יוסל ברגנר, אמן מרתק ואיש אהוב

למרות שיוסל היה חתן פרס ישראל, אזרח כבוד של תל אביב וחביבו של ראש עיריית חיפה, לא היו בלוויה שלו נציגים של משרד התרבות ושל אף אחת מהעיריות הללו.
גם אנשי תקשורת ידועים שהיו באים לתערוכות שלו להתחכך בחבריהם לא הגיעו ללוויה.
בשנת 2000, כשהוצגה במוזיאון תל אביב תערוכה רטרוספקטיבית של יוסל, המוזיאון היה מלא מפה לפה. הרבה פיות היו שם.

01

כל מי שהגיע ללוויה היו חברים ואוהבים.
אודרי אשתו והינדה בתו ביקשו ממני לדבר בלוויה ואני מביא כאן את מה שאמרתי.
אני מצרף גם שני צילומים. אחד של יוסל, שצילם אברהם חי, מתוך הספר פנים מול פנים:

02

וצילום של יוסל, ביחד עם אבנר כץ ואיתי, שצילמה דינה גונה:

03

יכולתי לפתוח בקלישאה המתבקשת שאנחנו עדים למותה של תקופה, אבל זה לא יהיה נכון, כי התקופה הזאת שיוסל הוא הגיבור שלה, מתה כבר מזמן.
אי אפשר, וגם אין טעם, לנסות ולומר בכמה משפטים את חשיבותו של האיש הזה יוסל ברגנר שממנו אנחנו נפרדים היום.
האמן, איש המשפחה, החבר, ובעיקר האדם.
כמעט כל מי שנמצא פה והכיר את יוסל יגיד, אם תשאלו אותו, שהוא החבר הכי טוב של יוסל.
האיש הזה היה צריך להגיע מוורשה לאוסטרליה ולארץ ישראל כדי ללמד אותנו מה זאת חברות, ואם תרצו גם מה זאת יהדות.
מי שהכיר אותו יודע איזה אוצרות טמונים בו בתחום שכאן בארץ קראנו קצת בזלזול "הגלות".
אצל שום יוצר לא תמצאו חיבור נפלא כזה בין הגלות לישראליות. יוסל אף פעם לא ניסה להיות צבר, כמו אחרים מיושבי כסית למשל. לעומת זאת, כמי שהכיר באופן יוצא דופן את העושר של תרבות האידיש, מעולם לא שמעתם אותו מתלונן שאין מספיק ייצוג לאידיש בתרבות ובתקשורת.
על התרומה שלו לאמנות עוד ידובר הרבה. אני רוצה להגיד על כך כמה מילים, וזה אחרי הרבה שיחות עם יוסל.
עם כל שפע האנשים שביקשו את קרבתו, יוסל היה צייר בודד. בודד במובן האמנותי. הוא לא היה שייך לשום זרם. הוא היה זרם בפני עצמו.
ניסו להדביק לו תוויות. למשל "סוריאליסט", מה שהיה נכון לגבי ציורים מסוימים, אבל אי אפשר היה לקטלג אותו.
המקום היחיד שיוסל סווג בו הוא "צייר מסַפֵּר" רק הזיק לו, מכיוון שהיו לו כמה אימאז'ים או אייקונים כל כך אופייניים בתקופה הראשונה שלו בארץ שנתקבעו כל כך עמוק בתודעת אוהבי האמנות בארץ, שרוב ההתייחסות אליו כצייר היא ל-מה ולא ל-איך .
וה-איך של יוסל הוא העיקר, האיש הנפלא הזה חיפש כל חייו, ממש עד מותו, את דרכו האמנותית, והוא צייר ממש עד יומו האחרון. יש הרבה אירוניה בכך שכל המומחים והמבקרים, ושמעתי את זה אפילו אתמול ברדיו, יודעים בדיוק להגדיר את דרכו האמנותית, ואילו יוסל עצמו עד הרגע האחרון עדיין חיפש אותה.
אני מרגיש צורך לסיים בסיפור שיישמע אולי מצחיק ביום העצוב הזה, אבל יוסל אהב מאוד לשמוע אותי מספר את הסיפור הזה, ומדובר כמובן בסיפור שלו.
יום אחד קיבל יוסל טלפון.

יוסל, כאן מדבר קמינסקי.
יוסל: אני לא מכיר שום קמינסקי.
קמינסקי: נו, באמת, יוסל, קמינסקי מאוסטרליה.
יוסל: לא מכיר שום קמינסקי.
קמינסקי: באמת, יוסל, מכרנו גרביים בשוק ביחד. אתה חייב לזכור.
יוסל: לא זוכר.
קמינסקי: היינו חברים טובים.
יוסל: מה לעשות, לא זוכר.
קמינסקי: אתה חייב לזכור. אני צולע.
יוסל: אתה לא כל כך צולע.

