ליליפוט - ארץ ההומור

בשנת 1937 החל לצאת לאור בבריטניה ירחון קטן ממדים שהביא עמו משב רוח רענן, ועד היום יש אנשים, כמוני למשל, שאוספים את החוברות האלה.
מי שייסד את ליליפוט לא היה בריטי. שמו היה סטפן לוראנט.

01

הוא נולד בשנת 1901 בבודפשט ועסק בקולנוע ובצילום לעיתונות. בגיל 18 עבר לגרמניה והיה פעיל שם מאוד בתעשיית הקולנוע. בשנת 1933, מיד לאחר שהיטלר עלה לשלטון, נכלא לוראנט לכמה חודשים, ולאחר ששוחרר עבר לאנגליה ושם פרסם ספר בשם "הייתי אסיר של היטלר", ואז גם יזם את הקמת ליליפוט.

02

העיסוק שלו בצילום בא לידי ביטוי במגזין בעיקר במה שמכונה Picture Juxtaposition, שבתרגום חופשי ולא כל כך מוצלח נקרא לזה "השוואת צילומים". כמו למשל הצמד הכי מפורסם שלו:

03

והנה עוד כמה צמדים כאלה מליליפוט:

04

05

06

07

08

לוראנט המציא כאן ממש ז'אנר.
ב"ליליפוט" הופיעו גם צילומי עירום, גם של נשים וגם של גברים. מאוד מעודנים אמנם, אבל זה בהחלט עזר למכור את העיתון וגם להשיג לו פרסומות.
הפרסומות היו גם הן ברובן ברוח הליליפוט, שהיה ברובו, אם לא אמרתי את זה ברור, מגזין הומוריסטי.
הנה למשל מודעה של של, שאייר ניקולאס בנטלי הנפלא:

09

או של גיניס:

10

או זאת לאספירין:

11

מכיוון שהמייסד היה הונגרי, היה ליליפוט פתוח לכותבים מכל אירופה ומהעולם.
בין היתר כתבו בו מולנאר, קרינטי, סארויאן, קולט, אוגדן נאש, ארנולד צווייג, מיכאל זושצ'נקו ואפילו צ'כוב.
וזה כמובן מלבד הבריטים המצוינים של אותה תקופה.
כמעט כל הקריקטוריסטים הטובים של התקופה כולל מקס בירבוהם, ניקולאס בנטלי, רונלד סירל, אנדרה פרנסואה ואפילו סול סטיינברג, פרסמו בליליפוט. אבל הכוכב היה ולטר טרייר הנפלא, שאנחנו מכירים לו טובה על האיורים לאריך קסטנר.
טרייר היהודי היה גם הוא גולה באנגליה ואייר את כל 147 השערים של חוברות ליליפוט הראשונות.
בכל שער הופיעו אישה, גבר וכלב, כל פעם באופן אחר.
הנה כמה חוברות:

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

מי שרוצה מוזמן לחפש באינטרנט.
טרייר אייר מדי פעם איורי וינייטות לפנים החוברת. הנה כמה מהם:

22

23

ארשה לעצמי להביא פה מדי פעם חומרים ויזואליים וכתובים מתוך הליליפוט.
הפעם אני מסיים ברשימה של פרידיש (פרדריק) קרינטי, שנקראת המשורר. תרגמה ענת פוֹקס. האיורים הם מליליפוט.

המשורר
מאת פרדריק קרינטי

המשורר התרווח בנוחות בכיסא בבית הקפה, קירב אליו את הספל, הטיל לתוכו קוביית סוכר והתחיל לבכות.
הוא בכה בצורה נאה ומסודרת, מזיל דמעה קודם מעינו הימנית ואחר כך מעינו השמאלית אל הספל שהחזיק במיומנות מתחת לעיניו לתפוס את הדמעות. כשהספל התמלא הוא ניגב את עיניו במפית, בחש את הנוזל שבתוך הספל ושתה בהנאה.
ג'נטלמן רזה וגבוה שישב בשולחן לידו התבונן במשורר בתשומת לב. לפתע קם ממקומו והתקרב אליו.
"שמי הוא ג'ון דוויל [= שטן]" אמר בבוטות.
"ה שטן?" שאל המשורר בסקרנות.

