לפני כשנתיים עלה בלונדון המחזה בתו של תסריטאי, סיפורה של ג'ני, בתו של התסריטאי בן הכט.
האנגלים שכחו כבר מזמן שהתסריטאי החשוב ביותר בהוליווד היה מוחרם באנגליה בין השנים 1948-1952. הסיבה לחרם היה הטקסט הבא שכתב הכט לידידיו, אנשי מחתרת האצ"ל בארץ:
...ידידי האמיצים, כל אימת שאתם מפציצים מחסן נשק בריטי או הורסים בית כלא בריטי או מפציצים קרון בריטי ומעיפים אותו אל על, או שודדים בנק בריטי, או קוראים דרור לרוביכם ופצצותיכם בפעולה נגד הבוגדים הבריטים הפולשים למולדתכם, עושים לכם יהודי אמריקה, חג זוטא בלבם...
אני מניח שהכט לא היה מצדיק כל טרור, אבל טרור יהודי למטרות קדושות? - אדרבה.
אני מרשה לעצמי לנחש שמי שלא מכיר את צ'כוב כנראה לא מכיר גם את בן הכט.
וזה חבל, כי בשעה שעם צ'כוב אי אפשר לעשות הרבה למען אהבת הארץ, בן הכט, תסריטאי גאון, מחזאי מחונן, סופר מצוין ורוויזיוניסט נלהב, היה יכול להיות כוכב על אצל הנכדים הלא חוקיים שלו שיושבים היום בממשלה.
הוריו של הכט היגרו לאמריקה ממינסק שבבלרוס, והוא עצמו בקושי זכר שהוא יהודי ולדבריו מעולם לא פגש באנטישמיות.
הוא כתב או היה שותף בכתיבתם של למעלה ממאה תסריטים (בחלקם הגדול לא מופיע שמו בגלל החרם האנגלי). ביניהם:
האיש בעל זרוע הזהב
ברנשים וחתיכות
הנס כריסטיאן אנדרסן
זרים ברכבת
דו קרב בשמש
...כן, וגם:
חלף עם הרוח
מלאכים מעל ברודווי (אותו גם הפיק וביים)
גונגה דין
אנקת גבהים
ויוה וילה
המלכה כריסטינה
החנות מעבר לפינה
שני סרטים של היצ'קוק: בכבלי השכחה והנודעת
וגם את המחזה הנפלא כותרת ראשית, או בשמו האחר נערתו ששת
וזה רק קומץ.
שש פעמים היה מועמד לאוסקר ופעמיים זכה בו.
הכט היה פעיל לזכויות האזרח, לוחם בלתי נלאה נגד הקו קלוקס קלאן ונגד צנזורה מכל מין וסוג, ופעיל יוצא דופן בזמנו נגד אפליית שחורים (תקשיבו היטב שם, יוצאי חלציו הרוויזיוניסטים).
על הקשר של בן הכט לאצ"ל אחראי אחד בשם "פיטר ברגסון", שהוותיקים בינינו מכירים יותר בשמו המקורי - הלל קוק. קוק, שהיה שליח אצ"ל לארצות הברית, שכנע את הכט להירתם למפעל הציוני ולהצטרף לתומכי האצ"ל.
הכט כדרכו נכנס להילוך גבוה בניסיונו להציל יהודים מאירופה.
לאחר המלחמה, במטרה לאסוף כספים לטובת העלייה, העלה הכט מחזה בשם דגל נולד, שאת המוזיקה שלו כתב קורט וייל.
זהו סיפורם של כמה ניצולים ממחנות המוות הנאצים שרוצים לעלות לארץ ישראל ובסופו של דבר דויד, הצעיר הסקפטי, מגיע כדי להילחם למען המולדת.
בתפקיד דויד שיחק שחקן צעיר בן 22, מרלון ברנדו, שקיבל כמו פול מוני ושאר השחקנים תשלום זעום. השאר נתרם למען הבאת יהודים מאירופה לארץ ישראל.
המחזה הכניס 400,000 דולר. בכסף הזה נרכשה אוניית מעפילים (השם שניתן לה היה בן הכט) שהביאה לארץ 600 מעפילים.
הכט היה קשור גם בהבאתה לארץ של האונייה אלטלנה. האיש הזה, שהיה נגד כל חרם וצנזורה, סירב לבקר במדינת ישראל לאחר שהוקמה עד שבן גוריון יתנצל על הטבעת אלטלנה.
הוא גם לא סלח לבן גוריון, משה שרת ושאר פרנסי היישוב, שלדבריו לא עשו מספיק כדי להציל יהודים במלחמה.
אחד הספרים שלו, כחש, הוא כתב אשמה נגד ישראל קסטנר.
הטרגדיה של חייו היו יחסיו עם בתו ג'ני, אותה העריץ. ג'ני שהחלה את הקריירה שלה כשחקנית בגיל תשע, העריצה גם היא את אביה והעידה על עצמה שידעה בעל פה כמעט כל משפט שכתב.
