שני מספרים גדולים

דר' יצחק קרונזון, רופא לב ישראלי שחי בניו יורק, נחשב בין החברים שלנו כגדול מספרי הסיפורים. כשהתחיל לכתוב, מתישהו באמצע שנות ה-70, התברר שהוא התברך גם בכישרון נפלא להעביר סיפורים מסופרים אל הכתב. בינתיים יצאו ארבעה קבצי סיפורים שלו, עליהם סיפרתי פה מדי פעם.
לאחרונה קיבלתי ממנו סיפור חדש שלא פורסם בשום מקום, ואני שמח לפרסם אותו כאן עם כמה איורים שעשיתי לו:

למה נהייתי רופא/יצחק קרונזון

לפני שישים שנה, כשהייתי בן חמש עשרה, התמניתי להיות המדריך של קבוצת ילדים בתנועה המאוחדת. ראשית הוטל עלי ללכת לבתי הספר העממיים בהדר הכרמל ולשכנע את ילדי כיתות ה׳ לבוא אל קן התנועה שלנו ולמנוע את הגעתם אל הקינים האחרים שהיו אז בחיפה עירנו. בסופו של המאמץ הארגוני מצאתי לי כתריסר ילדים בני עשר שהסכימו לבוא אלינו ולהשתתף בפעילות החברתית והאידיאולוגית שהצענו להם. זה כלל שתי פעולות שבועיות, ערב חופשי אחד, ריקודים, משחקים וטיולים. כמונו דבקו גם הקטנים בהתלהבות בתוכנית הזאת. עד מהרה הם שכנעו את משפחותיהם לקנות בעבורם חולצה כחולה ושרוך אדום שהיו המדים הרשמיים של תנועתנו, ואותם הם לבשו יחד איתנו בגאווה ובכל הזדמנות. מצאנו גם שם לקבוצתנו, שכונתה מאז ״עדת ערבה״. כחודש או חודשיים לאחר הארגון החליטו מנהיגינו (שהמבוגר שבהם היה יואל קרינסקי בן השבע עשרה) לערוך את המשחק הכמעט צבאי ״המלחמה על הדגל״, שהיה קשה ומסובך. תפקידה של ״ערבה״ היה לשמור על בית ברחוב החשמונאים, שבחדר המדרגות שלו הוחבא הדגל אותו ניסו אויבנו בני עדת ״להבה״ לחטוף, בסיוע של כמה מנציגי עדת ״אורים״.

01

בני ״להבה״ ו״אורים״ היו גדולים וחזקים, ובני ״ערבה״ הצטופפו בחירוף נפש ליד קופסת המונה החשמלי שבתוכה הוחבא הדגל. בין המונה החשמלי והתקרה נשאר רק רווח קטן ובתוכו הכנסנו ואף דחסנו את הלוחם הרזה ארנון שטרן. מי שירצה לפתוח את ארון החשמל יצטרך למשוך החוצה את שטרן, שהבטיח לנו לשמור בכל כוחו על הדגל - שלא היה אלא ממחטה רטובה של מנהיגנו יואל קרינסקי - ועל יוקרתה של עדתנו, עדת ״ערבה״.
כשהחלה שקיעת החמה נצמד כל אחד מבני ערבה לעמדתו. מנהיגנו יואל קרינסקי שרק, ובני ״אורים״ ו״להבה״ הסתערו בהמוניהם על חדר המדרגות. מיקומו של שטרן התברר כשגיאה טקטית. אויבינו חשדו מיד שהוא חוסם בגוו את הדרך לדגל. הם פקדו עליו לצאת מן החריץ אך הוא סירב ונלחץ יותר אל תוך הסדק. עכשיו באו לשם כמה ילדים חזקים במיוחד שתפסו בידיים וברגלים של ארנון ומשכו אותו משם עוקרים אותו מן החריץ תוך שהם שוברים את ארגז החשמל העשוי עץ ונופלים ביחד עם השברים ועם ארנון שטרן אל תוך המרתף. יחיאל השמן מ״להבה״ קם ויצא אלינו ראשון. הוא החזיק בין אגודל לאצבע את הדגל הלח עדיין ונפנף בו בהתרגשות לקול תרועות השמחה של חבריו. האויבים ניצחו ו״ערבה״ הובסה.
כשהתכונן יואל קרינסקי לשרוק לטקס הסיום של האירוע, הופיע מתוך גרם המדרגות המוליכות
אל המרתף ארנון שטרן. מכנסיו היו קרועים ומוכתמים בדם שזב מן החתך שהיה לו בברכו. יואל קרינסקי מנהיגנו בדק בזהירות את הפצע המכוער, קשר מעליו את ממחטתו, שכבר סיימה את תפקידה כדגל, וקבע כי עלי, כמדריך האחראי על הילד, לקחת אותו לבית החולים ״רוטשילד״ ששכן במרחק קטן משם, ואחר כך להביא אותו לביתו ברחוב בצלאל ולספר להוריו מה קרה.

02

יש לזכור, שכל זה קרה לפני שנים רבות, בימים שלא היו לאנשים מכוניות ומכשירי טלפון נייחים או ניידים. והייתה לי גם עוד בעייה. ארנון שטרן היה בנו של החלבן השכונתי אדון שטרן, שהיה מגיע לביתנו יום יום, עולה במדרגות ארבע קומות ומוזג לנו חלב ממכלי פח שהיה נושא עמו.
הרופא בחדר המיון היה צעיר, שקט ונעים הליכות. לבקשת ארנון הוא הרשה לי להישאר בחדר הטיפולים, ושם ראיתי כיצד הוא מתקן בחוט ומחט את הפצע העמוק, שכבה אחרי שכבה, תוך כדי שהסביר את מעשיו לארנון וגם לי.