24

"עסקי הפרטיים אינם מעניינך", אמר הג'נטלמן הרזה בקרירות. "אני איש עסקים ואני מבקר בבודפשט לצורך עסקי. מה זה שאתה עושה?"
"שמת לב לזה? אני אוכל ארוחת צהריים ויכול אפילו לומר - שותה תה ואוכל".
"וכל זה ממשי?"
המשורר משך בכתפיו.
מר דוויל הרים את הספל, רחרח אותו, טבל אצבע בנוזל וטעם אותו. הוא הנהן בראשו והציץ בשעונו.
"בעוד חצי שעה אני עוזב ונוסע למנצ'סטר. אני לא אוהב משא ומתן ארוך, אז אציע לך הצעה במילים מועטות. אתה תספק לי כל חודש שניים או שלושה רבעי גלון מהנוזל הזה, ואני אשלם לך שש מאות דולר לכל רבע גלון. החברה שלי במנצ'סטר תשלם את הכסף ישירות לחשבונך בכל חודש - מראש. התשלום הראשון יתבצע בתחילת החודש הבא. אני אצפה למשלוחים ממך לא יאוחר מהחמישה עשר בחודש הבא. צהריים טובים".
ג'ון דוויל נעלם, והמשורר שפשף את עיניו.
"שטויות!" קרא ברוגז.
אבל בדיוק בתחילת החודש הוא קיבל את הסכום המובטח. הוא לא ידע את נפשו מרוב שמחה. בהתרגשות הראשונית שאחזה בו הוא קנה מעיל ובגדים תחתונים, שכר דירה קטנה ונוחה, קנה אספקת פחמים, והתחיל לחיות.
לאחר שבוע מצפונו התחיל להציק לו. הוא באמת חייב לשלוח חבילה לג'ון דוויל. התאריך הסופי למשלוח מתקרב במהירות.
באותו ערב שב לביתו מהמועדון מוקדם מהרגיל - הוא הצטרף למועדון לא מזמן - הדליק את האח, אכל ולבש פיג'מה. אחר כך התיישב ליד שולחן הכתיבה שלו, קרב אליו ספל קפה עדין, הטיל לתוכו קוביית סוכר והסתכל לעבר התקרה מתוך מחשבה שצריך להתחיל לעבוד.
הוא חיכה שיגיעו הדמעות אבל אחרי שבמשך חמש דקות דבר לא קרה, הוא החל לשפשף את עיניו בבהלה.
"מה זה?" שאל את עצמו בבושה.
אך עדיין דבר לא קרה.
"בואו כבר!" אמר המשורר בעצבנות וחש עצמו נעלב. "כמה זמן עלי לחכות?"
הוא משך מטה את זוויות פיו והחל לקונן בקול רם. "אוי, אני תולעת מסכנה, חסרת מזל, יתומה, בודדה, אומללה ועצובה", אמר המשורר בקול הולך וגובר. "אוי, אני קבצן מעורר רחמים..."
אך הכול היה לשווא. הדמעות לא הגיעו.
המשורר היה אחוז פחד. אם הדברים ימשיכו כך הוא לא יהיה מסוגל למלא את חלקו בהסכם עם ג'ון דוויל, ואז - שלום לחיים הנוחים. הוא החל שוב לשפשף ולעסות את עיניו בייאוש.
"זה לא יצלח", אמר לבסוף. "אי אפשר לרמות את האיש הזה. הוא רואה טוב מאוד שאני לא קבצן. אני חייב לחשוב על משהו אחר".
לאחר מנוחה קצרה הוא התחיל שוב.
"הו, אנושות אומללה. מה רבים סבלותיך! המחשבה על כך! הו, חברי בני האדם המסכנים..."
ושוב הוא חיכה, אך נוכח בדאגה גוברת שעיניו נעשות יותר ויותר יבשות וזוויות פיו מתיישרות ואפילו מתעקלות כלפי מעלה למרות כל מה שהוא עושה. לבו התכווץ באימה מפני שהרגיש שהסרעפת שלו מגלה תנודות חשודות.
"הו, חברי בני האדם חסרי המזל.."
זיעה קרה בצבצה על מצחו כאשר נוכח לדעת שפיו נפער לחיוך רחב מאוזן לאוזן, וכי אם ימשיך עוד קצת הוא יפרוץ בצחוק.
הוא החוויר. זה יהיה הסוף. האם יהיה עליו לותר על החיים הנוחים, עכשיו לאחר שטעם מהם?
הוא היסס לרגע וניצוץ מתריס הופיע בעיניו. הוא קם, שם מים בקומקום, חימם אותם מעט ומזג אותם לספל. הוסיף קצת מלח וקומץ אפר. ערבב היטב, שם את הנוזל בבקבוק, פקק אותו היטב וחתם אותו.
הוא שלח את הבקבוק למנצ'סטר וחיכה בחשש לתשובה. שלושת רבעי הגלון נשלחו ליעדם לפני החמישה עשר לחודש.
ביום הראשון של החודש הבא נכנס לחשבונו כסף נוסף, ללא כל הערה. המשורר נשם נשימה עמוקה. ואז שכר מזכירה, הקים מעבדה והתחיל לעבוד.
חודשיים מאוחר יותר הוא ביקש העלאה מפני שטען שחמרי הגלם שלו התייקרו. נחתם חוזה חדש והמשורר הרחיב את המפעל שלו.