יוסל דחה כל ניסיון של מישהו להעריץ אותו. אבל אין בינינו אדם שזכה לכל כך הרבה אהבה ואוהבים כמוהו.
ואם בכל זאת להזכיר הערצה, אז אני מעריץ את אודרי ואת הינדה וגם את מלני המסורה, את משה אביר ואת ארדון רובינשטיין, שהיו מעטפת האהבה סביב האיש הנפלא הזה עד יומו האחרון.
כולנו יכולים להתנחם בכך שהיו ליוסל חיים ארוכים מלאים ונפלאים, וגם בכך שהחיים שלו השפיעו על החיים שלנו.
תמיד נזכור אותו.


מי שרוצה לדעת עוד על יוסל מוזמן לקרוא בספר הנפלא שכתבה ברגישות רבה ידידתו הקרובה רות בונדי.

04

יוסל חי 13 שנים באוסטרליה ונחשב שם לאחד מחלוצי הציור המודרני.
אחד האישים האוסטרלים המרתקים הוא השחקן ואיש הטלוויזיה בארי האמפריז. האנגלים מכירים אותו יותר כדיים עדנה.

05

בארי היה חבר של יוסל, ובשנת 1960 כתב את השיר הבא שמתפרסם כאן בפעם הראשונה:

06

ולסיום. האם אתם מאמינים שהדבר הזה שהופיע באינטרנט הוא אמיתי?

07

10 תגובות

  • לינק לתגובה יעל רוזין שני, 30 ינואר 2017 07:41 נשלח על ידי יעל רוזין

    כתבת יפה על האיש.
    המודעה פשוט מזעזעת.

  • לינק לתגובה מרים ראוך שבת, 28 ינואר 2017 20:45 נשלח על ידי מרים ראוך

    מי שהוא יודע על תקופת מגוריו בקרית טבעון?

  • לינק לתגובה יהודית בלום חמישי, 26 ינואר 2017 20:35 נשלח על ידי יהודית בלום

    מודה לך ששיתפת , נפעמת תמיד ובכל פעם מחדש מהיצירות של יוסל ברגנר, יהי זכרו ברוך, לא ניתן לשכוח אותו.
    בהערכה רבה אליך

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי שלישי, 24 ינואר 2017 23:22 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    תודה , דני, על השיתוף.
    יוצר רב השראה ואהוב מאד.
    תנחומיי

  • לינק לתגובה אביגיל שלישי, 24 ינואר 2017 10:00 נשלח על ידי אביגיל

    יוסל ברגנר היה משורר של המיכחול.

    אהבתי כל כל ציוריו.

  • לינק לתגובה טיבה ליבנה שני, 23 ינואר 2017 08:26 נשלח על ידי טיבה ליבנה

    תודה דני
    תודה ששיתפת אותנו בהספד המרגש שלך. התקופה היפה שמה שהיה חשוב בה היו ספרות, אמנות,שיח אינטלקטואלי וכו׳ אכן מתה מזמן ושרידיה מתפוררים בכל יום... ראה את המודעה של הגלריה. אתה דני, נקודת אור בחושך שמקיף אותנו.
    טיבה

  • לינק לתגובה אפרת ראשון, 22 ינואר 2017 21:34 נשלח על ידי אפרת

    התפוצצתי מצחוק מקמינסקי הצולע.
    כתבת מילים יפות,דני.

  • לינק לתגובה עמירם גונן ראשון, 22 ינואר 2017 19:05 נשלח על ידי עמירם גונן

    בתוך האבל הישראלי הכללי על הסתלקותו הצפויה זה מכבר של האמן הדגול יוסל - "הפולאק היודואוסטרלישראלי מאין כמוהו" - כדאי להעלות על נס את החברות העמוקה והנאמנה בינו לבין ילד כרכורישראלי כל כך. נסים כאלה מתרחשים רק בין אנשים יקרים ומיוחדים. שמעתי אותך לאורך השנים מדבר על החברות הזאת חזור ודבר וידעתי כל פעם כי אני נוכח במשהו אנושי נפלא מאין כמוהו בין שני אנשים שבאו מעולמות שונים אך כאילו נולדו זה ליד זה באותו בית יולדות ומולידים.
    בזאת דני, תהא מיוחדותך ברוכה.
    מה נפלאות דרכיו ומה נפלאים האנשים ההולכים בהן במלוא נימיהם וכל מאודם.
    ותודה על הדברים שנשאת בהלוויה.
    יצאו מלב אחד ונכנסו אל לבבות רבים ותוכם לבי שלי.
    עמירם

  • לינק לתגובה motior ראשון, 22 ינואר 2017 18:46 נשלח על ידי motior

    יהי זכרו ברוך.
    אני באמת צריך להכיר אותו טוב יותר.

    המודעה של הגלריה מזעזעת

  • לינק לתגובה אדיבה ראשון, 22 ינואר 2017 17:58 נשלח על ידי אדיבה

    יקר לי
    מילים של פז לאיש שהייתה בו גדלות רוח באמת

    אכן, התקופה של יוסל מתה מזמן
    אבל החברות הטובה של האנשים שהיו אתו ביניהם ארדון היקר חברי הטוב- חיה ונושמת וזאת הנחמה
    אוהבת
    אדיסה

כתוב תגובה

* - שדה חובה