03

כשנגמרה מלאכת הניקוי, התיקון והחבישה קיבל ארנון גם זריקה למניעת טטנוס. כשסיים הרופא את הטיפול הוא לחץ את ידי והודה לי על עזרתי. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שידעתי כי אהיה רופא כשאגדל.
כשהגעתי לביתו של ארנון כבר הייתה שעת לילה מאוחרת. אדון שטרן, האבא של ארנון, שמע בעניין על אירועי היום שלנו ואת פרטי הביקור בבית החולים ואמר לי במבטאו הגרמני הבולט ״זה הכול?״ אמרתי שבאמת זה הכול. אדון שטרן הלך להשכיב את ארנון והציע לי כוס חלב קר ועוגיה, שאכלתי ושתיתי בשמחה כי כבר הייתי צמא ורעב. אחר כך אמר אדון שטרן במבטאו הכבד: ״טוב, צריך לקום מוקדם לעבודה בבוקר״, ואני יצאתי והלכתי הביתה.
אחרי שנתיים עזבתי את התנועה המאוחדת ואחרי עוד שמונה שנים נהייתי רופא.

הסיפור הזה נכתב במיוחד עבור חניכי, ילדי עדת ״ערבה״, החוגגים היום, כשישים שנה מאז המסופר כאן, פגישה עדתית.

 

כשמת יוסל בירשטיין בשנת 2003 הוא כבר היה ידוע מאוד כסופר, ומבוקש מאוד כמספר סיפורים.
הקשר שלי איתו היה דרך יוסל ברגנר, חברנו המשותף.
החברות בין שני היוסלים ראשיתה באוניה שבה נסעו השניים מפולין לאוסטרליה, כשהיו נערים בשנת 1937.
השניים שירתו בצבא האוסטרלי באותה יחידה.
בירשטיין הגיע לישראל קצת לפני יוסל ברגנר והיה לרועה צאן בקיבוץ גבת.
החברות ביניהם הייתה אמיצה, עד מותו של בירשטיין, ועד היום יש מי שמתבלבלים בין שני השמות כפי שיתברר לכם מיד.
בספריה שלי אפשר למצוא את רוב ספריו של בירשטיין עם הקדשות באידיש.
ולפני שאביא סיפור שלו אני רוצה לספר סיפור משלי, שיוסל בוודאי היה מיטיב לספר אותו:
פעם כשביקרתי בירושלים, נכנסתי לבית האמנים כי ידעתי ששני היוסלים יושבים שם עם עוד כמה חברים ירושלמים. מכיוון שבאתי רק לכמה דקות הייתי לאיזה רגעים במרכז העניינים ויוסל ברגנר וכמה חברים עמדו סביבי ודיברנו בהתלהבות. יוסל בירשטיין כדרכו עמד בצד ולא ניסה אפילו להתקרב (הוא אהב תמיד להגיד: "כשהסוחרים מדברים הסבלים שותקים"), ולא הצלחתי להחליף איתו מילה. כשחזרתי הביתה לתל אביב הפעלתי את המזכירה האלקטרונית (פעם היה דבר כזה) ושמעתי את יוסל בירשטיין בעברית בניגון אידישאי: "דני קרמן שלום, פה מדבר יוסל בירשטיין. אני כל כך אוהב לדבר ככה למכשיר שלך. הוא לא מפסיק אותי. הוא נותן לי תשומת לב, לא כמו הבעל בית שלו. נו, אז תהיה בריא ואני מנשק את הזקן שלך. יוסל".
גם יוסל הצליח להעביר לכתב את הסיפורים שנשמעו כל כך נוגעים ללב כשהיית שומע אותם מפיו.
את שני הסיפורים שאני מביא כאן בחרתי דווקא לתת מקוצרים ומעובדים לעברית קלה, מנוקדת ומוסברת, מספריה שנקראה "גשר":

04

מפעל של המחלקה לחינוך ותרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית. אסף וערך: אלכס זהבי; קיצר ועיבד ברגישות מעוררת התפעלות: משה מנור, שהיה העורך הראשי של הסדרה.

05

 

11

 

6 תגובות

  • לינק לתגובה אפרת ראשון, 26 פברואר 2017 08:32 נשלח על ידי אפרת

    לא רק מזכירה אלקטרונית ,דקורטור ליטרט וחולצה כחולה עם שרוך כבר אין.
    גם אנשים שקוראים ספר ברכבת בקושי פוגשים.
    תודה דני.

  • לינק לתגובה רות אלמגור-רמון שבת, 25 פברואר 2017 22:14 נשלח על ידי רות אלמגור-רמון

    תודה דני - נפלא כרגיל ונקרא בקלי קלות!

  • לינק לתגובה זקן עצוב שישי, 24 פברואר 2017 18:43 נשלח על ידי זקן עצוב

    נפלא, גם הסיפורים וגם האיורים

  • לינק לתגובה הילית שישי, 24 פברואר 2017 16:51 נשלח על ידי הילית

    תודה דני, על שי נפלא לשבת!

  • לינק לתגובה motior שישי, 24 פברואר 2017 11:10 נשלח על ידי motior

    סיפורים יפים.
    אם אני לא טועה גם סבתי מצד אמי נולדה בביאלה פודלסקה

  • לינק לתגובה א. ידידת המשפחה שישי, 24 פברואר 2017 10:39 נשלח על ידי א. ידידת המשפחה

    מרגש ומרתק באיזה כישרון אתה מטפל בכל "ליטרט" ובכל "דקורטור" מפורסם יותר או פחות...
    א. ידידת המשפחה

כתוב תגובה

* - שדה חובה