמים זה בזה ובעיקר הרים גדלים ונבנים לכל עבר, מרחפים אל הרי אפרים (כך קראנו אז להרי השומרון) ומתיישבים עליהם כדיל לבנות הרים גבוהים באמת כמו שרואים בסינמה .
    דבר שני שלא כל הילדים היו עושים היה להקפיץ את עצמי לשמיים, בלי בלון ובלי אווירון, ולצפות תוך כדי רחיפה בכל מה שהיה מלמעלה ברחבי כרכור. כל מה שהכרתי במושבה ראיתי מלמעלה וזה היה נפלא. אולי שם, בין השיבולים בכרכור נולד בי הגאוגרף.

  • לינק לתגובה אילנה ודב רביב שבת, 21 ינואר 2017 14:18 נשלח על ידי אילנה ודב רביב

    תודה דני
    נפלא
    אילנה ודב רביב

  • לינק לתגובה motior שישי, 20 ינואר 2017 16:58 נשלח על ידי motior

    תודה על ההיכרות עם נדאר ועבודותיו :-)

  • לינק לתגובה ישראל שק שישי, 20 ינואר 2017 11:39 נשלח על ידי ישראל שק

    האם גם אחרים מבחינים שטורגנייב דומה מעט לדני קרמן (או אלי ההפך נכון) ?
    לא זאת בלבד שנאדאר תמך באיפרסיוניסטים, אלא שהתערוכה הראשונה של קבוצתם נערכה בשנת 1874 בסטודיו שלו.
    תודה רבה עבור כתבותיך ושבת שלום, ישראל שק דמתקריא איסי

כתוב תגובה

* - שדה חובה