25

לאחר מכן קנה מג'ון דוויל את המפעל במנצ'סטר ובעצמו סיפק בסיטונות לפוליטיקאים ולנסיכים את החומרים שלהם היו זקוקים להצהרות בדבר שלום עולמי ואושרו של המין האנושי.

 

* הערה מאוחרת 4/2/17 20:05 - בקשר לשאלתו המוצדקת של נסים בתגובות לגבי צ'כוב - אני מבין שהניסוח היה מטעה. הכותבים בליליפוט לא בהכרח כתבו במיוחד למגזין. העורך הכניס למגזין גם חומרים של כותבים מן העבר.

 
 

 

8 תגובות

  • לינק לתגובה דני שבת, 04 פברואר 2017 17:34 נשלח על ידי דני

    כן, נסים. אתה צודק. העורך הכניס לליליפוט גם חומרים של כותבים מן העבר. ראה הערה בסוף הפוסט.

  • לינק לתגובה נסים שבת, 04 פברואר 2017 07:11 נשלח על ידי נסים

    צ'כוב???

  • לינק לתגובה זקן צצוב חמישי, 02 פברואר 2017 22:30 נשלח על ידי זקן צצוב

    אם החוברת הייתה קטנה, שמינית הגיליון, כמו "גמד" שלנו, כי אז השם מתאים גם לפורמט, גם לתוכן. וגם להגנה עצמית: אל תקחו אותי ברצינות ואל תשפטו אותי בכובד ראש.
    לדעתי, הצאצאים הממזרים של ליליפוט וגמד היו תוויות של קופסאות גפרורים, כרטיסים מאוירים משעשעים בקופסאות ממתקים, ועטיפות של מסטיק בזוקה.
    כל החיות הללו נכחדו אולי בגלל המינים הפולשים שהביאה לנו רשת האינטרנט, שמצד אחד היא רחבה עד אין סוף ומצד אחר היא מתאמצת מאוד לשעשע בתמצות: כמו ווטסאפ, פייסבוק טוויטר וטוקבקס.

  • לינק לתגובה פיני חמישי, 02 פברואר 2017 13:46 נשלח על ידי פיני

    כרגיל, מרתק, מרענן ומשכיל.
    ולנו יש פוליטיקאים סיטונאים בעצמם.

  • לינק לתגובה אפרת חמישי, 02 פברואר 2017 10:35 נשלח על ידי אפרת

    הגיע הזמן לשאול אותך מה אתה לוקח בשביל אנרגיה.
    איזה כיף לקרוא!
    תודה ענקית!

  • לינק לתגובה אלעאי אלון רביעי, 01 פברואר 2017 16:57 נשלח על ידי אלעאי אלון

    מה שרתב שוקי - אבראוו.
    למה הבחירה בשם ,ליליפוט'/
    אלעאי

  • לינק לתגובה שוקי פורר רביעי, 01 פברואר 2017 14:33 נשלח על ידי שוקי פורר

    דני היקר,

    אני עוקב בדבקות אחרי רשימותיך שאינן, לדעתי, פחות ממופלאות. קשה להבין את המעיינות הבלתי נדלים האלה שלך. מניין זה???
    תודה לך ויישר כוח,
    שוקי פורר

  • לינק לתגובה Motior רביעי, 01 פברואר 2017 12:27 נשלח על ידי Motior

    נראה עיתון מצוין :-)
    והמוצא ההונגרי הזכיר לי את הכנופיה ההונגרית שלנו...

כתוב תגובה

* - שדה חובה