אבל כשג'ני בחרה להצטרף לתיאטרון אנרכיסטי ולוחמני, הכט איש העקרונות לא היה יכול לבלוע את זה.
זהו בעצם הנושא של המחזה "בת התסריטאי" שהזכרתי בתחילת הרשימה הזאת.
ג'ני מתה או התאבדה ממנת יתר של סמים בגיל 28 בשנת 1971. אביה מת שבע שנים לפניה.
כמו יוצרים רבים אחרים, הכט היה בסוף ימיו אדם מתוסכל שלדבריו העדיף את מנעמי הוליווד ורווחה כלכלית על פני יצירה אמיתית. ולמרות ששמו לא מוזכר בפנתיאון שאליו שייכים מרק טוויין, או הנרי ואפילו דיימון ראניון, הכט כתב סיפורים קצרים ונובלות משובחות.
למה אין מוציאים בארץ יצירות שלו, בעיקר היום, כשהימין בשלטון? אין לדעת.
הספר האחרון שלו שיצא בעברית (כאן אני לא בטוח, ייתכן שאני לא מדייק), הוא ספר ילדים, החתול שקפץ מן הסיפור, אותו אייר מישל קישקה.
בסדרה האנתולוגית הנפלאה שהוציאו בזמנו כרמי את נאור יצא גם אוסף הסיפורים המצוין של בן הכט. שם האוסף אשת חטאים, שזה גם שמו של הסיפור הראשון בספר:
בעברית מחזיק הסיפור הנפלא הזה כארבעים עמודים, ולכן לא אוכל להביא אותו בשלמותו. אבל בגלל חשיבותו לחייו של הכט ובתו אני מרשה לעצמי לספר אותו בקיצור ולשלב בו כמה משפטים מהתרגום וכן כמה איורים שלי.
גיבור הסיפור הוא סוכן הוליוודי בשם אורלנדו היגנס, שמקבל ממישהי נודניקית בשם דייזי מארצ'ר תסריט לסרט בשם "אשת חטאים". היגנס חושב שזה קשקוש ומנסה להתחמק מהטלפונים של הכותבת. אבל איכשהו התסריט מגיע לגדול המפיקים בהוליווד שבטוח שמדובר ביצירת מופת שלא הייתה כמוה.
ואז כמובן היגנס מחפש את הכותבת ומתברר שמדובר בילדה בת תשע.
היגנס כמובן לא מסגיר את הסוד למפיק, ששמו בסיפור קוב, ומסתיר את הילדה במשרדו. שם היא ממשיכה וכותבת עוד סיפור אימים על שודדי ים, שבכתיבתו היא נעזרת ב"מר מוריארטי", שמסתבר שהוא ילד חנון בגילה.
גם אחרי שקוב מגלה את הסוד כולם מבינים שאי אפשר לספר את האמת לציבור והילדה מכתיבה את תנאיה, ובסופו של דבר נשלחת לפנימיה מרוחקת שם היא יושבת וממשיכה לכתוב.
המילים האחרונות בסיפור הן אלה:
התרגום נעשה על ידי א. בן-דן.
לצערי אני לא יודע מי זה א. בן-דן. מישהו אמר לי שזה דן בן-אמוץ אבל אני לא בטוח. אם מישהו מקוראי יודע מי זה בן-דן, אנא ספרו לי.
הסיפור הזה הוא ללא ספק אחת הסאטירות המצוינות שנכתבו על הוליווד. והעובדה שהוא נכתב על ידי מי שהכיר את כל הקישקעס והבטן הרכה של הוליווד, והיה חבר אישי של כל המפיקים שהוא מכנה אותם "פרעה", הצליחה כמובן להרגיז כמה אנשים. אבל כשבן הכט החליט להפיק מזה סרט, איש לא מנע את זה ממנו, מה גם שהוא הפיק וביים אותו בעצמו.
הסרט, שנקרא "שחקנים וחטאים" הורכב משני סיפורים, אשת חטאים וסיפור בשם שחקנים וחטאים, שגם בו מופיעה אותה דייזי מארצ'ר.
בתפקיד דייזי בת התשע שיחקה ג'ני, בתו של הכט. הכוכב של הסיפור הראשון היה אדוארד ג'. רובינסון באחד התפקידים הראשונים שלו בקולנוע.
למרות שהסיפור הוא סאטירה חריפה על הוליווד, ולמרות שכמה רשתות בתי קולנוע סירבו להקרין אותו, רוב המבקרים טענו שדווקא זה שהכט ליהק את בתו בסרט מחלישה את הסאטירה, שכן אחת המגרעות של הביצה ההוליוודית היא בדיוק מה שנקרא נפוטיזם.
ג'ני הייתה בת תשע, ממש בגילה של דייזי מארצ'ר.
מבקר אחד כתב שהמשחק שלה, שבו היא משתמשת בכל תחבולה של ילד שחקן, מזכיר לו ציפורניים שחורטות על לוח.
את הסרט לא הצלחתי לראות. אבל הסיפור אשת חטאים הוא פנינה.
